מורה מצטיינת עונתה במחנה עבודה בכפייה על שתרגלה פאלון גונג

(Minghui.org)

המתרגלת שיֶה ג'יה-יאן הייתה ילדת פלא וסיימה את לימודיה בקולג' בגיל 19. היא נעשתה מורה לדוגמה וזכתה בפרסים. היא נחשבה כמורה הפופולארית ביותר על ידי התלמידים וזכתה בפרס "מורת השנה" ו"עובדת חינוך לדוגמה" גם ברמה המחוזית וגם ברמה המוניציפאלית.

הקריירה המבטיחה שלה נקטעה זמן קצר לאחר מכן, כאשר המשטר הקומוניסטי בסין פתח בקמפיין רדיפה נגד הפאלון גונג. שיֶה זכתה לשקם את בריאותה אחרי שהחלה לתרגל פאלון גונג ב-1996, היא סיפרה לאחרים בהתלהבות על השיטה ומאוחר יותר על הרדיפה. המעשה הפשוט כל כך שלה גרם למעצר משטרתי פעמים רבות.

בין השנים 2000 ל-2002 היא עברה עינויים אכזריים במחנה עבודה בכפייה. כשהשתחררה, נאלצה לעזוב את ביתה אחרי איומים והטרדות רצופים, ומעקב צמוד של המשטרה.

בספטמבר 2014 היא נתפסה ונעצרה בחתונת אחיינה והואשמה בכך שכתבה על שטרות כסף מסרים של הפאלון גונג. עקב הצנזורה הכבדה בסין, נוהגים מתרגלים לאמץ את הטכניקה הזאת כדי ליידע את הציבור לגבי הרדיפה.

אף על-פי ששוחררה כעבור 15 יום, היא המשיכה לסבול קשיים. בית הספר שפיטר אותה ב-2006 סירב להחזיר אותה לעבודה. כמו כן סירב בית הספר להחזיר לה את מפתחות הדירה שרכשה, למרות ששילמה את כל התשלומים הנדרשים.

כליאה בלתי חוקית

כשהמשטר פתח בקמפיין הרדיפה ב-20 ביולי 1999 נקראה גב' שיה לחקירה שארכה 24 שעות בתחנת המשטרה המקומית.

ב-20 בדצמבר היא הואשמה ב"אסיפה בלתי חוקית" והוחזקה במרכז המעצרים שי-פנג במשך 30 יום. היא שוחררה רק לאחר שמשפחתה שלמה דמי סחיטה בעבור "הוצאות מחייה".

ב-19 ביולי 2000 הערימו עליה שוטרים כשביקשו שתגיע לתחנת משטרת נאן-ג'יה. היא וכמה מתרגלים נוספים הועברו לאחד מבתי הספר ונכלאו בתוך כיתה במשך ימים. אחד השוטרים אמר להם שמחזיקים אותם שם כדי למנוע מהם לנסוע לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג (עתירה היא זכות חוקית של כל אזרח בסין).

כשפתחה גב' שיה בשביתת רעב כדי למחות על כליאתה הבלתי חוקית, הורה מפקד המשטרה לשחרר אותה. לאחר התקרית הזאת שכרה צומצם במשך שנים.

בנובמבר 2000 נסעה גב' שיה לבייג'ינג למחות על היחס הבלתי חוקי כלפי מתרגלי פאלון גונג. היא נתפסה, נכלאה בעיר מגוריה במשך חודש ימים ולבסוף נשלחה למחנה העבודה בכפייה לנשים פינג-אן-טאי למשך שנה וחצי.

המשפחה סובלת מהטרדות ומעקב מצולם

במארס 2002 שוחררה גב' שיה ממחנה העבודה וחזרה חודש לאחר מכן לעבודתה כמורה. מעבידה הוריד משכרה את כל ההוצאות שדרשה המשטרה עבור החזרתה מבייג'ינג למקום מגוריה.

במאי 2004 כשמתרגלת נוספת ברחה מתחנת המשטרה, חידשו שוב את המעקב הצמוד אחרי גב' שיה.

כל ערב התייצבו שלושה שוטרים לבצע את "חובתם". הם שהו באחד מחדרי הבית כשהם צופים כל הלילה בטלוויזיה ומפריעים למשפחה לישון.

שני בלשים בלבוש אזרחי עקבו אחריה לכל מקום. אפילו כשיצאה לקניות עם בעלה, עקבו אחריהם על אופנוע. ההטרדות האלה המשיכו עד שהמשטרה תפסה את המתרגלת שברחה.

חיים במנוסה

השכם בבוקר ה-3 באוגוסט 2004 הקיפו שוטרים את ביתה של גב' שיה כדי לעצרה. היא לא הייתה בבית באותו יום. השוטרים בזזו את ביתה והחרימו כל מיני חפצים אישיים ובהם תקליטורים, מחשבים, כוננים קשיחים, טלפונים ניידים, ספר הטלפון של המשפחה ונגני MP3. אחד השוטרים אף התלונן שלא מצאו כסף בבית.

כדי להימנע מרדיפה נוספת, עזבה גב' שיה את ביתה וחיה חסרת כל בעיירה אחרת.

השוטרים לקחו את בעלה וילדיה לתחנת המשטרה לחקירה, ובזמן זה השוטרים נשארו בביתם והעתיקו מספרי טלפון מהמכשירים הניידים ומרשימת טלפונים שמצאו בבית.

שוטרים הגיעו אף לבית הוריה וחקרו את אחיה הצעיר לגבי בני משפחה אחרים. לאחר מכן ביקרו בבית קרוביהם, כדי לחפש אחר גב' שיה. אבל היא הצליחה להתחמק מהם במשך 8 השנים הבאות עד שנתפסה בחתונת אחיינה ב-2014.

אף על-פי שגב' שיה שוחררה מיד לאחר מעצרה האחרון, רשמי הרדיפה האכזרית נתנו בה אותותיהם והעירו זיכרונות ממעצרה בשנים 2000 ועד 2002 במחנה עבודה בכפייה.

כליאה במחנה עבודה לנשים בכפייה

כל אחד מהסוהרים במחנה העבודה ניסה לעלות בביצועיו על האחרים בהתעללות במתרגלות פאלון גונג. עבור כל מתרגלת שעברה "שינוי" (חינוך מחדש באמצעות עינויים ושטיפת מוח) או שהצליחו לכפות עליה לוותר על אמונתה, קיבל הסוהר מענק של 5,000 עד 10,000 יואן. כל אסירה פלילית ששיתפה פעולה עם הסוהרים בהתעללות במתרגלים יכלה להפחית את תקופת מאסרה ב-7 ימים עד חודש ימים.

על המתרגלות כפו עבודה גופנית אינטנסיבית עם מכסת עבודה יומית של פי שלושה מעובד גבר. אם אסירה לא השלימה את מכסת עבודה בזמן, כל הקבוצה עלולה הייתה להיענש. באמצעות שיטה כזאת התכוונו לזרוע שנאה וחוסר הרמוניה בין האסירות הפליליות למתרגלות.

במשך היום כפו עליהן לעבוד בשדות, בחפירות, עישוב, דישון, הפעלת מזבלות, הזזת לבנים וריצוף משטחים. בלילה אסרו עליהן ללכת לישון מבלי לכתוב "דו"ח מחשבות" כדי לבדוק האם הן עברו "שינוי". ההתעללות הזאת נמשכה יום אחר יום, שנה אחר שנה.

תנאי מחייה מחרידים במחנה עבודה בכפייה

כל אולם שינה הכיל יותר מ-20 אסירות. למתרגלות אפשרו מכסת מים קטנה מאוד לצרכים היגייניים ורבות סבלו מכיני גוף.

"כדי לקבל מזון בארוחות, נאלצו המתרגלות לשיר שירי הלל למפלגה הקומוניסטית. האוכל היה תמיד אותו דבר - לחמניות כהות מאודות ומרק דליל שלפעמים היו בו חתיכות ירקות.

משך הארוחה היה חצי שעה וזמן מוגבל לשימוש במשתנות. לכל קבוצה של יותר ממאה אסירות, הייתה משתנה אחת מחוץ לבניין ובה עשרה בורות באורך של פחות ממטר אחד. כדי לסיים בזמן, ישבו 3 אסירות בבת אחת בישיבה שפופה לעשות את צרכיהן באותו הזמן בבור אחד. אפשר היה לשמוע אותן מקללות כששתן הותז לא בכוונה לצדדים, פוגע באסירה שליד.

שטיפת מוח ועינויים

כחלק ממאמץ "לשנות" את המתרגלות, מונו 3 אסירות לכפות על גב' שיה לכתוב "הצהרת חרטה" על שתרגלה פאלון גונג.

חורף אחד אילצו אותה לעמוד ללא תזוזה כנגד הקיר בבגדים דקים במשך שלושה לילות רצופים ללא שינה.

לאחר מכן לקחו אותה לחדר אפל, וכמה אסירות קשרו את זרועותיה מאחורי גבה בחבל שהעבירו דרך קורה בתקרה ומתחו אותו תוך שהן מחזיקות אותה. ואז הם עזבו את אחיזתן בה והיא נתלתה בזרועותיה הקשורות מאחור – הזרועות נמתחו בכאבים נוראיים, כאילו נקרעו ממקומן. טיפות זיעה ירדו על הרצפה.

כמה דקות לאחר מכן הרימה אחת האסירות את גופה של גב' שיה למעלה לשחרר את המתיחה ושאלה אותה אם תכתוב את "הצהרת החרטה". כשגב' שיה סירבה, האסירה שחררה את אחיזתה בגב' שיה, ששוב נמתחה למצב שהיא תלויה על זרועותיה הקשורות, בסבב נוסף של כאב בלתי נסבל.

עינוי תלייה