ההבנה שלי לגבי סיבות שונות של קארמת מחלה ממושכת (חלק חמישי)

(Minghui.org)

לחלק הראשון לחלק השני לחלק השלישי לחלק הרביעי

18. היעדר יציבות הופך עניין קטן לבעיה גדולה

יש מתרגלים שאין להם ניסיון בעמידה בקשיים רציניים, והסובלנות שלהם לקשיים נמוכה. הבנת עקרונות הפא הנוגעים לעמידות בקשיים אינה קלה להם והם לחוצים מאוד להגיע למצב של:

"הוא מתייחס לקשיים כאל אושר" ("מצבים" בתוך "יסודות להתקדמות במרץ")

בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר מגדיר מהו השין-שינג:

"מהו השין-שינג? שין-שינג כולל דֶה (דה הוא סוג של חומר); הוא כולל סובלנות; כולל את ההתעוררות; כולל ויתור, לוותר על תשוקות והחזקות שונות של אנשים רגילים; להיות מסוגלים לסבול קשיים ועוד. זה מקיף דברים מהיבטים רבים." (הרצאה ראשונה)

כל המתרגלים קוראים את הקטע הזה פעמים רבות, אבל רבים מהם אינם זוכרים שלשאת קשיים זהו הגורם המרכזי בשיפור השין-שינג.

ראיתי מתרגלת שסבלה מקארמת מחלה. את המתרגלים האחרים שהיו באותו מצב, זה לא הטריד כלל והם סבלו את הכאב, למדו את הפא ותרגלו כרגיל. התסמינים שלהם נעלמו תוך יומיים. אבל עבור המתרגלת המסוימת הזאת קארמת המחלה הייתה בעיה גדולה. היא שכבה במיטה במשך שבועיים ויכלה רק להקשיב להרצאותיו של המאסטר מפני שלא יכלה לקרוא בספר. יותר מכך, בזמן שהקשיבה היו לה הפרעות.

היא החלימה לבסוף כעבור שבועיים. היא שילמה חזרה קארמה אבל לא צלחה להרים את רמת השין-שינג. למעשה היא התרחקה מהמצב של "הוא מתייחס לקשיים כאל אושר" והתלוננה על הסבל, כשהיא מתארת אותו כהפרעות או רדיפה, ולא כהזדמנות להשיג את המוסריות האדירה. משום שלא עברה את מבחן השין-שינג, חזרו המצוקות. בסופו של דבר צרה קטנה הפכה לבעיה גדולה.

יש אנשים הסובלים קשיים באופן פסיבי, אבל לא מצליחים להרים את השין-שינג שלהם. השיטות שלהם שייכות לדרכים הצדדיות הארציות ואין לכך כלל קשר לטיפוח בדאפא, שמשנה ישירות את הלבבות שלנו. מתרגלת אחת התלוננה על הסבל שלה והיא לא הייתה אפילו ברמה של הדרך הצדדית הארצית. כשלא יכלה להשיג הבנה עמוקה יותר של הפא, היא נותרה במשך זמן ארוך ברמה של הבנה תפיסתית.

19. ילדים מפונקים יתר על המידה מזמנים קארמת מחלה

מתרגלים רבים אחרים (וגם אלו שאינם מתרגלים), מפנקים את ילדיהם ובכך הורסים את המתרגלים הצעירים האלה.

מתרגלת אחת בגיל העמידה נפטרה. המאסטר העניק לי את ההזדמנות לראות את התואנות בהן השתמשו הכוחות הישנים כדי להרוג אותה. ביניהן הייתה הסיבה "מפנקת תלמידה צעירה על ידי אהבה".

אחת המתרגלות שהכירה אותה, סיפרה לי את הסיפור שלה . אף על-פי שגיליתי שהבעיה שלה מתארת גם רבים אחרים, אתמקד בסיפור שלה:

לבתה של אותה המתרגלת הייתה איכות מולדת טובה והיא הייתה אמורה לטפח דאפא ולהשיג את סטטוס הפרי שלה עצמה. כשהבת הייתה קטנה היא הלכה אחר אמה לכיכר טיאננמן לעתור למען הזכות לתרגל פאלון גונג. האם הזאת באה מרקע עני וסבלה קשיים רציניים. אולם היא עשתה כמיטבה להגן על בתה מקשיים כאלה. נראה שלאם הזאת הייתה הבנה שגויה של הכתוב ב-"ג'ואן פאלון:

"עלינו להתייחס לכל אחד באותה דרך. עלינו להיות טובים להורינו ולילדינו ולהתחשב באחרים בכל מובן." (הרצאה שישית)

היא כנראה חשבה: "אני אוודא שבתי לא תסבול מקשיים או תעבור הטרדות. זה יהיה טוב עבורה. אני אתחשב בצרכים שלה בכל המובנים, ואספק את כל רצונותיה. אני אחיה בצמצום כדי שחייה של בתי לא יושפעו בצורה שלילית בדרך כלשהי".

למעשה, ההבנה של האם היתה ברמה הנמוכה ביותר, אפילו יותר נמוכה מהרמה של האנשים הרגילים שמפנקים על ידי אהבה. אנשים נהגו לומר ש"לפנק זה להרוג". בהסתכלות מרמות גבוהות, המתרגלת בלבלה בין טוב ורע. הבת יכלה לדקלם את שיריו של המאסטר מ"הונג יין". לדוגמה:

"אל הקשיים מתייחס כאל אושר." (מתוך "לחשל את הלב ואת הרצון")

אבל היא לא הצליחה לנהל את עצמה על פי אותו עיקרון.

ב-"ג'ואן פאלון" המאסטר אמר: "אין עליך לעשות משהו רק משום שאתה רוצה." (הרצאה תשיעית)

תחת הפינוק מצד האם, הילדה עשתה כל דבר שהתחשק לה והפכה עקשנית מאוד. כשגדלה היא התנהגה פחות ופחות כמטפחת. כילדה צעירה היא יכלה לדקלם כמה שירים מ"הונג-יין", אבל היא התמכרה לאוכל יקר ולמשחקים. היא נעשתה עצלה ורדפה אחר נוחות. ואז כאישה בוגרת היא הפסיקה לטפח.

המאסטר אמר גם ב-"ג'ואן פאלון":

"אם אתה סובל יותר מדי לא תהיה מסוגל לטפח ולתרגל." (הרצאה שנייה)

בעיני מתרגלים אחרים, קשיים קטנים ומעט קארמה הם שום דבר. אבל עבור ילדה, הם היו יותר מדי מכדי לסבול. איך היא תוכל אז לתרגל טיפוח? אמה נפטרה עקב קארמת מחלה והתנסות זו הפכה לטראומטית עבורה. כעת קשה מאוד לבת לחזור לדאפא בחיים האלה. בחיים העתידיים, הפא כבר יתקן את העולם האנושי והסביבה הקשה כבר לא תהיה שם. אז יהיה אף קשה יותר עבורה לטפח ולחזור למקור שלה.

לפיכך, ישות שעמדה להיות מוארת, עם איכות מולדת אדירה נהרסה בעולם הזה. זה היה חטא ענק ובמהותו שווה ערך להריסת מתרגלים עמיתים. האם השתמשה במה שנראה כמו "אהבה" לגרום לנזק הזה. אולם אם מביטים בכך מרמה גבוהה יותר, האִם הגישה שלה נבעה מחמלה אמיתית?

יש תלמידים צעירים המתקדמים במרץ בעודם קטנים, אבל כשהם גדלים הם לפעמים מאבדים עניין. יש כאלה שעדיין מתרגלים דאפא לסירוגין. אחרים מפסיקים לגמרי. לכן הם הופכים קורבנות למושגים הנגועים של מתרגלים אחרים. התופעה הזאת נכונה במיוחד לגבי ילדים ממשפחות אמידות.

כמה מתרגלים בגיל העמידה ומתרגלים זקנים מכחישים את העובדה שהם מפנקים את ילדיהם ואת נכדיהם. ההבנה שלהם את הפא נותרה ברמה האנושית והם משווים את השין-שינג שלהם תוך שימוש בסטנדרטים של אנשים רגילים. אולי הם משקיעים מאמץ רב לקרוא את הספרים ולתרגל, אבל הם אינם מצליחים לשפר את ההבנות שלהם את הפא ולהרים את השין-שינג שלהם. כתוצאה מכך ייתכן שקארמת המחלה תימשך שנים רבות.

מעל כל זאת, לעתים קרובות הם אינם מצליחים להעניק לתלמידים הקטנים סביבת טיפוח טובה. ובאמת הם סובלים קשה מקארמת המחלה. עלינו לשנות כולנו מן היסוד את ההרגלים האלה של חשיבה שגרתית רגילה. מהות הטיפוח היא שינוי האדם עצמו.

20. חוסר יכולת לסלק תשוקות ישנות מחמיר את קארמת המחלה

בטיפוח, ההחזקה לתאווה היא המצוקה העיקרית שיש לעבור. מתרגלים רבים דנו כבר בכך ולא נחזור על זה כאן. אבל, ישנם היבטים רבים אחרים להחזקה של תשוקה.

המאסטר הזכיר ב-"ג'ואן פאלון":

"לוותר על תשוקות והחזקות שונות." (הרצאה ראשונה)

מתרגלים מבוגרים רבים קוראים זאת, אבל הם עדיין מתקשים לחפש פנימה בתוך עצמם.

התשוקה לאכול מזון ערב לחך, לשמוע רק מחמאות, לצפות במופעים שאוהבים אנשים רגילים, להשתוקק לדברים חומריים ונוחות באמצעות כסף ועוד, הם החזקות של אנשים רגילים לתשוקה. ויש מתרגלים שכל כך מורגלים לכך, שהחזקות כאלה הופכות בלתי מורגשות, ומשתרשות עמוק בגעגועים לחיים נוחים.

למעשה, מתרגלים כאלה צריכים לבקר אצל אלה שהם יציבים, כדי לראות כיצד המתרגלים היציבים יכולים לסבול ולטפח בסביבה מעין זו.

ב-"הרצאות בארה"ב" המאסטר אמר: (תרגום זמני)

"זה לא משנה כלל אם יש לך את זה או לא, אתה עברת את המבחן." ("ללמד את הפא בעיר ניו יורק" 23 במארס 1997))

האם זה ניתן להשגה? אם יש למטפח סביבה יותר יציבה כלכלית, האם זה ימנע ממנו לקנא? ואם תהיה לו סביבת עוני, האם הוא ימשיך כל הזמן לחוש שזה לא הוגן? האם הוא יוכל להמשיך לטפח במרץ ועם תחושה של שביעות רצון? אם אדם יוכל לעשות זאת זה יהיה מדהים, מפני שבמקרה כזה הוא יעבור את המצוקה של החזקה לדברים חומריים ולהנאה של אנשים רגילים.

אבל במציאות, עבור מתרגלים רבים ,לנטוש רגשות כאלה זה בלתי ניתן להשגה.. ברגע שרמת החיים שלהם יורדת הם אינם מסוגלים להתמודד עם התשוקה שלהם לאכול אוכל ערב לחך. מיד אחרי זה יצוצו התשוקות האחרות שלהם על פני השטח וחוסר היכולת שלהם לחלץ את עצמם מהחיים הנוחים שלהם יגיח החוצה.

הנה דוגמה אופיינית לכך. היה מתרגל שבהתחלה היה מסוגל לשאת הרבה קשיים והוא טיפח לרמה של:

"גוף לבן טהור" ("ג'ואן פאלון"-הרצאה שמינית).

אולם מאוחר יותר סביבת החיים שלו השתפרה והלחץ בחייו פחת. לכן, התשוקה שלו לחיים נוחים התעוררה בהדרגה וביחד עם זה הופיעו החזקות שונות. כך האופי שלו התקלקל. כיום הוא אינו יכול לשאת סבל כלשהו ואף גופו הפך לשחור עם קארמה ומחלה. זה גרם לו לאבד את האמונה בטיפוח.

21. חוסר הצלחה ליצור גוף אחד מאריך את קארמת המחלה

יש מתרגלים הבוחרים לטפח בתוך חוג קטן של מתרגלים החושבים כמוהם, כשהם מתעלמים מפעילויות קבוצתיות מקומיות אחרות וחשובות. מתרגלים כאלו סובלים מקארמת מחלה ממושכת והם מסרבים לפגוש במתרגלים אחרים כדי לשתף בהתנסויות. הם ניתקו עצמם משאר הגוף האחד של המתרגלים. ככל שהם מתמידים בניתוק, כך קשה להם יותר להתגבר על מצוקות כאלה המתבטאות במקרי מחלה חוזרים ונשנים. אין כל שיפור בהבנה שלהם לגבי עקרונות הפא ואין שום שינוי באופיים. לכן הסיבה למצוקות שלהם נותרת בעינה.

יש מתרגלים המגלים את החסרים שלהם באמצעות קריאת מאמרים לשיתוף התנסויות באתר מינג-הווי. אולם, הם מבחינים רק בפערים קטנים במעשים שלהם ובהחסרות של האופי שלהם ברמת פני השטח בלבד. אם נוכל להשקיע את עצמנו במאמרים האלה ונוכל נדמיין לעצמנו שאנחנו בתוך מצבים כאלה, נוכל לזהות את החסרים המתחפרים עמוק בתוכנו ולפעול לסילוקם.

קריאת מאמרי שיתוף התנסויות של מתרגלים בדרך כזו מאפשרת לאדם לקרוא על מצוקה דומה, ללמוד מהשיעור ולסלק כל ההחזקות שלא זוהו בעבר. בדרך זו אדם יכול להתרומם במהירות.

למתרגלים המרגישים כאילו אינם משתפרים, אציע שינסו לחקות את המתרגלים המתקדמים במרץ, המשתפים את ההתנסויות שלהם באתר מינג-הווי. לא צריך לראות גישה כזאת כ"מציאת קשיים בכוונה", או כחיפוש של מודל לחיקוי.

"השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח;" (כפי שמוזכר ב"טיפוח יציב" ב-"הונג-יין I", תרגום זמני)

כך אדם יוכל לגלות את אי-יכולתו לשאת את הסבל של המצוקה הזאת, וזה יכול לחשוף החזקות רבות. בנקודה זו אדם צריך ללכת על פי הפא של המאסטר ב-"ג'ואן פאלון":

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה." (הרצאה תשיעית).

נסה כמיטבך ותצליח. ראשית, היכולת שלך לשאת קשיים תגדל. שנית, האופי שלך ישתפר, כך גם ההבנות שלך את עקרונות הפא. זה יביא לידי פריצות דרך חשובות בטיפוח שלך, ולהתרוממות הדרגתית בכל הרמות.

בעודנו עוזרים זה לזה לעלות ברמה, עלינו לשים לב לא לזלזל אחד בשני. להתייחס לאחרים בבוז זה כמו לזלזל בעצמנו, מפני שכולנו חלק מהשלם. אנחנו צריכים לקבל אחרים בצורה מוחלטת ולהתייחס אליהם כאילו הם חלק מהעולם שלנו עצמנו. כולנו חלק זה מזה. זהו המבנה של היקום ומתרגלים עמיתים הם פשוט כמו משענת זה לזה. אם לכל אחד היו מחשבות כאלה, הכוחות הישנים כבר היו נסוגים כעת. כל מיני מושגים המונעים ממתרגלים ליצור גוף אחד, יהפכו לפרצות בהן יוכלו הכוחות הישנים להשתמש כדי להסלים את הרדיפה.

אם אנחנו מתרגלי הדאפא היינו יכולים להשיג את המצב המתואר על ידי המאסטר ב-"ג'ואן פאלון":

"...אלפי תעלות אנרגיה יתחברו יחדיו ויגיע המצב שאין תעלות אנרגיה ואין נקודות אקופונקטורה..." (הרצאה שמינית).

אז באמצעות תיאום כגוף אחד, לא יהיו לרוע פערים לנצל והרדיפה כמובן תיעלם. אולם כדי להשיג זאת נדרש מכולם לעבוד ביחד, בשעה שאנחנו מוותרים על האנוכיות, המחשבות האישיות והתשוקות.

בנוגע למתרגלים הסובלים מקארמת מחלה כרונית, לחלקם יש מגוון גורמים מאחורי המצב שלהם.אבל יש כאלה שההחסרות שלהם רציניות, כמו ההחסרות שהזכרנו למעלה, והם נמצאים במצבים מסוכנים. אם מתרגלים אלה לא ינקטו בצעדים הדרושים כדי להיפתח, להכיר בפרצות האלה ולתקן, ייתכן שהמאמצים של מתרגלים עמיתים יהיו לשווא.

המאסטר לימד אותנו ב-"הונג יין II":

"הקשר שבין המורה לתלמיד"

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות, למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות" ("הונג יין 2", תרגום זמני)

אם באמת נבין זאת בלבנו ובמעשנו, נוכל להתגבר על מצוקות רציניות.

למעשה, קארמת מחלה כזאת נובעת מחוסר היכולת שלנו לנקות מצוקות קודמות ומהכישלון שלנו לעבור את המצוקות האלה. במשך הזמן, המצוקות האלה מצטברות והופכות למבחנים מרכזיים של חיים ומוות. שיעור כזה הוא צורה אחת ממנה יוכלו מתרגלים אחרים ללמוד.

כל אלה הן ההבנות שלי. אנא תקנו בחמלה כל מה שאינו הולם.