(Minghui.org)

בתקופת ראש השנה הסינית צפיתי בהקלטה דיגיטלית של מופע ה- "Shen Yun 2015" שהופק במיוחד עבור סין. המבצעים הרעיפו אנרגיה מלכדת כל כך שהביטוי "עוצר נשימה" אינו מספיק לתאר את היופי של מה שראיתי.

בזמן שצפיתי, המחשבות האנושיות שלי התאיידו וראיתי, מעבר לרמת פני השטח של מבצעים ותפאורת רקע, עולם עמוק יותר. חזיתי באין סוף ישויות שמיימיות המציגות את כוחותיהן, אין סוף גופי-חוק של המאסטר, עלמות שמימיות המפזרות פרחים, דרקונים מוזהבים, פניקסים [עופות חול] ענקיים, שומרים שמימים ויצורים שמימים אחרים.

חלק מהישויות השמימיות האלו הגנו על אולם התיאטרון מפני הפרעה מרושעת, חלק שמרו על בטחונם של המופיעים, חלק שמרו על תפקודים תקינים של ההפקה, וחלק התבוננו במחשבות של הקהל.

הגעתי להבנה שברגע שלאנשים בקהל התחילו להיות מחשבות טובות על מופע ה-Yun She או על פאלון דאפא, הישויות השמימיות החלו לסדר מחדש את עתידם ואת עתיד היצורים החיים והמערכות השמימיות השייכות אליהם.

במופע ה-Shen Yun לכל ריקוד המבוסס על סיפור יש שכבות מרובות של מורכבות, משמעות פנימית והיסטוריה; כל אחד מהם הוא הפקה ייחודית באורך מלא משל עצמה, מרוכזת לתכשיט יחיד של ריקוד. דוגמה נבחרת היא הרומן הסיני הקלאסי "מסע למערב" המציג את סון ווּ קונג, המלך קוף, בקטעים קצרים שנבחרו במיוחד לגלם על הבמה.

מבחינה היסטורית, האלוהויות סידרו שסון ווּ קונג יופיע ברומן המיתי הזה. האם לא אחת הסיבות לסידור הזה היא כדי לתת למטפחים היום להבין שהם גם זקוקים לזוג עיני אש עם אישוני זהב היכולות לראות דרך כל דבר, ולאומץ וליכולת לסלק יצורים מרושעים?

בנוסף, תלמידי דאפא גם יודעים שסון ווּ קונג אינו דמות דמיונית, אלא אלוהות ממשית. במשך הקטעים על סון ווּ קונג, ראיתי את המלך קוף האמיתי ואלוהויות אחרות הקשורות מופיעים על הבמה כדי לתמוך במופע. כשמשתמשים בריקוד כשפה אוניברסלית, הסיפורים מ"מסע למערב" יכולים להיות מועברים לכל קהל בכל גיל, בלי קשר לרקע שלו.

כשהקהל קולט את המסרים הבאים לידי ביטוי ב- Shen Yun, האלוהויות חורטות את שמם של האנשים ברשימת המועמדים להצלה. כל אחת ממחשבותיהם נרשמת. זה הוא הדין גם לגבי האנשים מהמזרח. כל עוד הם מוחקים את המושגים המזוהמים ואת המחשבות המושפעות מהתעמולה המופצת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית, הם גם יסיימו ברשימת האנשים המוצלים.

האנשים המודרנים מסובכים מאוד. חלקם הם אנשים נורמלים, וחלקם אינם אנושיים – ישויות שגם הן לוקחות חלק במערכת גלגול הנשמות שבתוך שלושת העולמות. אבל, אפילו בשביל הישויות האלה, כל עוד יש להו גוף אנושי, המאסטר יתן להן צ'אנס. כל עוד יש להן דעות חיוביות על ה-Shen Yun, הן ברשימת המוצלים.

הריקוד "Fable of the Magical Brush", הזכיר לי שהאלוהויות גומלות רק לאדם עם מחשבה נכונה. רק כשהמחשבה יאה, המתנות מהאלוהויות משמשות בדרך בה הן אמורות להיות.

כמטפחים, כל דבר ניתן לנו על ידי המאסטר, כולל עושר, משפחה, דעת ויכולות על טבעיות המושגות דרך טיפוח. כל אלה כדי שנאמת את הפא ונציל אנשים. הם לא נתנו לנו כדי שנשוויץ, נרדוף אחר תהילה ורווח אישי, או נתמכר לתשוקה! לעשות זאת יביא נזק לאחרים ולאדם עצמו, וגם יהרוס את המוניטין של הדאפא.

הריקוד המתאר נזיר שהשיג יכולות על טבעיות כדי להעניש את הרוע נתן לי השראה. מטפחים אמיתיים יכולים להפוך כל יצור רשע לבובה המצייתת לכל פקודה, כל עוד המטפח נשאר ישר.

מה שהכי נגע בי היה הקטע "כוח החמלה". אימתנו את הפא עד היום ועכשיו לא צריכה להיות לנו שום שנאה נגד מבצעי רשע. צריכות להיות לנו רק מחשבות חומלות. זה הכוח של הדאפא. שנאה היא רגש אנושי והיא צריכה להיות מסולקת. רק חמלה יכולה לשנות הכול, לסלק לחלוטין יצורים מרושעים ולהציל יצורים חיים.

בתכנית של ה-Shen Yun השנה יש אלמנט חדש: התיאור של ג'יאנג דזה-מין, הארכיטקט המקורי של הרדיפה. השן יון משתמש בריקוד כדי לבטא את שנאתו של דזה-מין לדאפא, ואת הפשעים של הרדיפה. הוא גם מתאר את המסלול שלו בחיים שאחרי החיים האלה.

כגלגול של קרפד, הוא מוצף באובססיביות בנרקסיזם ובקנאה. למרות שהוא החזיק את המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ואת הצבא על ברכיהם, הוא עדיין ניסה להתחרות באלוהויות. איך יכול להיות לו סוף טוב?!

12 שירים נכללו בגירסת מופע השן יון שנשלחה לסין. השירים האלו מכוונים לאנשים שהלכו לאיבוד במבוך של החברה הרגילה, מעוררים אותם ומדרבנים אותם להוקיר את ההזדמנות הזו.

קטע הסולו של האֵר-הוּ גם הותיר בלבי לחן מתמשך במשך כמה ימים. ההרמוניה השמימית הזו יכולה לחדור לחלקים העמוקים ביותר של הנשמה, ולהחיות זיכרונות מחיים קודמים רבים, כשהיא שותלת זרע חדש של התגלות.

זו הבנתי האישית לאחר שצפיתי בגרסה שהוכנה במיוחד עבור סין, של Shen Yun 2015.