עם מחשבות נכונות חזקות, אין נתיב שאי אפשר לעבור

(Minghui.org)

כל עוד אנו פועלים בהתאם לדאפא, המאסטר תומך בנו. אם אנו לומדים את הפא בחריצות ומאמינים במאסטר ובדאפא, אז לא תהיה מצוקה כלשהי שלא נוכל להתגבר עליה. לא תהיה פרצה כלשהי שתוכל להיות מנוצלת על ידי הכוחות הישנים.

לסלק קארמת מחלה בעזרת מחשבות נכונות

בבוקר ראש השנה של שנת 2003 הרגשתי לפתע לחץ בחזה וכמעט התעלפתי. צעקתי בקול: "אני שוב לא מרגישה טוב" ואז איבדתי את הכרתי. לבעלי שהינו גם כן מתרגל הייתה מחשבה אחת בראש: "מאסטר, אנא ממך הצל אותה". הוא אסף את ילדינו ואמר להם: "אימא שלכם התעלפה, קִראו לה את הכתבים של הדאפא, התחננו למאסטר להציל אותה". בעלי נשאר לצדי ושלח מחשבות נכונות חזקות.

ילדיי קראו בפני את הפא. שעה לאחר מכן התעוררתי. הרגשתי שאיני נמצאת בביתי, אלא במקום מרוחק כלשהו. תהיתי אם היואן-שן שלי עזב את גופי. אולם ידעתי שאיני יכולה לעזוב, שיש לי אחריות להציל ישויות חיות. אמרתי לילדיי: "קראו לי את הפא. אני מרגישה שהייתי רחוקה מאוד מכם".

אחרי שהקשבתי לפא במשך כשעה, המחשבה שלי הפכה בהירה וערנית. אמרתי להם: "עשו הפסקה. אני בסדר עכשיו". הם אמרו: "הפחדת אותנו עד מוות. ידייך ורגלייך רעדו. המאסטר החזיר אותך מסף מוות והציל אותך".

בזמן שהתגברתי על קארמת המחלה הזאת האירה בתוכי ההבנה שברגעים קריטיים צריך להמשיך לדבוק באמונה במאסטר ובדאפא, להבין שכל זה רק אשליה ולדחות זאת. אז המאסטר יתמוך בנו ויעזור לנו להתגבר על המצוקה.

עזבתי את מרכז המעצרים

באותה שנה משום שהרגשתי שיש יותר מדי מטלות לעשות בבית, לא היה לי זמן רב ללמוד את הפא. לכן חשבתי לעזוב את הבית. המחשבה הזאת נוצלה על ידי הכוחות הישנים. נעצרתי ונלקחתי לתחנת משטרה ביחד עם כמה מתרגלים.

בתחנת המשטרה, שאלו אותי השוטרים אם אמשיך לתרגל פאלון גונג. נזכרתי במה שהמאסטר אמר ב-"יסודות להתקדמות במרץ II":

"לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע." ("המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עצמה חזקה")

שאלתי אותם: "האם אתם חושבים שעלי להמשיך או לא?" ונעצתי בהם מבט. אחרי זמן מה הם לא שאלו אותי יותר שום דבר.

כמה שוטרים רצו לחקור אותי וחשבתי: "מאסטר, בבקשה תמוך בי. אינני רוצה שהם ייצרו קארמה, גם הם ישויות חיות שצריך להציל". כשהשוטר קרא לי להיכנס לתוך החדר, ראיתי שנמצאים שם שני אנשי ביטחון נוספים.

בדיוק כשעמדו לחקור אותי התחלתי להתנשם ולהתנשף. כל גופי היה חלש ונשענתי על השולחן. השניים שישבו על מיטה אמרו: "היא עושה את עצמה". באותו רגע התמוטטה המיטה ב"בנג" והם נפלו על הרצפה. אחד מהם אמר: "את ממש מדהימה, קיבלנו גמול רע". הם לא שאלו אותי עוד דבר וסיימו את החקירה.

עזבתי את החדר וניסיתי לצאת משם. שני שומרי סף הצביעו על הנשק שבידיהם והורו לי: "אמרי 'מתייצבת' ואז היכנסי". "לא ביצעתי פשע כלשהו מדוע עלי לומר 'מתייצבת'?" עמדתי שם והסתכלתי עליהם בעודי שולחת מחשבות נכונות חזקות לסלק את הרוע והרוחות הרקובות השולטים בהם. הם הניחו את נשקם.

מהקורות אותי האירה בי ההבנה שכל עוד הדברים שאנו עושים הם כדי לעזור לישויות החיות והדרך בה אנו עושים זאת היא בהתאם לפא ואין בנו כל פחד, אז הרוע יתפורר.

כמה ימים לאחר מכן, על כמה מאיתנו גזרו שנתיים במחנה עבודה בכפייה והועברנו למחלקת הפצה והכוונה. בזמן הארוחה כל אחד היה צריך להתפקד ולומר: "אני הוא הפושע XX" לפני שהרשו לנו לאכול. חשבתי שאגיד: "אני תלמידת דאפא". משום שהיו לי מחשבות נכונות, הרוע התפורר. למחרת הועברתי לבית חולים.

חודש לאחר מכן, בדרכנו לאחד ממחנות העבודה, הייתה לי רק מחשבה אחת בראש: "לא משנה היכן אני, אני אגן על הפא, אבהיר את האמת ואפורר את הרוע. בעקבות המחשבה הישרה הזאת ותמיכת המאסטר אני לא אעבור שינוי".

יום לפני ששוחררתי, אסירה מכורה לסמים שחלקה עמי חדר אמרה לי: "ראש השנה יחול בעוד יומיים. את לא תחזרי הביתה משום שאף אחד לא פועל למענך". המחשבה שלי לא הושפעה מכך. ידעתי שמה שהם אומרים לא משנה כלל, שרק מה שהמאסטר אומר נחשב:

"עם לב אחד יציב, ניתן לדחות עשרת אלפים הפרעות." ("יסודות להתקדמות במרץ" - "לסלק את ההחזקה האחרונה").

יום לפני ראש השנה יצאתי ממחנה העבודה. בעלי הגיע לאסוף אותי.

לחפש פנימה וליצור הרמוניה מושלמת עם הגוף האחד

לפני כמה זמן נוצר קונפליקט קטן בקרב המתרגלים המקומיים. המתאם אמר שמה שאני עושה אינו בטיחותי ושכמה דברים שעשיתי הפריעו לתכנון שלו. הקונפליקט הוציא החוצה כמה החזקות של מתרגלים. היו שהתלוננו שמה שעשה המתאם היה שגוי.

הבנתי שיש כנראה החזקות שעלי לסלק. למדתי את הפא ושיתפתי מחשבות עם מתרגלים עמיתים. כל אחד ידע שהתקרית מתייחסת כנראה להתפתחות השין-שינג שלנו, כך שתהינו מה עשינו לא בסדר.

יום אחד למדנו את ההרצאה "ללמד את הפא בוועידה בשיקאגו ב-2004" בה אמר המאסטר:

"יש אנשים שתמיד מתעקשים, "בחיי, איך לאדם הזה יש תמיד גישה שכזאת? למה הוא נוהג כך עם כולם?" ויש אנשים שאומרים, "ובכן, אף אחד לא מעריך אותו יותר מדי". אבל אם אתה שואל אותי, המורה שלך, כולכם טועים. כאשר אף אחד מכם כבר לא יהיה קשור לשמיעת דברים משביעי רצון, כאשר אף אחד מכם לא יהיה מושפע כשמעליבים אותו, תראו אם האדם ההוא עדיין יהיה ככה. בדיוק משום שיש לכם עצמכם את ההחזקות האלו, קיימים גורמים שמפעילים את ההחזקות שלכם. ובדיוק בגלל שההחזקות האלו שלכם מתעוררות אתם נעשים מרוגזים. כשלכולכם יש את ההחזקות האלו, אז מתרחש מצב בו כולם מתרגזים בגלל האדם שנוגע בהחזקות שלהם. אם כולכם יכולים לשמור על מצב של מחשבה רגועה ויציבה בזמן שאתם מותקפים על ידי מילים חזקות, ואינכם מושפעים כלל, אז תראו אם הגורמים האלה עדיין יתקיימו."

אחרי שקראנו את הקטע הזה כולם הבינו בבת אחת וחייכו. המאסטר השתמש בתקרית הזאת לגרום לנו להשתפר. המחלוקות בינינו סולקו.

הוארתי לכך שכל עוד לומדים במרץ את הפא, מסתכלים פנימה כשנתקלים בקונפליקט ובודקים את עצמנו לראות אם יש לנו החזקות שלא סולקו, המאסטר ימצא דרך לסלק את ההחזקות שלנו. כל עוד המטרה שלנו היא להשתפר כגוף אחד ונוכל לשחרר את האני שלנו, לא יהיה קושי כלשהו שלא נוכל לנקות.