המחשבות הנכונות שלי וההסתכלות פנימה שינו את יחסו של בעלי לפאלון גונג

(Minghui.org)

אני מתרגלת פאלון גונג מאז 1996, וזכיתי לעזרתו של המאסטר לאורך כל הדרך. אחרי שהחלה רדיפת הפאלון גונג ביולי 1999, היו לי המון הזדמנויות לשפר את עצמי בטיפוח, להתנגד לרדיפה ולספר לאחרים את העובדות לגבי הפאלון גונג [בניגוד למה שהופץ ללא הרף על ידי תעמולת המשטר]. להלן כמה התנסויות שהייתי רוצה לשתף בנושא.

מצוקה משפחתית

ביולי 2000 נעצרתי ונכלאתי למשך חודש ימים על ידי המשטרה. כשחזרתי הביתה. בעלי כעס. הוא קילל והכה אותי. כמו כן אסר עלי ליצור קשר עם מתרגלים אחרים או להביא חומרי פאלון גונג הביתה. כשגילה פעםשיצאתי את הבית ללכת למתרגלת אחרת, הוא רדף אחריי על אופניים. כשהשיג אותי הוא הכה אותי וצעק: "איך את מעזה שוב לראות מתרגלי פאלון גונג?"

לאחר שראו את ההשמצה הנרחבת והדיכוי של הפאלון גונג בסין, עוד ועוד מתרגלים נסעו לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג. באוקטובר 2000, כשמתרגלים רבים נסעו מדי יום לבייג'ינג, ראיתי בעין השלישית שלי אנשים רבים רוכבים על אופניים בכיוון מערב. כולם נראו ממהרים, כאילו היתה דחיפות במה שעשו. ואז הופיע לפני שער ירוק, שנסגר במהירות כשרק חרך צר נותר.

ידעתי שאלה הם מתרגלים שנסעו לבייג'ינג לאמת את הפא, והבנתי שעלי לעשות גם כן משהו. שתי מתרגלות מקומיות ואני החלטנו לנסוע לבייג'ינג. נתפסנו בכיכר טיאננמן על ידי שוטרים שנסעו כל הדרך מהעיר שלי כדי לעצור אנשים הנוסעים לעתור בבייג'ינג. הם לקחו אותנו חזרה במכוניות משטרה והחזיקו בנו במרכז המעצרים.

חודש לאחר מכן, כשהשתחררתי הביתה, בעלי שאל אותי מהן התכניות שלי. הודעתי לו שאמשיך לתרגל פאלון גונג בד בבד עם עבודתי הרגילה. הוא צעק: "את לא יכולה לתרגל עוד פאלון גונג. את חייבת לציית לי". עניתי לו שלא אפסיק לתרגל.

בתי ראתה את בעלי מחזיק מקל ומתכונן להכות בי, רצה לעברנו וחצצה בינינו בגופה כדי להגן עליי. בעלי צעק גם עליה: "לכי מכאן, או שאכה גם אותך". בתי לא זזה מהמקום ובעלי היה חייב לעצור. אבל באותו לילה הוא לא אפשר לי לישון ודחף אותי החוצה למרפסת.

למחרת הוא לקח אותי לעבודה. מזכיר המפלגה במקום עבודתי דרש ממני לכתוב "הצהרת ערבות" שלא אתרגל שוב את השיטה: "עלייך להבטיח ללכת אחרי המפלגה ולא לעשות שום דבר לא חוקי", הוא הזהיר.

עניתי לו: "אינני יכולה לעשות זאת, לא עשיתי כל דבר רע". סירבתי לכתוב והלכתי.

מיד כשהגענו הביתה, בעלי הפיל אותי לרצפה, הכה אותי בחגורה וסטר על פניי. כשהרגיש שזה לא מספיק, הוא לקח מוט מתכת מהאח והכה ברגליי כמה פעמים. זה כאב נורא ורגליי נעשו סגולות והתחילו להתנפח. כל גופי היה מכוסה בחבלות ועל ראשי התנפחה בליטה. בעלי איים שיתגרש ממני ושישאיר אותי חסרת כל, וידרוש ממני להחזיר לו 4,000 יואן קנס ששילמנו עבור שני מעצריי.

אמרתי לו בקול החלטי: "אם אתה מתעקש להתגרש ממני, בבקשה".

כשסיפרתי לבתי על הגירושין היא איימה להתאבד אם נתגרש. היא טיפסה על אדן החלון ושאלה: "אתם עדיין רוצים להתגרש?". לא אמרתי כלום ונכנסתי לחדר אחר.

אף על-פי שבעלי לא פתח בהליכי גירושין, הוא גם לא הרפה מאחיזתו בי. בכל פעם שראה אותי עושה משהו הקשור לפאלון גונג, הוא קילל והכה אותי. הוא פחד ולא רצה שיעצרו אותי שוב, הוא לא רצה שאאבד את מקום עבודתי או אפגע בעתידה של בתנו. אבל אני פחדתי ממנו עד עמקי נשמתי.

לשחרר את הפחד עזר לשפר את הסביבה

נקודת המפנה הייתה ב-2001. יום אחד בעלי גילה עלונים של פאלון גונג בתיק שלי. הוא הוציא אותם כדי לקרוע אותם לגזרים. ביקשתי ממנו להפסיק, אבל הוא לא הקשיב לי והכה אותי על הראש. רצתי לחדר האמבטיה, נעלתי את עצמי והתחלתי לבכות. בתי דאגה וניסתה לנחם אותי, אבל לא נתתי לה להיכנס והמשכתי לבכות.

נזכרתי אז בדבריו של המאסטר במאמר: "מעבר לגבול הסבלנות":

"הסובלנות (רן) היא לא פחדנות או חולשה ויתר על כן אינה כניעה להצקות. הסובלנות של תלמידי הדאפא היא אצילה, היא ביטוי של היציבות הכבירה הבלתי שבירה כמו יהלום של החיים, היא הסובלנות למען תמיכה באמת; היא חמלה והצלה כלפי היצורים, שעדיין קיימים אצלם הטבע האנושי והמחשבה הנכונה. הסובלנות היא בהחלט לא להתיר ללא גבול ליצורים הרעים, שלא נשארו אצלם טבע אנושי או מחשבה נכונה, לבצע מעשים רעים. הסובלנות משמעותה שאפשר לוותר על הכול למען האמת, אבל לא להרשות ליצורים הרעים, אלה שכבר אין להם את הטבע האנושי ואת המחשבה הנכונה, לערער את כל היצורים החיים ואת קיום הדאפא ברמות שונות."

הבנתי שאסור לי עוד להישאר קורבן פסיבי. אני תלמידת דאפא על הנתיב הישר ואלו הם הגורמים של הכוחות הישנים שמפעילים את בעלי לעשות דברים רעים. עלי להגן על הפא ולאמת אותו.

ללא כל פחד יצאתי מחדר האמבטיה, נגשתי ישירות לבעלי ואמרתי לו: "עד פה! מעתה ואילך, אני לא מרשה לך להכות אותי עוד, אפילו לא פעם אחת".

הוא נראה מפוחד וענה מיד: "לא אכה אותך. אני מבטיח".

משום שלא פחדתי, הגורמים של הכוחות הישנים השולטים בבעלי התפוררו. בעלי הפסיק להכות אותי ושחרר את ההגבלה על מעורבותי בפאלון גונג.

גם בעבודה חל שיפור במצב. אחרי מעצרי הראשון ביולי 2000, אסרו עליי לקחת ימי חופש. הם אפילו כפו עליי לעבוד לעתים קרובות בסופי שבוע. כיוון שטיפלתי במשפחה שלי ועשיתי את שלושת הדברים שתלמיד דאפא צריך לעשות, נוצר מצב שהזמן הפנוי שלי והאנרגיות שלי נפגעו. שלחתי בעקביות מחשבות נכונות חזקות לסלק הפרעות כאלה וביקשתי את עזרתו של המאסטר.

זמן קצר לאחר מכן, הורו לי בכירים במקום עבודתי לצאת לפרישה מוקדמת שנתיים טרם המועד המתוכנן. עם קצבת זקנה, כבר לא הייתי צריכה לדאוג איך לגמור את החודש. הייתי ממש אסירת תודה לתכנונים של המאסטר.

בעלי פורש מהמק"ס

אחרי פרסום "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית", הצטרפתי למתרגלים אחרים שעודדו אנשים לעזוב את המק"ס וארגוניה, כדי להבטיח לעצמם עתיד טוב. בעלי סירב לשמוע וניסה להניא אותנו מכך בציניות. הפסקתי לדאוג לעתידו, במחשבה שהוא מקרה אבוד.

מאוחר יותר קיבלתי רמז מהמאסטר. בחלום, ביקשתי מבעלי לעזוב את המק"ס והוא הסכים! בחלום נוסף, אחרי ששמע אנשים רבים מסכימים לעזוב את המק"ס אחרי ששוחחתי איתם, בעלי שמח מאוד, . זה שימח אותו יותר מכל מה שקרה לו בשנים האחרונות.

כשהתעוררתי מהחלום, ידעתי שאסור היה לי לוותר עליו. נהגתי לחשוב שאין בינינו משהו משותף עקב שני מעצריי ומשום שנהגתי לדבר עם אחרים על הפאלון גונג. אבל עכשיו, נוכחתי לדעת שלא גיליתי מספיק חמלה כלפיו. אחרי הכול, העובדה שאנו ביחד כמשפחה אחת, היא אולי תוצאה של יחסים גורליים ארוכי טווח מחיים קודמים שלנו. כיצד יכולתי לוותר עליו בקלות כל כך?

החלטתי להיות נחמדה אליו ולהציל אותו.

יום אחד הלכתי לבקר מתרגלת אחרת והגעתי מאוחר מאוד הביתה. המחשבה הראשונה שלי הייתה שייתכן שבעלי יכעס ויתלונן. אחר כך הבנתי שזה היה מושג אנושי, כך שהתחלתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות וביקשתי את עזרת המאסטר. בעלי בירך אותי כרגיל ולא כעס עלי כלל. למחרת היום, שוחחנו על פרישה מהמק"ס והוא הסכים לפרוש.

המצוקות של משפחתי נפתרו סוף סוף. ידעתי שהמאסטר עזר לי לסלק את האלמנטים של הכוחות הישנים שהפריעו לי. מאותו זמן ואילך, בעלי לא התלונן עוד על שאני מספרת לאחרים על הפאלון גונג. הוא לא התלונן גם על שחזרתי מאוחר מפגישות עם מתרגלים אחרים.

קונפליקט עם מתרגלת עמיתה

כשאנשים אחרים מתייחסים אלי רע או מדברים אלי בציניות, אני מגיבה לעתים קרובות במחשבות שליליות ושנאה. אף על פי שהתקדמתי קצת בשליטה על התנהגותי, וגם אחרי שהשתפרתי בלימוד הפא ושיתפתי מתרגלים אחרים, עדיין היה לי קשה להתגבר על מצוקות כאלה שצצו על פני השטח.

לדוגמה, יחסיי עם המתרגלת ב׳. הכרנו זו את זו במשך זמן ארוך, אבל תמיד נראה כאילו יש מחסום בינינו. תמיד האמנתי שאני צודקת ושזו היא שגרמה לבעיה בינינו. כתוצאה מכך, לא הסתכלתי פנימה ולא שוחחתי איתה על המצב שלנו.

היא תכננה למכור את דירתה ולקנות חדשה. כיוון שאף אחד לא הופיע לקנות אותה אחרי שפרסמה, היא באה להתייעץ אתי. המלצתי לה על סוכן נדל"ן שבטחתי בו וביקשתי ממנו להתעניין בנכס חדש עבורה. אחרי שנודע לי שבמקום מסוים נותרו רק שלוש דירות, העברתי לה את המידע ודחקתי בה לפעול במהירות.

מיד לאחר מכן דירתה נמכרה והיא עברה לדירה חדשה. אבל היא לא אמרה לי מילה על כך.

יום אחד כשהלכתי לראות אותה, אף אחד לא פתח את הדלת. שכנתה סיפרה לי שהיא עברה, מה שגרם לי להרגיש ממש רע. כשפגשתי אותה בקבוצת לימוד הפא באותו ערב, שאלתי אותה לגבי זה בטון של תלונה. היא התנצלה ואמרה: "אמרתי לכל כך הרבה אנשים שעברתי דירה, אבל שכחתי ליידע אותך. אני מצטערת".

הייתי עדיין במצב רוח רע ולא אמרתי דבר.

מתרגלת ג׳ שהבחינה שאינני מאושרת, שאלה אותי: "האם את עושה דברים טובים לאחרים ומצפה למשהו בתמורה?"

הנדתי בראשי וחשבתי: "אני תמיד אדם טוב המוכן לעזור לאחרים. למה שאצפה למשהו בתמורה?"

כשראתה שאיני מודעת לבעיה שלי, סיפרה לי מתרגלת ג׳ סיפור: פעם אדם אחד איבד תרנגולת. הוא חיפש סביב והבחין ששכנו מתכונן לבשל תרנגולת. הוא אמר לשכן שהתרנגולת היא שלו ולקח אותה. השכן נותר רגוע ולא אמר מילה. מאוחר יותר ראה אותו אדם שהתרנגולת שלו חזרה והבין שהאשים את שכנו לשווא.

"אפילו אדם רגיל יכול היה להישאר רגוע כשמאשימים אותו. אנחנו מטפחים ועלינו לפעול טוב יותר ממנו, לא?", שאלה מתרגלת ג׳.

במבט לאחור, אני מבינה שהמאסטר השתמש במתרגלת ג׳ לתת לי רמז. אבל אני שקעתי במושגים אנושיים והמשכתי לחשוב: "כיצד כולכם יכולים להתייחס אלי כך?"

הטיפוח הוא רציני

כמה ימים עברו לפני שפגשתי שוב את מתרגלת ב׳. לא יכולתי עוד לעצור את עצמי, התלוננתי וצעקתי עליה, כשאני מעלה מנבכי זכרוני כל דבר שיכולתי לחשוב עליו שקרה במשך עשר השנים האחרונות.

כשסיימתי, הסתכלתי עליה והבחנתי שהיא נראית מדוכאת. ״אני כל כך מצטערת״, היא אמרה.

גם אני הרגשתי רע. למה רציתי לגרום למתרגלת אחרת להרגיש רע?

בחזרה בבית, קראתי ב"הרצאת הפא בועידת הפא הבינלאומית במנהטן 2005":

"האם אתה צודק או לא, כמטפח זה לא חשוב בכלל. אל תתווכח עוד ועוד, ואל תשים דגש על מי צודק ומי טועה. כמה אנשים תמיד מדגישים את זה שהם צודקים, אבל אפילו אם אתם צודקים, אפילו אם אתם לא טועים, אז מה? האם השתפרתם על בסיס הפא? להשתמש בחשיבה אנושית כדי לשים דגש על מי צודק ומי טועה זה כשלעצמו שגוי. זה משום שאתם משתמשים אז בהיגיון של אנשים רגילים כדי לאמוד את עצמכם, ומשתמשים בהיגיון הזה כדי לדרוש מאחרים. כפי שאלוהויות רואות את זה, עבור מטפח, להיות צודק או טועה בעולם האנושי זה לא חשוב כלל וכלל, בעוד שלסלק את ההחזקות שהשתרשו בחשיבה האנושית זה חשוב, ומה שחשוב זה בדיוק ההצלחה שלכם לסלק בטיפוח-תרגול את ההחזקות האלה של הלבבות האנושיים שלכם."

מחשבתי הפכה בהירה יותר אחרי שקראתי זאת וגיליתי שיש לי הרבה מושגים אנושיים. הלכתי למתרגלת ב׳ וסיפרתי לה על מחשבותיי: "לא הייתי צריכה להציק לך. זה מונע מאיתנו להשתפר ביחד ומאפשר לנצל את הפרצות שלנו כדי להפריע לנו. כתוצאה מכך, לא נוכל אולי להציל ישויות חיות".

שיתפתי עם מתרגלת ב׳ במשך זמן ארוך וכל אחת מאיתנו גילתה תחומים רבים בהם היינו צריכות להשתפר. בסופו של דבר, כל התלונות שלנו והשנאה נעלמו. הלבבות שלנו פעלו ביחד ולא היה עוד מחסום בינינו.

מהשיעור הזה למדתי שטיפוח הוא רציני. אני אסירת תודה לחמלה של המאסטר.