התנסויות בהבהרת אמת לחברי קונגרס

(Minghui.org)

התנסות מוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות במרכז ארה"ב בשנת 2015

לפני כמה שנים התחלתי להבהיר את האמת לחברי ממשלה. יום אחד בעודי קוראת בספר "ג'ואן פאלון" הרגשתי פתאום שהמאסטר מבקש ממני לעבוד יותר עם אח"מים וכך התחלתי לעשות עוד בפרויקט הזה.

בדרך כלל הרגשתי מאוימת בעבודה עם אח"מים, במיוחד משום שאני קצת ביישנית. אבל ניסיתי להתגבר על כך בעזרת שליחת מחשבות נכונות, ובכך שכתבתי לעצמי מה לומר כשאני מצלצלת אליהם והכנתי עצמי היטב לפגישות איתם.

הבנתי גם שעלי לעלות מדרגה ולהבהיר את האמת בצורה מלאה יותר. גיליתי שלעליית מדרגה יש יותר ממשמעות אחת ממה שהייתי מודעת אליה, ויש משמעות עמוקה יותר לחמלה.

שלושת ההתנסויות שחוויתי לאחר מכן מול אישים ברמה הפדראלית נראו לי כמו ניסים. אם לומר בכנות, הרגשתי בנוכחות שמימית בכל מקרה. הקלות בה כל נציג אמריקני הסכים לתמוך בהחלטה 281 (התנגדות לקצירת איברים בכפייה על ידי המק"ס) הייתה משהו שמעולם לא חוויתי קודם לכן.

אני יודעת שעזרתו של המאסטר אִפשרה זאת. ההבנה שלי היא שאם אני מכינה את עצמי ואז מתמקדת לגמרי בהצלת האנשים עימם אני מדברת, המאסטר יסייע לי.

בשני המקרים היה עלי לשחרר את הרצון שהם יתמכו בהצלחת החלטה 281 או עבור כל הישג מצידי.

נפגשתי בשנה שעברה עם שני חברי קונגרס במשרד המחוז שלהם. אחד מהשניים לא חיפש להיבחר שוב ואני חששתי שיש אפשרות שהוא יחמיץ את הסיכוי שלו להינצל, אם לא ניפגש עימו לפני שהוא פורש מהמשרד שלו. בסופו של דבר עם התמדה ועיקשות הצלחנו לקבוע עמו פגישה.

בפגישה עם כל אחד מחברי הקונגרס האלה הצגתי להם את הוידיאו בן 8 הדקות על קצירת איברים, נתתי להם דיסק עם התיעוד על קצירת איברים והכנתי עצמי לכסות את כל הנקודות החשובות בשיחה. כמו כן בדקתי את מצב חברותם בועדות ובאילו חקיקות הם תמכו או היו שותפים בתמיכה, כדי להבין טוב יותר את העקרונות והאינטרסים שלהם.

אחרי שהם צפו בוידיאו, אף אחד מהם לא היה זקוק לשכנוע, אך הם עדיין העניקו לי את מה שנותר ממחצית השעה שהקדישו לפגישה איתי.

בנקודה אחת בפגישות האלה, שיתפתי בסיפור אישי ששמעתי מניצול שואה כשהייתי בכיתה ה' ועל ההשפעה שהייתה לי מכך באותו הזמן. לא יכולתי להאמין שהעולם יאפשר לכך להתרחש. סיפרתי את הסיפור לחברי הקונגרס האלה עם הפרטים הדרושים כדי לצבוע את הסיפור וקישרתי זאת לרדיפה נגד הפאלון גונג. אני חושבת שזה רעיון טוב להוסיף סיפור אישי אם מרגישים שזה מתאים, משום שהסיפורים עוזרים לבנות קשר אישי.

עלה על דעתי שבפגישות כדאי ליצור יותר אינטראקציה עם האח"מים ועוזריהם, ולזמן שאלות שיש להם, לכן שאלתי כל חבר קונגרס אם יש לו שאלות כלשהן. חבר הקונגרס בפגישה האישית הראשונה גילה ידע רב בנוגע לפאלון גונג ולרדיפה, אבל חבר הקונגרס השני לא ידע על כך הרבה.

בכל זאת שניהם שאלו אותה שאלה: מדוע הם רודפים את הפאלון גונג? אני לא בטוחה אם מישהו מהם היה שואל את השאלה הזאת מבלי שהוזמן לשאול.

עניתי להם על השאלה ואז שאלתי אם התשובה מסַפקת אותם. שניהם אישרו שכן. אחר-כך שאלתי אם יש להם שאלות נוספות ולא היו להם. וכך הסתיימה כל אחת מהפגישות.

אחד הדברים הקשים ביותר לעשות היה לבקש ישירות בתום השיחה את מה שאנו צריכים. בעבר עשיתי לעתים קרובות את הטעות כשלא ביקשתי ישירות. וכך הרגע המתאים אבד.

בהתחשב בכך שאנו משוחחים עם מקבל החלטות, עלינו לשאול כמובן את השאלה בצורה מנומסת. ואז שכשאני מסתכלת להם בעיניים, ביקשתי מכל חבר קונגרס את תמיכתו בהחלטה 281 ושניהם הסכימו ללא היסוס.

בשתי הפגישות נראה שהכול הסתדר מצוין. חבר הקונגרס שלא ידע הרבה על הפאלון גונג הקצה לנו זמן מעבר למה שהקציב לנו בתחילה ולא נראה שרצה לסיים את הפגישה. אם לומר בכנות, אפשר היה להרגיש שאווירה טעונה באנרגיה חמימה במשך כל הפגישה. גם מתרגלת עמיתה שהייתה נוכחת חשה בכך.

מה שלמדתי משתי הפגישות האלה היה ערך ההכנה מראש. ממש בהתחלת הפרויקט, אתם זוכרים שנקודת המוצא שלי בהכנה לפגישה נבעה מפחד – פחד מפני כישלון. ולכן ההכנה העניקה לי את הביטחון העצמי לבקש ישירות את התמיכה.

אבל מה שיותר חשוב הוא, שהבנתי שלבוא מוכנה מאפשר לי להיות רגועה, לשחרר כל עצבנות ולהתמקד בהצלת כל חבר קונגרס ועוזריו עם חמלה בלב.

אם לומר זאת בדרך אחרת, למדתי שלהיות מחוברת לנדר שלי להציל ישויות חיות ולהיות מוכנה כך שהחמלה שלי לא תיחלש בשל דאגה או פחד, מאפשר למאסטר לעזור לנו להגיע ללבותיהם של חברי הקונגרס.

ולבסוף, אני מציעה לשיתוף את החוויה השלישית: איך שיתוף פעולה חזק מאפשר למאסטר לחולל ניסים.

חבר הקונגרס השלישי אליו פנינו איננו עונה בדרך כלל לבקשות של מכתבי תמיכה, או כל דבר שאינו שייך לעבודתו בוועדה. הוא יו"ר וועדה חזקה ביותר וצוות משרדו הסביר שהוא מתמקד רק בעבודת הוועדה שלו.

אבל לא וויתרנו והחלטנו לאסוף חתימות במחוז שלו לגבי החלטה 281. כל מתרגל בקבוצה הקטנה שלנו עבד על החתמת אנשים על עצומה, במהלך כל העונה של שוק האיכרים במחוז של חבר הקונגרס הזה. זו הייתה מסירות למחויבות, מפני שאף אחד מאיתנו לא גר שם. בזכות המאמצים של כל אחד מאיתנו אספנו מספר גדול של חתימות, שאותן מסרתי למשרד המחוזי.

אבל מה שבאמת שינה את פני הדברים היה הרצון של שלושה מתרגלים להשתתף בחגיגת בחירתו מחדש של חבר הקונגרס שהתקיימה מחוץ לעיר. ביקשתי אחד מהם לקנות את הספר The Slaughter ("הטבח") של איתן גוטמן ולתת לו אותו במהלך האירוע עם פתק בתוכו.

שלושה מהמתרגלים המקומיים שלנו הגיעו לאירוע החגיגי שהיה כמובן צפוף מאוד ורעשני, כשחבר הקונגרס מוקף כל הזמן באנשים המאחלים לו מזל טוב. שני מתרגלים עזבו לשירותים כשמתרגלת שלישית נותרה במקום מחזיקה בספר. פתאום היא ראתה שחבר הקונגרס נותר ללא אנשים סביבו. ממש בלתי ייאמן, בחדר הצפוף הזה עמד לו חבר הקונגרס לבדו. זו הייתה ההזדמנות שלה והיא ניצלה זאת.

היא ניגשה אליו וסיפרה לו מיהי ומדוע הגיעה לשם. לאחר מכן הציעה לו את הספר. חבר הקונגרס היה ידידותי, לקח מידה את הספר ונתן לעוזר שלו.

מיד אחרי שזה קרה, היה עליו להתחבר למיקרופון לריאיון לאומי. העוזר הצמיד למקטורן החליפה שלו את המיקרופון בעודו מחזיק את הספר, כך שחבר הקונגרס יכול היה לראות את שם הספר. המתרגלת שמה לב שעיניו התרחבו ועל פניו הופיעה הבעה של הפתעה ועוצמה. מיד עם הגיעו חזרה לוושינגטון הוא הביע תמיכה בהחלטה. רק לאחרונה נודע לי שהוא הכיר אישית את האדם המצוטט על גב הספר, ששיבח את הספר.

אחרי שהוסיף את תמיכתו להחלטה, ביקשתי לקבוע איתו פגישה. אמרתי לעוזר המחוזי שלו שאני רוצה הזדמנות להודות לחבר הקונגרס. הוא הסכים לפגישה טלפונית וצלצל אלי מהמכונית בזמן המיועד. הוא היה ידידותי מאוד ומעודד.

אני שמחה לומר שהוא מסכים לתמוך גם בהחלטה 343. כל מה שזה לקח היה אימייל פשוט לוועדה שלו, עם קישור להחלטה.

זה היה משרד ששנים סירב בנימוס להיות מעורב. קרוב לוודאי שהחתימות על העצומה עזרו לנו להיכנס פנימה, אבל אני מאמינה ששיתוף הפעולה שלנו כגוף אחד אפשר לנס הזה לקרות בחגיגה הזאת של המפלגה.

המאסטר אמר:

"אתם צריכים להיות מעורבים באופן אישי, אתם צריכים לטפח, ואתם צריכים ללכת וליישם את הדברים בפועל. לעבוד קשה זה חלק מהטיפוח שלכם. אתם צריכים לחשוב על דרכים למצוא את האנשים שאתם אמורים להציל. כל אלו הם דברים שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. עשו מאמצים לשתף פעולה היטב ביחד." ("יום השנה ה-20 להוראת הפא" ניו יורק 13 במאי 2012)

לסיכום, התמקדתי מאוד על הצלת כל אחד ואחד בפגישות האלה. לומר זאת בפשטות, רציתי באמת באמת להציל אותם. כך שלא היו בלבי או במחשבתי מקום לדאגה או לחשיבה על משהו אחר. לא הייתה כל "אסטרטגיה" אלא הכנה בלבד.

הלך המחשבה הזה אפשר לי להירגע אוטומאטית, להיות ידידותית ונדיבה בשיחה איתם. בכל פגישה הרגשתי בוודאות בנוכחות שמימית בחדר ובמקרה של חברי הקונגרס וצוות העוזרים שלהם, הם הגיבו לפא – לא אליי.

חשתי בכנות בנוכחותו של המאסטר בכל פגישה. שום דבר אחר לא יכול להסביר את הקלות בה זה נגע בליבם.

אינני יכולה לומר שאני מצליחה בכל פעם שאני נפגשת עם מישהו, אבל למדתי שבעזרת מחשבות טהורות, המאסטר יתכנן כל דבר שילך בצורה חלקה מאוד.

אני מודה למתרגלים עמיתים על מאמציהם להציל עוד אנשים במהלך הזמן הזה שניתן לנו. אני אסירת תודה להיות חלק מהמאמץ האצילי הזה.

אנא תקנו כל אי הבנה שאולי יש לי.

תודה רבה לך מאסטר ותודה רבה לכם עמיתיי המתרגלים.