סוף סוף אזרה אומץ לספר: "בכירים בצ'נג-דו ניסו לרצוח אותי שלא אספר שרצחו את המתרגלת מנג שיאו"

(Minghui.org)

עדותה של יאנג ג'נג-שיאנג, מתרגלת פאלון גונג ממחוז ג'יו-טאנג בפרובינציית סצ'ואן:

נעצרתי בביתי ב-23 בדצמבר 2003 על ידי שוטרי תחנת משטרת הואי-קואו והועברתי למרכז המעצרים במחוז ג'ין-טאנג.

המתרגלת מנג שיאו מהעיר נאן-צ'אנג הייתה כלואה איתי בתא. היא הייתה בוגרת קולג' וראש מחלקה בחברת הברזל והמתכת בצ'נג-דו. היא נאלצה לעזוב את ביתה כדי להימנע מאיומי הרשויות עקב היותה מתרגלת פאלון גונג. היא נעצרה והועברה למרכז המעצרים חודש לפני הגיעי לשם.

מדי יום, בסביבות השעה 7:00 בבוקר גב' מנג הוצאה מהתא והוחזרה אליו אחרי השעה 23:00 בלילה. יכולתי לראות שהיא עברה עינויים. היא הייתה רזה מאוד. היא פתחה בשביתת רעב כדי למחות על כליאתה הבלתי חוקית וסירבה לוותר על אמונתה בפאלון דאפא.

כששאלתי אותה מה קרה לה במהלך היום היא סיפרה: "הם הזריקו לי סמים רעילים והאכילו אותי בכפייה. לפעמים לוקחים אותי למשרד בית החולים בצ'ינג-ג'יאנג בפרובינציית סצ'ואן להעביר אותי 'חינוך מחדש' ולפעמים לבית החולים מס' 1 במחוז ג'ין-טאנג".

גב' מנג לא חזרה לתא

אני מכירה את מנהל מרכז המעצרים שגר בעיירת מגוריי, ולכן הרשיתי לעצמי לבקש אותו: "האם תוכל לעשות מעשה טוב ולשחרר אותה? מנג כלואה כבר יותר מחודש ימים היא לא אוכלת דבר".

המנהל השיב לי שהם אינם יכולים לשחרר אותה. "הרשויות הגבוהות יותר מ'משרד 610' בצ'נג-דו הורו לנו לתת לה למות".

ב-20 בינואר 2004, ביום ה-28 לכליאתי, גב' מנג לא חזרה לתא. הייתי בחרדה קשה ולא יכולתי להירדם כל הלילה. תהיתי מה קרה לה.

למחרת בבוקר הסוהרים, כמו גם מנהל התאים היו עצבניים מאוד. אחד הסוהרים הורה לאחת האסירות להביא לו שניים מבגדיה של מנג בטענה שהיא לובשת בגדים מלוכלכים והיא צריכה להתרחץ. אמרתי להם שלמנג היו רק הבגדים שהיא לבשה, כך שנתתי להם סט בגדים שלי ושאלתי אם היא נרצחה. מנהיגת קבוצת התאים אמרה לי לא לדבר שטויות.

באותו היום הביאו לי המון אוכל לצהריים שכלל שלוש מנות ראשונות וקערת אורז.

אחד הסוהרים דרבן אותי כל הזמן למהר ולאכול מפני שהמשטרה אמורה לקחת אותי בקרוב.

המחשבה היחידה שלי הייתה, שכנראה גב' מנג נרצחה. כעסתי מאוד, אבל לא העזתי לומר דבר. לא היה לי תיאבון, אבל הם כל הזמן האיצו בי לאכול.

אחד הסוהרים הורה לי לאסוף את חפציי ולהמתין בשער למכונית משטרה שתגיע. היה לי מוזר שהם לא דרשו שאחתום על טפסים. בדרך כלל היה עליי לחתום על כל מיני טפסים לפני שמכונית משטרה אוספת אותי.

בסביבות השעה  17:00 אחר הצהריים הגיעו שוטרים ממשטרת תחנת הואי-קואו לאסוף אותי. היה כבר חושך כשהחזירו אותי הביתה. הם הדגישו כמה פעמים בפני בעלי שהחזירו אותי הביתה במצב טוב.

למחרת בבוקר ראשי היה נפוח, פי היה יבש ורוק נזל ממנו. פניתי לבית החולים והרופא אמר לי שיש לי שיתוק בפנים.

יום לאחר מכן הגיעו לביתי מנהל מרכז המעצרים בלוויית כמה שוטרים. כשראה אותי הפך חיוור והבעת פניו הייתה מוזרה. לא הבנתי למה הוא בא לראות אותי, או מהי הסיבה להבעת פניו.

הם באו לבקר אותי לעתים קרובות. מאוחר יותר הבנתי שהם פחדו שאחשוף את הרצח של גב' מנג. ידעתי יותר מדי על רוע הלב שלהם. אבל פחדתי מאוד ולא חשפתי באותו זמן את הרצח הזה. היום סוף סוף העזתי לקום כדי לספר על כך לאנשים.

הבנתי למה הם הציעו לי ארוחה כל כך גדולה ושחררו אותי מייד לביתי. הם פחדו שאספר לאחרים על כך. הם הרעילו את המזון שהגישו לי וניסו לרצוח אותי. אכלתי מעט כל כך, לכן נותרתי בחיים.