החלטות קשות, גמול אדיר – סיפורו של מתרגל צעיר

(Minghui.org)

מאסטר נכבד, מתרגלים יקרים,

אני צעיר מהונגריה שהחל לתרגל פאלון גונג ב-2010. הייתי רוצה לשתף כמה מההתנסויות שלי.

שחרור ההחזקות לגבי העתיד

סיימתי בית ספר תיכון ב-2011 ונכנסתי לאוניברסיטה ללמוד רפואת שיניים, כפי שהוריי תכננו עבורי לפני שנים. עשיתי כמיטבי להמשיך ללמוד, לטפח ולעשות את שלושת הדברים, אבל זה היה יותר מדי. במבט לאחור, ראיתי שהייתה לי החזקה לציונים טובים ולא הייתי מסוגל באמת לראות דברים מהיבט רחב, אף על-פי שהמאסטר נתן לי רמזים במהלך אותו זמן.

באמצעות שיתוף עם מתרגלים אחרים עזר לי אחד המתרגלים להבין שלְאַמת את הפא בכך שאני מצליח בלימודיי זה טוב, אבל עלי לפעול גם להצלת ישויות חיות.

המאסטר אמר:

"אם אתה צעיר ואתה רוצה למצוא זמן ללמוד, אז אין בזה כל בעיה. אבל עליך גם להשתתף בפרויקטים של הדאפא, ולעשות כמה דברים, ובה בעת להשתמש היטב בזמנך ללימודים." ("הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו")

עם ההבנה הזאת דברים השתפרו ומצאתי הזדמנויות להבהיר את האמת. שינינו גם את זמן התרגול השבועי מול השגרירות הסינית, כך שיכולתי להצטרף לפעילות. אולם בהביטי בכך מנקודת מבט גדולה יותר, עדיין לא הייתי מסוגל לנהל את המצב היטב ולחוש בנוח.

בסופו של דבר הגעתי להבנה, שפשוט איני יכול להקדיש את כמות הזמן שרציתי, כדי להציל ישויות חיות. כמו כן הזדקקתי לזמן נוסף ללימודיי, ושני הדברים ביחד פשוט לא הסתדרו. התחלתי לחשוב שאולי אני על המסלול הלא נכון.

בסוף הסמסטר הראשון ניסיתי להסביר את המצב להוריי שאינם מתרגלים, לאפשר להם לדעת שאולי רפואת שיניים אינה בשבילי. אבל הם המשיכו לדחוף אותי קדימה, כך שהתחלתי בסמסטר השני.

היו עוד ועוד סימנים שתחום הלימודים הזה אינו באמת עבורי, ולהיות כבול ללימודים במשך 5 השנים הבאות נראה לי כזמן רב במונחי התפקיד שלי בתיקון הפא.

מאחר שהייתי מתרגל, שיערתי שדברים פשוט יתנהלו היטב, אבל הם לא. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהתחלתי לתרגל שלא עשיתי חיל בלימודיי. התחלתי לתהות: "אם אנשים רגילים מסוגלים לפעול טוב יותר ממני ואני מתרגל, אז אולי אני במקום הלא נכון". הבנתי שלהיות רופא שיניים זה מה שהוריי רצו, לא מה שאני רציתי והייתה לי החזקה להסכים איתם ולעמוד בדרישות שלהם.

המאסטר אמר:

"לכן, בתור מטפח, אדם צריך לפעול לפי התכונה הזאת של היקום, ולא לפי קנה המידה של האנשים הרגילים." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "ג'ן-שן-רן הוא הקריטריון היחיד לאמוד אם האדם טוב או רע")

הפקדתי את חיי בידיו של המאסטר

יום אחד הייתה לי מחשבה ברורה שעליי להתחתן עם מתרגלת עמיתה שיצאתי איתה כמה חודשים. באותו הערב כששוחחנו, היא אמרה שהיה לה אותו רעיון. התייחסתי לכך כרמז מהמאסטר והתארסנו.

משום שראינו כמה דוגמאות רעות בקרב מתרגלים אחרים, החלטנו להתחתן מהר ככל האפשר, כדי לא להותיר פרצות לכוחות הישנים. המתרגלים ההם חוו קשיים מיותרים מפני שהיו להם בעיות עם רגשות למרות שהיו מאורסים אחד לשני. כפי שהבנתי, נישואין הם דבר אחד, אבל להיות מאורס זה משהו שונה לחלוטין.

ביום יפה אחד במארס התחתנו. מאז, עיצבנו את חיינו בכיוון בו אנו יכולים לעשות את המיטב בטיפוח שלנו ובעשיית שלושת הדברים.

להתגבר על קשיים כספיים

היו לנו קצת חסכונות ממתנות החתונה, אבל ההכנסה שלנו כיסתה בקושי את ההוצאות שלנו. עזבתי את הלימודים והתחלתי בעבודה חדשה כדי לתמוך במשפחה החדשה שלי, אבל קיבלתי משכורת נמוכה מאוד. רציתי מאוד לפרוץ את המצב הזה, ועליי להודות, שזה הפך למוטיבציה עבורי בטיפוח שלי.

הדברים פשוט נעשו גרועים יותר ויותר בחודשים הבאים. ה-FXH האירופי ארגן פגישה בגרמניה. אשתי, גיסתה ואני החלטנו לנסוע ביחד במכונית אחת. יום לפני שעזבנו, איבדנו את הכסף שתכננו לקחת איתנו, כך שנותרו לנו כמה פרוטות אחרונות.

הפגישה הייתה ממש טובה עם לימוד פא אינטנסיבי במשך 3 ימים. הגעתי גם להבנה שעזרה לי מאוד בנושא הכסף. אחרי שהסברנו את מצבנו הכספי, ביקשנו את אחד המתרגלים שמצבו הכספי טוב, לשתף את הבנתו על כסף.

הוא הסביר שהוא רואה בכסף ישות חיה. הוא מרגיש שקיים חוסר הבנה אצל חלק מהמתרגלים ש"אם אנו מתרגלים, אסור שתהיה לנו החזקה לשום דבר". לכן משמעות היחס שלהם ל"אין לי החזקה לכסף" היא "אני לא רוצה כסף". אבל משום שכסף הוא ישות חיה, אם היא רואה שאינך רוצה בה, היא לא תבוא אליך. זה עזר לי מאוד, מפני שהבנתי שזו הייתה באמת הגישה שלי.

אבל המצוקות שלנו לא עברו עדיין. בדרך הביתה, במדינה זרה, המכונית שלנו התקלקלה. למזלנו היינו די קרובים לבית ומתרגל עמית בא לקראתנו במכוניתו וגרר אותו חזרה.

יום אחד הזהיר אותי הבוס שלי שאני לא עושה את עבודתי כהלכה, ושאם הדברים לא ישתפרו הוא ימצא מישהו אחר במקומי. התחלתי להיות מודאג, אבל נרגעתי והסתכלתי פנימה כמו מטפח. הוא צדק. הבנתי שהבעיה הייתה שפשוט לא רציתי לעבוד. כסטודנט היו לי חיים נוחים, ולהיכנס למעגל העבודה היה קשה הרבה יותר.

התחלתי לעבוד עם כל הלב ושבועיים לאחר מכן התקשר אלי מתרגל ממדינה אחרת והציע לי עבודה. מאז, המצב שלנו השתפר ואנו יכולים להצטרף לעוד פעילויות דאפא הדורשות נסיעה. אני אסיר תודה מאוד למאסטר על כך.

אלה הן ההבנות שלי ברמה הנוכחית שלי. אנא ציינו כל דבר שאינו נכון.

תודה רבה לך מאסטר נכבד, תודה לכם מתרגלים עמיתים.