טיפוח עם מודעות עמוקה יותר

התנסות מוועידת פאלון דאפא ה-14 לשיתוף התנסויות בישראל בשנת 2016

מורה נכבד, מטפחים יקרים, שלום!

השנה קרתה לי פריצה רצינית בטיפוח, אקריא לכם שתיים מהתנסויותיי:

1. להתנקות מכל הרדיפות ביסודיות

לאחר עשר שנות טיפוח, ברגע מסוים הבנתי שאני משחקת תפקיד של "טובה". הבנתי שאני לא אמיתית בזה, אז השין-שינג שלי לא עולה. משום שאם זה כך אז אני מנסה להשיג משהו. ברגע שהבנתי שאני רוצה את ההישג הזה והתוצאה הזאת, התחלתי לראות את המחשבות האנושיות שקשורות לרדיפה הזאת. המחשבות האלה היו חולפות בי עד אז מבלי שארגיש ומבלי שאתייחס אליהן. הבנתי שכל שאיפה להשיג משהו בעולם הממשי הזה היא כבר מהשורש רקובה, אפילו המצב הנפשי של לרצות להיות טוב. יש הבדל גדול בין פשוט "להיות בתוך הפא" ובין לנסות להשיג את המצב של "להיות בתוך הפא".

פתאום הבנתי שהשין-שינג שלי יעלה כאשר אעביר את כל המחשבות דרך הג'ו-אי-שה, במיוחד את המחשבות הרעות, ואז כולן יעברו דרך התודעה שלי ואני אוכל לסנן אותן, ולסלק באופן מוחלט כל מיני שאיפות אנושיות. מתוך הרצאה שישית, ה"ג'ו-אי-שה צריך להיות חזק":

"אם האדם חי אז הוא צריך לחשוב. כיוון שהאדם מושלה בין אנשים רגילים הוא יוצר בראשו לעתים קרובות מחשבות בגלל תהילה, רווח, תאווה מינית, כעס וכו'. כשהזמן עובר, המחשבות האלה הופכות להיות סוג חזק של קארמה של המחשבה. משום שלכל דבר בממדים אחרים יש חיים, אותו הדבר לגבי הקארמה. כשאדם מתחיל לטפח ולתרגל בפא אמיתי עליו לסלק את הקארמה."

הסתכלתי פנימה, וראיתי חתיכות חומר בצבע אפור, חסר ייחודיות, חומר רירי של האשמה, גינוי, שפיטה והוקעה של אנשים. מחשבות מהחומר הזה באו כל הזמן. התחלתי לבחון את החומר הזה. החומר הזה הוא לא על פני השטח, הוא נסתר אבל הוא נוכח ומלווה אותך. החומר הזה היה כמעט בכל מקום, בלתי נראה, ורק כאשר עליתי מעל הרמה של לרצות להשיג, רק אז יכולתי להבחין בו. לדוגמא, אני קוראת מאמר שכתב מטפח ומרגישה את החומר הזה בתוכי: שמה לב לטעויות, מטפסות מחשבות שאני לא הייתי כותבת כך, אני פוסלת את המאמר הזה ושוכחת שכתב אותו מטפח שעבר טיפוח בזמן הזה. נהגתי לא לקרא מאמרים של מטפחים ברוסית כדי לא לשקוע בריר מגעיל הזה של הגינוי, אך הבנתי שלא נכון להתרחק ממקום לא נעים, צריך להפשיל שרוולים, לקחת מטאטא ולהתחיל לנקות. אני עוצמת עיניים ואומרת: "רע לי עכשיו, אני מרגישה שמכניסים אותי לחומר הדביק הזה בכוח. הפעם לא אלך הצידה, אנתח את מקור המחשבות זרות האלה, אמצא את הפרצה שדרכה הן נכנסו ". ידעתי מיד שיש פרצה, ושכל הדברים האלה שזיהיתי נוצרים מתחרותיות. כי למה יצרתי מחשבות של תוכחה, גינוי ושיפוטיות? זה משום שאני נמצאת בין אנשים, וכולם עושים את זה, כל אדם נמצא בתוך החומר הזה ומתנהג לפי החומר הזה. וכל אחד מנסה בתוך זה לעשות את זה הכי טוב. ציטוט "הפסד ורווח" הרצאה רביעית:

"כמתרגלים, ההחזקות שיש לוותר עליהן במהלך הטיפוח-תרגול הן רבות כל כך, כמו הלב של ההתפארות, הקנאה, התחרותיות וקורת-הרוח. יש לסלק סוגים רבים מאוד של החזקות. ההפסד שאנחנו מדברים עליו כאן הוא הפסד במובן הרחב"

לאחר שהבנתי את כל זה, ויתרתי על כל זה והתחלתי לזהות להכיר ולהסיר במודע כל מחשבה כזאת. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות, המכוונות לחומר שזיהיתי. תוך כדי הסילוק הצלחתי לחשוף נטיות נוספות שצריך לסלק, כמו למשל הנטייה שלי להדביק תוויות על קבוצות של אנשים, כמו למשל על הדתיים. או למשל לנסות להקסים אנשים כדי שיקבלו ממני עלון. עכשיו אני מזהה מהר מאוד את המאפיינים של החומר הרע. וברגע שהמחשבות האלה עולות, וברגע שזיהיתי אותן במודעות, אני גם מסלקת אותן במודעות. היחס היחיד שאני מוכנה לתת לדברים האלה זה לטאטא אותם החוצה.

2. לראות רק את טבע הבודהא של בני המשפחה והקרובים לי

לפעמים אחד מששת ילדיי נמצא ב"אגו" שלו, כלומר במצב שהוא חושב קודם כל על עצמו. לדוגמה: אני מבקשת מאחד מהם לעשות משהו, והוא עונה לי במהירות "עוד מעט". התרגום של התשובה הזאת זה שזה לא יקרה. זה אומר שהוא תפוס עם עצמו באותו רגע, ואין לו מקום לאחרים. זה לא אומר שהוא מראה חוסר אחריות או עצלות, זה לא הוא. משתלטים עליו הגורמים של הכוחות הישנים. חשוב לזכור את זה. גורמים של הכוחות הישנים רוצים להשמיד את האנושות, את כל החיים. הם עושים הכול כדי להגביר את הקארמה. המורה שלנו אומר שהוא לא מקבל את התכנונים של הכוחות הישנים, גם אני לא מקבלת אותם, אני לא נותנת חשיבות לביטויים של חוסר התחשבות אצל ילדיי. הכוחות הישנים מחפשים פרצות. לדוגמה: אצל אחד מבניי הבוגרים יש נטייה – לא לבזבז כסף. קשה לבקש ממנו לקנות משהו מכספו. אני הבנתי שבאותו רגע אני צריכה להסתכל רק על טבע הבודהא שלו, הצד שיש לכל בני האדם. טבע הבודהא נרדם וצריך להעיר אותו. אם תהיה אצלי מחשבה של אדם רגיל, זה יפריע. לדוגמה, הרבה שנים חשבתי שאם אגיד כך וכך, אם אסביר לו וכו', הוא יבין. אבל למעשה, הוא לא יבין שום דבר, כי להסביר ולנסות לשכנע אותו, זאת גישה של אדם רגיל. מהניסיון שלי אף אדם שיש לו החזקה כזאת לא מוכן להסכים בלי התנגדות לכך, הוא תמיד יתגונן אפילו שהוא מודע שהוא לא צודק. הוא יתגונן עד הסוף ויחזק את התכנונים של הכוחות הישנים.

כשהייתי מנסה להסביר לו, בתוך ההסבר היו מחשבות אנושיות שכללו גינוי ברור. כשסילקתי לחלוטין את מחשבות הגינוי בתוכי, בני החל לקנות את כל מה שצריך לבד, מבלי שאף אחד יבקש ממנו, וקנה אפילו מעבר למה שצריך, בנדיבות שאיש לא ידע שקיימת בו. אני נסעתי לפעילות של דאפא, חזרתי – המקרר היה מלא.

מתוך: ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב:

"תלמידי דאפא צריכים להתייחס לכל דבר בצורה חיובית. אל תסתכלו על הצד הלא טוב של אחרים, צריך תמיד להסתכל על הצד הטוב של האחרים. למעשה האם אתם יודעים, כשלימדתי אתכם את הדאפא בזמנו, בזמן העברת הסמינר, הרבה מחשבות של אנשים רגילים השתקפו מהקהל למטה. אצל אנשים מסוימים המחשבות שהשתקפו היו מאוד לא טובות, אבל אני לא הסתכלתי על כל זה. אני רק הסתכלתי על הצד הטוב שלכם, אז יכולתי להציל אתכם. אם הייתי מסתכל רק על הצד הלא טוב שלכם, איך אציל אתכם? ככל שהייתי מסתכל יותר, הייתי כועס יותר, איך אוכל להציל אתכם? (מחיאות כפיים) לכן בכל מצב, אל תהיו מונעים על ידי ההתנהגויות של אנשים רגילים, אל תהיו מונעים על-ידי לבבות של אדם רגיל וגם אל תהיו מונעים על-ידי הרגשות של העולם האנושי. הסתכלו יותר על הצדדים הטובים של האחרים והסתכלו פחות על הצדדים הלא טובים אצל האחרים."

גם עם הבן הקטן לאחרונה קרה "גילוי של אגו". הוא הרוויח הרבה כסף, יותר מכל העובדים במשפחה. שילמו לו בשטרות של 200 ש"ח, הוא לא רצה לפרוט. אך חייבים לשים חלק לקופה המשפחתית. אחיותיו התנפלו עליו, התחילו לנסות לעורר לו את המצפון, ובאו אלי בתלונה שהוא ב"אגו". באותו רגע לא הצלחתי לגייס את הכוח לאפשר לבנות שלי להסתכל על טבע הבודהא שלו, ומחשבות תוכחה התגנבו ללבי. הבנתי באותו רגע שלא משנה מה, אני חייבת לסלק את מחשבות התוכחה, סילקתי אותן, ובאותו רגע הסיטואציה התהפכה בצורה הזויה, הרגשתי שבני, הנמצא בחדרו, ושהוא מאושר, ואפילו בעצמו לא יודע מדוע. והאחיות שלו הפסיקו להציק לו והפסיקו להיכנס להתלונן עליו, ואפילו שכחו מהכול. אף אחד לא הציק לו יותר ולא דרש ממנו כלום. במצב שאני לא משנה את מצב המחשבה האנושי שלי המצב הסוער בבית לא מפסיק. כעבור חמש דקות הוא נכנס לחדרי ואמר שהוא אוהב אותי מאוד. בעזרת מחשבה אלוהית שחררתי את המאבק בביתי, את המצב של תלונות ותרעומת, ואת הרצון לשליטה של בני המשפחה.

מעשיהם של הגורמים של הכוחות הישנים כאוטיים כך שקל להסיר אותם, מחשבה נכונה חזקה – והכול מנוקה. אנשים, במיוחד בני משפחה וקרובים, שנפגשים איתם הרבה, זקוקים לזה שאנחנו נרים את הרמה שלנו, וזאת הדרך היחידה שבה אנחנו מסירים את התכנונים של הכוחות הישנים גם מתוכנו וגם מתוך הסביבה שלנו. כשאני מסירה את הגורמים הכאוטיים בתוכי, שבאים לידי ביטוי במריבות, תחרות, נזיפה, האשמות, התפארות וכדומה, וגם כאשר אני לא מכירה בביטויים של התכנונים של הכוחות הישנים שמתבטאים אצל בני המשפחה שלי – רק אז אני שוללת באמת את התכנונים של הכוחות הישנים:

מתוך " ללמד את הפא בועידה בשיקאגו ב-2004":

"אנחנו שוללים אפילו את עצם הופעת הכוחות הישנים ואת כל מה שהם ארגנו. אנחנו אפילו לא מכירים בקיום שלהם. אנחנו שוללים באופן מוחלט את כל הדברים שלהם, וכל, ורק, הדברים שאתם עושים, תוך כדי שאתם שוללים אותם ונפטרים מהם, הם מוסריות אדירה."

בטיפוח שלנו אנחנו משפיעים גם על האנשים שאנחנו עובדים אתם

אני כבר לא מבדילה בין אנשים "קרובים" לבין אנשים "רחוקים". כל אדם שאני פוגשת אני באופן מיידי מתייחסת אליו כקרוב, וזה הולך ומתגבר אצלי. עבדתי שנתיים עם זוג קשישים ממוצא רוסי. שניהם היו אתאיסטים, לא מאמינים בכלל שיש אלוהים. הקראתי את הפא לאישה, את כל הספר. הייתה לה בעיית זיכרון. באחת הפעמים שהקראתי לה את ה"לון יו", היא אמרה: "איזה טקסט מופלא! מי כתב אותו?" היא רצתה מאוד להבין לעומק אבל לא הייתה מסוגלת.

גם האיש, למרות שהיה אתאיסט, ניסה גם כן לקרוא את הספר אבל לא היה מסוגל. הוא הדפיס באותיות הגדולות את המילים אמת-חמלה-סובלנות, ותלה מעל השולחן לידו, ובכל פעם עם קצת הומור פיתח כל נושא לפי אמת-חמלה-סובלנות. פעם הוא אמר שאינו מסוגל לשנות את דרך החשיבה הרגילה שלו, אבל בהתנהגותו ומעשיו הוא היה טוב ונדיב לב. הוא למד על הדאפא, חתם על העצומה והזדעזע מהרדיפה. הצלחתי לקחת את שניהם לתערוכה,

כאתאיסט, הוא לא האמין במה שכתוב בספר. לא האמין בנשמות. אבל אחרי שאשתו נפטרה, הוא כל הזמן אמר שהיא פה, שהוא מרגיש אותה. אחרי שהאישה נפטרה התחילו לעשות עליו סרט, כי הוא היה אדם די מפורסם. באחת השיחות האחרונות שלנו הופתעתי, הוא אמר, בלי צחוק, רציני ביותר: "את יודעת למה עשו עליי את הסרט הזה? אנחנו שרדנו את המשטר הזה [הקומוניסטי] כי היינו טובים. את אימא שלי לקחו ראשונה לבית הסוהר באשמת "רופאים מזיקים", היא ניצלה משם כי הייתה טובה ואמיתית. אבא שלי, ההורים של אשתי, חברים הכי קרובים היו טובים. הטוב הוא נצחי! לכן שרדנו, ואלה שהלכו לעולמם השאירו זיכרון טוב. הסרט הזה הוא למעשה על אמת-חמלה-סובלנות!" הפעם הוא לא התבדח, הוא היה רציני.

יומיים אחר כך הוא נפטר.

אחרי שהם הלכו לעולמם, כמעט כל החפצים שלהם נזרקו. נשאר רק לטאטא ולזרוק זבל, פתאום ראיתי בארון הבגדים אלבום צילומים משפחתי, גדול, בכריכה עתיקה, אף אחד לא שם לב אליו או שהוא הוסתר כך שאף אחד לא ראה אותו. נראה לי שאין זה מקרה שהאלבום הזה נפל לידיי כדי שאוכל להעביר אותו לבת שלהם, משום שאולי בגלגול הקודם הזוג היקר הזה היה משפחה שלי. אולי בגלל זה האיש לקח דווקא אותי שנתיים קודם לכן כדי לשמש לו מתורגמנית בקניית חלקת קבר משותפת לו ולאשתו.

כל זה קרה משום שגם במקרה זה אני בעצם כל השנתיים הסתכלתי רק על הצד הטוב, הצד האלוהי שלהם. וקרה גם משום שהיה ביכולתי להבין מלכתחילה את הקשר הגורלי שלהם אתי ועם הדאפא.

אני מודה מכל הלב למורה שלנו על ההזדמנות הנפלאה לחלוק אתכם, מטפחים יקרים, ולהרגיש באמת מה זה "גוף אחד". אני מודה לכולם. תמיד תקנו אותי על כל חסרונותיי, אני מבינה כמה זה חשוב עבורי.