משמעות חדשה לחיי: ללכת בדרך הדאפא

התנסות מוועידת פאלון דאפא ה-14 לשיתוף התנסויות בישראל בשנת 2016

שלום למאסטר הנכבד,

שלום מטפחים יקרים,

הכרתי את דאפא לפני ארבע שנים, בשנת 2012. דברים רבים שלמדתי בדאפא לא ידעתי קודם לכן ואפילו לא תיארתי לעצמי.

מילדותי ועד שהתחלתי ללמוד את הדאפא תמיד שאלתי את עצמי ואת הוריי: "מהו הייעוד של חיינו על כדור הארץ?", "מה המשמעות של חיינו?", "למה אנשים סובלים כל כך?". גדלתי במשפחה דתית מאוד ששמרה על המסורת וקיימה את כל המצוות.

מגיל קטן ההורים לימדו אותי שאנחנו נולדנו לעולם כדי לעזור זה לזה, לדאוג לקטנים, לכבד גדולים, לעזור לעניים ולחלוק דברים עם אחרים, לאהוב את רעך כמוך.

אבל אף על פי שהמשכתי לחיות לפי החוקים האלה, לא הצלחתי למצוא הסבר מלא ועמוק של משמעות חיינו בעולם האנושי הכל כך אכזר, והמלא רוע, שנאה, בגידה וכו'.

לא יכולתי להבין למה אנשים מתייחסים בצורה כזאת זה לזה וכיצד עליי להמשיך לצעוד את דרכי בחיים האלה.

תמיד הייתי מתייאשת ותמיד הייתי נעלבת מאנשים שפגעו בי, העליבו אותי וריכלו מאחורי גבי, אבל מעולם לא התנהגתי אליהם באותה צורה.

רק עכשיו, אחרי 4 שנים מאז שהתחלתי לטפח אני מבינה שלא סלחתי לאלה שהעליבו אותי ושמרתי את זה בלבי ובנשמתי. בגלל זה צברתי הרבה קארמה.

היום אני רוצה לדבר על קארמת מחלה ועל שין-שינג.

אני מודה למאסטר הגדול שלנו ולתלמידיו שמלווים אותי בדרך הקשה מאוד הזאת, אך גם מדהימה בה בעת.

היום אני עובדת חזק על השין-שינג שלי. קודם כל אני רואה את עצמי כמטפחת. מהנקודה הזאת אני מתייחסת עם חמלה והבנה לכל האנשים והישויות החיות.

למדתי לסלוח לאלה שמעליבים אותי וגם להודות להם. אני מחזירה חיוך על כל עלבון, לא שומרת מחשבות רעות על אף אחד ועל שום דבר. אם לפני כן הייתי מנסה להוכיח את הצדק שלי והתווכחתי הרבה עם כולם, היום אין לי שאיפה כזאת ואני מנסה עם חמלה להסביר את המצב לשותף לשיחה. למדתי להתייחס בחמלה לכל אחד שאיתו אני באה במגע בחיים. למדתי לחיות עם הצרה שנפלה על משפחתי: בשנת 2002 אחותי נעדרה ואיננו יכולים למצוא אותה עד היום הזה. רק לימוד הפא והאמונה במורה עזרו לי להתגבר על הצרה, איתה אצטרך לחיות עד סוף חיי.

למה החלטתי לדבר היום על קארמת מחלה? כיוון שבמשך 30 שנה אני סובלת מרעש באוזניים המלווה בסחרחורות קשות, בחילות קשות וזה נמשך עד היום הזה. לפעמים ההתקפים האלה מביאים אותי למצב בו אינני יכולה לתפקד למשך מספר ימים.

רק בעזרת לימוד הפא הבנתי שהסבל הזה והמבחנים האלה הם תוצאה של קארמת מחלה.

בעבר, כל פעם שהתקף כזה היה מתחיל הייתי מגיעה לבית חולים. זה נמשך עד לנקודה בה הבנתי שרק באמצעות האמונה בלתי מוגבלת בפא ובמורה אוכל לעבור מבחנים של חיים ומוות, ללא פחד וללא התרגשות. אני צריכה לשלול את כל התכנונים של הכוחות הישנים הרעים.

בהרצאה הראשונה ב"ג'ואן פאלון" המורה אומר:

"כשמטפחים ומתרגלים ברמה הנמוכה ביותר, יש תהליך שבו גופך יטוהר לחלוטין. כל הדברים הלא טובים שקיימים במחשבה, שדה קארמה הקיים מסביב לגוף וסיבות הגורמות לגוף להיות לא בריא, ינוקו כולם."

בתחילת הטיפוח שלי הדברים היו קלים יותר, אך יחד עם העליה ברמה גם הקשיים גברו.

בספר "יסודות התקדמות במרץ" במאמר "הקארמה של המחלות" המורה מדגיש:

"בתור מטפחים, חוץ מהקארמה שמסולקת על-ידי המאסטר, אתם חייבים לשלם חלק בעצמכם. לכן תרגישו חוסר נוחות בגוף ותהיה הרגשה שכאילו אתם חולים. הטיפוח-תרגול בעצם מנקה עבורכם ממקור החיים. זה כמו טבעות של עץ ויש קארמה של מחלות בכל שכבה, כך שצריך לנקות את הגוף עבורך מהמרכז. אבל האדם לא יוכל לשאת את זה אם דוחפים את הכל בבת אחת, כי החיים יהיו בסכנה. לכן אפשר רק לדחוק החוצה שכבה אחת או שתיים בכל תקופה. באופן זה האדם יוכל לעבור את זה, ובאמצעות הסבל הוא ישלם את הקארמה."

לא משנה כמה קשה לי לטפח ולתרגל, לא משנה איזה הקשיים שאני סובלת במהלך הטיפוח שלי, אני הבנתי והחלטתי סופית שהטיפוח-תרגול הוא שלי. הגוף אינו חולה ולא יכול לחלות. אני לא מתייחסת לזה יותר כלמחלה. ההבנה הזאת שלי באה מתוך האמונה הבלתי מעורערת בדאפא ובמאסטר הגדול.

אני מתייחסת לזה כאל מבחן של חיים ומוות, כדי ללכת הלאה בדרך הדאפא.

אני הבנתי שזה קשור לא רק לטיפוח האישי שלי, אני צריכה לשתף פעולה עם הגוף האחד של המטפחים, לעשות את שלושת הדברים בצורה הטובה ביותר, ובאופן כזה להעלות את השין-שינג שלי. לשתף פעולה עם הגוף האחד בהרמוניה.

כלומר: להסתכל פנימה, לראות איזה החסרות יש לי, על איזה החזקות עליי לוותר, ולאיזה הבנות אני צריכה להגיע כדי להתקדם בדרך טיפוח ללא סבל וקשיים. כל סבל הוא סטייה מהסטנדרט, והיא צריכה להיות מתוקנת.

הבנתי שלדאוג בקשר לקארמת המחלה זה לא הדבר הכי חשוב שאני צריכה לעשות בעולם הזה. זה רק נקודה שעוזרת להיפטר מהחזקות הכי מוסתרות. לטפח טוב – זה מה שיעזור לבצע את הנדרים שלי – לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות. אני משתדלת להסביר את האמת ולתת עלונים בכל מקום: בשבתות אני מגיעה עם בעלי לטיילת ועושה זאת שם, בימים של תרגול קבוצתי אני מגיעה למקום התרגול מוקדם יותר כדי לעשות זאת. אני משתדלת לקחת חלק בפעילויות הארציות שלנו כמו מחאות מול שגרירות סין, פעילות בתחנה המרכזית הישנה, ועזרה בהפצת עיתונים.

ב"הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013" (בשאלות ותשובות) המורה אומר:

"...לתלמידי הדאפא יש משימה, ולכן אתם נקראים "תלמידי דאפא". המטרה שלכם אינה ההגעה האישית לשלמות המלאה שלכם, היא להוביל קבוצה גדולה של חיים לשלמות המלאה. אז אתם חייבים ללכת ולעשות את זה..."

מחסומים, מחלות והפסדים שאנחנו פוגשים בדרכינו אלה רק מבחנים שתוכננו על-ידי הכוחות ישנים, כדי להפריע לי להציל ייצורים חיים. המשימה שלמענה ירדתי לעולם הזה.

לסיום אני רוצה להודות למאסטר הנכבד ועמיתיי לטיפוח על העזרה והחמלה אותם אי אפשר למדוד.

בבקשה הצביעו בחמלה על ההחסרות שלי.