לא ניתן לדלג על מצוקה, גדולה או קטנה

התנסות מוועידת פאלון דאפא ה-14 לשיתוף התנסויות בישראל בשנת 2016

שלום למאסטר הנכבד, שלום מטפחים יקרים.

"מי צודק, מי טועה"

"כמטפח אדם תמיד יחפש את הליקויים של עצמו זו הדרך היעילה ביותר להיפטר מהחזקות לא ניתן לדלג על מצוקות, גדולות או קטנות [אם תמיד תוכל לזכור:] "הוא צודק, אני טועה", אז על מה יש להתווכח?" (מתוך "הונג יין 3")

לפני 18 שנה, כשרק התחלתי לטפח בפאלון דאפא, ההבנה שלי לא הייתה עמוקה, אז היינו רק מספר קטן של מטפחים. נתקלנו במצב שאנשים שהתעניינו בטיפוח של פאלון דאפא ניסו להכניס דברים משיטות טיפוח אחרות. הגַנו על עקרונות הדאפא בהתאם לדרישות המאסטר. השתדלתי לעשות את המיטב, אבל המצב לאט לאט גרם לי להתחיל לחשוב שקיימת רק הבנה אחת של הפא, ושההבנה שלי של הפא היא בהחלט הנכונה היחידה.

עברו מספר שנים, נכנסו יותר מטפחים, ואני המשכתי לראות כאחריות שלי להפציר שיש לי הבנה נכונה של הפא, ואז כשעלתה ההצעה לאפשר למטפחים נוספים לנהל את המפגשים השבועיים שלנו – זה ממש הפחיד אותי. היום זה נראה מצחיק, אבל אז באמת פחדתי לאבד שליטה, פחדתי לסמוך על מטפחים עמיתים, פחדתי שייגרם נזק לפא. לימוד מעמיק יותר של הפא ושיתוף עם מטפחים עזרו לי לאט לאט לשנות את הגישה. לאט לאט הצלחתי להשתחרר מהמנטליות להיות תמיד צודק. למדתי להעריך דעות של מטפחים אחרים והרבה פעמים ללמוד מהם. התעוררתי לכך שאני לא אוכל להבין לעומק את הפא אם אני אמשיך להתייחס לפא עם חשיבה אנושית ולהמשיך לחפש טעויות של אחרים.

"צריך לגרום לך לוותר על כל ההחזקות שאינך יכול לוותר עליהן בין אנשים רגילים. כל ההחזקות האלה, כל עוד יש לך אותן, צריכות להיות מסולקות בסביבות שונות. יגרמו לך למעוד וכך תתעורר אל הטאו. באופן זה אדם עובר את הטיפוח-תרגול." ("ג'ואן פאלון")

ב-2008 התחלתי לתאם את פרויקט הבאת ה"שן יון" לישראל. ידעתי את הקשיים האפשריים, אבל ראיתי שסה"כ נדרש מאתנו למלא כמה משימות יחסית פשוטות. בכל מה שהתחלתי לעשות הרגשתי תמיכה גדולה של המאסטר. הבעיות התחילו לצוץ איפה שהכי פחות ציפיתי להן. בקבוצת המתאמים התחילו חילוקי דעות, והיה קשה להגיע להסכמה אפילו בנושאים פשוטים. נעשיתי מדוכא מהמצב והייתי עסוק בבעיות שהמצב הזה גרם עבורי. לא הייתי מסוגל ליצור אווירה של שיתוף פעולה, לא נתתי תמיכה למתאמים שהרגישו לחץ מתמיד. שנה לאחר מכן כשניסינו להתחיל עבודה על "שן יון", כמה מתאמים אמרו לי ישירות שהם לא מאמינים שאני יכול להגיע להצלחה. היה לי קשה להתמודד עם הביקורת והרגשתי שאני מאבד אמונה בעצמי.

לפני שנתיים וחצי הצעתי שנארגן אירוע בכנסת. הזמנו אורחים מחו"ל, העברנו את האירוע בכנסת וב-2 אוניברסיטאות ובמקומות נוספים. כתוצאה, שודרה כתבה בטלוויזיה הממלכתית והופיעו כתבות בעיתונים. לי, כמתאם הפרויקט, היה נראה שהכל עבר לא רע. לא היו קונפליקטים, וגם מבחינה ארגונית הכל עבר חלק. אבל כשדנו על הפרויקט עם מטפחים נאמרה דעה שהפרויקט לא היה הצלחה, אלא כישלון, בגלל שבכנסת השתתפו רק 3 חברי כנסת. מצד אחד הבנתי שבתקופת תיקון הפא זה לא מספיק לארגן רק אירוע, אלא שהאירוע צריך למשוך אנשים רגילים, אבל מצד שני זה שוב פגע באגו וחיזק את חוסר הביטחון. היה נראה לי שאף אחד לא מעריך את המאמצים שלי.

"כשאתה תמיד שומר על לב של טוּב לב וחמלה, כשתתעורר לפתע בעיה יהיה לך זמן ומרחב למתן את העימות ולחשוב. אם אתה תמיד רוצה בלב להיאבק עם אחרים ולהילחם, הייתי אומר שתתחיל לריב עם אחרים בכל פעם שתיתקל בבעיה, זה מובטח. לכן, כשאתה נתקל בקונפליקט אני אומר שזה כדי להפוך את החומר השחור שלך לחומר לבן, לדה." ("ג'ואן פאלון")

באותה תקופה האווירה במשפחתי הייתה לחוצה, לא משנה מה עשיתי, הכל התקבל בביקורתיות מצד אשתי, לי זה נראה כלא הוגן, ניסיתי להצטדק או להעביר ביקורת בחזרה על ההחסרות של אשתי, אבל כל זה רק גרם למצב להסתבך יותר, ולא ראיתי אפשרות לצאת מהמצב. היה נראה לי שלא משנה מה ניסיתי לעשות זה רק גרם להתדרדרות. לאט לאט צברתי אומץ והצלחתי לראות את ההחסרות שאשתי הייתה מצביעה עליהם, אבל עדיין לא ראיתי שום הזדמנות לסלק את החזקות, היה נראה לי שהן קשורות למהות שלי כבנאדם.

היה נראה לי שאני מבין את עקרונות הפא, אבל כשהייתי בתוך הקונפליקט לא הצלחתי לפעול בהתאם לעקרונות האלה. לאט לאט גיליתי שאם במקום לרחם על עצמי אהיה מסוגל לחשוב על הקשיים שאישתי מתמודדת איתם ועל איך לעזור לה – אז פתאום חיוך היה מופיע על פניה, והקונפליקט, שנראה בלתי פתיר, היה נפסק.

הבנתי שבאותם רגעים הצלחתי לעמוד בקריטריון של הפא, ולעבור את המבחן. הבנתי שהמאסטר נותן לי שוב הזדמנות לסלק את ההחזקה של "להיות צודק". הבנתי שכדי לשנות את המצב אני לא צריך להסביר את עצמי או להצטדק.. אני פשוט צריך לשנות את עצמי.

בין היתר, אשתי הצביעה לי על כך שאני מפעיל כל הזמן לחץ על הבת שלנו והתחלתי לשים לב שאני מנסה לחנך אותה באמצעות לחץ וכתוצאה מזה הבת לחוצה והיו קונפליקטים לעיתים קרובות. הבנתי שלהשיג את המטרות דרך הפעלת לחצים זו בדיוק צורת התנהגות של הכוחות הישנים, ואני כתלמיד דאפא לא צריך להתנהג כך. גיליתי שאני צריך ללמוד לעודד במקום להפעיל לחץ. ללמוד לגלות את הצד הטוב במקום להתמקד בדברים השליליים. הופתעתי עד כמה מהר הגישה החדשה הצליחה לשנות את המצב. אבל זה לא היה פשוט. למרות שעל סמך ניסיוני ראיתי שהפעלת לחצים היא לא יעילה, אני עד היום צריך להישאר על המשמר, אחרת קל להיגרר להתנהגות הישנה. ראיתי שהפעלת לחצים זה מה שמאפיין את היחסים שלי עם מטפחים ועם עצמי, וראיתי שהמקור להתנהגות כזאת היא – הפחד. במקרה שלי הפחד הוא להיתקל בכישלון, פחד מלעשות טעות ופחד מפגיעה במוניטין ותדמית. כל הפחדים האלה הם ביטוי למושגים אנושיים. אם אני מטפח, אז כל כישלון זו בעצם הזדמנות לגלות החסרות שלי ולעלות בטיפוח, אז האם אני צריך להמשיך לפחד מכשלונות? היום כשאני נתקל במצבים שמנסים להפחיד אותי ואני מצליח להישאר רגוע ולא להיגרר אחרי פחד, אני מרגיש שזה מספיק כדי לעבור את המבחן.

"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות." ("ג'ואן פאלון")

"אם אתם, כתלמידים, באמת יכולים לשמור על שלווה בלתי מעורערת או יכולים להציב את לבכם בהתאם לדרישות השונות כלפיכם ברמות השונות, זה יהיה מספיק בשביל שתעברו את המבחן." ("הסבר הפא", מתוך "יסודות להתקדמות במרץ").

לפני שנתיים, במטוס בדרך חזרה מוועידת הפא מניו יורק, ישבתי ליד סטודנטית סינית, דיברנו על נושאים שונים, כמובן גם על רדיפת הפאלון גונג, אבל כשהתחלנו לדבר על התרבות הסינית, היא פתאום נזכרה בהאן שין. אני ראיתי בזה רמז של המאסטר, תמיד היה לי קשה להבין את ההתנהגות של האן-שין והבנתי שכנראה המאסטר רוצה שאני אשקיע בלהבין את העקרונות שהוא מסביר כשהוא מזכיר את האן שין גם ב"ג'ואן פאלון" וגם במופע ה"שן יון". אחרי שהאן שין קיבל תפקיד גבוה, הוא הלך לפגוש שוב את אותם האנשים שגרמו לו בעיות כדי להודות להם, הוא הבין שבלי האנשים האלה הוא לא היה יכול להשיג את הרמה שלו. היום סיפרתי על כמה מצבים שגרמו לי לסבל כשנתקלתי בהם, אבל עכשיו אני מבין שהם קרו לא במקרה. הם נוצרו כדי לתת לי הזדמנות לראות את ההחזקות שלי ולנסות להשתחרר מהם.

תודה למאסטר הנכבד על החמלה והסובלנות ללא גבולות. תודה למטפחים עמיתים שתמיד מתייחסים אליי בחמלה וסובלנות.