פאלון דאפא שינה את חיי

(Minghui.org)

התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בסן פרנציסקו 2016

השגתי את הפא ב-2015, וזהו הנתיב שבו הלכתי עד כה:

נולדתי וגדלתי בטיחואנה, מקסיקו. אני עורך דין במקצועי וחי ועובד כיום בסן דייגו, קליפורניה. מתרגל עמית שגר באותו בניין דירות הציג בפני את הפאלון דאפא כשחיכיתי למעלית. זה שינה את חיי. לפני כן, הימים שלי הרגישו קודרים, עצובים וריקים, כאילו שום אלוהות לא השגיחה עלי. אבל כשאני מסתכל לאחור, אני מבין שכבר אז הנחה המאסטר את הנתיב שלי.

תרגול התרגילים

ביום ראשון הראשון של חודש אפריל 2015, פגשתי קבוצה של מתרגלים בסן דייגו. כולם קיבלו אותי יפה. באותו יום השגתי עותק של "ג׳ואן פאלון", שאותו אני ממשיך לקרוא מאז.

הרשו לי לחלוק עמכם כמה מהרשמים שלי מהיום הראשון שלי בתרגול. אולי זה יעזור לכם ללמוד איך לעזור לתלמידים חדשים. אני זוכר שהרגשתי מאד מאד נלהב להתחיל לתרגל. לא יכולתי לחכות להתחיל.

במהלך התרגיל הראשון חשבתי: ״זה קל מאד״, ״זה מוצא חן בעיני,״ ו״אני יכול לעשות את זה.״

במהלך התרגיל השני, אחרי שהחזקתי את זרועותיי למעלה למשך כמה דקות חשבתי: ״האם נגן המוסיקה התקלקל? מישהו פה זוכר שהידיים שלנו באוויר? אני מקווה שאף אחד לא שם לב שאני חייב לתת מנוחה לזרועותיי.״

במשך תרגיל 3, אחרי שסובבתי את הפאלון שמעתי מישהו אומר לי: ״יופי!״ חשבתי: ״טוב, טוב, אני יכול לעשות את זה!״

במשך תרגיל 4 חשבתי: ״אני אביא את אמי, את הדודות שלי, את אבא… אולי, או, החברים שלי… זה וזה יאהב את זה!״

כיום אני הולך לשתי קבוצות תרגול בסן דייגו, ואני גם תומך בהוראת התרגילים באתר תרגול חדש בעיר הולדתי טיחואנה, מקסיקו, שם התרגול התקבל יפה ומתפתח.

לימוד הפא

הפעם הראשונה שקראתי את הספר "ג׳ואן פאלון" לא הייתה קלה. לקח לי כחודש לסיים את הספר. הראש שלי היה כל כך מזוהם, המושגים האנושיים שלי היו כה חזקים, וההבנות שלי היו כה נמוכות, שהיה לי קשה לסיים אותו.

מאז, קראתי את "ג׳ואן פאלון" 15-20 פעמים בשתי שפות שונות. אני משתתף בשלוש קבוצות לימוד פא שבועי, וזה, עם השיתופים בקבוצה, עזר לי להתעורר לעקרונות הפא של המאסטר. זה גם עזר לי לפרוץ דרך קשיים והפרעות.

התנסות אחרי שקיבלתי את הפא

שבועות ספורים אחרי שהתחלתי לתרגל הייתה לי אחת מההתנסויות המעניינות ביותר בחיי. עבדתי על בקשת הגרין-קארד שלי. אחת מהדרישות כדי להתקבל כתושב קבע בארה״ב היא אישור רפואי הקובע שהאדם הוא בריא. אם כך, הלכתי למרפאה למהערכה רפואית. הכל היה מאד רגיל. הפרוצדורה הפולשנית היחידה הייתה תבחין עור לשחפת, אשר דרש הזרקה של כמה בקטריות מתחת לשכבה העליונה של העור. שתי אחיות היו איתי בחדר. אחת ניקתה את הזרוע שלי והשנייה הכינה את הזריקה.

חשבתי לעצמי: ״האין זה אירוני שכדי להוכיח שאני אדם בריא הם צריכים להדביק את גופי בחיידקים מסוכנים?״ אבל בכל זאת שמרתי על חזות רגילה כדי למלא אחר הדרישות.

כשהאחות הראשונה ניסתה לתקוע את המחט העדינה והקטנה ביותר לתוך זרועי, היא לא הצליחה, וניסתה עוד פעמיים או שלוש. שתי האחיות בדקו את זרועי מקרוב ונגעו בעורי פעמים רבות. האחות השנייה גם ניסתה להכניס את המחט, אבל גם היא נכשלה.

אז הן בדקו את המחט. אבל היא נראתה בסדר. יכולתי לראות את הבלבול על פניהן ורק אדמומית קלה על עורי. שתיהן עזבו את החדר בלי לומר דבר. לא ידעתי מה קורה. אז נכנסה האחות השנייה עם מחט חדשה ואמרה: ״הקצה של המחט נשבר. הבאתי מחט חדשה.״ היא המשיכה ותקעה את המחט בזרועי.

המאסטר אמר:

״יש לנו מתרגל שעיקם כמה מחטים בבית החולים. לבסוף התרופה הנוזלית התיזה החוצה והמחט עדיין לא חדרה. הוא הבין: "אה, אני מתרגל, לא אקבל עוד זריקות". רק אז הוא נזכר שאין לו עוד צורך לקבל זריקות.״ (ג׳ואן פאלון)

אני לא זוכר בבירור מה היו ההבנות שלי מהוראת הפא הזו באותו זמן, אבל עכשיו אני מבין שהפא-שן של המאסטר שמר עלי כבר אז כמתרגל חדש.

לאחרונה עברתי ניקוי משמעותי. הבטן שלי התחילה לכאוב, והקאתי כל 20-30 דקות. ניסיתי לקרוא את "ג׳ואן פאלון" ולשלוח מחשבות נכונות, אבל מחשבותיי לא היו צלולות. אחרי חמש שעות קיבלתי טיפול רפואי. נעצבתי מאוד שנכשלתי במבחן. ברגע שאספתי את עצמי קראתי "לון-יו", וזה גרם לי להרגיש מאד רגוע ונפלא.

יומיים אחר כך, כשאני עדיין נושא את הכישלון בלבי, קראתי את דבריו של המאסטר ב״ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב״:

״אם לא עשית היטב אין דבר, פשוט עשה אותו היטב בפעם הבאה וחפש מה הייתה הסיבה.״

ובאותו מקום:

״אם אתם מתחרטים יותר מדי זו שוב החזקה.״

ידעתי מה לעשות ושיהיה עלי אולי להתמודד עם אותו מבחן שוב, אבל הפעם אהיה מוכן יותר.

שבוע לאחר מכן, שני מתרגלים ואני ביקרנו בקונסוליה הסינית כדי לשלוח מחשבות נכונות. מאוחר יותר באותו היום התחלתי לחוש כאבים בחזה, להשתעל, והיתה לי נזלת ועיניים דומעות. אבל ממש לא הקדשתי לכך תשומת לב. המשכתי לעשות את שלושת הדברים שעלינו לעשות, השתתפתי בקבוצת לימוד פא ובאירועים להבהרת אמת, ועזרתי לקידום ה"שן יון".

ואז, יום אחד, לא הצלחתי לצאת מהמיטה. היה לי כאב ראש נורא, כאב בכל גופי, חום, צמרמורות, שיעול בלתי נשלט ונזלת. החלטתי להישאר במיטה ולעבוד מהבית. כשהיום חלף, הרגשתי גרוע יותר ויותר. לכן לקחתי את הספר והסתכלתי בתמונתו של המאסטר. חשבתי לבקש את עזרתו של המאסטר. אבל אז חשבתי שאולי אני צריך ניקוי, וכך נשאתי את זה עוד קצת. אחרי שלמדתי את הפא, הסתכלתי שוב בתמונתו של המאסטר, והפעם ביקשתי את עזרתו.

המשכתי לקרוא את "ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003". שאלה אחת שהתייחסה לקארמה של מחלות תפסה את תשומת לבי. בתשובתו אמר המאסטר:

״…אז עשה את מה שאתה צריך לעשות.״

ובלימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005:

״אז הכוחות הישנים יאבדו עניין ויחשבו: "האנשים האלה אינם מתרגשים. אם אף אחד מהם אינו מתרגש, מה הטעם בכך?" אז הם יניחו לעניין הזה, וקארמת המחלה של האדם הזה תיעלם מיד."

כך עשיתי, ולמחרת, הרגשתי שוב כמעט כרגיל.

להבהיר את האמת

כשהחלטתי להתחיל להבהיר את האמת, ניסיתי לשנן את העובדות מדוח קילגור-מאטאס על קצירת איברים בכפיה, משום שרציתי להציג היטב את העובדות.

האירוע הראשון שלי היה ועידה רפואית בטיחואנה, מקסיקו, שאירחה 300-400 רופאים. ארגנתי דוכן כדי לספק מידע על קצירת האיברים בסין, לאסוף חתימות וליידע את הרופאים על ארגון רופאים נגד קצירת איברים בכפייה (DAFOH)

במהלך האירוע הבהרתי את האמת לראש העיר של טיחואנה, שהוא גם רופא במקצועו, למזכיר הכללי של ארה״ב שהיה במקום במסגרת פגישה אחרת עם שגריר ארה״ב, וכמעט לכל המארגנים של האירוע באותו זמן. הודיתי למאסטר על התכנון הנפלא.

משרד עורכי הדין שלי גם נתן פרזנטציה בוועידה על המשמעויות החוקיות של תיירות רפואית. עשיתי את המחקר והכנתי את הפרזנטציה עבור הבוס שלי. אבל חצי שעה לפני הפרזנטציה, היה על הבוס שלי לעזוב בגלל מקרה חירום משפחתי, והוא השאיר את האחריות עלי.

בהתחלה, כמעט שנכנסתי לפאניקה, מכיוון שמעולם לא עשיתי פרזנטציה בקנה מידה כזה גדול לסוג זה של קהל. אחר כך נזכרתי שאני מתרגל, ושזה היה התכנון של המאסטר, וידעתי שעלי לעשות זאת. אמרתי למאסטר: ״אוקיי, אני אעשה זאת, רק עזור לי.״

כך התחלתי את הפרזנטציה! בסך הכל התגובות מהרופאים ומשאר האנשים מתחום הרפואה היו נהדרות. ידעתי והרגשתי שהמאסטר היה שם איתי כל הזמן. זו הייתה התנסות מדהימה בדרכי כמתרגל חדש.

מאז, השתתפתי בוועידה נוספת במקסיקו, וביקרתי גם באגודות רפואיות שונות, כמו רופאי משפחה ומנתחים פלסטיים, כדי להבהיר את האמת ולאסוף חתימות. כיום אני עובד עם אגודת רופאים נוספת לקראת הועידה הבאה שלהם בנובמבר. אני חושב שהמאסטר אולי ראה אצלי כמה כישרונות שאני עוד לא רואה בעצמי, אבל אני שמח לקבל כל תכנון שלו.

מחשבות נכונות

כשהחלטתי להשתתף בשליחת המחשבות הנכונות בזמנים העולמיים, נתקלתי בהפרעות רבות. תוך 24 שעות מהרגע שקבעתי לי את ההתראות וסידרתי את לוח הזמנים שלי בעבודה, הגוף שלי הרגיש כבד, היום שלי בעבודה התהפך, וצצו בעיות בזו אחר זו. בסוף היום חשבתי על כך ואז הבנתי שאולי עלי לחוות את זה כדי להיות מודע לכמה עוצמה יש למחשבותינו, ומודע לכל ההחסרות שהיו לי.

למחרת התקלקל המקרר שלי, כך שהיה עלי לצלצל לבעל הבית שלי. ביום השלישי, הייתה לי נזילה גדולה בחדר האמבטיה וצלצלתי שוב לבעל הבית. אחר כך היה עלינו לשבור קירות ולהסיר את השטיחים בגלל הנזילה, כך שהיה לי לצלצל לבעל הבית שוב. חשבתי להבהיר לו את האמת, אבל הרגשתי באותו רגע שהוא לא יקבל את זה כמו שצריך. כל הצרות האלו הפריעו לשגרת יומי והסיחו אותי מלימוד הפא, אבל המחשבות הנכונות שלי נעשו חזקות יותר. הכוחות הישנים הפילו עלי קשיים, אבל אני חש עכשיו ביטחון שאני מסוגל לעמוד מולם, משום שהמאסטר הפקיד בידינו את הכוח הזה במהלך תיקון הפא.

המאסטר אמר:

״לכן אתם צריכים לקחת את העניין הזה של יצירת מחשבה נכונה ברצינות ועליכם לעשות זאת ולא משנה אם אתם מרגישים שיש או אין לכם את היכולת. אתה מסלק את מה שיש במחשבה של עצמך. אלה הם דברים שמתפקדים בתוך הטווח של גופך. במקביל עליך לסלק את מה שיש בחוץ, כי זה קשור ישירות לממד שאתה נמצא בו. אם אתה לא מסלק אותם, הם לא רק ירדפו אותך ויגבילו אותך, אלא גם ירדפו מתרגלים אחרים, תלמידי דאפא אחרים.״ [הרצאת הפא בוועידת הפא (פא-הויי) בפלורידה, ארה”ב]

פאלון דאפא שינה את חיי

כפי שהזכרתי קודם, ימי לפני הפאלון דאפא היו קודרים וריקים ולבי הרגיש בודד ואבוד. פאלון דאפא הביא לי עתיד כה מבטיח. הוא מאפשר לי לחזור לאני האמיתי שלי. תוך שאני משחרר החזקות אנושיות ומושגים אנושיים לאט לאט, אני מרגיש כיצד אני מאבד עניין בדברים חסרי המשמעות שמילאו פעם את חיי.

בעבודה למדתי להתייחס ללקוחותי עם יותר חמלה במקום להתלונן עליהם. עכשיו כשאני נתקל בבעיה, אני תמיד מסתכל פנימה, וברגע שאני מוצא את ההחזקה שלי, הבעיה נעלמת מיד. אני גם נעשה מודע לאופן בו אני מתקשר עם אחרים ולכוונות שמאחורי המילים שלי. זכרונות רעים כבר כמעט שלא מטרידים אותי. במקום זאת אני חש הכרת תודה על ההתנסויות שהיו לי בחיי, כי כולן היה חלק מהחיפוש הפנימי שהביא אותי לדאפא.

תודה לך, מאסטר, תודה לכם, מתרגלים עמיתים!