נער מישראל: פאלון דאפא מלמד אותי חמלה וסובלנות

(Minghui.org)

"בעבר יכולתי תוך שנייה להתרגז ורבתי עם אחותי לעתים קרובות", סיפר יונתן צופרון על מזגו החם לפני שלמד פאלון דאפא. יונתן בן -15 מתגורר עם משפחתו בראשון לציון, ישראל.

אמו וסבתו החלו לתרגל פאלון דאפא ב-2002 וגם אחותו בת ה-7 מתרגלת. יונתן לעומת זאת לא נסחף לשיטה תיכף ומיד. "הרמתי את הספר "ג'ואן פאלון", קראתי כמה דפים והחזרתי אותו למקומו. זה חזר על עצמו כמה פעמים ולא הבנתי אז באמת מהו טיפוח תרגול".

קיבל השראה ונרגע

נקודת המפנה הגיעה לפני כשנה וחצי. "איכשהו החלטתי לקרוא בצורה יסודית את הספר 'ג'ואן פאלון'". הפעם זו הייתה התנסות שכמו הדליקה אצלו נורה. "זה היה מעניין מאוד וסיימתי לקרוא את הספר אחרי כשבועיים", הוא מספר.

משפחתו וחבריו הבחינו בשינוי שחל בו לאחר מכן. "כשאתה הולך על פי עקרונות הפאלון דאפא, אתה יודע מה טוב עבורך ומה עליך לעשות, כמו לא לשתות ולא לעשן. העקרונות האלה הנחו אותי בטיפוח-תרגול שלי".

לנסות ללכת על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות היה האתגר הטוב ביותר והקשה ביותר בשבילו, אומר יונתן. "אבל כשאתה ממשיך לקרוא יום יום את הספר, זה מחזק אותך יותר ואתה מבין דברים חדשים מדי יום". הוא הפך רגוע ושליו יותר.

כיום הוא מסתדר היטב עם אחותו. "פאלון דאפא לימד אותי להיות בעל חמלה וסובלנות. לאחותי ולי יש עכשיו יחסים מצוינים. אנחנו מתרגלים ביחד את התרגילים ולומדים ביחד את הפא (החוק, הלימוד של השיטה)".

יונתן מייצג את ישראל במסע הרכיבה על אופניים "רוכבים למען החופש 2015"

מסע האופניים "רוכבים למען החופש"

בחופשת הקיץ לפני כמה חודשים, השתתף יונתן במסע רכיבה על אופניים לרוחבה של ארה"ב. המסע, שמטרתו הייתה לעורר מדעות לרדיפה נגד הפאלון גונג בסין, החל מלוס אנג'לס ב-1 ביוני והסתיים בקפיטול האמריקני בוושינגטון הבירה ב-16 ביולי. יותר מ-20 בני נוער רכבו כ-5,000 קילומטר: "רוכבים למען החופש": תלמידי פאלון גונג צעירים מתכוונים לגרום לשינוי

אף על-פי שזו הייתה הפעם הראשונה שיונתן ביקר בארה"ב, הוא חווה חוויה עמוקה. "זוהי ארץ יפהפייה", הוא מציין.

יונתן העריך גם את ההזדמנות ליצירת יחסי ידידות במסע הזה, עם צעירים בעלי מחשבות דומות מכל העולם. "כשהגעתי הנה לפרויקט הזה של 'רוכבים למען החופש' זו הייתה סביבה טובה מאוד עבורי, משום שפגשתי בני נוער כמוני", הוא אמר.

אולם היו גם קשיים רבים לאורך הדרך.

"יום אחד הטמפרטורה הייתה גבוהה והדרך מלאה מהמורות", הוא נזכר. "הייתי רעב ורציתי לישון, אבל המשכתי ברכיבה. פעם אחת הרגשתי רצון לפרוש, אבל לא יכולתי. המשכתי לרכוב ואז הפכתי מתוסכל. זה היה כל כך קשה שכמעט התחלתי לבכות, אבל לא יכולתי לפרוש".

פתאום האופניים של יונתן נתקלו בהגה של האופניים לפניו. הוא איבד שליטה ונפל על הכביש. "נפלתי על הרגל שלי והיא דיממה".

בהסתכלות פנימה על הגורם לכך הוא הבין: "זהו סימן עבורי לטהר את המחשבה שלי, מפני שהתרגזתי כל כך על כלום".

כשהקבוצה הקימה מחנה אוהלים ללינת לילה, יונתן היה אחראי על הקמה ופירוק האוהלים. "בדרך כלל הקמתי את האוהלים לכולם על האדמה וארזתי אותם מוקדם בבוקר לפני שעזבנו". הוא סיפר שזה לא היה קל בתחילה ולקח לו 10 דקות לכל אוהל. "מאוחר יותר, יכולנו לסיים אוהל ב-5 דקות, או אפילו ב-3 דקות עם עזרה של אחרים".

רוכבי האופניים של "רוכבים למען החופש" מתאספים במזח של סנטה מוניקה לפני היציאה למסע על פני ארה"ב

כשאתה מדבר מלבך, אנשים מקשיבים

משום שאנגלית אינה שפת אם שלו, יונתן נתקל באתגר נוסף כשהיה צריך לדבר עם אנשים וכלי תקשורת לגבי הסיבה להצטרפותו למסע. "כשאנשים ידעו שאני מישראל ושאני מנסה להסביר באנגלית משהו חשוב ביותר, הם גילו עניין".

בהדרגה הוא הבין שמחסום השפה אינו גורם עוד לבעיה. "כשאתה מדבר מתוך לבך, אנשים מקשיבים לך ומגלים תמיכה רבה".

יונתן בחברת רוכבים נוספים ליד אנדרטת לינקולן