שוטרים שבאו לחקור פרשו בסופו של דבר מהמפלגה הקומוניסטית

(Minghui.org)

ב-31 באוגוסט 2015 הגיעו שני שוטרים לביתי בעיר צ'ינג-דאו. הם אמרו שקיבל הוראות מהממונה עליהם לחקור בעניין התביעה המשפטית שהגשתי נגד ג'יאנג דזה-מין על רדיפה נגד הפאלון גונג. בסופו של דבר הם הסכימו לעמדתי ואפילו החליטו לפרוש מחברותם במפלגה הקומוניסטית הסינית.

הם שאלו אותי סדרת שאלות כמו מתי למדתי את השיטה? איזה תועלת הפקתי מהשיטה? עם מי יצרתי קשר? האם עתרתי לצדק למען הפאלון גונג והייתי כלואה בשל כך? מדוע הגשתי תביעה נגד ג'יאנג דזה-מין? מה אני מצפה מהתביעה המשפטית? וגם האם אני מתרגלת עדיין פאלון גונג?

אחד השוטרים כתב הערות והשני הקליט אותי בווידיאו.

סיפרתי להם על הסיבה מדוע למדתי פאלון גונג, מפני שלפני 8 שנים סבלתי ממחלות רבות. אחרי שהתחלתי לתרגל, כל מחלותיי נעלמו ואני בריאה כבר 18 שנים מאז.

פאלון גונג לא רק ריפא את מחלותיי, אלא לימד אותי גם להיות אדם טוב. אני בת משפחה טובה וחברה טובה בחברה מפני שאני חיה על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות.

חרף העובדה שהחוקה של סין מעניקה לאזרחים חופש אמונה, ג'יאנג דזה-מין, לשעבר נשיא סין, ניצל לרעה את כוחו והשתמש במפלגה ובסוכנויות אכיפת החוק לרדוף את הפאלון גונג. במשך 16 שנים סבלתי מאי צדק ואפילו לא יכולתי להתלונן על העוול הזה.

ב-1 במאי 2015 נכנסה לתוקף מדיניות חדשה המצהירה שבית הדין העליון יערוב לרישום וניהול תהליך כל התביעות הפליליות והאזרחיות המוגשות. אז מדוע איני יכולה לתבוע את ג'יאנג? אני מבקשת שהממשלה תשקם את המוניטין של הפאלון גונג ותאפשר לנו לתרגל באופן חופשי.

לשני השוטרים הייתה גישה טובה וניהלנו שיחה נעימה וחביבה. כשהבטתי בתעודות ובמספרי השוטר שלהם, אחד מהם נראה מודאג ושאל אותי אם אני מתכוונת לדווח את זהותם לאתר מינג-הווי. השבתי שכל עוד הם לא רודפים אותי, אני לא אצור קשר עם מינג-הווי לגבי זהותם. הוא המשיך ושאל אם אני מתכוונת לעשות משהו בעניין בעתיד ועניתי שזה תלוי במצב. אני אתבע כל אחד שרדף אותי. המטרה שלי היא לחיות חיים רגילים ולתרגל פאלון גונג בגלוי ובצורה חופשית. הוא אמר שהם לא רודפים אותי, הם רק ממלאים את חובתם כנדרש.

פטפטנו עוד קצת וסיפרתי להם אודות הפאלון גונג. עודדתי אותם לפרוש מחברותם במפלגה. אחד מהם הצהיר על פרישתו מהמפלגה. השני פרש מליגת הנוער של המפלגה ואמר שלא יצטרף למפלגה. אני יכולה לומר שהם נהנו באמת לשמוע מה שהיה לי לומר, וכשעזבו ציינו שהם ירצו לשוחח איתי שוב מתישהו, כשלא יהיו בתפקיד.