מחשבות לגבי איך מטפח צריך להתייחס לסימני הזדקנות

(Minghui.org)

כשהזמן חולף נראה שכמה מתרגלי פאלון דאפא מבוגרים מזדקנים ותופעה זו מתפשטת יותר. הזדקנות הגוף יכולה לגרום למשא נפשי כבד למתרגלים עמיתים ולהפריע לטיפוח שלהם. עלינו לשים לכך לב, ולעשות כל מאמץ אפשרי להתגבר על מכשול זה בעזרת מחשבות נכונות.

במשך השנים שחלפו מספר מתרגלים מבוגרים ניסו מאוד להתגבר על הזדקנותם על ידי שליחת מחשבות חזקות וחיפוש פנימה לסיבות הגורמות לכך. הם לקחו זאת כמבחן שהם צריכים לעבור, אבל עדיין המשיכו להיאבק.

פחד מהזדקנות יכול לגרום להתערערות בטיפוח

רוב המתרגלים ניסו את מיטבם להתגבר על הקשיים שהביא עליהם גופם המזדקן. למרות זאת, כמה חשבו " האם הדאפא לא מסוגל לשמור עלינו שנשאר צעירים? מדוע עכשיו אני כך? איך אני יכול לטפח ולהגיע להארה עם גוף מזדקן שכזה? האם המאסטר עדיין משגיח עליי? מדוע עכשיו מתרגלים כה רבים מראים סימני הזדקנות?"

כשאחדים חשו שהם נחלשים באופן פיזי, הם חשבו שאולי עליהם להאט עם פעילויות הדאפא שלהם. הם חשבו שעליהם להישאר בבית. אחרים חשבו "אנחנו כבר מטפחים מעל תריסר שנים וגופנו המזדקן משדר לנו שלא טיפחנו מעבר לשלושת העולמות. האם עדיין נוכל להגיע להארה?"

מתרגלים אלו החלו לפתח החזקה חזקה למצב הזדקנותם. אז הם חשבו שבגיל מבוגר צריך יותר נוחות. הם השתמשו בתירוץ של הרגשת חולשה והפסיקו לצאת החוצה כדי להבהיר את האמת לאנשים אודות הדאפא.

לתופעת ההזדקנות יש סיבות רבות

הזדקנות הגוף האנושי מתרחשת בגלל שהגוף נוהג לפי החוקים של היקום הישן "לידה-זקנה-מחלה-מוות". זה לא בגלל שלטיפוח תרגול בדאפא יש החסרות. הדאפא מטפח את שני הדברים, גוף ונפש.

המאסטר אמר:

"התכונה הבולטת ביותר של שיטות הטיפוח שמטפחות את טבע הנפש וגם את הגוף הפיזי היא שהן מאריכות את החיים ומעכבות את ההזדקנות. פאלון גונג שלנו הוא בעל התכונה הבולטת הזאת." ("הפאלון גונג" פרק שני, "לשנות את ה"בֵּן-טִי")

"החלפת הרכב התאים עם חומר בעל אנרגיה גבוהה כדי שהגוף יהפוך לאחד שמורכב מחומר של ממד אחר, כך שהאדם יישאר צעיר לתמיד." ("דרך השלמות הגדולה של חוק הבודהא של הפאלון")

בכל אופן הארכת החיים והאטת ההזדקנות הם על תנאי, ויש להם הגבלה של זמן. אם האדם לא יכול להתאים לדרישות הנתיב של המטפח שאורגן מראש, אזי התאים שלו לא יוחלפו כפי המתוכנן עם החומר האנרגטי מרמה גבוהה, והוא עדיין יזדקן.

המאסטר אמר:

"החלק הזה שעל פני השטח שעדיין לא השתנה לחלוטין בתהליך הטיפוח לא עבר מעבר למגבלות הזמן בממד הזה. כשהצד הזה שלך טיפח לנקודה בה הוא כבר לא מוגבל על ידי הזמן כאן, והפך למנותק מהזמן של הממד הזה, לזמן כאן לא תהיה השפעה עליך. זה קרה לחלק מהמתרגלים, אבל לא כולם כך. נתיב הטיפוח של כל אדם שונה, והמצבים שאורגנו להם שונים. אצל מרבית המתרגלים הצד שטופח היטב לא יכול להיות מנוהל על ידי הצד האלוהי בגלל שהם מופרדים." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", פברואר 2006)

המאסטר אמר עוד:

"סיבה נוספת היא שלגורמים של הכוחות הישנים שמפריעים יש עדיין השפעה." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", פברואר 2006)

"הגוף של רבים מתלמידי הדאפא המבוגרים שלנו הזדקן. יכול להיות שיש שם מספר בעיות." ("הוראת הפא ביום הפאלון דאפא העולמי" ניו יורק 2014)

מהפא שהמאסטר לימד הגעתי להבנה שיש סיבות רבות לתופעה זו. למרות זאת לא חשובה הסיבה, זהו מבחן למטפח החווה הזדקנות. על מתרגלים אלה לשמור על מחשבות נכונות, לטפח בהתמדה וחריצות ולעשות כמיטבם להתקדם היטב בצעדים האחרונים של מסע הטיפוח.

האמינו בכל לבכם במאסטר ובדאפא

כמתרגלי דאפא ותיקים עלינו להתאמץ לשמור על מחשבות נכונות ולבצע תמיד את הדברים עליהם אנחנו אחראים; עלינו להאמין במאסטר ובדאפא.

המאסטר לימד אותנו:

"לא משנה מהן הנסיבות, אמונתכם הבסיסית בדאפא לא יכולה להתערער, כי כאשר [אמונתכם נשארת חזקה], גם אם אינכם יכולים להבין דבר-מה באופן מלא או שלא עשיתם משהו היטב ולא עברתם מבחן גדול, או אפילו אם איבדתם את גופכם האנושי ועזבתם את העולם הזה, למרות זאת תשיגו את השלמות המלאה (מחיאות כפיים). זה מפני שהמאסטר אינו מכיר ברדיפה הזו, והדבר הזה נגרם לך על ידי הרדיפה. אז אתם חייבים לוודא שאתם לוקחים זאת לתשומת לבכם." ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005" 5 בנובמבר 2005)

עלינו להמשיך וללמוד את הפא היטב, לחפש בתוכנו כשאנחנו נתקלים בקשיים ולטפח את עצמנו בהתמדה. עלינו לסלק כל ספק מלבנו, לסלק את ההחזקות שלנו, ולא להשאיר אף סדק שיאפשר לכוחות הישנים להיכנס.

הרפו מההחזקות וטפחו בנחישות

על המתרגלים המודאגים מהנושא של האם יצליחו או לא בטיפוח לחשוב על מה שהמאסטר אמר:

"יתר על כן, חוסר אמונה כשלעצמו הוא המכשול הגדול ביותר בטיפוח. כפי שזה עתה אמרתי: "אם מישהו שומע את הטאו בבוקר, הוא יכול למות בערב". זה אומר שאם המחשבה שלך מלאה בפא, הדברים הרעים שנשארו לא יהיו רבים, או שאולי הם אפילו סולקו לגמרי." ("הוראת הפא בוועידה באירופה" פרנקפורט גרמניה 1998)

מתרגלים צריכים להרפות מההחזקה להזדקנות ומהמחשבה של חיים ומוות. הם חייבים להתקדם בטיפוח בנפש שקטה ורגועה, ושלבם לא יזוז מהופעת תופעות גופניות.

המאסטר אמר: (תרגום זמני, לא רשמי מההרצאה (“Teaching the Fa in New York City” March 23, 1997 from Lectures in the United States)

"אם אתה יכול לוותר על חיים ומוות, אתה אלוהות; אם אינך יכול לוותר על חיים ומוות, אתה בן אנוש – זהו ההבדל"

וכן:

"אם אדם לא יכול לעזוב את הדאגה שלו לחיים ומוות, אז הוא בטוח לא יוכל להגיע לשלמות המלאה." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998)

המאסטר גם אמר:

"למעשה באשר למתרגלים ותיקים [שהתחילו] לפני הרדיפה, אני העליתי את כולכם למקומות שלכם." ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005" 5 בנובמבר 2005)

לכן לא חשוב באילו מצוקות ניתקל בדרך הטיפוח שלנו בעתיד, הם כדי לשפר את השין שינג שלנו. כל שעלינו לעשות הוא להתרכז בטיפוח במקום לדאוג בקשר לגופנו.

הנחישות לטפח פותרת כל קושי

אני מכיר מתרגל בשנות השמונים לחייו הסובל מלחץ דם גבוה וטרשת העורקים. הוא הפגין בשנים האחרונות סימפטומים מקדימים לטרשת עורקים. מתרגל זה התעלם מסימפטומים אלו והתמקד בטיפוח ועשיית שלושת הדברים היטב. לפי ההבנה של הרפואה הרגילה הייתה לו מחלת עורקים כלילית. אבל מחשבה זו לא עלתה כלל במוחו.

עלינו גם לשלוח מחשבות נכונות לסלק כל הפרעה. המאסטר אמר לנו:

"סיבה נוספת היא שלגורמים של הכוחות הישנים שמפריעים יש עדיין השפעה." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", פברואר 2006)

עלינו להיות ערניים לעובדה שאם ניתנת להם ההזדמנות, הכוחות הישנים ייצרו אשליות שונות כדי להתערב ולהפריע לטיפוח שלנו. הזדקנות הגוף אינה שונה מהסימפטומים של קארמת מחלה.

בסופו של דבר מתרגלים צריכים לעשות את מיטב מאמציהם לאמת את הדאפא ולעזור בהצלת חיים. ומתרגלים קשישים צריכים להתייחס לחולשה פיזית, לחוסר אנרגיה ולהפרעות גופניות שונות כמבחנים.

יש מתרגלים קשישים רבים שעושים היטב את שלושת הדברים. למתרגל אחד יש הגדלה שפירה של הערמונית ועליו ללכת לשירותים לעיתים תכופות. הוא היה מודאג וחשב "הזמן דוחק מאוד! עליי לצאת ולספר לאנשים אודות הרדיפה". כדי להעלות את המודעות של האנשים יצא לקניונים, לבתי חולים ולמקומות שיש בהם שירותים ציבוריים.

מתרגל קשיש אחר לא יכול היה ללכת יותר מ-30 עד 50 מטר. כשיצא לחלק חומרי דאפא נסע באוטובוס, וכשהיה באמת עייף הוא חשב על מאמר במינג-הווי. במאמר סופר על מתרגל שרק זה שוחרר מהכלא והיה עליו לזחול עקב פציעה ברגלו, אך עדיין יצא החוצה לחלק חומרי הבהרת אמת. המתרגל הקשיש חזר לכוחותיו והמשיך בחלוקת חומרי הבהרת אמת.

כמה מתרגלים קשישים כתבו מכתבים המבהירים את העובדות אודות פאלון דאפא. הם אפילו קבלו עזרה מעובדי הדואר והמכתבים שלהם נשלחו ללא קשיים. בקיצור, על מתרגלים החווים סימנים של זקנה לחזור ולחדש את החריצות וההתמדה כפי שעשו זאת בתחילת נתיב הטיפוח שלהם ולעשות היטב את שלושת הדברים.