חידוש הקשר שלי עם המאסטר

(Minghui.org)

ברכות מאסטר רב החסד! ברכות עמיתיי המתרגלים!

אני חי עם אשתי ושני ילדינו הצעירים, הם כולם גם כן תלמידי דאפא. זהו המצב הנוכחי, לאחר ששינויים רבים התרחשו במהלך השנים האחרונות.

קיבלתי את הפא ב-2007 וזמן קצר לאחר מכן נפטרתי מדי הרבה הרגלים לא בריאים. בפברואר 2008 עזבתי משרה מלאה שנהניתי ממנה במשך שנים כדי להיות נציג מכירות במשרה מלאה של "אפוק טיימס" מונטריאול. כשהצטרפתי לחברה, היו שם כבר שני נציגי מכירות סינים במשרה מלאה. אחד מהם לא דיבר אנגלית והשני היה בתחילה ממש לא חברותי. הייתה שם גם נציגת מכירות מערבית במשרה מלאה בהיריון שהייתה אמורה ללדת ביוני. לעבור ממשרה הירארכית, מצליחה, בשכר טוב ומאוגדת באיגוד מקצועי לעבודה עצמאית עם מבנה לא קשיח המבוססת רק על עמלות ומכירות, היה מעבר קיצוני. אבל בעזרת ידיו המנחות של המאסטר הדמיון הפך למציאות.

כשהצטרפתי לחברה, עדיין לא הספקתי ללמוד את "ג'ואן פאלון" אפילו פעמיים מההתחלה עד הסוף, ולא הבנתי או ידעתי כיצד לשלוח מחשבות נכונות. גם לא הבנתי באמת איך עיתון יכול להציל אנשים. אבל ידעתי שהמאסטר והפא הם מה שחיכיתי להם כל חיי. פשוט אמרתי לעצמי שהמאסטר הוא הבורא ושכל דבר ב"ג'ואן פאלון" הוא אמת. האמונה הזאת הייתה כוח מניע עצום לכל השנים והאתגרים שיבואו בהמשך. מעולם לא התחרטתי על הקפיצה הזאת באמונה. להיפך, אני אוקיר זאת לנצח.

למותר לציין שהטיפוח האישי שלי לקה באופן רציני מבחינות רבות. אני פשוט בטחתי במאסטר בכל לבי והלכתי אחרי מה שעשו תלמידים אחרים. ההבדל היה, שלא היה לי בסיס יציב המושרש עמוק בטיפוח אישי, ולא הבנתי במלואם את הדברים האלה בתחילה. פשוט עשיתי מה שצריך לעשות. במוקדם או במאוחר זה יגרום לי קשיים בהמשך.

בהתחלה, אשתי ואני לא היינו נשואים. כזוג מערבי צעיר בחברה שלנו, רוב החברים הרגילים סביבנו לא היו נשואים ואנחנו לא דיברנו אף פעם על נישואין.

בהדרגה, התחלנו ללמוד את ההרצאות של המאסטר. כמה מהן עזרו לנו להבין את חשיבות הנישואין.

המאסטר אמר:

"מהו הדבר שהכוחות הישנים והקוסמוס הישן רואים כדבר החמור ביותר? תאווה [בצורה של] פעילות מינית מחוץ לנישואים. זה הדבר שהם רואים כחמור ביותר בין כל הדברים. בעבר, ברגע שמישהו הפר את המצווה בנוגע לזה, היו זורקים אותו מהמקדש, והטיפוח שלו היה גמור לחלוטין. אז איך אלוהויות מסתכלות על זה עכשיו? אתם יודעים מה הן אמרו בנבואות שהן השאירו? הן ניבאו שכל תלמידי הדאפא שיישארו בסוף יהיו אלו ששמרו על הטוהר שלהם בהתאם לקו הזה. במילים אחרות, הדברים האלו חמורים ביותר בעיניהן. אז הכוחות הישנים וכל האלוהויות בקוסמוס ההוא לא יגֵנו על אף אחד שמפר את האיסור בנוגע לזה, על כל מי שלא פועל היטב בעניין הזה; בפועל הם ידחפו אותך כלפי מטה". ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס")

באותה הרצאה המאסטר גם אמר:

"אז אתם צריכים להיזהר בנוגע לזה, במיוחד תלמידי דאפא צעירים. אם אינכם נשואים, אסור לכם לעסוק בפעילות מינית, קל וחומר שאין על אלו הנשואים לעשות את הטעות של לקיים יחסים מחוץ לנישואים. תלמידי דאפא יכולים כמובן להתחתן בזמן שהם מטפחים בחברה הרגילה. זו אינה בעיה. אבל אתם חייבים לא לעשות טעויות! אתם חייבים לא לאפשר לגורמים של הכוחות הישנים וליצורים המרושעים לנצל את הפרצות שלכם ולרדוף אתכם עד לנקודה בה בסופו של דבר כבר לא תוכלו לטפח. אז כבר איבדתם את ההזדמנות שלכם".

אחרי שהבנו כמה זה רציני להיות זוג לא נשוי, התחתנו ביולי 2008. במאי 2009 נולדה בתנו. היא נולדה בתקופה בה העיתון גדל בצורה משמעותית וממש לפני קידום מכירות אינטנסיבי של כרטיסי השן יון. כנציג מכירות שהוא עובד עצמאי, בעל חדש ואבא חדש ובזמן שאני מבלה את זמני בקניונים במכירת כרטיסים לשן יון, זה היה בלתי אפשרי למעשה להצליח על-פי כל סטנדרט רגיל כלשהו. אבל התכנונים של המאסטר הם חסרי דופי ומושלמים. הבת שלנו נהגה בדרך כלל לישון לפחות 6 שעות כל לילה מאז היותה בת שישה ימים. כך שלמרות הלחץ והמבחנים הייתי מסוגל להקדיש זמן רב ואנרגיה להצלת ישויות חיות.

ידיו המנחות של המאסטר והתכנונים שלו היו שם. כל מה שהיה עלי לעשות היה להאמין, לבטוח, ופשוט לעשות את שלושת הדברים ולא משנה מה.

כנציג מכירות של "האפוק טיימס" ועם פיקוח זעיר או כמעט בלעדיו בכל אותן שנים, אני זה שהחליט איך לנהל את הזמן שלי. זה לא היה קל כפי שזה נשמע, מפני שהייתי המפרנס העיקרי במשפחה שלנו. לפעמים לבני זוג של נציגי מכירות יש משרה בחברת אנשים רגילים, אבל הנתיב שלנו היה מיוחד במינו.

באותו הזמן, היו לנו כ-13 קניונים הפתוחים מהשעה 9:00 בבוקר עד ל-21:00 בערב. את רוב הימים ביליתי במשמרות של 11 שעות. הייתי אחראי על איסוף הכרטיסים ואיסוף מתרגלים לפני פתיחת הקניון, והחזרת הכרטיסים והמתרגלים מאוחר בערב. נותר זמן קצר ללימוד הפא או שליחת מחשבות נכונות. אשתי הייתה יוצאת מהעיר ומגיעה לפעמים באוטובוס או ברכבת התחתית ביחד עם התינוקת, כדי שנוכל לאכול ארוחה מהירה בקניון ביחד כולנו. התינוקת שלנו הייתה יושבת בזרועות אשתי ומסתכלת על הווידיאו לקידום השן יון ואנשים היו עוצרים להסתכל עליה מביטה במסך. זה העניק לנו הזדמנות נהדרת להציג את השן יון ולמכור כרטיסים.

למאסטר היו תכנונים עבורי גם כעת, ויכולתי לראות אותם ולחוש בהם בקלות.

כנציג מכירות בתקופת שיא מכירות של פרסומות, לא היה לי כמעט זמן או אנרגיה להקדיש למכירות. אבל למאסטר שוב הייתה תכנית בשבילי ובשביל משפחתי. כל שנה, לאחר קידום מכירות אינטנסיבי של השן יון, חידשנו את העבודה השגרתית שלנו בינואר. למרות העובדה שזה חודש שקט מאוד למכירת פרסומות, חתמנו על חוזים רבים וינואר היה תמיד חודש טוב. למעשה, בשבילנו זה היה אחד החודשים הטובים ביותר למרות שכל אחד בתעשיית הפרסום התלונן שזהו חודש איטי למכירת פרסומות אחרי חג המולד. ושוב יכולתי לראות את התכנונים המושלמים של המאסטר שסבבו אותי.

מאחר שהייתי מעורב גם בהפקה, עבדתי עד מאוחר בערב וניהלתי שיחות טלפון במהלך הלילה. השכנה שלי נהגה לדפוק על הקיר, כדי ליידע אותי שאני רועש מדי. המשרד שלי היה בחדר השינה שלנו ואשתי לא יכלה לישון מפני שביליתי שעות רבות מאוחר בערב או לפנות בוקר בעבודת המכירות. היא לא יכלה לנוח כהלכה והיה עליה לטפל בתינוקת לבדה במשך כל יום המחרת.

פעם אחת פגשתי בשכנה שגרה מתחתנו. חדר השינה שלה היה בדיוק מתחת לשלנו. רציתי להציל אותה, אבל לא ידעתי איך. התחלנו לשוחח ואני שלחתי מחשבות נכונות וחשבתי כמה הייתי רוצה שהיא תינצל. פתאום, חשבתי לשוחח על עבודה ולהבהיר לה את האמת בהתייחסות לעיתון. זה עבד מצוין. הזכרתי גם שלמרות שהיה עלי לעבוד שעות ארוכות, זה השתלם. היא קטעה את דבריי בחדות ואמרה: "אה! זהו זה!. תמיד חשבתי שיש לך הפרעות שינה, או בעיות בריאות המונעות ממך לישון". ראיתי שהוקל לה בעבורי. ידעתי שעליי לעבור דירה במהירות.

המאסטר דאג לתת לנו תכנונים מושלמים כדי לקנות בית והכול הסתדר בצורה מושלמת. הבית החדש שלנו דרש החזקה מזערית, שילמנו מיסים נמוכים מאוד והיינו במרחק 5 דקות מבית הוריי. הוריי תמיד תמכו בנו ובמסירות שלנו לפרויקטים של הדאפא.

אולם, המעבר לוקח זמן והמכירות לא יכלו להמתין. כך שהייתי עסוק עוד יותר מבעבר, בלי זמן אפילו לכסח את הדשא. בשנה הראשונה הדשא שלנו למעשה לא גדל במשך כ-6 שבועות. מעולם לא ראיתי דבר כזה. הייתי בטוח שוב שזהו המאסטר שמטפל בכל דבר.

למרות שצברתי ניסיון בפרויקטים ובעשיית שלושת הדברים, לא תמיד הסתכלתי פנימה ולא תרגלתי על בסיס קבוע. הזנחתי את הטיפוח האישי שלי משום שהייתי עסוק מאוד מאוד. כמובן שזה לא היה יכול להימשך כך הרבה זמן.

בננו נולד באוקטובר 2011. במשך השנה הראשונה הוא היה מתעורר כמה פעמים בלילה. היינו ממש עייפים ולאשתי היה קשה יותר ויותר לטפל בשני הילדים, בזמן שהתמקדתי בעיתון. בכל זאת, דחפנו קדימה. על אף הלחץ הנוסף, עשיתי מה שתמיד עשיתי. קידמתי את השן יון כשיכולתי וניסיתי גם לאזן זאת עם מכירת פרסומות.

בנובמבר ודצמבר עמדו על השולחן כמה חוזים גדולים ארוכי טווח. על רובם היה צריך לחתום בינואר או בפברואר. כשהתחילה שנת 2012 והופעות שן יון הסתיימו במונטריאול, השותף שלי למכירות ואני התמקדנו על סגירת כל הדילים שעמדו על הפרק. אף אחד מהם לא היה חתום. חשבתי שזה רק מבחן נוסף, כמו זה שעמדתי מולו מהיום הראשון. חשבתי שאם דברים לא עובדים היטב, עליי להרים את הסטנדרט שלי. התחלתי ללכת לעבודה מוקדם מאוד כדי לתרגל כל יום והגברתי את לימוד הפא שלי לשתי הרצאות ביום בערך. ביליתי יותר זמן בשליחת מחשבות נכונות, כדי לנקות מכשולים ולהציל ישויות חיות. הסתכלתי גם פנימה וּוִידאתי שהלב שלי לא יזוז למרות הלחץ ואי הוודאות. שמרתי על הקצב החדש והגבוה הזה במשך כמה חודשים מבלי כמעט למכור פרסומות. נראה היה שככל שאני מנסה יותר, זה עובד פחות וככל שאני משקיע יותר מאמצים, פחות תוצאות מתחוללות. אפילו ניסיתי לא להיות מושפע כלל או משוחד לגבי התוצאות, אבל עדיין שום דבר לא זז. אחרי מספר חודשים של מאמצים עצומים וללא כל תוצאות כמעט, גרמתי לקושי במצב הפיננסי של החברה, החברה שנדרתי לעזור לה. כמו כן כמפרנס עיקרי בבית, אשתי ואני היינו מודאגים איך להמשיך לשלם את החשבונות.

אחרי שעבדתי יותר מ-4 שנים באפוק טיימס של מונטריאול והשקעתי את חיי ונשמתי בפרויקט, היה עלי להחליט את אחת ההחלטות הקשות והמכאיבות ביותר בכל חיי. לקחתי שנה חופשה כשאני מוודא שאינני חייב כסף כלשהו. בסוף השנה לא חזרתי לעבודה כנציג מכירות במשרה מלאה.

יצרתי לעצמי מושג מוטעה שהמטרה מקדשת את האמצעים ושכל עוד מכרתי פרסומות או כרטיסים לשן יון, אני יכול להזניח את הטיפוח האישי שלי. כך זה נמשך במשך שנים. אבל במוקדם או במאוחר זה עושה את שלו.

המאסטר לימד אותנו:

"תוכל לעלות למעלה רק על ידי כך שתפתח גונג ביציבות, תשפר את עצמך ללא הרף ותתאים לתכונת היקום". ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שלישית)

המאסטר לימד אותנו גם:

"לא משנה אילו קשיים או עליות וירידות תלמידי הדאפא עברו במהלך הדרך, בדיעבד, אלו היו רק אמצעים לחשל אתכם. זה הפך אתכם ליותר בוגרים ועזר לכם לסלק את ההחזקות האנושיות שלכם תוך כדי התהליך, ו[זה] מגיע לשיא עם התקדמותכם לקראת השלמות המלאה. זהו הנתיב בו הלכתם. כשתסתכלו אחורה תגלו שאכן זה כך".("לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008").

אני מקווה שאחרים יוכלו ללמוד מהשגיאות שלי ולא יזניחו את הטיפוח האישי שלהם בשעה שהם ממלאים את אחריותם לעשות את שלושת הדברים.

זו הייתה הפעם הראשונה שהאמונה שלי לא רק נבחנה, אלא גם זועזעה עמוקות. לא ידעתי מה לעשות. זה היה מוזר, מפני שתמיד ידעתי שאם אעשה מה שנדרש ממני לעשות, כל דבר ייעלם אחרי המבחן שעברתי. עשיתי את שלושת הדברים, אבל לא יכולתי להתקדם הלאה ולא הצלחתי להרגיש בתכנונים של המאסטר סביבי. פשוט לא יכולתי להבין מה קורה. כעת משהו נוסף צריך לקרות ולי לא היה רמז כלשהו מה זה.

אחרי שעזבתי את העיתון ביוני 2012, התחלתי בעסק של מעון יום בבית. עבדתי גם בפירמה רגילה קרוב לבית. התחלתי במשרה התחלתית, אבל זמן קצר לאחר מכן הציעו לי קידום כנציג מכירות. הסכמתי להצעה כדי שאוכל להתפרנס בכבוד.

הבוס החדש שלי רצה תוצאות והיה ממוקד על כסף בלבד. הוא הבחין שאינני איש מכירות רגיל המונע רק על ידי כסף, כך שהשתדל לגרום לי להיכשל ולהתפטר. פעם אחת הוא אפילו הודה בכך. הוא אמר שרצה לראות כיצד אני אגיב תחת לחץ אינטנסיבי כדי לראות אם אני יכול להביא יותר רווחים או שאתמוטט תחת הלחץ. הוא ידע שלא אכפת לי מכסף והוא רצה עובד שרוצה כסף.

כמה חודשים לאחר מכן הלחץ הכריע אותי. הרגשתי משותק מרוב לחץ וחרדה. כשישבתי ליד שלוחן העבודה, לא ידעתי איך להתמודד עם דברים. אפילו בהיבטים אישיים רבים, הדברים היו מאתגרים ביותר. לא יכולתי לעבוד עוד. התקשרתי למחלקת משאבי אנוש והם ביקשו ממני להיפגש עם רופא ולהסביר הכול. הרופא אמר שאני עובר תקופה של דיכאון הקשור לחרדה והוא שחרר אותי מהעבודה למשך 6 חודשים.

במהלך הזמן הזה, הסתכלתי פנימה לגלות מדוע היו לי תסמינים של המחלה הזאת. פעם אחת מאוחר בלילה, כשכתבתי ב-2014 התנסות, הבטתי על תמונתו של המאסטר התלויה על הקיר ושאלתי אותו: "למה?" באותו הרגע הכול נעשה ברור. פשוט הבנתי שהפסקתי לדבר עם המאסטר במשך כשנתיים. לא יכולתי להאמין לכך.

כשקלטתי את זה התחלתי לבכות כפי שלא בכיתי מעולם בחיי. כאב לי להבין שנעלתי את הדלת על הדבר הנפלא ביותר. המאסטר הוא זה שעושה הכול עבורנו, ואני אפילו לא הבנתי שזה אני שנעל את הדלת לקשר בינינו. מאסטר, אני ממש מצטער.

לאחר מכן התחלתי לדבר לתמונה של המאסטר כשדמעות מתגלגלות על פניי, וכל התשובות נטענו בראשי. הבנתי כל דבר בבהירות. הבנתי שהיה עליי להיכשל באותו זמן. אם הייתי מצליח תמיד, לא הייתי מצליח לטפח ממני והלאה כמה החזקות רציניות כמו ענווה, פחד לאבד את כבודי אצל מתרגלים עמיתים, ספק, סלילת המסלול האישי שלי, להיות מאוזן יותר, לא ללכת לקיצוניות ועוד... במילים אחרות, להרים את הטיפוח האישי שלי לסטנדרט הנכון של עשיית שלושת הדברים היטב. זה היה הנתיב שהיה עליי לקחת ולטפח בתוכו.

במהלך ה"שיחה" הזאת עם המאסטר לא שמעתי את קולו, אלא קיבלתי את התשובות תיכף ומיד לתוך מוחי. חשבתי על אנשים שהצלתי, על הכרטיסים שמכרתי לשן יון דרך העבודה החדשה שלי ועל הכרזות שתליתי, והבנתי שהיה עלי להיות שם בעת הזאת, שהישויות האלה היו זקוקות לי שאהיה שם, ושכל זה היה חלק מהתכנונים של המאסטר.

אחרי שהבנתי כל זאת, התמקדתי בטיפוח, בתרגול ובלימוד הפא על בסיס יום יומי. למעשה, בטיפוח האישי שזנחתי במשך זמן כה ארוך. זה העניק לי בהדרגה עוד ועוד כוח וביטחון עצמי. כיום אני מוודא שאבצע את המדיטציה ואלמד את הפא כל יום. עכשיו, הודות לדאפא ולמאסטר, אני שוב בריא. אני חש הרבה יותר חיובי ורגוע ואני יכול להיות מעורב יותר בהצלת ישויות חיות ביציבות. כמו כן החלטתי לחזור ללמוד תחום שהוא יציב, טוב לסביבה, ויאפשר לי זמן לשלושת הדברים.

זה הזכיר לי איך לימדתי את ילדיי לרכוב על אופניים. בהתחלה הילד ידע שאני נמצא עמו. הוא יכול היה לחוש בידי התומכת בו ולדעת שאני מחזיק בו אם משהו קורה. אחרי זמן מה, כשהוא היה יציב יותר, שחררתי את היד אבל רצתי לצדו, תמיד מוכן לתפוס אותו ברגע שצריך.

הבנתי שזה ממש כמו איך שהמאסטר עזר לנו בטיפוח. בתחילה, עשיתי מאמץ מבלי לפקפק כלל שידו של המאסטר הייתה שם. לבסוף, היה עליו להרפות קצת את ידו. אבל הוא וידא שאני הולך בכיוון הנכון ושאני בטוח. נפלתי והייתי מעורער, אבל עכשיו הכול בסדר ואני עושה את שלושת הדברים, והטיפוח האישי שלי הרבה יותר טוב מבעבר.

מאז, פתחתי מחדש את לבי למאסטר. אפילו לא ידעתי שהוא איכשהו נסגר. הייתי בטוח שהוא עדיין פתוח. כעת אני יכול להבין באמת את הטוהר והקדושה של הדאפא. אינני מתרוצץ עסוק עד הראש ואומר שהדאפא טוב אבל לא מיישם אותו כראוי בעצמי. הדאפא כל הזמן מטהר אותי, מחדש אותי, עוזר לי להיות חזק יותר ועוזר לי לחיות חיים נקיים ובריאים יותר.

אולי אחרים מתמלאים פחד או נפגעים במשך תהליך הטיפוח. אולי יש כאלה הנעשים זהירים אחרי מבחן משמעותי או כישלון. אולי יש כאלה שהביטחון העצמי שלהם התערער. בכל מקרה, בבקשה בטחו בלבכם במאסטר לגמרי בכנות, דברו עם המאסטר בכנות ודעו שלא משנה מה, הוא תמיד נמצא שם. התכנונים שלו תמיד נמצאים שם, אפילו אם לפעמים איננו יכולים לראות או לחוש בהם. הם מושלמים וללא רבב. המאסטר עושה כל כך הרבה עבורנו.

המערביים מכנים אותו "מאסטר" והסינים מכנים אותו שי-פו. נאמר לי שזהו שילוב של שתי המילים: "אבא" ו"מורה". אני חושב שזה ממש מתאים.

תודה רבה לך מאסטר רב החסד! תודה לכם עמיתיי המתרגלים!