(Minghui.org)
התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
ברכות למאסטר הכביר! ברכות לכל המתרגלים העמיתים!
הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת של וועידת הפא ה-13 בסין כדי לדווח למאסטר ולשתף עם מתרגלים עמיתים את ההתנסות בטיפוח שלי בעבודה כמנהל חדר אוכל באחת ממשרדי הממשלה.
הייתי בעבר עובד מדינה. ב-1996 התחלתי לתרגל פאלון דאפא (הידוע גם בשם פאלון גונג) וב-2001 נעצרתי ונכלאתי במחנה עבודה בכפייה במשך שנתיים, על שסיפרתי את העובדות לגבי הפאלון גונג לפקידי ממשל. כתוצאה מכך סילקו אותי מעבודתי כמנהל משרד והורדתי לדרגת פקיד.
כששוחררתי ב-2003 וחזרתי לעבודה, לממונים עלי ולעמיתיי לעבודה היו הבנות לא נכונות לגבי הפאלון גונג, משום שהם רומו על ידי התעמולה והשקרים של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).
לכל אחד מלבדי היה מחשב אישי בעבודה. הם לא העזו אף פעם להשאיר אותי לבד במשרד. כל עוד הייתי שם, מישהו היה משגיח עליי. הם עקבו אחרי לכל מקום גם כשיצאתי מהמשרד.
לא הרשו לי כל קשר עם מסמכים רשמיים. הסברתי להם את העובדות לגבי הפאלון גונג, אך אף אחד לא העז להקשיב לי. זה היה בלתי אפשרי לשכנע אותם לפרוש מהמק"ס וארגוניה.
מה לעשות? היה עליי למצוא דרך לספר להם את העובדות ולהציל אותם. בסופו של דבר מצאתי פתרון. נתתי חומרי מידע לכל אחד באופן אישי.
כשקראו בהדרגה עוד ועוד על הפאלון דאפא, הם רכשו הבנה חדשה לגבי הדאפא ולגבי המתרגלים. היו שהסכימו לפרוש מהמק"ס וארגוניה. אחרים לא העזו לפרוש אבל נסללה להם דרך לעתיד במקרה שהם ייתקלו במתרגלים אחרים שיעודדו אותם לפרוש מהמק"ס.
באפריל 2016 שאל אותי הממונה עליי אם אסכים לקחת על עצמי את ניהול חדר האוכל במשרד שלנו.
מדוע הוא בחר בי? מפני שהייתי מתרגל פאלון גונג והוא ידע שיוכל לסמוך עלי לעשות את העבודה בנאמנות.
העלות המקורית של ארוחת בוקר הייתה 6 יואן. אך כל עובד שילם רק יואן אחד והשאר סובסד על ידי המשרד. כשהחלה הממשלה המרכזית בקמפיין "לשרש את השחיתות", צוות הניהול החליט לבטל את הסובסידיה.
ארוחת בוקר וצהריים עדיין הוגשו, ובני משפחה יכלו גם הם לבוא לאכול, אבל כל אחד היה צריך לשלם על ארוחתו. ללא סובסידיה אין רווח. זה היה סידור נוח רק לצוות ולבני משפחותיהם. הבעיה הייתה שהיה קשה מאוד לנהל חדר אוכל כזה. בנקודת זמן זו הממונה חשב עליי – מתרגל דאפא.
בתחילה לא רציתי לקחת את העבודה. חששתי מהשעות הארוכות שיגזלו מהזמן לעשיית שלושת הדברים. חשבתי לעצמי: "עברתי שנים כה רבות של תקופות קשות וקשיים גדולים. בעוד שנתיים אוכל לצאת לפנסיה וללכת הביתה". יש אמרה נושנה האומרת: "מכל העבודות, האיש האחראי להכנת הארוחות נושא בקשיים הרבים ביותר". לא רציתי בכך.
אבל הממונה ניסה לשכנע אותי שוב ושוב לקחת את המשרה ואמר שאני הבחירה היחידה.
הוא אמר: "אנחנו יודעים שזו משרה קשה. אין סובסידיה. אם מחיר האוכל יהיה גבוה, העובדים לא יקנו אותו. אם המחירים יוזלו, אנחנו עלולים להפסיד כסף. בחרנו בך בגלל היושר והכנות שלך".
אמרתי: "אתה צודק לגבי זה. מתרגלי דאפא אינם מחזיקים בכסף או ברכוש שאינם שייכים להם".
בהתחשב בכמה הם היו נואשים שאקח את העבודה, חשבתי שמוטב שאקח אותה, אחרת זה לא ייראה נכון. הם נהגו להפריד אותי בעבודה מכל אחד ומכל דבר, ועכשיו הם בוטחים בי לבצע עבודה אחראית כל כך. פירושו של דבר שהייתה להם הבנה טובה לגבי הפאלון גונג ולגביי. אם אבצע היטב את העבודה, זו תהיה הזדמנות לאמת את הפא, לספר לאנשים את העובדות ולהציל אותם.
אימות הפא בעבודה
יותר מ-100 אנשי צוות אוכלים בחדר האוכל שלנו, ובכלל זה 70 מהמשרד שלנו והשאר ממשרדים אחרים בבניין שלנו. גם בני משפחותיהם יכולים לבוא לאכול איתנו.
בהתחלה הקמנו מערכת תשלום באמצעות העברת כרטיס. התקציב להתחיל בעבודה היה 10,000 יואן. התחלתי לעבוד וטיפלתי בכול.
כמתרגל אני צריך להיות אחראי על כל מה שאני עושה וצריך לאמת את הפא בתהליך. הלכתי על פי כמה עקרונות: שמירה על מחירים נמוכים ככל האפשר, תוך כדי שאני מוודא שאיננו מפסידים כסף; לעודד את השפים להכין מגוון מנות כדי לכוון לטעמו של כל אחד.
בעבר, חברי הצוות היו נבוכים להביא את משפחותיהם לחדר האוכל. כששמעו שהאוכל שלנו מתומחר בצורה הוגנת וטעים להפליא, גם בני משפחתם באו לאכול.
היו שדאגו שהמחירים נמוכים מדי והזכירו לי: "פשוט העלה את המחירים מתי שיהיה צורך בכך".
פאי בשר אחד נמכר ביואן אחד בלבד. כמות די גדולה של כיסונים עלו רק 5 יואן. בעבר הייתה עלות ארוחת הבוקר 6 יואן, שכעת יכולת לקנות בהם גם ארוחת בוקר וגם ארוחת צהריים.
הממונים ועמיתיי לעבודה דנו והגיעו למסקנה שניהול הכספים בעבר היה מפוקפק.
במשך חמשת החודשים האחרונים, מאפריל עד אוגוסט, הרווחנו 500 יואן.
מניסיוני, גילתי שאם חדר האוכל מרוויח או לא, זה תלוי בניהול ובחשבונאות מוקפדת. אם החשבונות מדויקים וישרים, בטוח שלא יהיו הפסדים.
למעשה, אין כלל צורך לבדוק את החשבונות, מפני שקל לזהות בעיות ברגע שמשווים בין האוכל לבין המחירים.
כל חודש כתבתי הצהרה לגבי החשבון שלנו ושלחתי אותה לממונים. אבל כולם אמרו שאין צורך בכך, כי הם בוטחים בי.
שחרור ההחזקה לרווח אישי
כשעבדתי כמנהל משרד בעבר, הייתה לי סמכות כלשהי ולעתים קרובות הציעו לי שוחד וטובות הנאה. ברוב המקרים עשיתי את המעשה הנכון וסירבתי, אבל לפעמים לא נהגתי נכון בדברים קטנים.
אחרי שהחלה הרדיפה, לא הייתה לי כלל סמכות לעשות משהו בעבודה ובעקבות זאת כמובן לא היה עוד הפיתוי לקבל שוחד.
עשר שנים חלפו ואני כעת שוב באותו מצב. אני מבצע את כל הרכישות. אני זה שמחליט מה והיכן לקנות את המזון והאספקה שלנו.
כקניין אני נתקל לעתים קרובות במוכרים המנסים לשחד אותי. סירבתי לכולם והסברתי: "אני מתרגל של פאלון גונג ולכן איני לא יכול לקבל זאת. אתם יכולים במקום זאת להציע לי פשוט מחיר טוב יותר".
פעם אחת כשקניתי תבלינים, המוכר שהכין את החשבונית שאל: "אתה רוצה שאכין את החשבונית עם המחיר האמיתי?"
כשעניתי שכן הוא שאל: "למה שלא אכתוב סכום גבוה יותר על החשבונית? כל אחד מבקש שאכתוב הרבה יותר".
הסברתי: "אני מתרגל פאלון גונג וחי על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. איננו לוקחים מה שאינו שייך לנו".
הוא הביט בי בהפתעה והגיב ב"הו".
לפעמים היססתי לנוכח רווח אישי אפשרי, אבל בסופו של דבר הצלחתי לעשות את המעשה הנכון כמתרגל. גם לאשתי הזכרתי להתנהג נכון: "כשאחרים רוצים להעניק לך הטבות, היי בשליטה על התשוקות שלך. עלינו ללכת בנתיב ישר ולשמש דוגמה לאחרים".
אשתי תומכת מאוד ואף פעם אינה מקבלת דברים מאחרים. כשהיא באה לאכול, היא מעבירה את הכרטיס על כל דבר שהיא רוכשת, אפילו על שאריות.
כמה שפים אמרו לה לעתים קרובות: "אין צורך להעביר כרטיס. אלה רק שאריות של אוכל".
אני התעקשתי שהיא תעשה כך ואמרתי: "בשום אופן לא. עליה להעביר את הכרטיס. אנחנו מתרגלים, ואף פעם איננו לוקחים מה שאינו שייך לנו".
זה אירע פעמים רבות. בסופו של דבר הם הבינו ואמרו: "מה הפלא שנבחרת להיות מנהל. הם באמת זכו באדם טוב וישר".
פעם אחת אשתי רצתה לקנות תוספת למנה והמחיר היה 50 סנט בלבד. השפים לא היו בשטח. רק אני ואשתי היינו שם. מחשבה אחת צצה לה במוחי: "נו, זה רק 50 סנט. פשוט קחי את זה בלי להעביר כרטיס".
אבל מוחי החל לפתע להלום והרגשתי ממש לא נוח. באותו רגע הבנתי את המחשבה הלא נכונה שלי. בוודאי שעליה להעביר את הכרטיס. אחרי שהעברנו את הכרטיס, מוחי התבהר שוב. הרגשתי שעליתי ברמה.
למעשה, לא רק אנשים רגילים משגיחים על כל מילה ומעשה שלנו. כל האלוהויות ביקומים השונים צופים בנו. לכן, לא משנה מה אנחנו אומרים או עושים, בין אם מישהו לידנו או לא, עלינו ללכת על-פי אמת-חמלה-סובלנות ולהיטמע בתוך התכונה הזאת של היקום.
המאסטר אמר:
"היום, ברגע הקריטי הזה בהיסטוריה, בכל אגורה ובכל [דבר] קטן, מה שנחשף זאת הרמה שלך, מצב המחשבה שלך, וההחזקות שלך כמטפח, כמו גם אם תוכל להשיג את השלמות או לא." (הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015)
בכל פעם שאני עומד מול הסוגיה של הפסד ורווח, אני תמיד מזכיר לעצמי שאני מתקרב לסוף נתיב הטיפוח שלי ואני חייב לשמור על שליטה עצמית.
כמנהל חדר אוכל, המעמד שלי הוא רגיל מאוד. אבל להבנתי, בנתיב טיפוח של כל מתרגל – למרות שאיננו מקבלים את תכנוני הכוחות הישנים – כל מה שאנחנו נתקלים בו יכול לשמש לאימות של הפא ולטפח עצמנו היטב.
ישנן דרכים רבות להציל אנשים ולאמת את הפא. יש מתרגלים המספרים את העובדות לאנשים פנים אל פנים, יש המחלקים חומרי מידע ואחרים מאמתים את הפא רק באמצעות דבריהם ומעשיהם. אנשים מסוגלים לשפוט אם אדם טוב או לא באמצעות מה שהוא אומר ועושה.
כמתרגלים, עלינו לעשות את מיטבנו. רק אם נפעל היטב נוכל לאמת את הפא, מפני שכל אחד רואה את ההתנהגות שלנו ויודע שאנחנו מתרגלים.
כל אחד שאוכל בחדר האוכל שלנו, ובכלל זה חברי הצוות ובני משפחותיהם, רואים כיצד אני מתנהג. הם יכולים לומר שפאלון דאפא הוא טוב, בשונה לגמרי ממה שמציגה התעמולה של המק"ס.
אם אתם מוצאים בעיות כלשהן עם מה ששיתפתי, אנא ציינו זאת בחמלה.
תודה רבה לך מאסטר רב חסד. הה-שי.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
