מחשבות על בדידות ועל ההחזקות הקשורות אליה

(Minghui.org)

המאסטר אמר לנו שהקושי הגדול ביותר בטיפוח הוא הבדידות.

המורה אמר:

"ממה אנשים הכי מפחדים? מבדידות. בדידות יכולה לשגע בן אדם, בדידות יכולה להוביל אדם לשכוח את כל מה שהיה מקודם, ובדידות יכולה אפילו לגרום לאדם לשכוח איך לדבר. זו צורת הקושי המפחידה מכל." ("מהו תלמיד דאפא")

"בדידות שלא ניתן לשאת אותה היא מסוכנת מאוד לבני אדם, והיא גם המצוקה הגדולה ביותר בטיפוח-תרגול." ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה

"אבל כאשר אני מלמד את הפא לעתים רחוקות, מה שהכי מדאיג אותי הוא לא המצוקות או הניסיונות הקשים שאתם עומדים בפניהם, שאתם יודעים שהם קשים ביותר. הם לא הדבר הקשה ביותר; אחרי הכול לא משנה כמה קשה יכול להיות הקושי, הוא נגמר ברגע שאתה עובר אותו, ובנקודה ההיא הדברים ברורים לך. למעשה, לטפח בשקט בבדידות קודרת, בלי יכולת לראות תקווה, זה הדבר הקשה מכל." ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

במשך שנים של טיפוח, ביליתי לעתים קרובות הרבה זמן לבדי. חוויתי גם את הקושי וגם את השמחה בבדידות. שמחת הבדידות הלכה וגברה בהדרגה עם נטישת ההחזקות האנושיות. אני רוצה לחלוק את הבנתי מן הפא לסיבה שיש בנו כאלה הפוחדים מבדידות.

המורה אמר ב"ג'ואן פאלון כרך 2" (תרגום זמני, לא רשמי):

"הדת הטאואיסטית היא למעשה תולדה של החזקות של בני אנוש רגילים. אנשים אוהבים לחבור יחד וליצור סוג של בסיס-כוח, משום שהם משתוקקים להכרה ולרווחים אישיים."

לכן, בהבנה שלי, "השתוקקות להכרה", רצון ל"רווח אישי" ו"יצירת סוג של בסיס-כוח" הם מה שגורם לאנשים לפחד ולנסות להימנע מבדידות.

בעוד שרוב המתרגלים שאני מכיר נהנים להתרועע עם מתרגלים אחרים במהלך אירועים, אני לעתים קרובות מוצא שזה מעיק. אני חושב שמה שגורם לי אי נוחות הוא התחושה שאני מקבל ממטפחים שיש להם החזקה לא מודעת של "צורך בהכרה". נראה שהם מנהלים אינטראקציה עם הרבה רגש ורצון להיות מוכרים ושישימו לב אליהם. בגלל שאני רואה את זה ואני מוטרד מזה, אני יודע שאני חייב למצוא בין ההחזקות שלי עצמי את "הצורך בהכרה" גם כן.

המורה אמר לנו שהסיבה השורשית לכל ההחזקות היא צ'ינג (רגש). מתוך המאמר:  Teaching the Fa and Answering Questions in Guangzhou שבכרך Zhuan Falun Fajie (תרגום זמני, לא רשמי):

"אבל הבודהיזם לא דיבר על מה נמצא בשורש ההחזקות. כאן אנחנו הסברנו את זה בבהירות. הן נובעות מהקיום של צ'ינג. לכן, כמובן, אם אדם רוצה להשיג את הסטטוס של הפרי האמיתי בטיפוח, הוא באופן בסיסי נדרש להיפטר מהצ'ינג הזה."

שני הדברים האלה, "צורך בהכרה" וההחזקה לצ'ינג, הם מה שברוב המקרים מניעים את המתרגלים להיפגש, לקיים אינטראקציה ולרצות לבלות זמן ביחד גם בלי קשר לטיפוח.

המורה אמר ב"הוראת הפא ביום הפאלון דאפא העולמי":

"ויש גם אחרים שמובילים קבוצה והם כולם נהנים ביחד, אז במקרה כזה האם אתם לא חושבים בטעות שזה מועדון חברתי? אלו החזקות אנושיות בפעולה."

כמובן, מתרגלים מטפחים ברמות שונות. פעמים רבות, כשהרגשתי בודד, הייתי שואל את עצמי: "האם אני משתוקק להכרה?" בפנים, תמיד הייתי רואה את ההחזקה הזו. יש בתוכי משהו שרוצה שיכירו בו ויבחינו בו. כשאני מזהה את ההחזקה הזו, אני מנסה לשחרר אותה, ואז חוסר שביעות הרצון שלי והפחד מהבדידות פוחתים במקביל.

אפילו כשעושים יחד פעילויות הקשורות לטיפוח, אנחנו צריכים לשים לב להחזקה הזו. לפי הבנתי, כאשר משתפים התנסויות והבנות מהפא, זה חשוב מאוד שנשאל את עצמנו: "האם אני משתף את זה כי אני מרגיש שההבנה הזו יכולה לעזור לאחרים?" או משום שאני מחפש תמיכה אנושית רגילה מן המתרגלים, רוצה להרגיש חלק מקבוצה (יצירת בסיס-כוח), משתוקק להכרה, וקשור לצ'ינג, כולל ידידות ולעשות דברים למען ידידות?

לפי ההבנה שלי, אפילו סתם "שלום" ו"מה שלומך" יכולים להסתיר בתוכם את ההחזקה הזו של "צורך בהכרה". ההחזקה הזו [צורך בהכרה] גורמת לאנשים לרצות להיות מישהו, לרצות שיכירו בהם ושישימו לב אליהם, אבל בצורה ערמומית ההחזקה מסתירה את עצמה על ידי כך שלכאורה מתעניינים באחרים. ואז, במקום לומר, "שים לב אלי," אנחנו אומרים, "היי, מה שלומך? מה קורה אתך?" זה דבר חבוי מאוד שאדם מגלה בתוך עצמו.

כמובן, אין שום רע בלברך אנשים ואפילו לשאול לשלומם, אבל, כמטפחים, אנחנו צריכים לשאוף להסתכל עמוק יותר ולראות אם יש אצלנו החזקה כלשהי המסתתרת מאחורי המילים הפשוטות האלה. אולי זו סקרנות. אולי זו חטטנות. ייתכן שזה חיפוש הכרה או ההחזקה לרגשות. הרצון לדבר על עצמך גם הוא קשור לאותה החזקה של הצורך בהכרה. אלה שלעתים קרובות נושאים דברים או שנהנים לדבר הרבה צריכים להסתכל פנימה כדי לראות אם יש להם את ההחזקה הזו.

העצה שלי למתרגלים שעוברים מבחן של בדידות היא לא לפחד ולא לנסות לברוח ממנה. בדידות יכולה להוביל לגבהים גדולים אם נתבונן בהם ונתקרב אליהם בצורה נכונה. ככל שהאגו פוחת והאני האמיתי מתגלה, אנו הופכים להיות שקטים יותר ומרוצים יותר.

זו ההבנה האישית שלי ברמה זו. בבקשה ציינו אם משהו אינו לפי הפא.