אמונה הזורחת בתוך רדיפה – סיפורי טיפוח מהמחנה לעבודה בכפייה בשי-דזי-שאן

(Minghui.org)

הייתי כלואה במחנה לעבודת כפייה בשי-זי-שאן בעיר וו-האן, מחוז הו-ביי, מינואר 2001 ועד מאי 2002 משום שלא ויתרתי על תרגול פאלון גונג. הרדיפה הייתה חמורה מאוד אז. כל המתרגלים שהיו כלואים שם עונו בקביעות.

למרות כל העינויים המתרגלים שמרו על אמונתם החזקה בדאפא ועמדו נוכח הרדיפה בעוצמה ואומץ.

היום, 17 שנים מאוחר יותר, הזיכרונות מאותה תקופה עדיין חיים בלבי. אני מקווה שהסיפורים שלי לא רק יחשפו את הרדיפה של הרוע אלא גם יאמתו את הפא ויבטאו את הכרת התודה שלי למאסטר.

רדיפה חמורה

שימוש בצרכי הגוף הבסיסיים למטרות עינויים

בנוסף למכות ועינויי גוף אחרים, הסוהרים עינו אותנו על ידי כך שמנעו מאתנו ללכת לשירותים והכריחו אותנו לעשות את צרכינו במכנסיים. מתרגל אחד סיפר שלא הרשו לו להשתמש בשירותים בכלל במשך עשרה חודשים בשנה. מתרגלים רבים איבדו את השליטה, כולל אני, כתוצאה מהעינוי הזה. גם היום, 16 שנה מאז שחרורי, עדיין לא השתקמתי.

מכות ואלימות מילולית על ידי אסירים

במחנה היה חוק מיוחד לעצירים: כשהם דיברו לסוהר, היה עליהם לכרוע ולהביט למעלה אל הסוהר העומד מולם. באוגוסט 2001, הסוהר חיפש סיבות להכות אותי. ניסיתי לכרוע אך רגליי התחילו לפתע לרעוד בלי שליטה. הסברתי לו שבעיות הלב שלי התעוררו בגלל ששני אסירים שהיו ממונים עלי היכו וקיללו אותי מדי יום ביומו.

הסוהר אילץ את שני האסירים לכרוע למשך שעתיים, בתור עונש. אחרי זה הם התייחסו אליי הרבה יותר טוב.

מתרגלת דאפא צעירה עברה עינויים

באפריל 2001 נעצרה מתרגלת בת 14 והושלכה למחנה העבודה. אנשי הצוות הכריחו אותה לעמוד במשך שעות כשראשה פונה אל הקיר. אם הייתה זזה אפילו מעט, הסוהרים היו מכים אותה. אלו שעברו את העינוי הזה הרגישו אחר כך סחרחורת למשך ימים רבים.

כשראיתי איש צוות מענה אותה כך שוב, הלכתי אליו. "היא לא עשתה שום דבר רע והיא צעירה כל כך. תאר לך שמישהו היה מתנהג כך אל הילדה שלך. איך היית מרגיש?"

האיש עזב את המקום בחיוך נבוך. אחרי כן הוא לא עינה כך את המתרגלת הצעירה.

מורה בתיכון

אוֹאוּ-יאנג מינג לימד בבית הספר התיכון הואנג-גאנג שהיה ידוע בכל המדינה. הוא נשלח למחנה העבודה אחרי שעתר בבייג'ינג למען הפאלון גונג.

השלטונות לחצו על אשתו להתגרש ממנו. מאוחר יותר בתו כתבה לו מכתב באנגלית ושאלה מה שלומו במחנה העבודה. הוא ענה לבתו באנגלית שלמרות תנאי החיים הנוראים אמונתו עוזרת לו להישאר חזק. "אני מאושר כל עוד את גדלה בביטחון. אל תדאגי לי" הוא כתב.

משפחתו שלחה לו בגדים חמים בסתיו, אך אסירים אחרים גזלו אותם ממנו. נתתי לו את המכנסיים העבים שלי כדי לעזור לו לעבור את החורף.

זמן קצר לאחר שחרורו מהמחנה, בתחילת 2003, השלטונות שלחו אותו שוב לכלא. הוא הלך לעולמי כמה חודשים מאוחר יותר כי שתי ריאותיו ניזוקו קשה כתוצאה מעינויים.

הבהרת אמת משנה את מבצעי הפשעים

למרות העינוי הברוטאלי והרדיפה, שמחתי לראות שחלק מהסוהרים מקשיבים לקול מצפונם ומגינים בחשאי על מתרגלי הדאפא.

ביום הראשון לאחר שנלקחתי למחנה העבודה, הסוהרים לקחו את כל בגדיי וערכו עליי חיפוש. השוטר שהיה בתפקיד שאל אותי: "איזה חפצים יש בידך?"

אמרתי לו שיש בידי מאמר של מאסטר לי. להפתעתי במקום להשמיד את המאמר, הוא קרא אותו פעמיים וביקש שאתן לו מאמרים נוספים אם יש לי. הוא סיפר לי שאחד מקרובי משפחתו מתרגל פאלון גונג. הוא ידע שפאלון גונג הוא טוב והוא אהב לקרוא את המאמרים של המאסטר.

"אם משהו קורה לך, רק תגיד לי. אשתדל ככל יכולתי להגן עליך". הוא אמר לי.

סוהר אחד היה אחראי על שטיפת המוח שלנו. הוא ארגן מפגשי שטיפת מוח כל שבוע ודיבר דברי תעמולה המשמיצים את הפאלון גונג. במשך אחד המפגשים האלו של שטיפת מוח, ביולי 2001, הוא ביקש מאתנו לדבר. "הגידו לי, מה התועלת שאתם מקבלים מהתרגול של פאלון גונג?"

חשבתי לעצמי, "הנה ההזדמנות שלי הגיעה." הרמתי את ידי ונעמדתי. "הייתה לי בעבר מחלת פרקים ולב. הייתה לי דלקת חריפה בעצמות עד כדי כך שלא יכולתי להחזיק ספל בידיים בזמן הארוחה. אחרי התרגול של פאלון גונג החלמתי ויכולתי לעשות הרבה דברים שלא יכולתי לפני כן.

הסוהר לא יכול היה לעצור בעצמו ופלט: "צ'יגונג!" כל החדר התפרץ בצחוק. אחרי המקרה הזה, הוא לא קיים יותר מפגשי שטיפת מוח.

האמונה זוהרת

המאסטר אמר:

אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות, למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות" "הקשר שבין המורה לתלמיד" ("הונג יין II", תרגום זמני, לא רשמי)

ההגנה של המאסטר עזרה לנו לעבור את הימים הקודרים האלו. חשוב מאוד שמתרגלים יעודדו ויתמכו אחד בשני במהלך הרדיפה.

מתרגל אחד לא עמד בעינויים שעבר מידי הסוהרים, והוא חתם באי רצון על הצהרת התכחשות לפאלון גונג. הייתה לי הזדמנות לשוחח אתו אחרי שהסוהרים ששומרים עלינו כל הזמן הלכו והשאירו אותנו לבד.

שאלתי אותו: "אנחנו מטפחים בדאפא ומשתדלים להיות אנשים יותר טובים. מה תהיה הדרך שלך אם תעבור 'שינוי' על ידי המפלגה הקומוניסטית?".

הוא אמר לי שהוא יודע שהוא עשה טעות והוא מרגיש ממש רע לגבי זה. עודדתי אותו להתכחש להצהרות שלו ולא להכיר בהן.

הוא קיבל את עצתי, לקח את ההצהרה שלו מהסוהרים והשמיד אותה. זה הרגיז את הסוהרים והם לא מנעו ממנו שינה במשך חודשים רבים. הוא איבד מחצית ממשקל גופו והיה כחוש מאוד כשהשתחרר ממחנה העבודה, אך הוא לא ויתר יותר לעולם על אמונתו.

היה מתרגל נוסף שאולץ לעמוד מ-8 בבוקר עד חצות כל יום במשך שלושה חודשים רצופים. רגליו היו נפוחות מאוד. האסירים לגלגו עליו וראיתי שהוא בכה.

"אל תבכה," אמרתי. "אנחנו מטפחים וכל דבר שקורה לנו הוא דבר טוב."

הוא הפסיק לבכות ואמונתו התחזקה. זמן קצר לאחר מכן, רגליו חזרו להיות נורמליות. הסוהרים הפסיקו לאלץ אותו לעמוד למשך שעות ארוכות.