דברים רעים הפכו לטובים כששיניתי את המנטליות השלילית שלי

(Minghui.org)

בשנה האחרונה התנסיתי במצוקות קשות. שני מתרגלים מקומיים נעצרו זמן קצר לפני ראש השנה הסינית 2017 ושכרתי עבורם עורכי דין.

כעבור חודש אבי נפגע ממונית וסבל משטף דם במוח. הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ ל-12 יום. אבי-אשתי היה מדוכדך כל כך שנבצר ממנו לישון והוא סבל מדפיקות לב.

המנהל שלי נסע מחוץ לעיר והייתי צריך לנהל את כל המפעל בנוסף למחלקת הייצור שבה עבדתי תמיד.

אשתי ואמי לא הסתדרו זו עם זו ולעתים קרובות היו בלתי נעימות זו כלפי זו. בני בן החמש סבל מדי פעם מחום גבוה.

שני מתרגלים מקומיים הלכו לעולמם אחרי שסבלו מקארמת מחלה. המדפסות שלי לא פעלו כשורה, היה עליי לנהל את אתר הייצור של חומרי הבהרת האמת, הרסיבר של טלוויזיית אן טי די שלנו לא הצליח לקלוט את השידורים, נגמרו לנו הגלויות להבהרת האמת, ועוד כהנה וכהנה. כל זה נוצר כדי לגרום בעיות.

לפעמים דיקלמתי את דברי המורה כדי להתעודד:

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה." (ג'ואן פאלון")

בשלב האחרון של תקופת תיקון הפא, המאסטר עושה מאמצים בלתי נתפסים להאריך את הזמן להצלת אנשים, אך המאמצים שלי לא היו מספקים ולא הצלחתי לשתף פעולה טוב יותר עם המאסטר. הבנתי שיש לי בעיות רציניות בטיפוח. מה עלי לעשות?

המאסטר אמר לנו:

"עבור מטפח, להסתכל פנימה זה כלי קסם." ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

אי אפשר לטפח מבלי להיתקל בצרות, אולם מה שחשוב הוא, אם אנו מסוגלים להשתמש בבעיות שלנו כדי לזהות את ההחזקות שלנו.

המאסטר אמר:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם – טוב או רע – הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח. מטפח לא יכול להשיג שלמות כאשר הוא עמוס במחשבות אנושיות, עמוס בחובות קארמתיים, או עמוס בהחזקות." ("יסודות להתקדמות במרץ 3", "לוועידת הפא של שיקאגו")

אישפוזו של אבי מעודד אותי לעשות את התרגול בחוץ

בית החולים דרש מהמשפחה להשגיח על אבי ולהיות זמינים בטלפון בכל תקופת ההחלמה. ההשגחה עליו נפלה בעיקר בחלקי, כבנו. נשארתי בבית החולים משבע בערב עד שבע בבקר, ב-8 בבקר לקחתי את בני לבית הספר ואחר כך הלכתי לעבודה. זה היה מבחן פיזי רציני עבורי.

המאסטר אמר:

"האם אי פעם חשבת על העובדה שלעשות טיפוח-תרגול זאת הצורה הטובה ביותר של מנוחה? אתה תוכל להשיג את סוג המנוחה שלא ניתן להשיג באמצעות שינה. אף אחד לא יגיד: "התרגילים כל כך מעייפים אותי שאינני יכול לעשות שום דבר היום". יגידו רק: "התרגילים גורמים לכל הגוף שלי להירגע ולהרגיש נוח. אינני מרגיש ישנוני אפילו אחרי לילה ללא שינה. אני מרגיש מלא אנרגיה. זה בכלל לא מפריע לי אחרי יום עבודה". האם אין זה כך?" ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה", 1998)

ידעתי שרק אם אתרגל את התרגילים אוכל לעבור את המבחן הזה בשלום. מאז תחילת הרדיפה ב-20 ביולי 1999מעולם לא תרגלתי את התרגילים בנוכחותם של אנשים רגילים, מלבד כשנעצרתי ולא הייתה לי ברירה.

המאסטר אמר:

"אז זה גורם לכך שהדברים נראים רגועים יחסית באזורים מסוימים, וישנם אנשים, או שבמקומות מסוימים, אנשים עכשיו יוצאים החוצה לפארקים לעשות את התרגילים – אפילו אפשר לשמוע את המוסיקה מתנגנת. אבל באזורים מסוימים המצב עדיין מרושע למדי. אלה הם פני הדברים כרגע." ("הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015")

הבנתי שהמאסטר סידר עבורנו את הדברים ושזה יהיה בסדר לתרגל את התרגילים בחוץ. אולם, בשל ההחזקה שלי לנוחות היססתי עד כה לעשות את הצעד ולתרגל בחוץ. אבל עכשיו לא היתה לי ברירה, שכן הייתי זקוק לאנרגיה הזו כדי להשגיח על אבי המחלים בבית החולים. אני מאמין שהמורה דחף אותי קדימה כדי שאתרגל בחוץ.

מאז תחילת הרדיפה ב-20 ביולי 1999 עשיתי לעתים נדירות בלבד את כל חמשת התרגילים ביום אחד. את התרגיל החמישי, תרגיל הישיבה במדיטציה וחיזוק הכוחות השמימיים, הייתי מסוגל לעשות רק 10 או 20 דקות. אולם לפחות ייאמר שנכנסתי למצב של שקט באותן דקות. את התרגיל הראשון לא היה לי חשק לעשות, ואילו בתרגיל השני לא יכולתי לעמוד בשקט, כך שבסופו של דבר עשיתי רק את תרגיל שלוש וארבע מדי יום.

אבל כשאבי התאשפז בבית החולים התחלתי לעשות את התרגילים בציבור. עשיתי אותם במסדרונות בית החולים, במחלקה ובפארק, עשיתי את תרגילי הבוקר לצלילי המוסיקה של התרגילים.

ביום השני לאישפוזו של אבי יצאתי לתרגל בחוץ ועשיתי את כל חמשת התרגילים, המשכתי לתרגל כך מדי יום. כשישבתי לעשות את תרגיל המדיטציה, הרגשתי שוב נפלא ונוח כמו בתוך קליפת ביצה. כשעשיתי את תרגיל תנוחת העמידה של גלגל החוק, הצלחתי לעמוד מבלי לזוז. חשבתי שזו התוצאה של שיחרור ההחזקה שהיתה לי לנוחות.

עכשיו אני מתרגל את התרגילים מדי בוקר בפארק. זו הייתה התחלה טובה להתמדה שלי. הפארק נמצא במרחק של כעשר דקות הליכה מביתי. לא חשוב כמה ישנוני אני כשאני מתעורר, בהגיעי לאתר התרגול אני רענן וצלול.

אבא שלי חוזר לטפח בדאפא

אבי מסוגל עתה ללכת כשתומכים בו. לדעתי הוא לא באמת עשה טיפוח אמיתי לפני כן, למרות שקרא את ספרי הפאלון דאפא. הוא נהג להדפיס מסרים של פאלון גונג על נייר, נתן חומרים להבהרת אמת וחתם על כתב התביעה נגד ג׳יאנג זמין, המנהיג לשעבר של המפלגה הקןמוניסטית הסינית (המק״ס) אשר יזם את הרדיפה נגד הפאלון גונג.

אבי עבד עבור המק״ס המרושעת כמזכיר מקומי והורעל באופו רציני על ידי תרבות המק״ס. הוא היה מכור כל-כך לאלכוהול עד שלא יכל לאכול ארוחה מבלי לשתות אלכוהול. כשהוא נפגע על ידי המונית, השמשה הקדמית התנפצה והרכב המשיך לנוסע עוד 23 מטרים לפני שעצר. הרופאים קבעו שאבי סובל מדימום מוחי.

שוטרי התנועה אמרו לנו שתשעה מתוך עשרה איש היו נהרגים בתאונה שכזאת. הרופאים אמרו לנו שכדאי שנתכונן למותו של אבי. בי לא קיננה כל מחשבה זולת אמונה חזקה : הכל יסתדר אם אאמין בתוקף במאסטר ובדאפא.

קרובים וחברים הורשו לבקר את אבי אחרי השעה שלוש וחצי בצהריים, הנחתי ליד מיטתו מכשיר MP3 שהשמיע את הרצאות המאסטר. הרופאים והאחיות השגיחו גם הם על המכשיר ויידעו אותי כשהסוללות התרוקנו.

אבי למד את הפא והקשיב להרצאות בבית החולים. עכשיו הוא מתרגל את התרגילים עם אמי מדי יום. למרות שהתנועות שלו אינן מדויקות כל-כך, הוא אוהב לטפח ותרגל את הדאפא.

הוא חדל לשתות ואמר שהוא אפילו כבר לא רוצה יותר לשתות אלכוהול. באשר לאבי דברים רעים הפכו לטובים. הוא הולך עכשיו בדרך הטיפוח של הדאפא.

קארמת המחלה של חותני גורמת לי להבין מהו מאמץ מקיף

חותנתי סבלה ממחלות רבות לפני שהחלה לטפח בפאלון דאפא. הודות לפאלון דאפא היא נהנתה מבריאות טובה ויכלה לטפל בכל דבר בבית ומחוץ לבית, בכפר בו התגוררה.

גם חותני תרגל פאלון דאפא, אך הוא לא הצליח להדביק את ההתקדמות של תיקון הפא לאחר שהחלה הרדיפה. אבל הזרעים של אמת-חמלה-סובלנות נטמעו עמוק בלבו.

מאחר שהוא הפסיק ללמוד את הפא הוא התעלף לעתים קרובות. חותנתי שיכנעה אותו להמשיך ללמוד את הפא ולתרגל. הוא האמין שהתרגול שיפר את בריאותו משמעותית.

לקראת סוף שנה שעברה, חותני תרגל ולמד את הפא מדי יום. הוא סיים לקרוא את הספר "ג׳ואן פאלון" שש פעמים והחל להרגיש בריא יותר. אולם לאחר ראש השנה הסינית 2017 הוא סבל מהפרעות שינה ולא יכול היה להירדם בלילה. ביום השלישי של השנה הסינית החדשה הוא אמר שלבו פועם במהירות גדולה כל-כך שנראה שהוא עומד לקפוץ החוצה מהחזה שלו. מתרגלים מקומיים עזרו לו לשלוח מחשבות נכונות.

מצבו לא השתפר. חותנתי שאלה אותי מה לדעתי עליה לעשות. היא הציעה לקחת אותו לבית החולים. באותה עת הוא כבר קרא עשר פעמים את הספר ״ג׳ואן פאלון״ ותרגל את חמשת התרגילים פעמיים ביום. הוא עצמו גם הביע רצון כן לתרגל פאלון דאפא, אך אי הנוחות הגופנית שחש הייתה רבה מדי. מה עלינו לעשות?

אני מאמין שכל האנשים באו לעולם כדי לטפח בפאלון דאפא. היה ברור כי מצבו הגופני הוא מבחן עבורו. הוא עזב את הטיפוח לזמן מה, והכוחות הישנים הגבירו את קשייו כשהוא רצה לחזור לטפח. אם הוא ילך לבית החולים ולא יצליח לעבור את המבחן של קארמת המחלה, הוא עלול להפסיק לטפח. זו תהיה סיבה לחרטה רבה.

כמה מתרגלים חששו שהוא לא יוכל לעבור את המבחן ויגרום לאובדן גדול לדאפא, שכן אחרים יגידו ״הוא חלה אבל לא הלך לבית החולים.״ אני האמנתי שמטפח יכול בהחלט לעבור את הקשיים כל עוד יהיו לו ולמטפחים אחרים מחשבות נכונות חזקות, ותהיה להם אמונה חזקה במאסטר ובדאפא, וכל עוד הם יעשו מאמץ מקיף. לא חשוב מה יקרה גם אם הוא ימות על לבנו להישאר שקט ובלתי מעורער.

באותה עת הלכתי לעבודה בשמונה וחצי בבוקר אחרי שצוות בית החולים בא להחליף אותי. בשש וחצי בערב אחרי העבודה הלכתי לחותני. שלחתי מחשבות נכונות במשך שעה עם מתרגלים נוספים ואחרי כן שיתפנו התנסויות. השגחתי עליו ועודדתי אותו ללמוד את הפא ולהשתמש בעקרונות הפא להנחות את הטיפוח שלו.

אט-אט הוא שינה את המושגים שלו והפסיק להתייחס לאי הנוחות הגופנית שלו כאל מחלה. במקום זאת הוא התייחס לכך כאל ניקוי קארמה. הוא גם הבין שקארמת המחלה שלו נגרמה בעקבות הפחד שלו. הוא חשש שהמחלה הממושכת תביא למותו.

אחרי שלמד את הפא הוא הבין שאי נוחות או כאב לא יובילו למותו אלא, כפי שהמאסטר אמר, אם הוא ימות זה יהיה מאחר ש:

"הגורם הפסיכולוגי הוביל למותו." (ג'ואן פאלון")

לאט לאט למד חותני לדחות מחשבות על מחלה. המתרגלים המקומיים עזרו לו. כעבור עשרה ימים הוא היה מסוגל להתמודד עם הכאב. יכולתי לצמצם את ימי הביקור שלי לפעם בשבוע.

ההתנסות הזו גרמה לי להבין את המשמעות של הביטוי "מאמץ מקיף".

כעבור שישה חודשים חותני היה מסוגל לישון בלילה. הוא לומד לפחות הרצאה אחת ביום מתוך ה״ג׳ואן פאלון״ וכתבים נוספים של המאסטר ומתרגל את חמשת התרגילים פעם או פעמיים ביום.

הקשיים שהוא עבר גרמו לי לחשוב על ההתנסויות של המתרגלים שחלפו מהעולם בעקבות קארמת מחלה. כשהם חוו קשיים המתרגלים לא עשו מאמצים מקיפים כדי לעזור להם. אני מתנצל על כך בפני אותם מתרגלים ובפני המורה.

סיכסוכים משפחתיים גורמים לי לזהות קנאה

באישפוזו של אבי היו מעורבים דברים שונים ואנשים רבים, כך שהיה עליי להתמודד עם קשיים רבים: לוח זמנים צפוף, אתגרים פיזיים ומטרד. כל אחד עשה את הדברים בדרכו שלו, ולכן אם הדברים לא נעשו כפי שצריך, סכסוכים פרצו בקלות.

אמי ואשתי לא הסתדרו ביניהן ולעיתים דיברו לא יפה זו לזו. למרות שהן לא רבו, היה ברור שהן חשות אי נוחות בליבן.

מדוע היחסים ביניהן היו תמיד בעייתיים כל כך וקשים? צפיתי בהן זמן מה ומצאתי שהבעיה העיקרית שלהן היתה שכל אחת מהן התעקשה על דעתה. כל אחת מהן חשבה שהיא צודקת ואף אחת מהן לא היתה מסוגלת להבין את השנייה.

הביטוי הישיר ביותר היה קנאה והסתכלות מגבוה על האחרת.

כבן של האחת וכבעלה של האחרת הרגשתי שיש לי תפקיד מכריע ביחסים ביניהן.

למעשה, סבלתי גם אני מבעית קנאה רצינית והסתכלתי מגבוה על אחרים. חשבתי שאשתי אינה משתדלת לבשל טוב ושאינה לומדת היטב את הפא. חשבתי שאמי צרת אופקים ומאשימה תמיד אחרים.

חשבתי שהן מסתכלות מגבוה זו על זו זו מתוך קנאה, בעצם. תהיתי למה הן אינן מטפחות את עצמן. מדוע הן אינן מסתכלות על עצמן? לבי היה מוטרד ויגע. ראיתי אך ורק את ההחסרות שלהן. הסיסוכים שלהן צצו בפני והטרידו אותי. לבסוף, התחלתי לתהות אם לי עצמי אין בעיות הקשורות להתנהגותן.

לפתע נזכרתי בדברי המורה:

"זה יהיה טוב אם הם יוכלו לחפש בעצמם את מה שהם מוצאים באחרים." ("יסודות להתקדמות במרץ", "שיחה עם הזמן")

באותו הרגע זיהיתי את הקנאה שלי. לא יכולתי לומר לאמי ולאשתי דבר על חסרונותיהן כי לא יכולתי לראות את מעלותיהן. הבנתי שכל זה היה ביטוי של קנאה: ההתבטאות של הסתכלות מגבוה על האחרים.

כשזיהיתי את הקנאה שלי יכולתי להבין את הקשיים של אשתי. היא עובדת ביום, עורכת את הקניות במכולת, מבשלת לכל המשפחה, מטפלת בבן שלנו, מכבסת ועוד. אחרי יום עבודה מעייף היא צריכה להתמודד עם אבי, שאינו מסוגל לטפל בעצמו, ועם חמותה, שאינה מטפלת היטב בשין-שינג שלה ומתלוננת על כלתה ומאשימה אותה.

גם לאמי לא היה קל. היא מתקרבת לגיל שמונים אך היא עיקשת ואינה אוהבת לבקש עזרה. אבי שוקל למעלה מ-75 ק״ג, אבל היא מזיזה אותו וגוררת אותו לכאן ולכאן אין ספור פעמים ביום.

ברגע שהצלחתי להשמיד את הקנאה שבי, פיתחתי באופן טבעי חמלה. הבנתי באמת את דברי המורה:

"זוהי סובלנות עצומה, חמלה כלפי יצורים חיים, מצב שבו אפשר להבין באדיבות את הכל. במונחים של בני אדם, הם יכולים להבין את האחרים." ("הרצאת פא בוועידת הפא בבוסטון 2002")

כשזיהיתי את ההחזקות שלי הסכסוכים במשפחה התפוגגו.

אני מתבייש כשאני מדבר על החום הגבוה של בני. הוא בן חמש עכשיו. הוא מעולם לא לקח תרופות אפילו לא זריקה בעת לידתו. אני ואשתי מטפחים בדאפא, אז ברור שבננו בא בשביל הדאפא. כשיש לו חום זה בעיקר כשאני ואשתי איננו לומדים את הפא היטב.

לשנות את המטליות השלילית

דברים רבים קרו בשנה האחרונה. כשדברים רעים קרו סבלתי מסחרחורת ומכאב ראש. כשנרגעתי חשתי שלבי התרחב. לא רציתי לחוות קשיים כי חיפשתי שלווה. במבט לאחור אני מוצא שבסופו של דבר בנקודה קשה זו במסעי, הכל הסתדר טוב למדי למרות הצרות הרבות.

כשהרופאים והאחיות ביחידה לטיפול נמרץ שאלו מה מנגן מכשיר ה-mp3 סיפרתי להם את העובדות על הפאלון גונג ועל התרמית של ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן. עד מהרה הם ראו את השקרים המרושעים של המק״ס ופרשו ממנה ומהארגונים השייכים לה.

אבי שהה בבית החולים למעלה מחודשיים. במהלך פרק זמן זה אנשים רבים חלפו במחלקה. כולם למדו את העובדות על הפאלון דאפא ופרשו מהמק״ס.

כשהמנהל שלי היה מחוץ לעיר, הייתי צריך לטפל בכול. כשקניתי חומרים לבישול השתמשתי בקשרים שלי עם מוכרי ירקות רבים ועזרתי להם לפרוש מהמק״ס ומארגוניה. חלקם אף קיבלו מדי חודש 5000 עד 6000 שטרות עם מסרים של פאלון דאפא.

אנחנו מתרגלי פאלון דאפא, עלינו ללמוד לשאת באחריות, לסבול ולטפל בבעיות. כל אלה שיש לנו קשר איתם, הם אנשים שבאו לשמוע את העובדות על הפאלון דאפא. אנחנו כאן כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת אנשים.

עליי לטפל בכל דבר באופן פעיל וחיובי. כשיש לי מחשבות שליליות אני מזכיר לעצמי שכל מה שקורה הוא דבר טוב.

המאסטר אמר:

"לכן, כשאתה נתקל בקונפליקט אני אומר שזה כדי להפוך את החומר השחור שלך לחומר לבן, לדה." (ג'ואן פאלון")

כמובן שיש גם הפרעות מהכוחות הישנים כשאנו נתקלים בצרות רבות.

נולדתי מחדש בזכות הטיפוח בדאפא מאז שהתחלתי לתרגל לפני 20 שנה. במסע שבו אנו הופכים מבני אדם לישויות אלוהויות חוויתי גם שמחה וגם אובדן, עם הרבה חרטה. מאחר שלא טיפחתי היטב הכשלתי חיים רבים שהייתי אמור להציל.

אני מתנצל עד אין קץ בפני היצורים החיים ועוד יותר בפני המאסטר.