עברתי את המבחן של חיים ומוות כשנצמדתי לעקרונות הפא

(Minghui.org)

הייתי רוצה לשתף בהתנסות שלי לעבור את המבחן של חיים ומוות. זה עודד אותי מאוד בטיפוח שלי ואני מקווה שזה יעזור למתרגלים עמיתים.

באוגוסט 2016 הבחנתי פתאום בגוש קשה בצד הימני של בטני תחת צלעותיי. בזמן שישנתי או התכופפתי זה כאב מאוד. הגוש הזה היה בבירור מבחן עבורי.

לאחר מכן התסמינים החמירו. התעייפתי כשהלכתי, היה לי קר כשישנתי. התסמינים האלה ארכו כחודשיים. לא ידעתי כמה זמן אוכל להחזיק מעמד. התחלתי לדאוג וחשבתי שאני גוססת. ניסיתי להירגע ולסלק את המחשבות הרעות. במחשבתי ידעתי שעדיין לא סיימתי את המשימה שלי, כך שאינני יכולה לעזוב.

מנקודת המבט של הפא ידעתי שהמאסטר לימד אותנו שלמטפחים אין מחלות, כך ידעתי שהתסמינים הם אשליה. אולם הגוש הקשה היה שם באמת. יכולתי לחוש בו וזה כאב.

הייתי בטוחה שזו אינה מחלה, כך שלא חשבתי שאני צריכה ללכת לבית החולים לתת את גופי לרופאים. אבל סבלתי פיזית וגם נפשית. מצבי הורע ככל שעברו הימים. תוך חודש איבדתי יותר מ-9 קילוגרם. מתרגלים עמיתים היו מופתעים לראות אותי במצב כזה. היה עליי לספר להם שאני עושה דיאטה ומנסה לרדת במשקל.

ניסיתי להירגע ולומר לעצמי שעליי רק ללכת על נתיב של מטפח על-פי עקרונות הפא של המאסטר בעזרת מחשבות נכונות.

המאסטר אמר:

"אולי באיזה מקום בגוף יש גידול, דלקת, זיז גרמי[9] וכו'. זה בעצם משום שבממד אחר רובצת שם ישות. יש שם ישות בממד עמוק מאוד." ("ג'ואן פאלון")

כמו גם:

"אחרי שמוציאים את הדבר ההוא, תגלה שאין שום דבר בגוף בממד הזה." ("ג'ואן פאלון")

שלחתי מחשבות נכונות כדי לסלק את הישות הרעה מאחורי הגוש הקשה הזה.

המאסטר אמר:

"בכל פעם שמופיעה הפרעה מסוג זה או אחר עליכם לחפש את הסיבות בעצמכם ולהבין מה עדיין לא שחררתם." ("ג'ואן פאלון")

חיפשתי פנימה. איזה פרצות היו לי? לא ניהלתי היטב קונפליקט שהיה לי עם מתרגלת עמיתה. פיתחתי את ההחזקה לתרעומת. אף על-פי שעל פני השטח לא הראיתי דבר, עדיין ניסיתי להתחמק מהמתרגלת הזאת ולא עברתי באמת את המבחן.

כמו כן זיהיתי את ההחזקות שלי למנטליות של התפארות, לקנאה ועוד. קינאתי באחרים שהיו להם משפחות מאושרות. הייתי מסורה למשפחתי, אבל לא היה לי מה שרציתי. ככל שרדפתי יותר, כך קיבלתי פחות ופחות.

כשהיו לי כאבים חזקים, חשבתי לעצמי שגם אם אמות, אני מתכוונת לזהות את כל ההחזקות הרעות ולסלק את כולן. המשכתי לחפש, והחלטתי שלא משנה מה תהיה התוצאה, לעולם לא אלך לבית החולים. אני אקדיש את הכול למאסטר ואהיה תלמידת דאפא אמיתית. אני אתן למאסטר להחליט לאן אלך.

אחרי חודשיים של קארמת המחלה הזאת, גיליתי בסופו של דבר נחישות וחייתי בשלום עם עצמי. והנה קרה נס. הרגשתי צורך להטיל את מימיי ובמשך כל אחר הצהריים הייתי צמודה לשירותים. צצה לי מחשבה אנושית: "הרטבתי את התחתונים. האם זה אומר שזה הסוף שלי?" תיקנתי מייד את המחשבה ושלחתי מחשבות נכונות. מאוחר יותר ראיתי בשתן שלי חומרים וורודים כהים.

באותו לילה הבחנתי שהגוש הקשה נעלם ולא היו לי עוד כאבים. היו לי עדיין ספקות עד שעבר שבוע והבנתי שהחלמתי באמת. המאסטר טיהר את גופי והסיר את הדברים הרעים למעני. תודה רבה לך מאסטר.

אחרי שעברתי את המבחן הזה, הבנתי את עקרונות הפא שהמאסטר לימד אותנו בנוגע למחלות. המאסטר גרם לי להתייחס לגוש הקשה הזה שבממד הזה במחשבות נכונות. בזמן שאנחנו סובלים עלינו להישאר עדיין רגועים ונחושים ולהאמין בצורה איתנה במאסטר. עלינו ללכת בהתאם לעקרונות הפא כדי לתקן את המחשבות והפעולות שלנו. עם ההגנה של המאסטר, החיים שלנו ישתנו ויתרוממו.