נפטרתי מהמנטליות התחרותית שלי תוך כדי השתתפות בשתי מחאות שקטות

(Minghui.org)

השתתפתי במחאה שקטה של מתרגלים לפני שנתיים כשמנהיג המפלגה הקומוניסטית (מק"ס) ביקר באוסטרליה. הקונסוליה הסינית בסידני שכרה הרבה סטודנטים סינים ואזרחים מקומיים כדי לקבל את פניו. האנשים האלה ניסו להרחיק אותנו ממקום המחאה שלנו וחסמו את השלטים שלנו בדגלים אדומים כדי שהמנהיג הסיני לא יראה אותם.

אף שלא התלוננו ושניסינו לסבול את התנהגותם, הם גרמו לאי סדר רב, גם המשטרה לא הצליחה להכיל את המצב הכאוטי הזה. "מקבלי הפנים" דחפו את אחד המתרגלים שלנו לכביש הראשי וזה כמעט גרם לתאונה. המשטרה לא הייתה מרוצה וכעסה על הכיוון שהתפתח בעקבות המחאה.

במהלך התקרית לא ניצלתי את ההזדמנות להסתכל פנימה לראות אם הייתה לי מנטליות תחרותית. לא הייתה בי חמלה כלפי קבוצת "מקבלי הפנים".

בסוף חודש מארס האחרון, ערב ביקורו של ראש הממשלה הסיני, המתרגלים שארגנו את המחאה ביקשו מאיתנו להתייחס לאנשים בחמלה. לאחר ששמעתי את בקשתם והבנתי שיש לי מנטליות תחרותית, חשתי אשמה רבה. לא הייתי נחמד לאלו שרומו על ידי התעמולה של המק"ס. הזכרתי לעצמי לסלק את ההחסרה הזאת. הייתה לי השאיפה, אך לא ידעתי איך להשיג זאת. אמרתי לעצמי שברגע שאזהה את ההחזקה הזאת, אתנגד ואפטר ממנה.

ביום הראשון לביקורו של ראש הממשלה נתקלתי באותו מצב. השוני היה שקבוצת קבלת פנים הייתה אפילו גדולה יותר משציפיתי. היו להם יותר שלטים והשלטים שלהם היו גדולים משלנו. הקבוצה שלהם אכלסה את כל האזור והסתירה לגמרי את השלטים שלנו מעין הציבור. נדחסנו למקום קטן מאוד. בהתחשב בכל זה, הייתי לחוץ מאוד. ברגע זה, המתרגלים שהחזיקו את השלטים זזו אחורה ויצרו מרחק בינינו לבין קבוצת מקבלי הפנים כדי שאנשים יוכלו לראות את השלטים שלנו.

חשבתי על הוראתו של המאסטר:

"אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר." (הרצאה תשיעית מ"ג'ואן פאלון")

בעזרת המילים של המאסטר הצלחנו לפתור את הבעיה. זה גם היה המפתח לסילוק המושגים האנוכיים שלנו. במשך שנים רבות, הורעלתי על ידי תרבות המפלגה הקומוניסטית. לא הבנתי את העקרונות שצריך לחיות לפיהם. מה שהמאסטר לימד שינה את נקודות המבט האנוכיות שלי. למדתי להיות אדיב לאחרים ולסלק את ההתרכזות בעצמי. רק באופן זה אני אוכל להשלים את המשימה שלי כמתרגל דאפא.

החלטתי לשלוח מחשבות נכונות לסלק את כל היצורים הרעים ששולטים ממימדים אחרים בקבוצת "מקבלי הפנים". מתרגלים נוספים הצטרפו אליי.

למרות הסביבה הרועשת, לא הושפעתי כלל. הייתי ממוקד ושלחתי מחשבות נכונות חזקות. ליבי היה מלא שלווה. גופי הרגיש ריק. תרגלתי טיפוח במשך 21 שנה, אך מעולם לא חוויתי מחשבות נכונות חזקות וטהורות שכאלו. זה היה כאילו כל התאים בגופי הפכו לאחד. המחשבות שלי לא סטו. רגליי המשוכלות לא כאבו כלל. הייתי רגוע מאוד וזה הרגיש מדהים.

לאחר כ-20 דקות שכחתי את ההמולה שמסביבי. יכולתי רק לשמוע לסירוגין תיפוף מרחוק. לאחר מכן נאמר לי שיותר מ-30 מתרגלים שלחו יחד מחשבות נכונות. שמעתי את צלצול פעמון הכנסייה, ומתרגל אמר ששלחנו מחשבות נכונות במשך שעה. השעה עברה לי מהר מאוד. לא היה אכפת לי לעשות זאת עוד שעה נוספת. לא רציתי לשחרר את רגליי מתנוחת הישיבה. הייתי מרוגש וחשתי בטוב זמן רב אחרי כן.

באמצעות האירוע הזה חשתי שגופי נוקה לגמרי. לצערי נאלצנו להפסיק לשלוח מחשבות נכונות ועברנו לתרגול התרגילים. היה שקט מסביבנו והקהל נעלם כבר מזמן.

המאסטר אמר:

"כשתלמידי הדאפא מאחדים כוחות, הכוח הוא באמת אדיר. בשליחת מחשבות נכונות, אם כולכם יכולים למקד את מחשבותיכם, הכוח שנובע מכך יהיה באמת חזק, יוצא מן הכלל! " ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ביום השנה העשרים וחמישה להוראת הדאפא")

המחשבות הנכונות ששלחנו במהלך המחאה באמת היו חזקות מאוד. הסידורים של הרוע סוכלו וישויות חיות ניצלו. הייתי מרוצה מאיך שהדברים הסתדרו. החוויה הנהדרת הזאת תישאר איתי למשך זמן רב.