הטיפוח שלי כחברה בתזמורת הצועדת טיאֶן גוּאוֹ

(Minghui.org)

התנסות מוועידת פאלון דאפא האירופית בשנת 2017

ברכות למאסטר הנכבד ולמתרגלים עמיתים:

הצטרפתי ללהקת "התזמורת הצועדת טיאן גואו" בפריז בדצמבר 2006. באותה תקופה ניגנו רק שתי יצירות והיו לנו כל חודש שתי חזרות להתאמן ולצעוד ביחד. נדהמתי מכך שאפשר לנגן בצעדה מבלי לחתור לשלמות. הבנתי שכל צעדה היא דרך בשבילי לשפר את כישוריי המקצועיים, כמו גם את הטיפוח שלי.

במהלך הצעדות הראשונות הבנתי שיש לי החזקה לשלמות ושאני רוצה שכל דבר יהיה ברמה הגבוהה ביותר.

חשיבות "התזמורת הצועדת טיאן גואו"

עד מהרה התחלנו לצעוד בערים הגדולות באירופה. כשחזרנו מקופנהגן היה לי קונפליקט עם מתרגל אחר. רגשותיי נפגעו. כשהגעתי הביתה דיברתי בלבי עם המורה ואמרתי: "הלהקה הזו היא פרויקט מדהים, אבל זה לא בשבילי".

המאסטר לקח אותי בממד אחר לכיכר טיאננמן, והראה לי סצנה מרהיבה בה כל התזמורות הצועדות טיאן גואו בעולם מנגנות יחדיו. כל המתרגלים לבשו את בגדי שושלת טאנג המכובדים. חוויה זו עזרה לי להבין את חשיבותה של התזמורת הצועדת טיאן גואו. אמרתי למאסטר שלא אוותר עליה. שמרתי את החוויה הזאת היטב בזיכרוני. והמראה הזה הוא שהניע אותי במשך כל 10 השנים האחרונות. הבנתי גם שכשחווים מצב קשה או מטריד, חשוב לא לוותר. יתרה מכך, אני צריך להסתכל פנימה ולטהר את החלק שבי שלא עמד בסטנדרטים של הפא.

הדרכה מישות רחומה

החלטתי להדפיס את אחת מדפי המוזיקה האהובים עליי. מחשבה שנייה הייתה: "חכי רגע, זה קשה מדי, הצלילים גבוהים מדי, ואני אפילו לא מכירה את כולם. המנגינה ממילא מסובכת מדי עבורי ".

ואז הופתעתי לשמוע קול אומר לי: "למה שלא נעבוד על הקטע הזה ביחד? "המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני באמת לא יכולה לנגן את זה, כי הצלילים גבוהים מדי, אבל הסכמתי בכל זאת.

הקול הוביל אותי לאורך התווים הראשונים של התיבה הראשונה, התיבה השנייה, עד שהגעתי לקצה השורה הראשונה. יכולתי להרגיש שאני נדחף על ידי ישות רחומה ומעודדת. אחרי כמה דקות הצלחתי לנגן את כל הקטע. הקול המעודד המשיך להנחות אותי דרך החלק המוזיקלי שחשבתי שהוא מסובך מדי. תו אחר תו, שורה אחרי שורה, הצלחתי להגיע לסוף הקטע. למדתי לנגן את היצירה הזאת בתוך זמן קצר! הודיתי מכל לבי למאסטר על שהוביל אותי ולימד אותי לנגן את הקטע.

הפקה של צליל טהור ביותר

הלהקה שלנו ניגנה בפרנקפורט לצד להקות אחרות מכל רחבי העולם. המצעד התחיל במזג אוויר טוב, ואז התחיל לרדת גשם ולאחריו טפטוף. היינו רטובים לגמרי, אבל המשכנו לצעוד ולנגן. קבוצות רבות אחרות עזבו את המצעד, אבל אנחנו המשכנו. הייתי עדה לכמה עוצמתית, נחושה וחרוצה היא הקבוצה שלנו.

המצעד הראשון שלנו בפולין התקיים בקהילה הסינית של ורשה. ברגע שהורידו אותנו, מזג האוויר החל להשתנות. עם צלילי המוזיקה הראשונים שלנו הגיעו טיפות הגשם הראשונות. עד מהרה היינו ספוגים מים, בלי שום סימן להפוגה במהלך המצעד. ראיתי מאבק בין הטוב לרע בממדים אחרים. כל צליל שהלהקה שלנו הפיקה היה התקפה קטלנית על כוחות הרשע. זה היה מרהיב! זה היה קריטי בשבילנו להתרכז ולהפיק את הצלילים הטהורים ביותר. יכולתי לראות שככל שהצלילים היו טהורים יותר, כך הם היו קטלניים יותר לכוחות הרשע. "התזמורת הצועדת טיאן גואו" שיחקה תפקיד מוביל במאבק נגד הרוע במשך יותר משלוש שעות.

לחוות את עוצמת הדאפא

במהלך מצעד רחוב בצפון צרפת אחת המתרגלות הציעה שנדקלם יחד את "לון יו" לפני הצעדה, אני בצרפתית והיא בגרמנית.

בהתחלה הייתי שלווה וממוקדת, אבל נעשיתי יותר ויותר חסרת מנוחה ורצון עז לסיים ראשונה.

דקלמתי יותר ויותר מהר, עד כדי כך שהתבלבלתי במילותיי. הבנתי שאני צריכה לשחרר את ההחזקה שלי לתחרותיות. המתרגלת ביקשה ממני לדקלם את זה איתה שוב, אבל באותו קצב איתה. היא אמרה שהיא רוצה לשמוע איך זה נשמע בצרפתית. הפעם המנטליות שלי השתנתה לגמרי. בזמן שדקלמנו, הרגשתי כי "לון יו" הוא כמו מנחה קדושה, וזו הייתה המתנה היקרה ביותר שהיא יכלה להציע. ראיתי שדה אנרגיה שהלך וגדל סביבנו, התרחב בזמן שדקלמנו, והגיע אל עבר האנשים, ובסופו של דבר אל מעבר לבניינים הרחוקים. אני אישית חוויתי את כוחו של הדאפא.

היה דיון באימייל בנוגע לשפות שבהן נקריא בעת לימוד הפא בחודש יוני השנה. בשלב מסוים הקראנו ביותר מ-10 שפות, ואני נהניתי לשמוע את הפא שנקרא בקול רם בשפות כה רבות. שלושה ימים לפני מצעד הרחוב שלנו בגרמניה, הוחלט שנקריא רק בשפה הסינית ובגרמנית. הייתי נסער לשמוע את ההחלטה. שלחתי מחשבות נכונות חזקות כדי למצוא את שורש הסיבה למה שהטריד אותי, והבנתי שאני זקוק לאנשים שיכירו בחשיבותי. כשקראנו סוף סוף, הקשבתי לאחרים שקראו בסינית, גרמנית ואנגלית תוך כדי שאני עוקב אחריהם. כוחו של הפא המיס את כעסי והרגיע אותי.

כשחזרתי לצרפת, הירכיים שלי החלו לכאוב בכל פעם שהלכתי. ניסיתי להתעלם מהכאב ושכנעתי את עצמי שהוא ייעלם. וזה אכן קרה. אך ביום המחרת היכה בי כאב חד כשהתיישבתי לתרגל את המדיטציה. בשבועות הראשונים חיפשתי את הסיבות לכאב, אך התרכזתי בגורמים חיצוניים בלבד. חשבתי שאולי היו אלה הצעידות הארוכות והישיבה הממושכת במהלך האימונים עם הלהקה. ככל שהכאב נמשך, כך לא יכולתי יותר לשבת בתנוחת הלוטוס בתרגיל המדיטציה למשך שעה, לא יכולתי להתרכז בשליחת המחשבות הנכונות, ודעתי הייתה מוסחת בקלות כאשר למדתי את הפא. סיפרתי על כך למתרגלת סינית. היא אמרה: "אני חושבת שאת צריכה להסתכל פנימה." סוף סוף הפסקתי לחפש את הסיבות בחוץ, ומצאתי את הכמיהה שלי להכרה, שהובילה אותי לרגשות הכעס והטינה.

במהלך צעדות הרחוב הבאות שלנו בקמברידג' ובלונדון, שוחחתי עם מתרגלת סינית, אמרתי לה שלא אוכל לקרוא את הפא בצרפתית במהלך פגישות הלימוד הקבוצתיות. היא הציעה לי להתחיל לקרוא בסינית, כי זה מה שבעצם עשינו בפריז. חשבתי שזה רעיון טוב. היא השיגה לי את הספר "ג'ואן פאלון" בסינית. התחלתי לקרוא בסינית עם כל שאר המתרגלים. נרעדת מהחוויה, שוב הרגשתי את הכוח של הדאפא.

יוצרים את הגוף האחד

באוגוסט, בזמן ששהינו בג’רולשטיין שבגרמניה, תרגלנו ולמדנו את הפא במשך שלושה ימים ברציפות. היו שם שישה מתרגלים צרפתים, ושניים מאיתנו היו חדשים. "האם נוכל ללמוד בצרפתית?" שאלתי. באמת רציתי להיות מסוגל לקרוא בצרפתית, לא כל כך בשביל עצמי, אלא עבור החדשים. המתאם סרק בעיניו את החדר, ואמר שנקרא בסינית, גרמנית, אנגלית, וגם בצרפתית. שמחתי שלחדשים תהייה אפשרות להשתתף. במבט לאחור על המניע האמיתי שלי, תהיתי אם הבקשה שלי לקרוא בצרפתית הייתה באמת לא אנוכית. הייתי אומר שחלקית הייתה בי קצת תרעומת וכמיהה להוקרה ולהערכה. אלו היו המושגים האנושיים שלי.

ביום המחרת עמדנו לתרגל את ארבעת התרגילים הראשונים באיצטדיון ענק, מישהו ניגש אליי ואמר שאיננו קוראים בצרפתית היום, אלא בסינית ובגרמנית בלבד. אמרתי, "בטח, בואו ראשית נתרגל, נדון בזה אחר-כך."

המוזיקה החלה להתנגן, אבל הלב שלי לא הצליח להישאר רגוע. לא הצלחתי לשלוט במחשבותיי ולא יכולתי להתמקד בתנועות. מדוע הוא ניגש אלי ממש לפני תחילת התרגילים? איך זה שאנשים לא יכולים ללמוד בשפתם? התחלתי לנהל שיחה במוחי: ראשית, כולם צריכים להיות מסוגלים לקרוא בשפתם, כי זה יעזור ליצור את הגוף אחד. הבנתי שמה שהביא את כולנו להיות יחד הוא לא המוזיקה, אלא הדאפא שהביא אותנו יחד כדי שנוכל להשלים את המשימה שלנו. פתאום הבנתי שאני טועה. הקריאה בסינית ובגרמנית תספיק לנו ליצור את הגוף האחד.

המאסטר אמר:

"כמטפח אדם תמיד יחפש את הליקויים של עצמו זו הדרך היעילה ביותר להיפטר מהחזקות לא ניתן לדלג על מצוקות, גדולות או קטנות אם תמיד תוכל לזכור : "הוא צודק, אני טועה", אז על מה יש להתווכח?" (הונג יין III", "מי צודק, מי טועה")

ליבי נרגע, וכבר הייתי מסוגל להתרכז בתרגילים.

ברגע שסיימנו לתרגל, אותו אדם ניגש אלי. להפתעתי, צורת המחשבה שלו הייתה הפעם שונה . "זה חשוב" הוא אמר, "שכולם יוכלו לקרוא בשפה שלהם". הוא מנה סיבות רבות, שעמדו בקנה אחד עם המחשבות שלי.

אני רוצה להודות למאסטר ולכל המטפחים שעזרו לי למצוא את ההחזקות שלי ולטהר את עצמי.