ארבע שנות טיפוח בדאפא נראות כמו ארבע תקופות חיים של חישול רוחני

(Minghui.org)

התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא בוושינגטון די.סי. 2018

ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!

אני מתרגל פאלון דאפא בן 28 המטפח ומתרגל בדאפא מאז 2014. הייתי רוצה לשתף אתכם חלק מההתנסויות שלי במשך ארבע השנים האחרונות.

מצאתי את הדאפא

קיבלתי את הפא ב-2014 בזמן שעבדתי בסן פרנציסקו. באותו הזמן בחיי הייתי שתיין כבד והיו לי הרגלים רעים רבים. בריאותי הנפשית והפיזית הפכה מעורערת יותר ויותר. לגדול בחברה המודרנית הזאת היה מסוכן ובוגדני מאוד. הייתי אבוד לגמרי ולא הכרתי כל דרך אחרת.

עם זאת, כשאני מביט אחורה, אני יכול לראות בבירור שעל אף התנהגותי המצערת והבלתי נשלטת, המאסטר היה תמיד לצידי, משגיח עליי, דואג לביטחוני עד שהגורל שלי היה בשל והייתי מוכן לקבל את "החוק הגדול".

יום אחד כשהסתובבתי ללא מטרה כלשהי ולבדי בתוך הצ'יינה טאון של סן פרנציסקו, בחורה סינית בשנות העשרים המוקדמות שלה חייכה אליי ונתנה לי 2 עלונים. האחד הסביר על שיטת המדיטציה הנקראת "פאלון דאפא" והשני על זוועות קצירת איברים בסין. לקחתי את העלונים בשמחה והמשכתי ללכת.

בחודשים שקדמו לרגע הזה, התפתחה אצלי התעניינות ממשית ורצינית בכתבים בודהיסטים וטאואיסטים עתיקים. למעשה, באותו הזמן קראתי שוב את Tao Te Ching”" (חיבור הכולל 81 שירים המיוחסים ללאו-דזה). כשראיתי את הסימניות הסיניות המוזהבות של "ג'ן-שן-רן" (אמת-חמלה-סובלנות) ונוכחתי לדעת שהשיטה כוללת עקרונות בודהיסטים וטאואיסטים כאחד, הבנתי שמצאתי את מה שחיפשתי במשך שנים.

כשחזרתי הביתה באותו יום התחלתי ללמוד לבד את התרגילים של הפאלון דאפא מצפייה באינטרנט בווידיאו ההדרכה של מאסטר לי. כמו כן ביקשתי מחבר שלי להדפיס לי את הספר "ג'ואן פאלון" כך שאוכל לקרוא בו. כשהוא חזר הביתה עם העותק המודפס קראתי אותו כולו מהר ככל שהצלחתי.

אינני יכול לומר שבאותו הזמן הבנתי על מה המאסטר דיבר, אבל האמנתי לכל מילה ומילה. יכולתי לראות בבירור שלמחבר הספר הזה לא היו מניעים נסתרים או כוונות רעות. ידעתי שמה שהוא אמר זו אמת ושהיא ניתנת להשגה. ההרגשה הבלתי מודעת של התרגשות הייתה סוריאליסטית ממש.

אחרי שיצרתי קשר עם קבוצת פאלון דאפא הדוברת אנגלית בסן פרנציסקו, התחלתי להיפגש עם מתרגל עמית בפארק מקומי, שבעה ימים בשבוע, לתרגל ולשתף התנסויות. כמו כן למדנו ביחד את הפא ועזרנו זה לזה להשתפר על בסיס הפא. וויתרתי על כל ההרגלים הרעים שלי והמאסטר החל לטהר את גופי.

במשך כחודש ימים הרגשתי לא טוב כאילו כל גופי נכתש ונטחן עד תום. הרגשתי צמרמורות, הייתי חלש והייתי זקוק באופן קבוע לשינה במהלך היום. אולם באמצעות קריאה ב"ג'ואן פאלון" והאזנה להרצאות האודיו של המאסטר, ידעתי שגופי עובר כיוונון, כך שלא הייתי מודאג.

תוך זמן קצר, ההיטהרות ההתחלתית של הגוף הסתיימה וחשתי כמו אדם חדש. הייתי אסיר תודה מאוד ונרגש להצטרף לשורות תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא.

לשרש את הקנאה

עקב ההבנה המוגבלת והשטחית שלי מהי קנאה, לא התייחסתי לעצמי אף פעם כאדם קנאי. חשבתי לעצמי: "יש לי כל מה שאני צריך – על מה ולמה אני צריך להיות קנאי?"

אבל המושג הזה נבחן כשחזרתי לאירלנד לעזור לתאם הקרנה של סרט תיעודי להבהרת אמת ל-VIP. מאחר שהאירוע אורגן בהתרעה קצרה ההכנות היו אינטנסיביות מאוד. כמו כן עבדתי במשרה מלאה וניסיתי לאזן היטב בין שתי האחריויות האלה. המצב נעשה קשה יותר ויותר ונראה שרשימת המטלות שלי גדלה במהירות במקום לקטון.

כשהלחץ גדל עד לנקודה שהייתי עייף מדי לקום לתרגילי הבוקר, התחלתי להסתכל פנימה להבין מדוע דברים החלו להשתבש. נוכחתי לדעת שלא רציתי להאציל משימות על אחרים ורציתי לעשות את כולן בעצמי. על פני השטח הנימוק שלי היה שהן לא ייעשו נכון אם לא אעשה אותן בעצמי. הבנתי שהמחשבה הזאת הייתה כבר די אנוכית ובלתי הגיונית – היו לנו מתרגלים מוכשרים רבים מאוד בצוות שלי, מדוע אעשה בהכרח עבודה טובה יותר מכל אחד מהם?

כשהסתכלתי פנימה עמוק יותר, הבנתי שלמעשה לא רציתי שעמיתיי המתרגלים יזכו לכל הקרדיט לעשיית המשימה היטב. הייתה לי החזקה חזקה מאוד לעידוד ולמחמאות שהרעיפו עלי מתרגלים עמיתים באשר לנקודה הזאת ורציתי שזה ימשיך הלאה. ידעתי שאני עלול לקנא אם מתרגל אחר יזכה בשבחים על המשימה הזאת. יכולתי לראות שזה היה ממניעים לא טהורים ממש ויכול היה לגרום להפרעות רציניות למה שניסינו להשיג.

המאסטר אמר:

"הוא גם לא יכבד מאסטרים של צ'יגונג מאסכולות אמיתיות, כי האוזניים שלו מלאות מחמאות מאחרים על כמה הוא מוכשר. אם מישהו יגיד עליו משהו רע הוא לא יהיה מרוצה בכלל. כל ההחזקות שלו לתהילה ולרווח אישי התפתחו. הוא רואה את עצמו חכם יותר מהאחרים ויוצא מן הכלל. הוא חשב בטעות שנתנו לו את הגונג הזה כדי להיעשות מאסטר של צ'יגונג וכדי שיעשה הון רב, למעשה זה היה כדי שהוא יטפח." ("ג'ואן פאלון")

תיקנתי את המושג הזה והתחלתי להאציל משימות על מתרגלים אחרים. התוצאה הייתה טובה מאוד. הייתי מסוגל להתמקד על התיאום, וכל משימה ומשימה הושלמה בסטנדרט גבוה הרבה יותר מאשר יכולתי לעשות בעצמי.

אבל מפני שהמשכנו לעבוד עם דד-ליין לחוץ, לא ניצלתי את ההזדמנות לחפור מהשורש את ההחזקה הזאת. פשוט תיקנתי את ההתנהגות שלי ברמת פני השטח כדי שלא להפריע לפרויקט.

אחרי האירוע שחזרתי שוב במחשבה פגישה שהייתה לי לאחרונה עם מתרגל עמית לדון על תכניות להבהרת אמת. במשך כל הזמן שהיינו יחד, המתרגל הזה התלונן על אנשים אחרים. לא משנה מיהו האדם, המתרגל הזה התייחס אליו בביטול. חשבתי שההתנהגות הזאת ממש בלתי הולמת, אבל ידעתי שלא ראיתי זאת במקרה.

כשחשבתי על המתרגל הזה, הבנתי שההתנהגות שלו נגרמה על ידי קנאה. היה לי קשה להאמין שזה קשור אליי. אחרי הכול אפילו לא חשבתי מחשבות שליליות על אנשים אחרים, קל וחומר שלא הבעתי אותן בקול. אבל בהסתכלות פנימה עמוק יותר הבנתי שאף על-פי שלא חשבתי מחשבות שליליות על אחרים, אהבתי לשמור מעין רשומה נפשית של ההחסרות שלהם. ברגע שהייתי פוגש מישהו בפעם הראשונה לא הייתי מרגיש בנוח עד שביססתי משהו שלילי לגביו, והייתי מתייק את הטעות הזאת עמוק בתת מודע שלי כדי שבעתיד לא ארגיש קנאה מהנקודות החזקות שלו.

הבנתי שיש לי החזקה לקנאה ממש כפי שהמאסטר מתאר זאת:

"היא חזקה כל כך שהיא הפכה להיות טבעית ואנשים אפילו לא יכולים להרגיש בה." ("ג'ואן פאלון")

ההבנה הזאת עזרה לי להבין שקנאה היא החזקה רחבה ומחלחלת ולאו דווקא משהו קטן ומצומצם. היא משפיעה על ההבנה שלנו לגבי כל דבר שאנחנו רואים וחשים ויש לה השפעה על כל דבר שאנחנו עושים, אומרים וחושבים. היא יכולה להתבטא כזלזול באחרים, חוסר יכולת לקבל ביקורת, הערכה עצמית מופרזת או גסות רוח וחוסר סבלנות כלפי אחרים.

הקנאה מושרשת בתחרותיות. היא גורמת לנו להשוות עצמנו לאחרים ולהרגיש תמיד עליונות עליהם – במיוחד במחשבות שלנו עצמנו. אנחנו מתדלקים את האני שלנו עצמנו, מרוממים את עצמנו, או שאנחנו מחפשים את החסרים באחרים ומורידים מערכם.

במבט לאחור הבנתי שמתוך הקנאה הזאת צמחה לה תרעומת לא מודעת מרושעת כלפי כל אחד שהתייחס אליי בצורה גרועה. נוכחתי לדעת שאפילו השארתי מתרגל עמית לסיים פרויקט הבהרת אמת בעצמו רק מפני שהיה לנו קונפליקט בתחילתו.

כשעזבתי את הפרויקט, תירצתי זאת באוזני המתרגל הזה שאני עסוק מדי בעבודה הרגילה שלי ושאינני יכול לנסוע כדי לעזור. כמו כן נימקתי לעצמי את המצב כפי שראיתי זאת במחשבתי. האמת היא שרציתי להשיב להם כגמולם, גם אם זה היה אמור להשפיע על הצלת הישויות החיות שלנו. אני בספק אם מתרגלים עמיתים רבים היו מסוגלים להבחין בהחזקות האלה שלי. והמדאיג ביותר מבחינתי היה שהן היו כל כך חבויות בתת מודע שאני עצמי אפילו לא הבחנתי בהן.

כמתרגלים, כדי להתנגד לקנאה אני חש שעלינו להיות ענווים לגבי היכולות שלנו, וצנועים לגבי ההישגים שלנו. בה בעת, עלינו להתמקד בנקודות החזקות של אחרים במקום בהחסרות שלהם. אסור לנו לאפשר לתירוץ של "לעזור לאחרים לגלות את ההחזקות שלהם" לשמש כאליבי שלנו כדי לעגן בתוכנו התרשמויות שליליות על אחרים. זה יעוור אותנו לגבי ההחזקות הבסיסיות שלנו עצמנו.

הצטרפות ל"אפוק טיימס" באנגלית בניו יורק

בינואר 2018 היה לי הכבוד הרב להתחיל לעבוד כמנהל מכירות ב"אפוק טיימס" באנגלית בניו יורק. בהגיעי לשם חשתי שזה באמת מקום לטיפוח אמיתי. אחרי חודש הועברתי לתפקיד תובעני יותר, שבו היה לי ניסיון מועט.

נדרשתי לחבור לשותפים עסקיים אפשריים חדשים כדי להציג את החברה שלנו ולנסות לנהל משא ומתן כדי לסגור עסקאות. בהתחלה הצלחתי להיעזר בניסיון של המנהל שלי, בזמן שתכנן וניהל פגישות. אולם תוך זמן קצר, הוא הוצב בחוף המערבי וגם חבר מצוות אחר היה צריך לעבור. נותרתי לבדי לנווט בתפקידי החדש.

השבועות הראשונים היו ממש מתישים. הייתי מודע שזהו תפקיד חשוב ואי הצלחה בעבודה פירושה חוסר נוחות וטרחה ממשיים לצוותים אחרים שהיו עסוקים בעבודה קשה במשימות שלהם. התחלתי לתכנן, לארגן ולנהל פגישות.

אולם חשתי שתוצאות הבהרת האמת שלי לא היו טובות ונראיתי גם במציאות חסר ניסיון וחובבני.

בנוסף, התחלתי לסבול מהפרעות בחלומותיי ובממדים אחרים והלחץ החל להתגבר. הבנתי שעליי לעשות פריצת דרך רצינית בטיפוח שלי כדי להצליח.

המאסטר אמר:

"כשהשין-שינג עולה, כל הדברים האחרים עולים בעקבות זאת;" ("ג'ואן פאלון")

כשהסתכלתי פנימה, גיליתי שהיו לי כמה רדיפות אנושיות בבואי לעבוד במדיה. תהיתי אם אמצא חברה או אישה. תהיתי אם אכיר חברים חדשים לבלות איתם. כמו כן ציפיתי שאלמד על אודות עצמי כשאקשיב למה שאנשים אחרים יחשבו עליי. "האם הם יחשבו שאני חרוץ? איזה מיומנויות הם חושבים שיש לי? האם הם יחשבו שאני מוכשר?"

הייתה לי גם תשוקה חזקה לאמת את עצמי. לא משנה אם זה היה מצב גדול או קטן, תמיד הייתה לי המחשבה איך זה ישפיע עליי ואיך זה ישפיע על התפיסה של אחרים אותי. ככל שחשבתי בדרך זו יצרתי עוד סוג כזה של קארמת מחשבה. זה המשיך כך עד שאפילו מחשבות זעירות היו טעונות באימות עצמי.

בסביבות אותו הזמן, בעודי קורא את הפא, המאסטר אמר:

"למעשה אני אומר לכם, ברגע האחרון של תיקון הפא את העולם האנושי, בהרף עין הכל יתפורר. איזה כסף? אפילו נייר לא יהיה." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

השורה הזאת ממש עוררה אותי לרצינות ולממשיות של מה שאנחנו עושים. לפני הרגע הזה התייחסתי "להצלת ישויות חיות" כמטאפורה של עשיית שלושת הדברים היטב. כעין כותרת מסכמת של דברים שאנחנו עושים על נתיב הטיפוח. אחרי שקראתי את הפא הזה זכיתי להבנה עמוקה יותר, שהחיים והקיום הממשיים של אנשים נמצאים על כף המאזניים ושם לא נבין זאת ולא נטפל בזה בכל הרצינות הראויה, הם עלולים להיות אבודים לעולם.

הייתי נחוש בדעתי לתקן ולסלק את המחשבות והרדיפות האנושיות שלי. התחלתי לנקוט בגישה מסורתית ושמרנית יותר בידידות שלי עם נשים. כמו כן אימצתי סטנדרטים גבוהים יותר לטיפוח האישי שלי, בקריאת שתי הרצאות פא כל יום ותרגול של שעתיים ביום. כעת אני מוצא שככל שאני לומד יותר את הפא כך יש לי יותר זמן ללמוד את הפא.

הבנתי גם שהרבה מהמחשבות הלא טהורות שלי כמו אלה לתאווה מינית, צ'ינג, לחיות את החיים הטובים ולאמת את עצמי, נגרמו למעשה על ידי קארמת מחשבה. כשהתחלתי להגדיל את כמות הזמן שהקדשתי לסילוק קארמת המחשבה ממוחי, כמו בזמן נסיעה ברכבת התחתית, או בזמן הליכה, המחשבות האלה החלו פחות ופחות להפריע .

לטפח בוו-וויי – ללא עשייה ללא כוונה – במחשבה ריקה

אני בר מזל שיש לי ההזדמנות ללמוד הרצאה אחת של "ג'ואן פאלון" בסינית כל בוקר במשרד "האפוק טיימס". זה עזר לי לשפר את הסינית המדוברת שלי במהירות. אני משתמש ביכולת הזאת שלי בכל מקום שאני יכול, לדבר עם אנשים סינים על הרדיפה נגד הפאלון גונג. לפעמים אני חש מתוח מאוד כשהזדמנות כזאת מופיעה. זה הוביל להחמצת הזדמנויות רבות כאלה. אולם במהלך הכישלונות האלה למדתי כמה דברים.

בעבר, כשעמדתי בדיוק להבהיר אמת לאדם סיני, כל מה שתכננתי לומר הסתחרר בראשי מרוב חרדה. כעת, כאשר אני מתחיל להתרגש, אני מנסה להירגע ולרוקן את המחשבות. המחשבה היחידה שלי היא לשבור את הקרח. אני מוצא שהדרך הזאת היא דרך טבעית יותר להתחיל בשיחה. אני אגיד משהו כמו "ני-האו, ני-שי ג'ונג-גואו רן מא?" (הי, האם אתה סיני?) משם ואילך אני אתן לשיחה להתנהל בטבעיות ואשתדל להכיר את האדם. כשאני מצליח לעשות זאת במחשבה טהורה, אני חש שהמאסטר עוזר לי רבות.

המאסטר אמר:

"כשחסרה לך חוכמה זה בדרך כלל בזמן שאתה נלחץ והראש שלך נלחץ לעשות דבר מסוים ואתה מייחס חשיבות רבה מדי אליו, אז זה נגרם מזה שנוצר סוג אחר של החזקה. למעשה בהרבה דברים, אם אתה מספר ומדבר עם לב שקט ובגישה שליווה ומתייחס לדברים באופן רציונאלי, תגלה שהחוכמה שלך תזרום החוצה כמו מי מעין ובנוסף, כל משפט יהיה לעצם העניין וכל משפט יגיד את האמת. ברגע שתהיה לך החזקה ותילחץ ויהיה לך לב כלשהו מאוד חזק, לא תהיה לך חוכמה, כי אז עברת שוב לצד הזה של בן האנוש, האין זאת?" ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי ")

אני מיישם בעבודתי גם את ההבנה הזאת. כשהגעתי לראשונה למדיה, השתמשתי בכל מיני מחשבות להניע עצמי לעבוד קשה יותר. הייתי אומר לעצמי שאני צריך להיות ממוקד יותר, אני צריך להיות חרוץ יותר, אני צריך להציל את האנשים שאני אמור להציל. אולם, אחרי שיתוף עם כמה מתרגלים עמיתים, הם הציעו שאולי לא נחשוב על שום דבר כאשר אנחנו עובדים; שאולי הטוב ביותר הוא לא לחשוב על שום דבר ורק להשלים את העבודה ללא רדיפה וללא מושגים אנושיים.

אחד המתרגלים שיתף שהם הוארו לכך מתוך הפא של המאסטר:

"...אם אתה לא חושב על דברים טובים, אין עליך לחשוב גם על דברים רעים. הטוב ביותר הוא אם לא תחשוב על שום דבר." ("ג'ואן פאלון")

בהליכה על-פי העיקרון הזה אני יכול להתייחס לדברים בלב קל וללא רדיפה. השפעת הבהרת האמת שלי בפגישות השתפרה גם כן בצורה אדירה. אני חש ריק כשאני עושה דברים, ואני מבחין שגם אנשי עסקים שאני משוחח עימם מרגישים כעת נינוחים הרבה יותר.

בעבודתי ב"אפוק טיימס" הגעתי במהירות לרמות כאלה בטיפוח שלי שחשבתי שייקח לי שנים להגיע אליהן. אני ממליץ לכל מתרגל להתנסות בכך, גם אם זה רק למשך תקופת זמן קצרה.

במבט לאחור על מסע הטיפוח שלי זה היה ממש סוריאליסטי. ארבע שנים נראות כאילו ארבע תקופות חיים. אני מוצא שזה בלתי אפשרי עבורי להביע את תודתי למאסטר במילים. כל מה שאני יכול לומר הוא שאני אסיר תודה מאוד. אני אמשיך לסלק את ההחזקות האנושיות שלי, אגשים את הנדרים שנשבעתי למאסטר בזמנים הקדומים ואציל את כל הישויות החיות.

זוהי ההבנה המוגבלת שלי. אנא ציינו בחמלה כל אי הבנה שהיא.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!