חוויתי ממקור ראשון שכל הפרעה היא אשליה

(Minghui.org)

התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא בוושינגטון די.סי. 2018

ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2005 כשעברתי מקנדה לבוסטון וחוויתי מבחנים רבים. הייתי רוצה לשתף עמכם כיצד שיפרתי את השין-שינג שלי כשהשתתפתי בפרויקטים של הדאפא.

אחרי ועידת הפא בניו יורק ב-2015, אולי זו היית התזכורת של המאסטר או אולי הייתי כבר מוכנה, אבל פתאום הרגשתי ששגרת היום שלי של: ללכת לעבודה במהלך היום, ללמוד את הפא ולתרגל בערב ולצלצל לסין באמצעות פלטפורמת RTC בלילה, כבר לא מספיקה לי. בעבר, הייתי מודאגת כשראיתי שכמה פרויקטים מקומיים נעצרו במשך זמן ארוך והאשמתי את המתאם המקומי. אולם המתאם היה סך הכול מתרגל עמית, והזמן והאנרגיה שלו היו מוגבלים. איך הוא יכול לטפל בכול בעצמו? עקב המחשבות השליליות שלי התמקדתי בשיחות טלפון לסין ובמכירת כרטיסים לשן יון. אמרתי לעצמי: "לפחות אני עושה את שלושת הדברים שהמאסטר ביקש מאיתנו לעשות".

אולם יום אחד אחרי ועידת הפא בניו יורק 2015, הלמה בי מחשבה: אם ישויות חיות רבות באזור בוסטון לא יוצלו עקב ההאטה והרפיון שלנו בטיפוח, זו כבר לא רק הבעיה של המתאם – כל מטפח באזור בוסטון ייחשב אחראי לכך. יתר על כן, המתאם הוא גם כן מטפח. איך אני יכולה להשתמט מהאחריות שלי בתירוץ שהמתאם לא ביקש מאיתנו לעשות זאת? אני אחראית על הטיפוח שלי עצמי והישויות שנועדו שאצילן הן האחריות שלי.

החלטתי לקחת על עצמי פרויקט משלי. בחודשים הבאים, עברתי דרך הליך כואב של סילוק ההחזקות שלי. ידעתי בבירור שברגע שאני מתחילה, זה יהיה נתיב מלא בקשיים ובאתגרים ושהימים הקלים והנוחים עברו. הודות לברכתו של המאסטר, במשך השנתיים האחרונות הוצאתי אל הפועל פרויקטים אחדים להבהרת האמת לזרם המרכזי של החברה ולממשל המדינה. באותו הזמן, בעזרת מתרגלים מקומיים הובלתי מבצע להבהרת האמת בכיכר הארוורד שממשיך עד היום. הייתי רוצה לדבר על מבצע הבהרת האמת בכיכר הארוורד.

לפני ה-20 ביולי 2016 היה לי רצון לארגן פעילויות הבהרת אמת בכיכר הארוורד. אוניברסיטת הארוורד היא מוסד ללימודים גבוהים עם מוניטין עולמי רב השפעה והיה מאז ומתמיד מטרה לחדירה של המק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית) בחו"ל. ידעתי שעלינו להגיע לסגל ההוראה ולסטודנטים, אבל במשך כמה שנים לא נעשה רבות בעניין. החלטתי לפצות על כך, ויום אחד בסוף יולי 2016 ארגנתי מתרגלים מקומיים להבהיר את האמת בשלושת שערי הכניסות לאוניברסיטת הארוורד. במהלך הפעילויות פגשתי באנשים רבים. לאחר מכן, המתרגלים האחרים סיפרו לי שהם מרגישים שעלינו להמשיך לשוחח עם אנשים שם, מפני שהארוורד הוא מקום כה חשוב.

באותו הזמן היו הפרעות רציניות באתר הבהרת האמת באוניברסיטה אחרת. יכולתי לחוש בדאגתם של מתרגלים עמיתים. לא משנה מה, הרגשתי שהצלת אנשים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו. אני לא אכיר בכוחות הישנים, וידעתי שהמאסטר לא יאפשר לכוחות הישנים להפריע. ידעתי שעלינו להתמיד מפני שזה מה שנדרש ומה שהמאסטר רוצה שנעשה.

המאסטר הוא המתכנן כל דבר אחרי הכול. מיד לאחר מכן, מתרגלים עמיתים שהגיעו לא מזמן מסין ביקשו להשתתף בפרויקט של הארוורד. כך שאלה מאיתנו בעלי משרה מלאה הגיעו לאתרים רק במהלך סופי שבוע. מאוחר יותר, עוד מתרגלים הצטרפו לפרויקט. הכניסה העיקרית לאוניברסיטת הארוורד הפכה לאתר הבהרת האמת במשך כל השנה. במהלך שיא עונת התיירות בקיץ, מתרגלים משוחחים עם אנשים רבים.

עם התקדמות תיקון הפא, הדרישות מאיתנו להציל אנשים גם הן נעשו גבוהות יותר ויותר. הבנתי שעלינו לא רק לחלק חומרים ברחובות, אלא לערוך פעילויות להגיע לאנשים ברמה עמוקה יותר. לפיכך, ב-20 ביולי 2017 ארגנתי עצרת בכיכר הארוורד בקריאה לשים קץ לרדיפה. הפרויקט הזה חפף לקידום התזמורת הסימפונית של השן יון. לא רציתי להשפיע על המשאבים של פרויקט השן יון, כך שטיפלתי כמעט בכל פרט בעצמי, מהשגת רישיון לאירוע, תכנון, כתיבת טיוטה למנחה, התקנת ציוד אודיו, הכנת חומרי הבהרת אמת, תיאום צוות וסידורי תחבורה. במשך ההליך הזה רק מתרגלת מערבית אחת ובני משפחתי עבדו אתי. זו הייתה הפעם הראשונה שארגנתי עצרת, לכן הייתי מודאגת שאולי שכחתי כמה פרטים. כמו כן פחדתי שרק קומץ קטן של אנשים יהיו נוכחים. הרגשתי לחץ עז והייתי מותשת פיזית במהלך השבועיים לקראת העצרת. אבל המשכתי להזכיר לעצמי שהמאסטר הקריב רבות מאוד כדי להאריך את הזמן הזה ושכל דקה צריכה לשמש להצלת אנשים רבים ככל האפשר.

יותר מ-30 מתרגלים באו לתמוך בעצרת. גם אלה שבדרך כלל אינם משתתפים הגיעו ולקחו תפקיד מוביל בשיחה עם אנשים. במשך האירוע הזה שוחחנו עם מפיקי תכניות טלוויזיה, מנהלי תאגידים, פרופסורים וסטודנטים בהארוורד, מבקרים מסין ותיירים ממדינות אחרות. אחרי שקראו את מידע הבהרת האמת שלנו, החליטו סינים רבים לפרוש מהמפלגה ואנשים רבים למדו על הרדיפה. הבנתי מכך פעם נוספת את החשיבות באמונה במאסטר ובדאפא לנוכח אתגרים, שהמחשבות הנכונות שלנו יכולות לשנות כל דבר ושנִסים יכולים לקרות.

באותו הזמן הבנתי שלתמוך באחרים, לא להתלונן ולהקדיש כל מאמץ זהו הליך באמצעותו אפשר להשתפר. לאמיתו של דבר, הדרך בה אנחנו מטפלים בביצוע הפרויקטים יכולה לקבוע למעשה אם אנשים מוצלים או לא.

באותו הבוקר השמיים היו קודרים ועננים שחורים איימו עלינו בגשם. לקראת סוף האירוע שלנו השמש זרחה בבהירות משמים בהירים כחולים. כולנו הרגשנו שניקינו את האלמנטים השליליים בממדים אחרים.

האירוע שלנו בכיכר הארוורד גרם לי להרגיש פעם נוספת את הדחיפות בהצלת אנשים מקומיים. במהלך ועידת הפא בניו יורק ב-2017 הייתי בת מזל להשתתף בפגישה של כלי תקשורת [שלנו] באנגלית. מתרגלים אוסטרלים דנו בהתנסויות המוצלחות שלהם להגיע לאליטה של החברה באמצעות סרטי הבהרת אמת. חשבתי על ארגון הקרנת סרטים על הרדיפה באזור בוסטון, שם יוכלו כלי תקשורת מרכזיים נוספים ללמוד על הרדיפה. חשבתי על כך במשך כמה חודשים. לאחר שכבר חזיתי בהצלחת האירוע של כיכר הארוורד, החלטתי לעשות משהו בעניין.

כך, בעזרת מתרגלת מערבית אחת, יצרתי קשר עם בית קולנוע עצמאי בכיכר הארוורד. תהליך הגשת הבקשה היה איטי וצוות בית הקולנוע לא נענה בחיוב. התחלנו לחשוד שמא המק"ס שילמה לצוות כדי שלא יעבדו איתנו. בדיוק כשזה נראה כבר חסר תקווה, בית הקולנוע נתן לנו תאריכים טובים מאוד להקרנה. ידענו שכל זה היה התכנונים של המאסטר. הרגשנו שזה היה מבחן לראות אם יש לנו מחשבות נכונות חזקות. הצעד הבא היה קידום ושיווק. המתרגלים האחרים ואני הסכמנו שנקדם את הסרט ונמכור כרטיסים, במקום להפוך זאת להקרנה חופשית. משום שהקהל שלנו היה מהזרם המרכזי בחברה ולסרט היה נושא רציני של זכויות אדם, כניסה חופשית אולי לא תביא את הקהל הרצוי לנו. מכירת הכרטיסים עצמה היא לא העניין המרכזי, המפתח הוא לקדם את הסרט במקומות הנכונים.

מתרגלים אוסטרלים עזרו לנו והציעו איך להשתמש במדיה חברתית כדי לקדם את ההקרנה. אבל לא היה קל לסלק את הפחד והדאגה. הייתי מודאגת שאולי יבואו רק קומץ אנשים מבין מנויי בית הקולנוע שיכול היה להכיל מעל 100 אנשים. פחדתי שהנואמים האורחים יעמדו לנוכח אודיטוריום כמעט ריק. כשחשבתי על התסריט המביך האפשרי הזה, הרגשתי קור עובר במורד עמוד השדרה שלי. חשבתי לדחות את האירוע ואפילו התחרטתי שהזמנתי נואמים אורחים. ידעתי שיש לי הפרעות. איך אוכל לסלק את הרגשות השליליים שלי ולהתגבר על הפחדים?

באותו זמן, חשבתי על הפא של המאסטר לגבי הסתכלות פנימה לנוכח אתגרים. ידעתי שלהסתכל פנימה זהו כלי פלאים, כך שהרגעתי את עצמי והתחלתי לחפש את שורש הפחד שלי. האם זה בגלל שאינני מסוגלת להציל אנשים? או אולי זה בגלל שלא רציתי להפסיד כסף ובמיוחד להרגיש בושה מול האורחים הנואמים והמתרגלים העמיתים? כשהשתמשתי בסטנדרטים של הפא כדי לבחון את הבעיות שלי, גיליתי את ההחזקה הבסיסית שלי: לא הצלחתי לשחרר את התשוקה לאמת את עצמי, את האגו שלי, את ההערכה העצמית שלי, את התשוקה למוניטין אישי ולכסף. עם מניעים כל כך לא טהורים, איך אוכל להציל אנשים? אמרתי לעצמי שעליי לשחרר את ההחזקות האישיות שלי להפסד ורווח. זה לא משנה אם אבויש או אפסיד כסף. במקום זאת המיקוד שלי צריך להיות על הצלת אנשים. להיות עם לב טהור ולסלק את כל זה החוצה, זה מה שהיה צריך כדי שלכוחות הישנים לא יהיו פרצות לנצל. ואז המאסטר יברך את המאמצים שלנו ונסים יוכלו לקרות.

במהלך עשרת הימים האחרונים לפני ההקרנה לבי היה רגוע ונקי. לא הייתי מודאגת עוד או חָרֵדה. אם ספקות כלשהן היו צצים על פני השטח, הייתי מסלקת אותן החוצה בעזרת מחשבות נכונות. למעשה היו שם הפרעות ממש מההתחלה. שבוע אחד בלבד לפני ההקרנה, נמכרו רק 3 כרטיסים (ובכללם אחד שקניתי למשפחתי). אתר הקידום שלנו הוסר מיוטיוב. פרסנו בטלוויזיה הציבורית במשך יומיים בלבד ואז הפרסומות נפסקו בפתאומיות. בשבוע הראשון הייתה תגובה מעטה להזמנות שלנו מצד המדיה המרכזית, מפני שהפורמט לא הוכן בצורה מקצועית. אף אחד לא קנה כרטיסים. אמרתי לעצמי שזו אשליה בלבד וזה מבחן. ידעתי שאסטרטגיית הקידום שלנו הייתה בסדר. הצלת אנשים זה לא משהו שאפשר לקנות בכסף. כרטיסים בחינם לא ייחשבו שווי ערך או חשובים. הייתי נחושה להמשיך בדרך, לבצע את התכנית וללכת על-פי התכנונים של המאסטר.

במהלך השבוע האחרון הצטרפו אלינו כמה מתרגלים מקומיים ועזרו לנו לזנק לנקודת הסיום. המשכנו לשלוח הזמנות, ביקרנו ארגונים מרכזיים ותלינו מודעות במקומות בהם נאספים אנשים מהזרם המרכזי של החברה. הייתה לי רק מחשבה אחת: אני אאמת את הפא של המאסטר באמצעות המעשים שלי עצמי.

המאסטר אמר:

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות, למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות" "הקשר שבין המורה לתלמיד" ("הונג יין II", תרגום זמני)

באותו הזמן היו בעיות בבנייה ועיצוב מחדש של המטבח שלי והתבקשתי לשלם עוד כדי שהעבודה תסתיים. ידעתי שאלה הן הפרעות אבל שום דבר לא הזיז לי. חשבתי: "כל זה יכול לחכות עד שההקרנה תעבור". הרגשתי שהמאסטר נתן לי ברכה ענקית בממד אחר. אמנם לא היה לי זמן לתרגל באופן קבוע, והצלחתי ללמוד את הפא רק אם היו לי הפסקות פה ושם, אבל הצלחתי לשמור על מחשבות נכונות חזקות והייתי רגועה. במשך שבועיים, המערכות אותן אני מנהלת בעבודה התנהלו בצורה חלקה במיוחד ואף אחד לא ביקש ממני תמיכה טכנית. זה נתן לי זמן לקדם את הסרט באירועים, וחשתי שזהו התכנון של המאסטר.

בסוף השבוע שלפני ההקרנה, מתרגלים צלצלו ואמרו לי ש-13 אנשים קנו כרטיסים באינטרנט. הרגשתי את התבטאות הכוח של הפא ושעליי להמשיך לעבוד קשה. בבוקר האירוע, ניגשתי לבית הקולנוע לבדוק את ההודעות שתלינו לגבי האירוע. מנהל מחלקת השיווק של בית הקולנוע היה שם. הוא אמר שלא יוכל לשבת ולצפות בסרט באותו לילה עקב בעיות בגב, אבל הוא יתמוך בנו לחלוטין וישלח הודעה לרשימת המיילים של בית הקולנוע. הוא הוסיף שאי אפשר להשוות את הפציעה שלו בגב לסבל של מתרגלי פאלון גונג. כששמעתי מה שאמר הרגשתי שלא משנה כמה אנשים יבואו לראות את הסרט, הפעילות הזאת הייתה שווה את כל המאמץ שהשקענו בה.

חצי שעה לפני ההקרנה הגיעו 80 עד 90 אנשים. היו כאלה שלא יכלו למצוא מקום ישיבה בקומה הראשונה והיה עליהם לעלות ליציע. מלבד מספר קטן של מתרגלים מקומיים, הרוב הגדול היו אנשים רגילים: רופאים, אקדמאים, חברי ארגוני זכויות אדם, מפיקי סרטים, אנשים רגילים, סטודנטים בקולג' ועוד. מלבד כמה סטודנטים שהיו להם כרטיסי סטודנט חינם, השאר (כשני שליש) קנו כרטיסים באינטרנט או בפתח האולם. צופים רבים השתתפו בדיון אחרי הסרט והביעו את רצונם לעזור לנו לעצור את קצירת האיברים באמצעות החלטות הגוף המחוקק של המדינה. המאמצים שלנו לקידום השתלמו. ברגע הקריטי, המאסטר רב החסד עזר לנו.

דיוויד קילגור, אחד האורחים הנואמים באירוע, אמר לי: "אמרת שאולי לא יבואו אנשים רבים לאירוע הזה. זה לא נכון. עם כל כך הרבה אנשים שקנו כרטיסים לראות את הסרט, צריך להיות לך יותר ביטחון בעצמך ובפעילויות שלך". חשבתי שהמאסטר מעודד אותי באמצעות דבריו של מר קילגור.

לאורך כל ההליך, היינו איתנים באמונתנו במאסטר ובדאפא והאמנו שזה המפתח להצלחתנו. מתרגלים רבים ראו את הכוח של הדאפא בהצלת אנשים באמצעות האירוע הזה. משתתפים רבים שאינם מתרגלים לחצו לי ידיים והודו לנו על ארגון ההקרנה. הם אמרו לי שללא המתרגלים, אף אחד בחברה לא היה מארגן את האירוע הזה ושעליי להמשיך לעשות זאת. הרגשתי שכל המאמצים והקשיים שלי היו שווים זאת.

לאחר מכן, מתרגלים עמיתים שלחו מסרונים לברך אותי ואמרו שבאמצעות האירוע הזה אנשים רבים הבינו את האמת. עבורי, הדבר החשוב ביותר הוא שאנשים רבים ניצלו. מה שהכי הייתי מרוצה ממנו זה לא שקיבלתי הרבה דה באמצעות הצלת אנשים, אלא שדרך ההליך הזה אימתתי את נִפלאוּת הפא של המאסטר. ממצב שהייתי לא בטוחה בעצמי, מלאת פחד ובודדה, ועד למצב שהייתי נחושה, עושה את המעשה הנכון וחסרת פחד, חוויתי בהליך הזה באמת את השיפור בטיפוח שלי. הגדוּלה של הפא היא ממשית כל עוד אתה מאמין במאסטר ובדאפא.

הזמן מוגבל. זוהי תקוותי שעוד מתרגלים יוכלו לצעוד קדימה, ישחררו את כל חששותיהם וייקחו יוזמה ליטול על עצמם פרויקטים להצלת אנשים, לתרגל ולאמת את הפא ולחוות את הנפלאות של הדאפא. בדיוק כפי שהמאסטר לימד אותנו:

"מה שתשיגו בהמשך עובר בהרבה את מה שאתם משקיעים, לא משנה כמה הרבה זה יהיה." ("לימוד הפא בוועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004")

הערה אחרונה: בבוקר אחרי האירוע שלנו, חברת הבנייה שעבדה על המטבח שלי הודיעה לי שהייתה זאת טעות שלהם ושהם יתקנו זאת על חשבונם. זאת הייתה ממש הקלה. זה הראה לי בבירור שכל ההפרעות שחווינו היו שום דבר מלבד אשליה. השתמשו בכך כדי לבחון אותי ברגעים קריטיים. אם נוכל להיות איתנים באמונה שלנו לאורך כל הדרך עד סופה, המאסטר יפתור כל דבר עבורנו.

אסיים בציטוט מתוך "ג'ואן פאלון":

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". למעשה זה כך. אחרי שתחזרו הביתה, כולכם יכולים לנסות את זה. כשאתם בתוך קושי אמיתי או עוברים מבחן קשה תנסו את זה, כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול; כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם אכן תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" ("ג'ואן פאלון")

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!