לסלק את המושגים של אנשים רגילים על מחלה

(Minghui.org)

לפני כמה ימים נמנמתי 20 דקות. בגלל שהיה חם, הורדתי את החולצה והדלקתי את המאוורר. אחרי כמה זמן חשבתי שרוח קרה בלי שמיכה יכולה לגרום לכאב בטן ולכן התכסיתי בשמיכה. אחרי הנמנום חשתי כאב בטן. כמה שעות אחר כך הכאב החמיר ותהיתי מדוע זה קרה.

מושגים הופכים למכשולים בטיפוח

כשהסתכלתי פנימה בלב שקט הבנתי שיש לי מושגים של אנשים רגילים - ששינה בלי שמיכה יכולה לגרום לצינון ולכאב בטן. אדם רגיל יכול לקרוא לזה היגיון בריא אבל למטפח לא צריכה להיות מחשבה כזו.

ברגע שמצאתי את הסיבה הזו שלחתי מחשבות נכונות כדי לפורר את המושג שיצרתי במהלך שנים רבות, והכאב פסק.

אני מטפח כבר 20 שנה. אבל כשאני לא שם לב, מושגים של אנשים רגילים עדיין גורמים לפעמים לבעיות ולמצוקות.

יש הרבה מושגים דומים בראשם של אנשים. כשגדלים בחברה של האנשים הרגילים אנחנו אוגרים הרבה ידע מדעי ומחשבות של הגיון בריא, והם יוצרים מושגים. כמה מאלה נוצקים למוחנו ואנחנו מאמינים שהם מגינים עלינו מפגיעה. הם הפכו לכל כך טבעיים שאנחנו אפילו לא מודעים לכך שהם מושגים רגילים.

אבל המושגים האלה הם מכשולים בטיפוח שלנו. הם שולטים על הדיבור ועל ההתנהגות שלנו ומונעים מאיתנו לחתור קדימה במרץ. הם חוסמים את דרכנו לצאת החוצה מהאנושיות, ויכולים לגרום למצוקות.

לי, כמו למתרגלים רבים, יש כל מיני סוגים של מושגים, כמו איזה מזון בריא ואיזה לא, כאב זה או אחר מעידים על מחלה זו או אחרת, מהו לחץ דם נורמלי, מהי רמת סוכר נורמלית בדם וכו׳.

כמה מתרגלים לא מצליחים לפורר את המושגים האלו, אז הם נתקעים בקארמה של מחלה למשך זמן ארוך. אני יודע שכמה מתרגלים סביבי התאשפזו בחשאי כמה פעמים, וכמה קנו הרבה תרופות או מה שקוראים ״אוכל בריאותי״.

כמובן, אני לא אומר שאדם לא יכול לטפח אם הוא מתאשפז או לוקח תרופות. טיפוח הוא לא קל ולכולם יש את הקשיים שלהם, כמו התמכרות של מתרגלים צעירים למשחקי וידיאו, והחזקות של מתרגלים לתהילה, כסף ותאווה.

אשליה של קארמת מחלה

עבור מתרגלים מבוגרים, המושג של מחלה עולה לעיתים קרובות יותר מאשר החזקות אחרות. אני מקווה שהשיתוף שלי יעורר מתרגלים המחזיקים בתוכם מושגים כאלה, ויעזור להם לסלק אותם ולשבור את המצוקות. אבל עלינו לראות קודם כל דרך האשליה של קארמת מחלה.

לפני שנים רבות אמר מתרגל למתרגל מבוגר שסבל ממחלה: ״זו אשליה. שלול אותה.״ המתרגל המבוגר התווכח: ״אשליה? זה כל כך כואב ואתה אומר שזו אשליה?״

קשה להתווכח עם ההערה הזו. הכאבים והסימפטומים מרגישים כל כך ״אמיתיים״, אז איך אפשר לומר שהם אשליות?

תקרית כזו קרתה לי לפני כמה ימים, וגרמה לי לראות את הנושא יותר בבהירות. אדם רגיל יכול לקבל כאב בטן לאחר שהוא הולך לישון ללא שמיכה, וצריך לקחת תרופות או ללכת לרופא. אחרי שהאדם משלם את הקארמה, הכאב ייעלם. אז עבור אדם רגיל זו מחלה אמיתית.

אבל אנחנו מטפחים. על פני השטח הגורמים והסימפטומים הם אותו הדבר כמו סימפטומים של אנשים רגילים, אבל הם לא מקריים. קיבלנו אותם בגלל שעלינו לשנות את המושגים שלנו ועלינו לסלק את ההחזקות שלנו. הסימפטומים מופיעים כדי לאפשר לנו להשתפר ולא כדי ליצור החסרה.

אם אנחנו מתייחסים לעצמנו כאל מטפחים, מסתכלים פנימה, משנים את המושגים שלנו, מסלקים החזקות ורואים את הבעיות עם מחשבות נכונות, הסימפטומים ייעלמו מיד.

להתייחס לעצמנו כאל מטפחים

אתר מינג-הווי מפרסם מאמרים רבים בנושא של קארמת מחלה. בחלק מהמאמרים מוזכרות הבדיקות הרפואיות שמתרגלים עוברים לפני שהם נלקחים למחנה עבודה. הם ביקשו מהמאסטר לתת להם את האשליה של יתר לחץ דם כדי שלא יקבלו אותם למחנה העבודה. כתוצאה מכך הרופאים איבחנו אצלם לחץ דם גבוה מאד. אדם רגיל היה מת מלחץ דם כה גבוה, אז מחנה העבודה סירב לקבל אותם.

כמה מתרגלים פיתחו מחלות סופניות בכלא, ונראו על סף מוות. הכלא נאלץ לשחרר אותם. הם חזרו לבריאות טובה כמה ימים לאחר שחרורם. האם אלו מחלות? האם הרפואה המודרנית יכולה להסביר את המצבים האלו?

אם כך, האם אין המחלות האלו בעצם אשליות? עבור מטפחים שיש להם הבנה ברורה של הנושא, אלו אשליות. אבל מתרגלים שלא שינו את המושגים שלהם עלולים לא להסכים לכך, כי הכאב מרגיש כל כך אמיתי ברגעים כאלה.

המאסטר נגע בנושא הזה בספר ״ג׳ואן פאלון״. אם מתרגל לא יכול להתייחס לעצמו כמטפח ולא יכול ללכת לפי ההנחיות של המאסטר הוא הופך להיות אדם רגיל.

מושג של מחלה שהתפתח לאורך זמן ארוך במחשבתו של מישהו יחבר את הכאב שעל פני השטח ל״ידע" הרפואי. חושבים שזו מחלה בגלל הסימפטומים המקושרים אליה.

ברגע זה מרגישים לא רק כאב פיזי, אלא גם דאגות פסיכולוגיות וחרדה.

המאסטר אמר:

"חישול הלב וכוח הרצון רק הוא המפתח לשיפור אמיתי של הרמה." ("ג'ואן פאלון")

ליצור החסרות

כמה מתרגלים יודעים הרבה על רפואה. למרות שהם לא רופאים, הם אספו ידע מקצועי לפני שהתחילו בנתיב הטיפוח. לכן, כשהם מרגישים כאב הם מקשרים את הכאב למחלה מסוימת. הם מתקשים להסתכל פנימה ולמצוא את הגורם בשין-שינג שלהם. הם משתמשים בידע הרפואי שלהם ומחפשים פתרונות.

ככל שהמושגים יותר חזקים כך ההחסרה יותר משמעותית, מה שמביא להפרעה. בני משפחה וחברים ימליצו ללכת לרופא. ביקור בבית חולים יאשר את המחלה המשוערת ויוכיח אותה בבדיקות.

כמה מתרגלים תמיד מספרים לבני משפחתם וחבריהם כאשר הם מרגישים אי נוחות. האם הם יגידו לך לקרוא את הפא, להסתכל פנימה ולסלק את ההפרעה? איכפת להם ממך והם מכבדים אותך, אבל הם ייעצו לך לקחת תרופה או לראות רופא. האם זה לא ייצור עבורך דאגות ומטענים בלתי נחוצים?

אם לא מסתכלים פנימה והולכים לפי הנחיותיו של המאסטר אלא מספרים על כך לבני המשפחה, האם זה לא מראה שאתה מתייחס לסימפטומים כאל מחלה? האם אין אתה מתייחס לעצמך כאל אדם רגיל הזקוק לטיפולים של אחרים?

למעשה, אם תשפר את השין-שינג שלך חוסר הנוחות ייעלם. הסימפטומים יכולים להימשך זמן רב ואפילו להחמיר אם אין לך את ההבנה הנכונה של הנושא ואתה תמיד מתייחס לעצמך כאדם רגיל.

המאסטר אמר:

"כמתרגל, אם תמיד תחשוב שזו מחלה, אתה למעשה מבקש את זה. אם אתה מבקש מחלה, היא תוכל להידחק לתוך גופך." ("ג'ואן פאלון")

אם אתה מתייחס לעצמך כמטפח, מסתכל פנימה ומוצא את הסיבה האמיתית בשין-שינג שלך, הקושי יעלם מיד. כל ההפרעות האשלייתיות מכוונות אל המושגים האנושיים וההחזקות שלנו. אותו סימפטום בוודאי יהווה מחלה אצל אדם רגיל, אבל לא אצל מטפח. אם יש לך מושגים ואתה מתייחס לעצמך כאל אדם רגיל, הסימפטומים יימשכו זמן רב, והאשליה עלולה אפילו להפוך למצוקה אמיתית.

הכוח של הפא פותר את כל הבעיות

אני לא אומר שמתרגלים מסוימים אינם מטפחים היטב. אני מכיר מתרגלים רבים שפעלו היטב במובנים רבים מאז ה-20 ביולי, אבל הם לא שינוי את המושגים שלהם לגבי קארמת מחלה. כשהם מדברים עם מתרגלים אחרים הם אומרים שעליהם לשלול זאת, אבל בלבם הם מתייחסים לסימפטומים כאל מחלות. כך הם לא יכולים לפרוץ כשמצוקות כאלה מגיעות, והם צריכים להשתמש בפתרונות של אנשים רגילים. אני חושב שהמפתח הוא לשנות את המושגים שהתפתחו בבני אנוש במשך זמן רב.

יש לי הצעה נוספת למתרגלים שיש להם קושי בהיבט הזה: התמודדו עם הסימפטומים ושילחו מחשבות נכונות כדי להתמקד במושגים ובפחדים שמאחוריהם. המושגים הם למעשה חומר. כשאתם מפוררים את הרוע מאחורי המושגים, אתם תראו את ההבדל.

אני מבין שמתרגלים רבים סובלים כבר זמן ארוך מקארמת מחלה, וזה יכול להחליש את האמון שלהם. אני מבין כמה זה קשה.

המתרגלים צריכים להיות חזקים, לא משנה כמה זה קשה. עליכם לעודד את עצמכם. אל תתייחסו אל עצמכם כאל חולים. אתם מתרגלי דאפא.

אם תוכלו להסתכל פנימה בזמן מצוקות גדולות, וללכת קדימה מתוך אמונה במאסטר ובפא, אתם תצליחו במשימה שלכם ותזכו בשבחיהם של אלה אשר תלויים בכם להצלתם.

אתם חייבים להיות חזקים, ולא להיעשות מפוחדים בגלל מצוקות. אתם לא נלחמים לבד. המאסטר והפא יהיו שם לתמוך ולעזור לכם. אתם חייבים לחשוב על המאסטר כשאתם במצוקה. כשאתם חושבים על המאסטר ועל הפא הכוח של הפא יפתור את כל הבעיות. אתם יכולים לסמוך על המאסטר ועל הדאפא.