לזהות את ההחזקות שלי בכל מחשבה ומחשבה

(Minghui.com) ביקרתי היום מתרגלת עמיתה. כששמעתי את ההבנות שלה לגבי כתבי הדאפא, התרשמתי באמת מהתובנות שלה.

אחר כך היא אמרה: "לפני כמה ימים קראתי מאמר באתר מינג-הווי. הרגשתי שההבנה של המחבר לגבי הפא היא כמעט ברמה של הגעה להארה. הייתי רוצה באמת שתהיה לי הזדמנות לשתף התנסויות עם מתרגל כזה. זה יעזור לי להשתפר מהר יותר".

הבנתי שהיא מתכוונת שהיא מאמינה שלא טיפחתי היטב בעת הנוכחית. אפשר היה גם להבחין שהיא מוטרדת מהעובדה שהיא לא יכולה לדבר עם המתרגלים האלה שמתקדמים קדימה במרץ. אבל תוך כדי שהקשבתי למה שהיא סיפרה על המאמר שקראה במינג-הווי, קלטתי פתאום שהמאמר שהיא מדברת עליו הוא שלי.

רציתי לומר לה: "אני כתבתי את המאמר הזה". אבל הייתה לי הרגשה שהמאסטר לא רוצה שאומר זאת, כך שסגרתי את הפה.

אחרי שעזבתי את ביתה, חשבתי על מה שקרה ומלמלתי לעצמי כשאני רוטנת: "את חושבת שמתרגלים סביבך אינם מתרגלים היטב, אבל האם את יכולה להאמין שהמאמר נכתב על ידי? אני מטפחת כבר יותר מ-20 שנה... איך יכול הטיפוח שלי להיות גרוע כפי שאת חושבת? כשאני מנסה לומר לך את ההבנה שלי, את אינך מקשיבה אף פעם. את תמיד מפסיקה אותי באמצע ורק מדברת על ההבנות שלך, כאילו שאת יודעת טוב יותר..."

אחרי זמן מה הבנתי שהמחשבות שלי לא נכונות. שאלתי את עצמי: "מה המאסטר רוצה שאלמד מהמקרה הזה? אני חייבת להסתכל על עצמי כשהיא משמשת לי ראי".

ברגע ששיניתי את נקודת המבט, הגעתי פתאום להבנה.

רק אתמול שוחחתי עם שלושה מתרגלים אחרים. היינו כה מודאגים שמתרגלים באזור שלנו אינם מתבוננים פנימה. בכל פעם שמישהו ניסה לפנות אליהם לגבי זה, הם לא רצו להקשיב. ארבעתנו דאגנו שמצבי הטיפוח שלהם אינם עומדים בסטנדרט. האין זה אותו דבר כמו שהמתרגלת הזאת עשתה לי?

המתרגלים שהיינו מודאגים לגביהם טיפחו גם הם יותר מ-20 שנה. איך יכול להיות שלא הייתה להם מעלה כלשהי? על פני השטח נראיתי באמת מודאגת מאוד לגביהם ולגבי מצבי הטיפוח שלהם, אבל מה שלא הבנתי היה שמאחורי הכוונה הזאת הסתתרו חשיבה שלילית והתנשאות.

כשזה נוגע לפילוגים בקרב מתרגלים וזלזול זה בזה, רוב המתרגלים לא תוקפים או פוסלים אחרים ביודעין. רוב האנשים הם פשוט כמוני. הם רק מסתכלים על ההחסרות של מתרגלים אחרים. בשם הדאגה למצב הטיפוח שלהם, הם תמיד מזלזלים בהם, וזה מוביל בסופו של דבר לפילוגים בינינו.

בשאלות ותשובות בהרצאה "לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק" נאמר:

"תלמיד: איך נוצרו הפילוגים בין המטפחים העמיתים? ומה ניתן לעשות כדי להמיס אותם?

המאסטר: כשהחזקות אנושיות מתנגשות, ואנשים מסרבים להתבונן פנימה, כאשר כל אחד רואה את הדברים עם חשיבה אנושית ומזלזל באחר, ייווצרו פילוגים במהלך הזמן. ובדיוק כמו אנשים רגילים, הם יפסיקו להסתדר זה עם זה. במקום זאת, הסתכלו על הדברים עם מחשבות נכונות, ואם שני הצדדים יכולים לחפש את ההחסרות שלהם עצמם, ובאמת שכל אחד יפעל טוב יותר, אז תראו שהצד השני ישתנה, ושהאדם ההוא יחפש את ההחסרות שלו. אם תוכלו לעשות זאת, אז לא יופיעו פילוגים. להמיס את הפילוגים לא שונה מזה. כולכם מטפחים באותו הפא, ולכולכם יש אותו הייעוד הגורלי. אז אם יש משהו שאתם פשוט לא יכולים להתגבר עליו, אז תעשו שיחה מלב אל לב עם האדם השני ובאמת תהיו מוכנים להכיר בכל החסרה שלכם שהוא יצביע עליה. האם הבעיה לא תיפתר אז?"

כשלמדתי שוב את הקטע הזה הבנתי, שבעבר, כשהרגשתי שאחרים אינם מטפחים טוב כמוני או כשרציתי לעזור לאחרים, לא הסתכלתי על דברים עם מחשבות נכונות. לא הסתכלתי על ההחסרות שלי עצמי. למעשה, אם הייתי מתבוננת פנימה ופועלת היטב, מי שמולי היה מסוגל לראות את הבעיות שלו עצמו ולפעול היטב באופן טבעי. ואני לא הייתי צריכה לדאוג לגביהם.

כששמעתי כמה מתרגלים מדברים איך כמה מתרגלים מקומיים התגברו על מצוקות בעזרת המאסטר, חשבתי לעצמי: "זה כה מסוכן. המתרגלים האלה צריכים לטפח את עצמם באמת או שהרוע ינצל את המצב. טיפוח הוא עניין רציני".

כעת אני מבינה שאולי בלא יודעין עזרתי לדברים להתפתח כשהכוחות הישנים רדפו את המתרגלים העמיתים האלה. אף פעם לא חשבתי שמחשבה כזאת עלולה להוסיף למצוקה של מתרגל עמית או לגרום לה ישירות. אבל עכשיו אני מבינה שכל מחשבה ומחשבה של מתרגל היא עוצמתית. מחשבה נכונה יכולה לפורר את הרוע כהרף עין, אבל מחשבה שאינה כה נכונה, גם היא יכולה להביא נזק עצום.

נהגתי לומר לאבי: "זה וזה מטפח היטב באמת". זמן קצר לאחר מכן, הייתי אומרת לו: "המתרגל הזה נפל בטיפוח". או שלפעמים הייתי אומרת לו: "המתרגל הזה הוא כה מדהים". אבל מיד אחרי זה המתרגל הזה מת או סטה מהדרך הנכונה.

אחרי שזה קרה מספר פעמים, שוב סיפרתי לאבי על אחד המתרגלים שטיפח היטב. הוא אמר לי: "אני מנסה להבין אם את מספרת את האמת או לא. איך זה שכל מתרגל שטיפח היטב לדברייך, נפל ברמה בסופו של דבר או משהו רע קרה לו? את רואה? את שוב מספרת לי על מישהו שפועל היטב".

הייתי מזועזעת. מעולם לא קלטתי שהערצתי כל כך מתרגלים בעבר, וגם לא חשבתי מעולם שהנפילות שלהם קשורות אולי איכשהו אליי.

המאסטר דן בבעיה הזאת פעמים רבות בעבר:

"כמובן, דברים מסוימים התרחשו. מתרגלים באזורים שונים נעשו צלולים למדי, והם מסוגלים להבין דברים על בסיס הפא, ולכן הם יכולים להתייחס לדברים האלה בצורה נכונה. בעבר היו כמה מתרגלים שלעתים קרובות היו אומרים: 'זה וזה באתר התרגול שלנו פועל כה טוב! כל מה שהוא יעשה אנחנו נעשה גם'. אומר לכולכם שלחלוטין אין עליכם לעשות את זה, ואתם לחלוטין חייבים לא לחשוב כך, מטפחים לא יכולים לאמץ בני אדם אחרים כמודלים לחיקוי. הם חייבים לקחת את הפא בתור המורה! (מחיאות כפיים). ברגע שאתם מתחילים לעשות דברים [כמו שתיארתי] ולחשוב בצורה כזאת, שתי בעיות יצוצו. האחת היא שסביר שתדחפו את המתרגל הזה למצב שאין ממנו מוצא בשבילו. וסביר שהכוחות הישנים יגרמו לכך שיהיו לו בעיות ואפילו יגרמו לו לעזוב אותנו מוקדם כדי לבחון מתרגלים אחרים. [הם יחשבו:] 'אתם כולכם לוקחים אותו כדוגמה. תחת נסיבות כאלה האם עדיין תלמדו, והאם עדיין תטפחו?"' ("לימוד הפא בוועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004")

כמו כן הוא אמר:

"ועד כמה זה מבולגן? הנה דוגמה: יש תלמידי דאפא שהם ומשפחתם מתקדמים מאוד במרץ. הם נראים טוב מאוד לאחרים, ואפילו יש אנשים שמנסים ללמוד מהם. הם מסתכלים איך הם מטפחים ומטפחים באותו האופן. אבל אמרתי שעבור מטפחים אין מודלים לחיקוי. אם אתה הופך מישהו למודל לחיקוי במקום לנסות להבין את הפא בעצמך, זה יביא צרות. הכוחות הישנים אולי יחשבו שאתה רק מסתכל על איך שהוא מטפח במקום ללכת להבין בעצמך את הפא, אז יכול מאוד להיות שהם יגרמו לו למות....

זה מה שהכוחות הישנים עשו מהעניין הזה, הם משתמשים בשיטה המרושעת הזאת לבחון אחרים, לבחון אנשים באמצעות העניין הזה. "מה עכשיו? אתה חושב שהוא טיפח היטב והוא מת, האם עדיין תאמין?" העניינים האלה התרחשו פעמים רבות. לתלמידי דאפא רבים הייתה התנסות כזאת, וכולנו מודעים עכשיו לטקטיקות של הכוחות הישנים. אבל מבחינת הדרישות של המאסטר, הטיפוח הוא רציני; בן אנוש לא יכול לטפח לאלוהות רק על ידי כך שישב שם וילגום תה ויקרא קצת את הספר. רק כשמסוגלים לטפח באמת בנתיב הזה, זה יעבוד". ("הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013")

כשלמדתי את הפסקאות האלה בעבר, לא חשבתי שקיימת אצלי הבעיה הזאת, מפני שלא חיקיתי מתרגלים אחרים. תמיד למדתי את הפא וניסיתי להתעורר לפא בכוחות עצמי. לא חשבתי שהושפעתי מכך שמתרגלים אחרים נתקלו במצוקות או בבעיות. הרגשתי שאינני נמצאת בין האנשים האלה, עליהם דיבר המאסטר.

אבל המאסטר אמר:

" אומר לכולכם שלחלוטין אין עליכם לעשות את זה". (לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004)

הבנתי שאין עליי אפילו להעריץ מתרגל כלשהו. אם יהיו לי רגשות כאלה, הכוחות הישנים ירדפו אותו מתרגל כדי לבחון את האחרים.

המאסטר אמר:

"אתה חושב שהוא טיפח היטב והוא מת, האם עדיין תאמין?" ("הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013")

הייתי מופתעת לשמוע שמתרגל אחד שהערצתי והערכתי מאוד נעצר על ידי המשטרה. מתרגלים רבים חשבו שהוא התקדם מאוד במרץ. כעת אני מאמינה שמעצרו קרה בחלקו עקב ההערצה הקולקטיבית שלנו כלפיו.

כששמעתי לראשונה את הידיעה, התגובה הראשונה שלי הייתה שהוא יהיה בסדר ושאין כל צורך לשלוח מחשבות נכונות או להציל אותו. אך כשחפרתי עמוק יותר, הבנתי שהמחשבה "שהוא יהיה בסדר", עדיין התבססה על הערצה. ברגע שהבנתי שההחזקה הייתה מושרשת כה עמוק, שהיא מנעה בעדי לעזור למתרגל העמית הזה, התחלתי מיד לשלוח מחשבות נכונות עבורו.

ההבנה שלי היא שהשיפוטים שלנו כלפי מתרגלים אחרים ברמות שלנו עצמנו, אינם נכונים – הם שורש הקונפליקטים. כשאנחנו חושבים שאחרים אינם פועלים היטב ואנחנו מזלזלים בהם, זה מוביל לפילוג בקרב מתרגלים ואפילו יכול לדחוף אותם מטה. כשאנחנו חושבים שאחרים פועלים היטב ומתחילים לשבח אותם ולהעריץ אותם, זה גם יכול לדחוף אותם לתוך מקום מסוכן. כמתרגל, זה חשוב מאוד לטפח כל מחשבה ומחשבה. זה עניין רציני מאוד.

אני מקווה שאחרים יוכלו ללמוד מההתנסות שלי. רק כאשר נטפח באמת את עצמנו וניישר קו עם הפא, נוכל לעזור למאסטר בתיקון הפא ובהצלת אנשים.