מה קרה למתרגלים שהועמסו על רכבות ואוטובוסים ונלקחו מבייג'ינג?

(Minghui.org) ב-28 באוקטובר 1999 הלכתי לבייג'ינג לעתור למען הזכות לתרגל פאלון דאפא (פאלון גונג). מיד כשהגעתי לבייג'ינג מישהו שאל אותי: "אתה מתרגל פאלון גונג?" ואז נלקחתי לתחנת המשטרה.

הרבה מתרגלי פאלון דאפא היו שם וכמה מהם מהעיר שלי. נחקרנו בזה אחר זה.

נחקרים במשטרה

בשעה שחיכינו להיחקר על ידי המשטרה, אנחנו המתרגלים התדיינו בינינו לבין עצמנו והחלטנו לא לומר למשטרה את שמותינו וכתובותינו, ורק לומר: "אני מתרגל פאלון גונג".

מתרגל אחד חזר מהחקירה עם חבורות על עיניו ופניו. שאלנו אותו למה הכו אותו אך הוא לא אמר מילה.

השוטר שחקר אותי היה בשנות העשרים שלו. ביום השני של החקירה הוא שאל אותי: "אתה מצ'אנג-צ'ון? אם כן, ניתן לך לחזור לביתך. ראש העיר של צ'אנג-צ'ון מבקש מהממשל המרכזי לתת לאלו מצ'אנג-צ'ון לחזור לביתם. יותר מדי אנשים מצ'אנג-צ'ון באו לבייג'ינג ובתי החרושת שם הפסיקו לפעול".

הוא המשיך ואמר: אם לא תאמר לנו את שמך ומאיפה אתה, נעמיס אותך על רכבת ונשלח אותך לערבה הצפונית הגדולה. כבר שלחנו כמה רכבות עמוסות אנשים לשם". חזרתי ואמרתי לו: "אני מתרגל פאלון גונג".

נראה שהייתה לו אהדה כלפי מתרגלים והוא שאל: "אתה רעב? יש לך כסף? יש חנות קטנה מעבר לרחוב. אני יכול לקחת אותך לשם לקנות אוכל, אך אל תנסה לברוח. אל תכניס אותי לצרות".

הבטחתי לו שלא אגרום לו לצרות. הוא ביקש ממני לקנות אוכל גם למתרגלים האחרים.

מאוחר יותר נלקחתי למרכז מעצר והכניסו אותי לתא עם כמה פושעים ועם מתרגלי פאלון גונג. כל המתרגלים בתא היו מבייג'ינג וכמה כבר היו שם יותר מחודשיים.

מתרגל אחד בתא אמר לי: "אתה תצא מכאן בקרוב. כל המתרגלים מערים אחרות כבר שוחררו. אך אף אחד לא יודע לאן הם נלקחו".

אין מקום עבורנו בבייג'ינג

המתרגלים נחקרו ללא הפסק במרכז המעצר וכולנו נשאלנו לשמותינו וכתובותינו. בחקירה האחרונה שלי כשהשומר דיבר אליי, לפתע נזכרתי בשני דברים שעשיתי לפני שעזבתי לבייג'ינג.

קודם כל, התפטרתי מעבודתי והגשתי דו"ח איך ליצור קשר עם כל לקוח שטיפלתי בו. לא רציתי לעזוב מבלי לתת למנהלים שלי מידע חשוב ולגרום הפסד כלשהו למעסיק שלי בעקבות עזיבתי.

כשהרדיפה החלה התחלתי לספר להם שאני מתרגל פאלון גונג וששידורי הטלוויזיה המשמיצים את הפאלון גונג הם כולם שקרים. עמיתיי לעבודה בטחו בי וגישתם החיובית כלפי הפאלון גונג חיזקה את הביטחון העצמי שלי ללכת לבייג'ינג לעתור למען הדאפא.

נפרדתי גם ממשפחתי וביקשתי מהם לשמור היטב על ספרי הדאפא שלי. הם הבטיחו לי שכך יעשו!

זה עבר במחשבתי במשך כמה רגעים לפני שהחלטתי לומר למשטרה את שמי וכתובתי. שוטר אחד אמר: "זה לא משנה אם תאמר לנו את שמך וכתובתך, כולכם תשלחו מחוץ לבייג'ינג. אין לנו מקום להחזיק את כולכם".

החוויה הקשה של המתרגלים בבייג'ינג

המשטרה המקומית החזירה אותי לעירי, ונכלאתי יחד עם עוד מתרגלים שנסעו לבייג'ינג. מתרגלת אחת תיארה בפרטי פרטים את חווייתה הקשה בבייג'ינג.

"ראיתי אוטובוסים עמוסים באנשים עוזבים את כיכר טייאננמן", היא סיפרה. "לאחר שעשיתי כמה צעדים לתוך הכיכר דחפו אותי לתוך אוטובוס. האוטובוס נסע ל"כפר משחקי אסיה". לפני שהצלחתי לצאת מהאוטובוס, מישהו בחוץ אמר: 'המקום כבר מלא'. אז האוטובוס הסתובב בחזרה ונסע לאצטדיון פנג-טאי. גם שם היה כמעט מלא, ואנשים רבים ישבו על הרצפה בצפיפות, שורה אחר שורה".

היא סיפרה: "המתרגלים הוכרחו לשבת כשרגליהם פשוקות וידיהם על ברכיהם. גופו של זה מקדימה חייב להיות במגע קרוב עם גופו של האדם שמאחוריו. אם הם לא היו קרובים מספיק, השוטרים דרכו על גבם. לא שינה אם המתרגל הוא זכר או נקבה, צעיר או זקן".

היא המשיכה: "כשכמה מתרגלים רצו ללכת לשירותים, השוטרים אמרו: 'המאסטר שלכם ביקש מכם להתנהג לפי אמת-חמלה-סובלנות, תתאפקו'. הרבה אנשים לא הצליחו להתאפק.

כשהמבוגרים והילדים היו רעבים, השוטרים אמרו דבר דומה: 'תשלימו עם זה.מי שיאמר לנו את שמו וכתובתו יכול לעזוב'.

"בכניסה לאצטדיון היו הרבה שוטרים מאזורים שונים שחיכו לקחת את המתרגלים חזרה לעירם. אם מישהו לא אמר את שמו וכתובתו הוא לא הורשה לעזוב".

מספר גדול של מתרגלים עצורים נעלמו

סביב ה-28 באוקטובר 1999, מספר גדול של מתרגלי דאפא בסין הלכו לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג. מכיוון שהם סירבו לומר את שמם וכתובתם, הם הועמסו לאוטובוסים ורכבות ונלקחו למקומות שאף אחד לא יודע עליהם.

איפה המתרגלים העצורים האלה? לאן הם נלקחו לאחר שהועמסו על הרכבות והאוטובוסים? מה מצבם עכשיו?

אסור לנו לשכוח אותם!