(Minghui.org)

שיתוף מוועידת הפא של NTD ואפוק טיימס בשנת 2018

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996 כשהייתי בן חמש. באותה שנה הייתי בר מזל להשתתף בוועידה הראשונה הבין-לאומית לשיתוף התנסויות בטיפוח בפאלון דאפא [שנערכה בסין]. ראיתי את המאסטר ושמעתי אותו מלמד את הפא.

ב-25 באפריל 1999 הוריי ואני הצטרפנו לאלפי המתרגלים במחאה השקטה בג'ונג-נאן-האי בבייג'ינג. אחרי שהחלה הרדיפה ב-20 ביולי 1999 הוריי ואני נסענו לכיכר טיאננמן להגן על שמו הטוב של הפאלון דאפא. החזקנו שלטי מידע ותרגלנו את התרגילים.

בנקודה מסוימת הוחזקנו שלא כחוק בתחנת המשטרה של טיאננמן. בזמן שעמדתי מביט דרך גדר המתכת שהקיפה את המתחם הסגור, אחד השוטרים ניגש אליי וצעק בכעס שהוריי הנחו אותי לעשות דברים שטותיים. השבתי שאני אתרגל פאלון גונג גם אם יגרמו להוריי להפסיק את התרגול. הוא פנה והלך ממני בשקט.

במשך השנים הבאות, משפחתי ואני נרדפנו בדרכים שונות, אבל היינו מסוגלים להתגבר על כל דבר בעזרת הדאגה וההגנה מלאי החמלה של המאסטר.

כשהייתי מבוגר מספיק ללמוד בחטיבת הביניים ולאחר מכן בבית ספר תיכון, קראתי את הרצאות המאסטר לגבי הצלת אנשים. הבנתי שעליי להבהיר את האמת לקרוביי ולחבריי. אבל תחילה עליי להראות להם שאני באמת דואג להם כדי שהם ירצו לקבל ממני את האמת. התחברתי לתלמידי הכיתה שלי וחיפשתי הזדמנויות להבהיר להם את האמת.

רעיונות כיצד לשוחח איתם על הרדיפה הגיעו אלי בזמן שלמדתי את הפא. העברתי זמן רב בלימוד המידע להבהרת אמת שמתרגלים אחרים אספו מאתר מינג-הווי. הייתי מסוגל להעלות כמה גישות טובות לשוחח עם אנשים ולשכנע אותם לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוניה. רבים מחבריי לכיתה היו מוכנים לפרוש.

בחופשות הקיץ ביליתי זמן רב בקריאת הספר "ג'ואן פאלון" וההרצאות החדשות של המאסטר. זה הניח בסיס מוצק לטיפוח שלי.

ב-2008 הוריי החליטו לשלוח אותי לקולג' באחת מערי המערב התיכון של ארה"ב. באותה שנה ראשונה חוויתי שינוי עצום. גדלתי בסביבת טיפוח מוצקה שבה אנשים סביבי עודדו אותי לתרגל.

אולם כשנכנסתי לקולג', הצעירים בגילי פינקו את עצמם. הם חיפשו הנאות וסיפקו את התשוקות השונות שלהם. הרגשתי שאני מוקף בכל מיני פיתויים. רבות מההחזקות שלי עלו על פני השטח והרגשתי שאני נגרר לאט מטה. התחלתי להתרכז בתועלות חומריות ובהנאות של אנשים רגילים כמו גם ברגשות. הרגשתי שקשה לשחרר את ההחזקות האלה והרפיתי בטיפוח שלי. הפסקתי אפילו להשתתף בקבוצת לימוד הפא המקומית.

יום אחד, עמדתי מול תמונת המאסטר כשאני חושב על ההחזקות שלא הייתי מסוגל לשחרר. ביקשתי עזרה מהמאסטר ואמרתי: "אינני יודע איך לשחרר את ההחזקות האלה. אני באמת רוצה להתקדם במרץ קדימה".

מיד לאחר מכן, התחלתי להרגיש שיש לי מוטיבציה רבה להשתתף בלימוד הפא השבועי ולהפוך חלק מסביבת הטיפוח המקומית. הרגשתי שאני יכול להתייחס בקלילות להחזקות שלי שהיה כה קשה לשחרר אותן. הבנתי את החשיבות באמונה במאסטר ובהתמדה שלי בלימוד הפא. הרגשתי נהדר!

לפני שהתחלתי ללמוד בקולג', הטיפוח שלי היה תלוי בתזכורות של הוריי ובפיקוח שלהם עליי. הניסיון שלי בקולג' אפשר לי להבין מה פירוש הדבר לטפח את עצמך. ראיתי בבירור שאני הולך על נתיב שונה לחלוטין מזה של אנשים רגילים בגילי. אני לא צריך להתמקד על דברים שהם רדפו כמו ציוּנים, מקומות עבודה, כסף, רגשות ותהילה. יש לי משימה ואחריויות.

אתגרים מופיעים

אחרי שסיימתי את לימודיי בקולג' הצטרפתי למשרד "האפוק טיימס" בוושינגטון די.סי. ככתב במשרה מלאה. חשתי שאני מתאים מאוד להיות כתב, משרה בה צריך לעבוד על משימות מהנות שתמיד היו מעניינות.

אחרי כמה שינויים, המשרד המקומי היה זקוק לאנשי מכירות. נזכרתי בחלום שבו המאסטר הנחה אותי להפוך לאיש מכירות. נוכחתי לדעת שהמשרד נזקק לאנשי מכירות יותר מאשר לכתבים, כך שהחלטתי שעליי לנסות להיכנס למכירות.

בתחילה הכול הלך די חלק. ניהלתי שיחות טלפון, שלחתי אימיילים ללקוחות וביקרתי אותם. בעזרת מתרגלים מנוסים יותר הצלחתי בכמה מכירות. כשהמחשבות הנכונות שלי היו חזקות הצלחתי גם למכור ללא עזרה.

התחלתי לחשוב שמשרה במכירות אינה כה קשה כפי שתיארתי לי. המחשבה הזאת נִיפחה את ההחזקות שלי לכישרונות של עצמי ולאימות עצמי. בהיותי כתב הזנתי בלא יודעין את המושגים האלה.

כמו כן התחלתי לערב עבודה וטיפוח. חשבתי שכל עוד עבודתי הולכת בצורה חלקה, אני לא אפגר בטיפוח. התחלתי להשקיע יותר זמן בעבודה ונראיתי על פני השטח כמו עובד חרוץ. לעתים קרובות נשארתי עד מאוחר במשרד ועבדתי שעות נוספות. אולם ככל שביליתי זמן רב יותר בעבודה, הזמן שלי לעשות את שלושת הדברים התקצר. ככל שנסחפתי הלאה מהסטנדרטים של הדאפא הרפיתי מהסטנדרטים שלי לטיפוח ולשיפור השין-שינג.

לילה אחד חלמתי שאני מטפס על קיר. כשכמעט הגעתי למעלה, נגמר לי הכוח לפתע והחלקתי צטה. לאחר מכן ראיתי את המאסטר כשהוא צועד לקראתי,.מחזיק בכדור של חוטים סבוכים המאסטר אמר בחומרה: "אתה רק חושב על איך לטפס במהירות, אבל אינך חושב באמת על הטיפוח שלך".

אחרי שהתעוררתי, הבנתי שכדור החוטים הזה מסמל את הפרצות והקשרים הבלתי פתורים בלבי עקב ההשמטות שלי. לא הדגשתי את טיפוח השין-שינג שלי במשך זמן רב. הבנתי שיש לי בעיה רצינית. אולם עקב מצב הטיפוח העלוב שלי חשתי חסר אונים. לא ידעתי מה לעשות.

כל זה הכביד עלי מאוד: ההחזקות שלא סילקתי, המצוקה שחוויתי מכך שלא הקדשתי תשומת לב לפרטים הקטנים, ביחד עם הלחץ מחיי היום יום וענייני כספים.

נעשיתי מדוכדך ומיואש והרגשתי שאינני יכול להמשיך לעבוד במדיה. חשבתי שאם מצבי יימשך כך, לא אהיה מסוגל לעשות שום דבר היטב. במקום זאת הרגשתי שהפרויקטים של המדיה מפריעים לי. עזבתי את המשרד בדי.סי בקיץ 2016 ועברתי לניו יורק, שם מצאתי עבודה רגילה.

פריצת המצוקות

כמה מהחודשים הבאים אחרי שעברתי לניו יורק היו הבלתי נסבלים ביותר ב-20 שנותיי בטיפוח. לפעמים חשבתי שכבר הפסקתי לתרגל. המכשולים וההחזקות נראו כה קשים לפרוץ דרכם, לא משנה כמה חזק ניסיתי. הייתי מדוכא, אפילו התחלתי לפקפק אם אני אמור הייתי להיות מתרגל, אם אני ראוי להיות התלמיד של המאסטר ואם אוכל לפרוץ דרך שכבות התכנונים שנעשו על ידי הכוחות הישנים.

המשכתי לשאול את עצמי: "האם שנות הטיפוח שלי באמת נהרסו? האם אינני מסוגל לצעוד על הנתיב הזה?" הרגשתי כטובע בים של ייאוש ואפלה.

אבל תמיד זכרתי שהמאסטר רוצה שכל אחד מתלמידיו יצליח בטיפוח. ידעתי שכל עוד לא אוותר ולא אעזוב את הדאפא, המאסטר לא יוותר עליי.

המאסטר אמר:

"למעשה, כל מה שאינו בהתאמה לדאפא ולמחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא נגרם מהמעורבות של הכוחות הישנים, וזה כולל את כל הגורמים הלא ישרים של עצמכם. זאת הסיבה שקבעתי את שליחת המחשבות הנכונות כאחד משלושת הדברים העיקריים שתלמידי דאפא עושים." ("על הגלים שעורר המאמר על הפו-יואן-שן", 2016 - תרגום הצוות הכחול)

לעתים קרובות שיננתי שוב ושוב את המשפט הבא מתוך הרצאת המאסטר "מהו תלמיד דאפא":

"ככל שהדברים נראים יותר חסרי תקווה, ייתכן שהתקווה היא ממש מול עיניכם." ("מהו תלמיד דאפא", 2011)

הבנתי שכתלמיד דאפא, לא משנה כמה רע אולי התנהגתי על פני השטח, אין עליי להכיר בדברים שהכוחות הישנים תכננו עבורי. אין עליי לחשוב שאני מטפח גרוע.

לפעמים פחדתי שהכוחות הישנים מחכים ומחפשים כל הזדמנות לרדוף אותי. ואז הייתי חושב: "יש לי את המאסטר. הכוחות הישנים אינם ראויים לרדוף אותי, לא משנה כמה גרוע אני מתנהג".

נקודת מפנה

לילה אחד חלמתי שהמאסטר ניגש אליי וקרע משהו מפניי אבל לא את הכול. המאסטר ראה לנכון להשאיר שכבה של חומר, ואז שאל אותי לגבי הטיפוח שלי. הייתי נבוך מכדי לומר שמצבי נורא, כך שהורדתי את ראשי ואמרתי בשקט: "הכול בסדר".

כשהרמתי את ראשי המאסטר לא דיבר, אבל במקום זאת הביט בי בהבעה שלעולם לא אשכח – מבט שהיה מלא בחמלה לאין שיעור, כמו אבא המביט בילד שלא התנהג כהלכה. המאסטר ידע כל דבר, אבל לא הייתה ארשת חמורה במבטו, גם לא ביקורת או אשמה, אלא חמלה, קבלה ואמונה. בכיתי ממש חזק. המאסטר שאל: "אתה יודע מה לעשות עכשיו?"

כשהתעוררתי ידעתי שאינני יכול להמשיך ככה. המאסטר חיכה לי שאכוונן את מצב הטיפוח שלי. כפיתי על עצמי להתמקד בלימוד הפא. כשלמדתי את הפא הרגשתי שכבה כבדה של חומר מול עיניי וחשתי שהפא לא מצליח להגיע למוחי. בכל זאת התמדתי בלימוד.

אחרי מספר חודשים התחילו לי סוף סוף מחשבות נכונות. אבל הרגשתי שאני עומד מול התנגדות אדירה, ומצב הטיפוח שלי עלה וירד. שוב נעשיתי מדוכדך בטיפוח.

חלמתי חלום נוסף בו גוף הפא-שן של המאסטר עמד על ענן והביט בי מטה בעולם האנושי. הצמדתי את ידיי לתנועת כבוד של הא-שי וצעקתי בהתרגשות: "מאסטר! מאסטר!". סוף סוף הבנתי למה בציורי שמן מערביים קלאסיים מופיעים אנשים המביטים מעלה כלפי השמים, רואים ישויות אלוהיות ועל פניהם הבעת פליאה והערצה.

כשהשגתי חזרה את קצב עשיית שלושת הדברים, המאסטר עזר לי לסלק את כל החומרים השחורים. יום אחד הבנתי פתאום מה לעשות והייתי מסוגל לפרוץ דרך המצוקות.

במהלך הזמן הקשה ביותר שמרתי על המחשבה הנכונה הבסיסית ביותר – של אמונה במאסטר ובפא. חרף מצב הטיפוח העלוב שלי, האמנתי בנחישות שהכוח של המאסטר ושל הפא הוא ללא גבול.

הרגשתי שפרצתי דרך התכנון של הכוחות הישנים ושנולדתי מחדש לגמרי. הרגשתי שעברתי באמת דרך מבחן של חיים ומוות.

לפני כל זה חשבתי שהבנתי את הטבע הרציני של הטיפוח כמו גם את חשיבות עשיית שלושת הדברים, הסתכלות פנימה וטיפוח ביציבות. אולם אחרי המצוקה הזאת הבנתי זאת באמת מעומק לבי.

לעתים קרובות מצאתי תירוצים שונים להרפות. אפילו חשבתי שכבר טיפחתי זמן כה ארוך שמותר לי לנוח לעתים.

המאסטר אמר:

"ברגע הקריטי, כשאני מבקש מכם להיפרד מהאנושיות, אינכם עוקבים אחרי. אף אחת מההזדמנויות לא תחזור שוב. טיפוח-תרגול הוא דבר רציני, והפער הוא יותר ויותר גדול. זה מסוכן מאוד כשמוסיפים כל דבר שהוא אנושי לתוך הטיפוח-תרגול." ("לחפור את השורש", "יסודות להתקדמות במרץ")

הבנתי שבעבר עשיתי כל מה שהתחשק לי. כשלא הצלחתי לשחרר את ההחזקות שלי, לא הייתי מוכן להביט פנימה. מצאתי תירוצים שונים ודחקתי את העניין לעתיד. אולם אחרי המצוקה הזאת הבנתי:

"אֱמוד עצמך בכל דבר אל מול הפא, ליישם זאת בפועל, זהו טיפוח." ("הונג יין", "טיפוח בפועל")

לא רק שעליי להחמיר עם עצמי בעשיית שלושת הדברים יום יום, עליי להחמיר מאוד עם עצמי גם בנוגע להסתכלות פנימה ולטיפוח שלי. לא משנה לנוכח איזה מבחנים, מצוקות או קשיים אני עומד, אני חייב באמת להשתפר. יכולתי לחוש את עצמי משתפר במהירות.

המדיה היא הנתיב שלי

התחלתי לעבוד במשרה חלקית במדיה. הבנתי שנתיב הטיפוח שלי הוא במדיה, כך שעזבתי את העבודה הרגילה שלי והצטרפתי באוגוסט 2017 למשרד בניו יורק. עכשיו אני יכול לראות שינוי גדול בטיפוח שלי והשין-שינג שלי משתפר מדי יום.

במשרדי ההנהלה בניו יורק נראה שהכול משתנה בכל יום והכול נע קדימה במהירות גדולה מאוד. בהתחלה, הלב שלי זז לעתים מהבחירות שלי בנוגע למשימות. ואז הבנתי שהשינויים האלה היו חלק מההשתפרות שלי.

התחלתי להבין מדוע תוכנן עבורי לעבוד במכירות. אולי אינני לגמרי מתאים למכירות, אבל זה אפשר לי לעמוד ישירות מול החסרים שלי בטיפוח. כל זה הוא חלק מנתיב הטיפוח שלי שתוכנן על ידי המאסטר.

בכל פעם שהחלפתי לתפקיד חדש גיליתי כמה היבטים בעבודה שהיה לי קשה להסתגל אליהם. בכל פעם שזה קרה, רבות מההחזקות שלי נחשפו.

פעם אחת חשבתי לי בשמחה שהסתגלתי לתפקיד החדש שלי. באותו יום אחר הצהריים העבירו אותי למקום אחר.

טיפוח חמלה

במהלך השנה שעבדתי במדיה, הבנתי את החשיבות של חמלה וטוב לב. מאחר שהיו לי כל יום אינטראקציות עם מתרגלים עמיתים, הבחנתי שהדרך בה אני מתייחס למתרגלים עמיתים היא לפעמים שונה מהדרך בה יש לי אינטראקציות עם אנשים שאינם מתרגלים. כשזה נוגע למתרגלים עמיתים, חסרים לי לעתים קרובות חמלה, סובלנות או כבוד.

אני מתייחס למדיה כאל משפחה גדולה ומרגיש שמתרגלים אחרים הם חלק מאיתנו בזמן שאני רואה אנשים אחרים כאנשים מבחוץ. איך זו יכולה להיות חמלה אמיתית?

המאסטר אמר:

"בתרגול גונג צריך להדגיש מוסריות, לעשות מעשים טובים ולהיות בשָן. על האדם לנהל את עצמו כך בכל מקום ובכל מצב." ("ג'ואן פאלון", "פוּ-טִי")

המאסטר דיבר שוב ושוב על טיפוח חמלה. אולם לא הקדשתי לכך תשומת לב. הבנתי שאם אינני מטפח באמת חמלה וטוב לב, כיצד אוכל להשיג את הסטנדרט של חוסר אנוכיות מוחלטת ביקום החדש?

נוכחתי גם לדעת שהיעדר החמלה שלי נובע מקנאה. כמו כן גיליתי גם החזקה לתחרותיות, להתפארות וגאווה. באמצעות ההליך לחפור החוצה את השורשים, חשתי עוד חמלה מגיחה מלבי, ומחשבותיי הפכו רגועות וצנועות.

ההחזקה הקשה ביותר לשחרר היא רגשות וכשהפכתי נחוש בעניין, זה נעשה מכאיב ביותר. ידעתי שאני נמצא בנקודת מפנה. החומר השחור עמד להסתלק. עליי להיות מאושר.

בכל פעם שחשתי שזה קשה מדי לסבול הייתי משנן שוב ושוב:

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל רצונו מחושל מוצק כיהלום ללא החזקה לחיים או למוות הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות" ("מחשבות נכונות ופעולות נכונות", "הונג-יין II") (תרגום זמני, לא רשמי)

ההחזקה שלי לרגשות נחלשה בהדרגה.

קראתי בהרצאתו של המאסטר "הרצאת הפא בוועידת הפא בוונקובר, קנדה בשנת 2003":

"אבל כמטפח, בהעלאת הדרישות כלפי השין-שינג שלך ובוויתור על החזקות, אי אפשר שיהיו הנחות ובהחלט אי אפשר להוריד את הסטנדרטים, כי בזה צריך לקחת אחריות על העתיד, על היקום העתידי ועל היצורים החיים של העתיד. תלמידי דאפא רבים ישיגו סטטוס של יצורים חיים גדולים מאוד והם יקיפו ויכילו יצורים חיים רבים, אפילו יצורים חיים לאינספור. לכן אם הסטנדרטים שלך יורדים, השכבה הזאת של היקום לא תישאר לזמן ארוך והגוף הרקיעי של הרמה הזאת לא יישאר לזמן ארוך. לכן חייבים לענות על הקריטריונים."

הבנתי שהטיפוח שלנו מתחבר להצלת אין-סוף ישויות חיות ולהרמוניה הנצחית של היקום העתידי. זוהי הסיבה שאנחנו מטפחים לקראת סטנדרט גבוה מאוד.

בנוסף אני רוצה לספר לכולם שהשיתוף של עמיתיי המתרגלים עזר לי רבות. זה כולל את המאמרים באתר וברדיו של מינג-הווי, את ועידות הפא השונות ואת קבוצת לימוד הפא. כל מתרגל הבהיר והסביר לי, העניק לי השראה והזכיר לי.

תודה רבה לך מאסטר רב החסד! תודה לכם מתרגלים עמיתים!