תובנות חשובות שהשגתי במהלך הטיפוח

(Minghui.org)

[שיתוף מוועידת הפא האירופית בשנת 2018]

ברכות מאסטר מכובד! ברכות מתרגלים עמיתים,

הגעתי ממונטנגרו ואני מתרגלת פאלון גונג במשך שנתיים וחצי.

בשנה שעברה החלטתי להמשיך בלימודיי. הייתי מודעת שעומדת לפניי תקופה קשה, משום שידעתי שעליי להקדיש זמן ללימודים ולביקור בשיעורים, להקדיש זמן ללימוד הפא ולתרגול התרגילים, ללכת לעבודה, להשתתף בשיעורי חובה שלי לשפה זרה, לעשות את עבודות הבית ועוד. אולם החלטתי לעשות כל זאת והייתי נחושה מאוד.

המאסטר אמר:

"אתה אומר שאתה חייב להיות נחוש ויציב. עם לב כזה, אם תוכל באמת להיות נחוש ויציב ברגע ההוא, תפעל היטב באופן טבעי, כי השין-שינג שלך כבר השתפר." ("ג'ואן פאלון")

העבודה שלי לא תובענית מדי ויש לי זמן חופשי רב במהלך שעות המשרד. הייתי לעתים קרובות מתרגלת את התרגילים בעבודה, כשלא היה דבר אחר לעשות וכשהייתי לבדי במשרד.

כשהחלו לימודיי באוניברסיטה, הדברים נעשו קשים יותר. פתאום, לא הייתי עוד לבד במשרד ואפילו כשהיה לי קצת זמן להיות לבד, זה היה למשך זמן קצר מאוד.

הבנתי שהגיע הזמן לסלק את ההחזקה שלי לישון יותר מדי, ולמושג שאני זקוקה ל-8 שעות שינה כדי לתפקד כמו שצריך.

התחלתי להתעורר בשעה 5:00, לתרגל וללמוד את הפא. היו זמנים שחשתי עייפה מאוד, אבל כמטפחת הבנתי שזו רק צורה של הפרעה, כך שהגברתי את לימוד הפא שלי.

ואז, אפילו כמות העבודה גדלה במשרד. הבנתי שעליי לעבור את המבחן. עשיתי את עבודתי באופן מצפוני.

המאסטר אמר:

"לכל אחד יש עבודה והוא צריך לעשות אותה היטב;" ("ג'ואן פאלון")

בעודי לומדת לבחינות שלי, גיליתי שאינני יכולה להבין את החלק העיוני בחומר הלימוד, מפני שבדרך כלל אני מטפלת בעיקר במספרים והייתי די טובה בהם. לאט לאט נכנסתי לפאניקה, אבל אז נוכחתי לדעת שהגיע הזמן עבורי ללמוד את הפא יותר.

ברגע שלמדתי את הפא יותר, הדברים נפתרו בקלות בכל התחומים האחרים. בעבר לקח לי 20 יום ללמוד משהו שכיום אני מסוגלת ללמוד אותו במחצית הזמן בלבד.

כמו כן, פתאום חברים שלי החלו לצלצל אליי לצאת לבלות יותר. בתחילה, הייתי מסרבת, בטענה שאני עסוקה מדי. אך מהר מאוד הבנתי שהתנהגות כזאת אינה טובה וששום דבר איננו קורה במקרה בטיפוח, כך שלבטח יש סיבה לטלפונים שקיבלתי מהם.

כשידידיי צלצלו, שאלתי אותם מי יבוא והם החלו להזכיר כמה שמות חדשים בחוג הידידים שלנו. אלה היו אנשים שלא פגשתי בעבר והבנתי שזו הזדמנות עבורי לספר להם על הפאלון דאפא. בדרך זו ניסיתי לעשות את כל שלושת הדברים הנדרשים ממתרגלי דאפא.

אחרי זמן מה התחלתי לחוש עייפה. כמטפחת, הבנתי שזהו מצב של בן אדם רגיל. התמקדתי על מצב הטיפוח שלי ונוכחתי לדעת שאינני ממוקדת מספיק במהלך לימוד הפא. אחרי שתיקנתי זאת הדברים השתפרו.

המאסטר אמר:

"כשקושי צץ בטיפוח ובתרגול, אם אתה עדיין מתייחס לעצמך כאדם רגיל, הייתי אומר שהשין-שינג שלך באותו רגע ירד לרמה של אנשים רגילים." ("ג'ואן פאלון")

לעתים קרובות נתקלתי במבחני שין-שינג במהלך הבחינות שלי באוניברסיטה. כשאחד הפרופסורים שאל אותי אם אני רוצה לנסות שוב כדי לקבל ציון גבוה יותר, הרגשתי באותו הזמן שאני עוברת מבחן הנוגע להחזקה שלי לקבל ציונים גבוהים.

על בסיס המושגים האנושיים שלי, ציפיתי מהבחינות להיות קלות יותר אם אעשה את עבודת הסמינריון שלי היטב, אבל במציאות הדברים היו שונים לחלוטין. הבנתי שישי לי החזקה למושגים האנושיים ולציפיות שלי.

פעם הפרופסורית שלי חיקתה את שפת הגוף שלי אחרי ששאלה אותי אם אני מאושרת עם הציון שלי. שפת הגוף שלי רמזה שלא הייתי מאושרת, אף על-פי שזה היה ציון גבוה יחסית. אחרי שהיא חיקתה את שפת הגוף שלי, נוכחתי לדעת שעליי לעבוד גם על ההיבט הזה של התנהגותי.

השתתפתי באופן קבוע בקבוצת לימוד הפא ובאותו הזמן הייתה אפילו הצעה לעוד יום ללימוד הפא. למעשה כבר מההתחלה היססתי להשתתף. היו זמנים שלימוד הפא שלנו נמשך עד לשעות המאוחרות של הלילה והיה עליי להתכוונן מחדש לשגרת היום שלי. הייתי קמה מוקדם – לפעמים בסביבות השעה 4:00 כדי לתרגל, ללמוד את הפא, לעבור על עבודת האוניברסיטה שלי ואז לצאת מהבית.

מחשבות שונות עלו במוחי – אפילו כך, עליי להשתתף בכל הדברים האחרים תחילה ואז ללמוד מאוחר יותר את הפא. אבל למדתי לפסול את המחשבות האלה ולשים את הדאפא במקום הראשון.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"לָאו-דְזְה אמר פעם משפט כזה: "כשאדם עליון שומע את הטָאו, הוא ילך בו בחריצות". כשאדם עליון שומע את הטאו, הוא יחשוב שסוף סוף הוא השיג את הפא האמיתי. אם לא אתחיל את הטיפוח היום, עד אימתַי אחכה? הסביבה המורכבת, לדעתי, היא דווקא דבר טוב. ככל שהיא מורכבת, כך תיצור אנשים גבוהים יותר. אם אדם יכול להתעלות מעבר לזה, הטיפוח שלו יהיה היציב ביותר." ("ג'ואן פאלון")

בני משפחה צופים בשן יון

חשבתי לקחת את בני משפחתי לצפות במופע השן יון. משמעות הדבר, שיהיה עלינו לנסוע לאחת ממדינות אירופה המארחת את הלהקה, לרכוש כרטיסים ולדאוג למקומות לינה.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"עשיית מעשים טובים מייצרת את החומר הלבן. את החומר הלבן משיגים על ידי כך שעוברים קשיים, נושאים סבל או עושים מעשים טובים." ("ג'ואן פאלון")

אולם במשך תקופה זמן מסוימת היה לי קשה לארגן את הדברים. כרטיסי טיסה היו יקרים מאוד והיה קשה למצוא מקומות לינה במסגרת האפשרויות שלנו. חיפשתי מידע בכל הערים המארחות את הלהקה אבל הכול היה יקר.

העלות הייתה יקרה מעל לכל, אבל מה שעשה זאת קשה יותר היה שהייתי האדם היחיד המשלם על הכול. אני רציונלית מאוד כשזה נוגע להוצאת כסף, אבל הפעם היה עליי להחמיר יותר עם עצמי. הייתי מקבלת תחושת אי נוחת וכאב בריאות שלי רק למחשבה של ארגון כל הסידורים לנסיעה שלנו.

יום אחד חיפשתי טיסות ומקום לינה והיה לי חיזיון שהכאב בחזה שלי הוא חומר שחור שהופך סמיך יותר ויותר מדי רגע. ההבנה שלי הייתה שזו הייתה קארמה שנדחקה לתוכי. הסתכלתי פנימה מפני שהיו לי כאבים רבים והבנתי שזו אתראה עבורי.

עצרתי כל דבר שעשיתי ופשוט צפיתי בַּכאב. כל זה קרה בזמן שהייתי בעבודה וזה ארך למשך זמן ארוך. בינתיים הצטרף אליי עמית לעבודה במשרד ואני וידאתי שהוא לא שם לב לשום דבר. המשכתי להסתכל פנימה והבנתי שיש לי החזקה גדולה למשפחה שלי. אחרי הכול, התכוונתי לקחת את כל ה-11 לראות את שן יון ולא רציתי לפסוח אפילו על אחד מהם.

כל מיני מחשבות התחילו להופיע: "למה החלטתי לקחת את כולם דווקא בנקודת הזמן הזאת? אני עסוקה מאוד, יש כל כך הרבה דברים לעשות, אני לא אוהבת לטוס" – כל אלה היו מושגים שגם בני משפחתי נהגו להביע כל הזמן. היו לי מלא מושגים אנושיים, הייתי מלאה בהתנסויות מהעבר שלי. אבל אחרי שהבנתי כל זאת, החומר השחור החל להסתלק מהריאות שלי והכאב נרגע.

המאסטר אמר:

"אנחנו רואים שזה לא מועיל. זה משום שאנחנו יכולים לראות שבזמן שהרגליים כואבות החומר השחור תוקף את הרגליים. החומר השחור הוא קארמה שאפשר לסלק באמצעות סבל. כך הופכים אותה לדה. ברגע שמרגישים את הכאב הקארמה מתחילה להיות מסולקת. ככל שהקארמה תידָחף יותר למטה כך יכאב יותר ברגליים. לכן הכאב ברגליים לא מגיע ללא סיבה." ("ג'ואן פאלון")

לפיכך המשכתי לחפש כרטיסים לשן יון עבור כל בני משפחתי. לפתע כל דבר התבהר. מצאתי כרטיסים לרומא במסגרת האפשרויות הכספיות שלי, מקומות לינה טובים במרכז העיר וכרטיסים למופע.

חודש לפני הנסיעה שלנו, אחי התפייס עם החברה שלו. בינתיים כל הכרטיסים למופע נמכרו. החלטתי להזמין את החברה של אחי לבוא איתנו ולתת לה את הכרטיס שלי כדי שהיא תוכל לבוא לראות את המופע. החלטתי לא לספר לשאר המשפחה שלי שאני עצמי לא אראה את המופע.

ניסיתי להשיג עוד כרטיס אחד, אבל לא הצלחתי, כך שקיבלתי זאת כעובדה. אולם כמה ימים לפני הטיסה שלנו, בדקתי את האתר של השן יון וראיתי שהם הוסיפו הצגה יומית באותו היום. הייתי מאושרת מאוד והבנתי שהכול הוא תוצאה של תכנוני המאסטר.

התגובה של בני משפחתי למופע הייתה נהדרת. אבי בדרך כלל מלא באמונות טפלות ואיננו אוהב לנסוע עם כל המשפחה ביחד. אולם הוא קיבל את הנסיעה לרומא, ובזמן שהיינו שם, הכול הלך חלק.

המאסטר אמר:

"בתהליך הטיפוח שלך אתה משפר את השין-שינג שלך בקרב אנשים רגילים ומתאים לתכונת היקום, ואז תכונת היקום לא מגבילה אותך ותוכל לעלות למעלה." ("ג'ואן פאלון)

תאונת מכונית

במשך תקופה די ארוכה בטיפוח שלי חוויתי מצב שלא ידעתי איך לתקן אותו. הייתה בי תחושה מסוימת של קרירות ושמירת מרחק, משהו שהיה קשה להגדיר באמת, אבל משהו אכן היה שם. יכולתי לראות בבהירות את הקרירות ושמירת המרחק האלה גם אצל אחרים.

המאסטר לימד אותנו בפא שכל מה שאנחנו מבחינים אצל אחרים, זה משהו שעלינו לחפש פנימה אצלנו. לא ידעתי מה לעשות לגבי מצב כזה, אבל ידעתי שזה אינו מצב טוב עבור מטפח. המצב הזה ארך במשך זמן ארוך ועדיין לא ידעתי איך לנהוג.

יום אחד כשנהגתי חזרה מהעבודה הביתה, הייתה לי תאונה במכונית. המכונית שהייתה מאחוריי נסעה מהר מאוד והנהגת לא הבחינה שעצרתי, מפני שהייתה שורת מכוניות שעצרו לפניי. המכונית מאחוריי פגעה בי ופתחה תאונת שרשרת.

באותו הרגע של ההתנגשות, יצאתי מגופי הפיזי וראיתי את ראשי נע בכוח קדימה ואחורה. כשחזרתי לעצמי, שמעתי את המכונית שלי נוהמת כאילו מתגברת מהירות משום שהרגל שלי הייתה עדיין על דוושת הדלק. עזבתי את המכונית במהירות וחשבתי לעצמי: "טוב, חתיכת קארמה הסתלקה לה עכשיו". בתוכי הייתה מעין תחושת שמחה.

המאסטר אמר (תרגום זמני, לא רשמי מתוך: “Teaching the Fa at a New York meeting,” from Lectures in the United States".

"יש לנו מתרגלים רבים שנתקלו בכמה תקריות מסוכנות במהלך הטיפוח שלהם – תאונות רכב, נפילה ממקומות גבוהים ותקריות רבות אחרות. אחרי התקרית, המתרגלים שלנו הרגישו שמחה – זה אכן בהחלט ראוי שתהיה שמח על זה. כפי שהסברתי בפא, זה כמובן שווה-ערך לתשלום כמות ענקית של קארמה שנוצרה בעבר, ואפילו יכול להיות שווה-ערך לחוב עבור חיים. אם באמת שילמת את החוב לאותה ישות, שמך יימחק מהגיהינום משום שאכן שילמת בעבור חייה."

"למעשה, אל תחשוב ששום דבר לא אירע לך אחרי שנפגעת – "אתה" אחר, עשוי כולו קארמה, אכן מת. יתרה מכך, לגוף ההוא היו מחשבות, לב וגפיים שהיו עשויים מהקארמה הרעה שלך. הוא מת בתאונה, והוא היה מורכב כל כולו מקארמה. עשינו עבורך את הדבר הטוב העצום הזה, והסרנו כמות כה ענקית של קארמה ושילמנו עבור חיים באמצעותה – אף אחד אחר לא עושה את זה. אנחנו עושים זאת אך ורק משום שאתה יכול לטפח ולתרגל. כשתבין את זה, לא תהיה לך כל דרך להודות לי."

המכונית שלי ניזוקה בצורה משמעותית מפנים ומאחור, אבל למכוניות מלפניי ומאחוריי היו רק שקעים או שריטות מינוריות. האישה במכונית לפניי אמרה שהיא בקושי הרגישה בהתנגשות.

פתאום התחלתי לחוש כאב חד בצווארי. התעלמתי מכך וחשבתי שהכול יהיה בסדר מפני שאני מטפחת. הנהגת של המכונית שפגעה בי מאחור המשיכה להסתכל עליי. היא ראתה שלא הרגשתי טוב אבל היא לא אמרה לי מילה. האישה ברכב לפניי דחקה בי כל הזמן ללכת לבית החולים. היא ואחרים סביבי אמרו לי שוב ושוב שעליי לבקש פיצוי על הפגיעות, אבל לא עשיתי זאת.

כשהמשטרה הגיעה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה כמה קרה ומרוחקת האישה שפגעה בי. המשכתי לראות את עצמי בהתנהגות שלה ובהתנהגות של השוטר גם כן. אף אחד לא הביע דאגה כלפיי, הם היו מרוחקים ועשו את עבודתם מתוך שגרה בלבד.

אחרי שהשוטרים ראיינו אותי, צעדתי ברגל הביתה, מאחר שגרתי די קרוב. ההליכה הייתה קשה לי מפני שכל גופי כאב. כשהגעתי הביתה תרגלתי, ומאוחר יותר באותו היום למדתי את הפא עם מתרגלים אחרים, אף על-פי שלא באמת יכולתי להתרכז.

למחרת הרגשתי בחילות. היה לי כאב בגב ובזרועות והיה לי קשה אפילו להחזיק את ראשי ישר. חבריי לעבודה אמרו לי שעליי ללכת לרופא, אפילו שניסיתי להסתיר מפניהם את כל התסמינים שהיו לי.

יום לאחר מכן זה היה אפילו גרוע יותר. היה לי קשה לקום מהמיטה, כך שהחלטתי להקדיש את כל היום ללימוד הפא. ביום המחרת הייתי בריאה לגמרי.

חשבתי רבות לגבי התנהגותה של הנהגת שפגעה במכוניתי מאחור. לא יכולתי להבין למה היא התנהגה כך, אבל אז מתרגלת מקומית שיתפה איתי את ההבנות שלה והבנתי שהייתה לי הבנה שגויה על שָן (חמלה).

נהגתי לחשוב ששָן הוא משהו שקורה באופן טבעי בטיפוח, אבל המשפט שהמתרגלת הזאת אמרה היה: "המאסטר אומר לנו לטפח שן". בנקודה זו הוארתי למשמעות או להליך מאחורי טיפוח שן והיה לי חיזיון ששריון המקיף את גופי מתפורר לאט לאט.

אחרי ההתנסות הזאת הקשר שלי עם אנשים אחרים השתפר רבות. כמו כן, לא הבחנתי עוד בקור או בהתנהגות מאופקת אצל אחרים.