ההבנה שלי לגבי קארמת מחלה

(Minghui.org)

מספר מתרגלים שאני מכירה חוו לאחרונה קארמה של מחלות. חלקם פיתחו תסמינים חמורים של מחלה, וחלקם אף מתו. להלן ההבנה שלי מדוע הם לא היו מסוגלים לצאת מהרושם הכוזב של היותם חולים.

להאמין בכנות במאסטר ובדאפא

המאסטר אמר,

".., תנהג כמו תלמיד דאפא ישר ואצילי שאין לו תרעומת או החזקות, ותניח למאסטר לתכנן אם אתה נשאר או עוזב." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

יש מתרגלים שאומרים שהם מאמינים במאסטר, אבל ההתנהגות שלהם לעתים קרובות הפוכה. לדוגמה, חלק מתנדנדים בטיפוח כשתסמינים של המחלה נמשכים זמן רב. הם מתחילים לחשוב שיש להם מחלות שונות, כגון מחלות לב או לחץ דם גבוה. הם מתאמצים לסלק את התסמינים על ידי ביצוע התרגילים לעתים קרובות יותר, ומבקשים ממתרגלים אחרים לשלוח עבורם מחשבות נכונות. אבל בעשותם כך, הטיפוח שלהם נעשה ממוקד ברושם של היותם חולים, ולא בטיפוח אמיתי. להאמין במאסטר ובדאפא אין פירושו שאסור לקחת תרופות או שחייבים להתרחק מבתי חולים. זה דורש מאיתנו לוותר על ההחזקות שלנו ועל המושגים האנושיים שלנו בנושא קארמת המחלה. רק כשנצליח לוותר על ההחזקות שלנו, כולל ההחזקה לחיים ולמוות, ונתייחס לכל דבר כהזדמנות לשפר את עצמנו, רק אז כל צורות הביטוי הכוזבות של המחלות ייעלמו כלא היו.

אנחנו יודעים מהפא שהגורמים בנתיב הטיפוח של כל אחד הם מורכבים, ושאנחנו לא יכולים לראות את הסיבות האמיתיות מאחורי קארמת המחלות שאנחנו חווים.

עם זאת, כל עוד נאמין בנחישות במאסטר ובדאפא ונתייחס לעצמו כאל מטפחים אמיתיים, נצליח לעשות פריצות דרך.

מצוקת המחלה שלי

באשר למצב האישי שלי, אני סובלת מכאבים בכתף השמאלית שלי כבר קרוב לשנה, וזה כואב בכל פעם שאני מבצעת את התרגילים. הסתכלתי פנימה וסילקתי את ההחזקות שלי, אבל לא הרבה השתנה.

חשבתי שזה קשור לחוסר הרצון שלי לעבוד קשה, ולתחושת ההתמרמרות שיש לי כלפי ההורים שלי. עוזרת הבית שלהם התפטרה כי הם לא הסתדרו ביניהם, ואז הוטל עליי לבצע את הניקיונות. בזמן שניקיתי את הבית התלוננתי כל הזמן, חשבתי שהוריי מנסים להפריע לטיפוח שלי. כשנכנסתי לחדר של הוריי ראיתי קמע שהם קנו כדי להגן על הבית: נחש נוראי למראה בעל שני ראשים. החלטתי באותו הרגע לעזוב את הבית.

כשהכתף שלי התחילה לכאוב, חשבתי בהתחלה שזה מפני שעבדתי כל כך קשה בעת שניקיתי את הבית ,ושארגיש טוב יותר לאחר קצת מנוחה. אבל אחר כך חשבתי לעצמי שהקמע של הנחש הוא שגרם לי להפרעות, אז שלחתי מחשבות נכונות כדי לחסל את הגורמים של הרוע שנמצאים מאחוריו.

כשבאמת הסתכלתי פנימה, גיליתי את ההחזקה שלי לנוחות, את ההתמרמרות נגד הוריי, פחד שמא אושפע לרעה, ואנוכיות. הקשבתי להרצאות של המאסטר בזמן שניקיתי את הבית, וזה לא היה מכבד כלפי המאסטר. בנוסף, כשחשבתי שהקמע של הנחש עשוי להשפיע עליי, שכחתי שהמאסטר מגן על תלמידיו.

אבל הכאב לא נעלם. הזמן עבר, ועדיין לא מצאתי את שורש הבעיה שלי.

לאחרונה חלמתי חלום שבו טיפלתי בלקוח שהניח שני כרטיסי אשראי על השולחן. כשבעלי התקרב אל השולחן כיסיתי את הכרטיסים בחתיכת נייר. אחרי שהתעוררתי הבנתי שאני מסתירה משהו.

באותו בוקר, בזמן שביצעתי את התרגילים, נזכרתי בטעות שעשיתי ב-2002 בזמן שהייתי עצורה במרכז לשטיפת מוח. תמיד חשבתי שהתנהגתי די בסדר בזמן שהייתי במעצר, אבל כשנזכרתי היטב בפרטים, הבנתי שעשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות.

מתרגלת בשם מיי [שם בדוי] עזבה את ביתה כדי לחמוק מהרדיפה. היא התקשרה אליי וביקשה שאשלח לה קצת כסף. המשטרה איתרה אותי באמצעות מעקב אחר הטלפון שלה, והשוטרים לקחו אותי למרכז לשטיפת מוח.

המשטרה המשיכה ללחוץ עליי לספר להם היכן מיי נמצאת. הם אמרו שהיא תהיה בסדר, וששתינו נשוחרר לאחר שהם ימצאו אותה. הם איימו עליי ואמרו שאם הם לא יצליחו למצוא את מיי הם יעצרו את כל שאר המתרגלים בעיר שלנו ויוסיפו את מיי לרשימת המבוקשים הארצית.

מיי המשיכה בינתיים להתקשר טלפונית למתרגלים אחרים כדי לברר מה קורה. שיחות הטלפון שלה גרמו צרות למתרגלים רבים. כשהשוטרים ערכו חיפוש בביתה, הם מצאו את ספר הטלפונים שלה ובו פרטי קשר של מתרגלים אחרים. המשטרה אז החלה לעקוב אחר אותם מתרגלים.

כדי למנוע מעוד מתרגלים להירדף, החלטתי לעשות מעשה. ביקשתי מהמשטרה להפסיק לעקוב אחר מתרגלים אחרים ולעזור לי לאתר את האדם היחיד (שאינו מתרגל) שיכול לדעת על מקום הימצאה של מיי.

כתבתי פתק עבור אותו אדם כדי שימסור אותו למיי. בפתק ביקשתי ממיי להישאר נחושה בטיפוח שלה, להתמודד עם הרדיפה בפתיחות ובחמלה, ולהפסיק לעשות כל דבר שעשוי לגרום צרות למתרגלים העמיתים שלה.

מכיוון שלא ידעתי את כתובתו המדויקת של אותו אדם, המשטרה לקחה אותי לאזור מגוריו כדי שאצביע להם על מקום מגוריו. חשבתי שהמשטרה לא תעשה מאום לאותו אדם, והעדיפות העליונה שלי הייתה למנוע הפסדים נוספים למתרגלים עמיתים. אולם עוד בטרם הוא הספיק למצוא את מיי היא חזרה כדי לבקר את הילדים שלה, ונעצרה בתחנת הרכבת.

אחרי ששיחררו אותי מהמרכז לשטיפת מוח, הרגשתי מדוכאת ואשמה על כך שסיפרתי למשטרה על אותו אדם שאינו מתרגל, משום שהוא נעצר למשך מספר ימים ונחקר.

המאסטר אמר:

"לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע. אם כל אחד יעשה כך – הסביבה לא תהיה כזו." ("המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה", "יסודות להתקדמות במרץ II")

פרסמתי באתר מינג-הווי הצהרה שאני חוזרת בי מדבריי ומהתנהגותי הבלתי הולמים.

הייתי מתרגלת חדשה יחסית באותו זמן, ולא הייתה לי הבנה מעמיקה של הפא. לא חשבתי שפעלתי גרוע בזמן שהייתי במעצר. הטעות שלי קרתה לפני שנים והייתה מוסתרת עמוק. מעולם לא חפרתי את זה החוצה ולא סילקתי את ההחזקה שלי.

לשנות את המנטליות שלנו

יש מתרגלים שעדיין תקועים בהבנה הראשונית שלהם את הפא, ולא השתפרו באמצעות טיפוח יציב. כשהם נתקלים בצרות, הם לא יודעים מה לעשות. הם מאבדים את המחשבות הנכונות שלהם ומתנהגים כמו אנשים רגילים.

המאסטר אמר,

"בהגעה לשלמות הוא משיג את פרי הבודהא, אל הקשיים מתייחס כאל אושר." ("לחשל את הלב ואת הרצון", "הונג יין")

על אף שכמה מתרגלים אומרים שמחלה היא רושם כוזב, הם עדיין נצמדים למושגים האנושיים שלהם ובסופו של דבר הם מאמינים שהם באמת חולים. הם מניחים שהמצוקה היא "מחלה", במקום לסלק את המושגים האנושיים שלהם ולזכור שהם מטפחים.

האופן שבו אנחנו מטפלים בכל ביטוי של "מחלה" צריך להיות שונה מאנשים רגילים. לדוגמה, מטפחים לא צריכים לחשוב שלסבול זה דבר רע, משום שייתכן שאלו ביטויים של שינויים שקורים בממדים אחרים. כולנו יודעים שביצוע התרגילים דורש לשאת מעט סבל. התרגילים לא רק משפרים את גופנו הפיזי, אלה גם מטהרים את היצורים החיים בקוסמוס שאנחנו מייצגים. האין זה טוב לסבול, אם כן?

המאסטר אמר,

" מ שהו שאני אומר לעתים קרובות הוא: ברגע שאתה מתחיל ללמוד את הדאפא, כל דבר שאתה נתקל בו – טוב או רע – הוא דבר טוב (מחיאות כפיים), כי הוא הגיע רק משום שאתה מטפח בדאפא. יש מתרגלים המתנסים בכל מיני קשיים לאחר שהתחילו ללמוד את הדאפא. אם לא היית מטפח, המצוקות האלו היו מובילות להרס שלך. אבל בדיוק מפני שאתה מטפח בדאפא, אף על פי שהלחץ שאתה עומד בפניו הוא גדול כשקשיים תוקפים אותך מוקדם משהם היו אמורים, והמבחנים של השין-שינג שלך קשים למעבר – ולפעמים המבחנים יכולים להיות ענקיים – במבט כולל, הקשיים האלו הם כולם דברים שאתה צריך להתגבר עליהם, הם חשבונות שעליך ליישב, חשבונות שאתה צריך לשלם (הקהל צוחק). אם כך, האם אין אלה דברים נהדרים? אז בין אם אלו דברים טובים או רעים שאתה נתקל בהם, כל עוד אתה מטפח בדאפא, הם כולם חיוביים, ללא ספק. " (מחיאות כפיים) ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005")

אי הבנה נוספת היא שיש מתרגלים שחושבים שה"מחלות" שלהם ייעלמו כל עוד הם מסתכלים פנימה, אז הם עשויים לחשוב שלהסתכל פנימה היא דרך לשחרר את עצמם מכל מצוקה של מחלה. אף על פי שכשהם בחנו את עצמם הם מצאו החזקות רבות, התסמינים של המחלה לא נעלמו. כשהתסמינים ממשיכים הם מתחילים לפקפק בדאפא, והמחלה מחמירה. הבעיה הבסיסית שלהם עלולה להיות שהם לא התייחסו אל עצמם כאל מטפחים.

להסתכל פנימה זה לא ערובה לכך שהמחלה תסולק.

המאסטר אמר,

"שורש מחלתכם כבר סולק ומה שנשאר הוא רק מעט הצ'י השחור שייצא בעצמו ויגרום לכם למעט קושי ולמעט סבל. אסור שלא תסבלו בכלל." ("ג'ואן פאלון")

באמצעות הסתכלות פנימה, מטפחים יכולים לסלק את ההחזקות שלהם ואת המושגים האנושיים שלהם, לשנות את עצמם באופן יסודי, ולהשתפר באמת. המשמעות האמיתית של טיפוח היא לצאת מהמושגים האנושיים ולהתקדם לעבר האלוהי.