להתבונן פנימה בזמן שעוזרים למתרגלים עמיתים

(Minghui.org)

מאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא אמר ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור", 1998):

"לעתים קרובות אמרתי שכאשר יש חיכוך בין שני אנשים, כל אחד מהם צריך לבחון את עצמו. לא רק ששני האנשים האלה שיש ביניהם חיכוך צריכים לבחון את עצמם, אלא גם העומדים מן הצד שהזדמן להם לצפות באירוע צריכים לעשות זאת. באופן כזה אתם באמת תשתפרו בצעדי ענק."

מאסטר לי אמר לנו שכמתרגלים אמיתיים, ייתכן שנמצא את עצמנו לפעמים במצב בו איננו יכולים לשחרר החזקות ולכן הרמה שלנו איננה משתפרת. ואז נמצא את עצמנו במצב בו אנו עדים להחסרות של אחרים, וזה יוביל אותנו לגלות את הבעיות או ההחזקות שלנו עצמנו תוך שאנחנו בוחנים את האנשים האלה או עוזרים להם.

לפעמים אני מרגישה מרוצה כשאני מתבקשת לעזור למישהו אחר. אבל אם אדם לא מסתכל פנימה ומתמקד רק בעזרה לאחר, התוצאה עלולה להיות בדיוק להיפך או שזה יסתיים בכך שלא יהיה כל שיפור. אם באמת תתייחס לעמיתך המתרגל כראי עבורך, ותיבחן את האני הפנימי שלך, אז המתרגל יהיה בסדר ללא העזרה שלך. או שבאמצעות החיפוש תשפר את עצמך ותגלה באמת את ההחזקות שלך עצמך.

לדוגמה, לפני זמן מה מישהו אמר לי: בבקשה לכי לבקר את גב' וואנג (מתרגלת עמיתה). מצבה אינו טוב". ניגשתי לראות את גב' וואנג והבעיה שלה נראתה ברורה. לפעמים ההבנות שלה היו עדיין מנקודת מבט של טיפוח אישי במקום מנקודת מבט המבוססת על תיקון הפא. היא לא שללה את הכוחות הישנים עם הבנה יציבה של תיקון הפא, קארמת המחלה שלה החמירה. אחרי ששיתפתי איתה היא השתפרה במהירות. אבל הבנתי שהייתי מרוצה מעצמי לגבי זה.

מאוחר יותר פגשתי כמה מתרגלים אחרים שהייתה להם אותה בעיה כמו לגב' וואנג. אחרי ששיתפתי עמם נראה שהם עדיין לא קלטו את העניין, אבל לא הבנתי מדוע. עד שיום אחד גב' וואנג קיללה אותי, ואז הבנתי שלי יש בעיה גם כן. הסתכלתי פנימה והייתי המומה: הייתה לי אותה בעיה. אחרי שהבנתי זאת, שדרגתי את האופי שלי במהירות. אחר-כך בכל פעם שנתקלתי בבעיה כזאת, הייתי מסתכלת פנימה ולכן פרצתי במהירות דרך הרמה הזאת של הבנה.

מאותו רגע ואילך, לא הייתה לי כבר ההחזקה הזאת רק להצביע על החזקות של מישהו אחר. אחרי שראיתי את הנקודות החלשות שלהם, הייתי בוחנת את האני הפנימי שלי ומשפרת את עצמי. ואז עמיתיי המתרגלים היו משתפרים גם כן.

לדוגמה, כשהייתי בביתה של מתרגלת אחת ראיתי שליד התמונה של המאסטר הונחו הרבה מאוד דברים רגילים והרגשתי שהיא איננה מכבדת את המאסטר. כשחזרתי הביתה, הסתכלתי סביב וניסיתי לגלות באיזו דרך אני לא כיבדתי את המאסטר. באותו הלילה חלמתי חלום בו ראיתי את המאסטר שוכב על מיטה שבורה. לפתע התעוררתי משנתי ונזכרתי שלפני ימים ספורים השארתי את ספרי הדאפא על הארון למעלה, ובאותו יום מתרגלי דאפא מקומיים רבים נעצרו באופן בלתי חוקי ונלקחו מביתם. כשהבנתי זאת שמתי מיד את ספרי הדאפא חזרה במקום בטוח.

אחת המתרגלות בקבוצת לימוד הפא שלנו סבלה לאחרונה מקארמת מחלה שהופיעה עם תסמינים של דלקת קרום הלב. היא אושפזה שוב ושוב ולא יכלה ללמוד איתנו את הפא. במהלך תקופת הזמן הזאת מתרגלים אחרים גם החלו להחמיץ פגישות של לימוד הפא מסיבה זו או אחרת, עד שנותרנו רק שניים מהקבוצה.

תהיתי אם למצב הזה של לימוד הפא יש קשר אליי. כשהסתכלתי פנימה, הבנתי שקארמת המחלה של המתרגלת הזאת הזכירה לי שעליי לשפר את המחשבות שלי הקשורות לאספקת המים בבית שלנו. חשתי שמי נהר אינם טובים מספיק לשתייה עבורי וקניתי מטהר מים יקר. לאחר מכן הייתה לי מחשבה נכונה: כמטפחת פאלון דאפא, האם עליי לדאוג שמא גופי יינזק ממי נהר? איך הוא יכול להיות מוגבל על ידי החומר של שלושת העולמות?" בסופו של דבר התגברתי על ההחזקה הזאת. למחרת היום הלכתי לראות את המתרגלת הזאת וגיליתי שהיא שוחררה מבית החולים.

באמצעות התקרית הזאת הבנתי עמוקות את הקסם של הסתכלות פנימה. ממש כפי שהמאסטר לימד ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה"):

"עבור מטפח, להסתכל פנימה זה כלי קסם."

לפני מספר ימים כמה מתרגלים מבוגרים באתר התרגול התמודדו עם קארמת מחלה. חשבתי שהם לא שללו את המושגים האנושיים של להיות זקן, חולה, או גוסס, כך ששיתפתי את ההבנה שלי איתם והם הבינו את ההחסרות שלהם. אבל אז תהיתי מדוע הייתי עדה לכך. איך זה קשור אליי? יום אחד אחותי אמרה לי: "כשנהיה בנות 70 אנחנו צריכות לקנות בית ביחד". לפתע הוארתי לכך שלא שללתי את המושג האנושי של להיות זקן.

ואז נוכחתי לדעת שלא רק המחשבות של להיות זקן, חולה או גוסס, אלא כל המחשבות האנושיות הן חלקיק של המושגים האלה. זה מסוכן להעניק מחסה למחשבות רגילות כלשהן שיכולות לצבור את החומרים של להיות זקן, חולה או מת. אז שחררתי החזקות רבות ומחשבות אנושיות רבות.