סטודנט בקולג': אני רוצה להיות תלמיד דאפא אמיתי

(Minghui.org)

אני סטודנט חדש בקולג' פיי-טיאן במידלטאון שבניו יורק. הייתי רוצה לשתף כמה מההתנסויות שלי במהלך השנה הראשונה שלי בקולג'.

כשהייתי ילד קטן, הוריי היו נוהגים לעתים קרובות לקרוא ביחד איתי בספרי דאפא ולתרגל איתי את התרגילים. לפעמים הלכתי איתם לחלק חומרי הבהרת אמת לגבי פאלון דאפא.

בקיץ האחרון, התכוננתי ללכת ללמוד בקולג' מצוין בשיקאגו. כבר סיימתי לבחור את המקצועות לסמסטר הסתיו וחיכיתי לפתיחת שנת הלימודים, כשאבי צלצל אליי מניו יורק. הוא בדיוק קנה שם בית וביקש ממני להגיע לניו יורק לקולג'.

על אף שהוא הסכים בתחילה שאלמד בקולג' בשיקאגו, ידעתי שאבי רצה שאלמד בקולג' פיי טיאן, מפני שלא רצה שאאבד את סביבת הטיפוח לטובת קולג' של אנשים רגילים. לומר את האמת, לא התלהבתי לעבור לניו יורק.

כשהגעתי לקולג' פיי טיאן במידלטאון, זה היה הרבה יותר טוב משציפיתי. כבר ביום הראשון שלי שם רכשתי המון חברים חדשים, ולמעשה כל מי שפגשתי בו היה נחמד מאוד. לפני שבאתי לניו יורק הייתי מודאג לגבי הרמה האקדמית של בית הספר, מעצם היותו קולג' די חדש. אבל במהרה התפעלתי מבית הספר.

כשהתחלתי ללמוד Calculus, בכמה שיעורים הראשונים לא יכולתי לתפוס את החומר. היו לי בעיות בשיעורי הבית ובבוחן הראשון הוצאתי ציון של 3 מתוך 10. ניגשתי למשרד של הפרופסור לבקש עזרה. הוא היה אדיב מאוד ובמשך כ-3 שעות הסביר לי את החומר. אחרי כמה ביקורים במשרד, הציונים שלי בבחנים עלו ל-11.

חבריי לכיתה חגגו איתי פעמיים את יום ההולדת שלי. התרגשתי מאוד. אהבתי יותר ויותר את החיים שלי בקולג' החדש.

כשהתמקמתי כבר, הקדשתי קצת זמן להסתכל פנימה. הבנתי שבמשך השנים, למעשה הלכתי אחר הוריי בטיפוח. כל יום הם פיקחו עלי כשקראתי ספרי דאפא ותרגלתי. מעולם לא הייתי היוזם ולא היה לי רצון חזק לטפח מעומק לבי.

אמרתי לעצמי: "אינני ילד עוד. עליי להשתנות ולקחת יוזמה למען הטיפוח שלי עצמי".

מאותו יום ואילך, קראתי את ספרי הדאפא כל יום, לא משנה אם הוריי הזכירו לי או לא. מחקתי את כל המשחקים האלקטרוניים שהייתה לי החזקה אליהם.

לפעמים כשהייתי עסוק מאוד עם הלימודים שלי, לא למדתי את הפא היטב. ידעתי שלהיות עסוק זה רק תירוץ ושעלי לשים את לימוד הפא בעדיפות ראשונה.

יום אחד אחר הצהריים כשעשיתי את שיעורי הבית, הרגשתי פתאום עייף מאוד ורדום. רציתי לשכב במיטה, אבל הבנתי שזה יהיה בזבוז זמן ובמקום זאת אני צריך לתרגל, מפני שבמשך זמן מה לא תרגלתי. אחרי התרגול הרגשתי מלא באנרגיה, והיא נותרה גם למחרת היום.

המאסטר אמר:

"האם אי פעם חשבת על העובדה שלעשות טיפוח-תרגול זאת הצורה הטובה ביותר של מנוחה? אתה תוכל להשיג את סוג המנוחה שלא ניתן להשיג באמצעות שינה. אף אחד לא יגיד: "התרגילים כל כך מעייפים אותי שאינני יכול לעשות שום דבר היום". יגידו רק: "התרגילים גורמים לכל הגוף שלי להירגע ולהרגיש נוח. אינני מרגיש ישנוני אפילו אחרי לילה ללא שינה. אני מרגיש מלא אנרגיה. זה בכלל לא מפריע לי אחרי יום עבודה". האם אין זה כך? אז אם מישהו שלא יוצא לעשות את התרגילים אומר שאין לו זמן או משתמש בתירוצים אחרים, אז הייתי אומר שזה רק משום שאין לו הבנה עמוקה של הפא, ואין לו הרצון להשקיע את המאמצים המתמידים הנדרשים." ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998)

עליי להקדיש זמן רב יותר לתרגל את התרגילים.

קולג' פיי טיאן במידלטאון הוא פרויקט של מתרגלי דאפא. זו הייתה עבורי הזדמנות נפלאה כזאת לשפר את הטיפוח שלי. עליי להוקיר זאת. בחברה המודרנית, צעירים רבים – בכלל זה כאלה שתרגלו דאפא עם הוריהם בהיותם ילדים – מתרחקים יותר ויותר מהערכים המָסורתיים, במיוחד אחרי שהם נכנסים לקולג'. רבים מהם החלו לקבל רעיונות קומוניסטיים, יחסי גבר אישה מושחתים והומוסקסואליות. ואין יוצאים מן הכלל, אפילו כשמדובר בקולג'ים הטובים ביותר בעולם.

המאסטר אמר:

"וכך זה התפקיד שהם ממלאים בעולם הזה, מנסים להסיט ולהרוס את האנושות באמצעות מחשבה מודרנית, כל מיני סוגים של טקטיקות המשחיתות את האנשים, ומגוון של שיטות. אנשים רבים באמת נגררו לזה, במיוחד אנשים צעירים. הקבוצה שהם ממקדים בה את תשומת הלב הרבה ביותר היא תלמידים, בפרט סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")

הקולג' הוא נקודת מפנה בחיי אדם. לסביבת הקולג' יש השלכות חשובות על עתידו. כעת אני אסיר תודה שאבי ביקש ממני ללכת ללמוד בקולג' פיי טיאן במידלטאון. יכול להיות שהייתי חושב אחרת בכלל אם הייתי הולך ללמוד בבית הספר שתכננתי ללמוד בו בתחילה.

אני אלמד בקפדנות במשך השנים הבאות ואהיה סטודנט טוב. בינתיים, אטפח יותר במרץ ואשתפר בלימוד הפא והתרגול. אני רוצה לפעול היטב בשלושת הדברים שהמאסטר אמר לנו לעשות ולהפוך לתלמיד דאפא אמיתי.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם מורים ומתרגלים עמיתים בבית הספר!