(Minghui.org)
גב' וואנג קה-פיי מתה ב-20 בדצמבר 2001, שעות ספורות אחרי שהסוהרים של מחנה העבודה בכפייה לנשים הה-דזווי-דזי בפרובינציית ג'י-לין לקחו אותה לבית החולים של מחנה העבודה בכפייה טיה-ביה. גב' וואנג בת ה-35 נשלחה למחנה עבודה בשל סירובה לוותר על פאלון גונג, שיטת מדיטציה לגוף ולנפש הנרדפת על ידי המשטר הקומוניסטי בסין מאז 1999.
מחנה העבודה טען שגב' וואנג הייתה על רגליה כשהובאה לבית החולים, ושהיה לה חום מדקירה של קוץ באצבעה. אבל בטופס הקבלה של בית החולים נכתב שהיא הייתה בתרדמת כשנישאה לתוך בית החולים.
משפחתה של גב' וואנג דרשה לדעת מדוע יש סתירות גדולות כאלה לגבי מצבה ומי היה אחראי למותה הבלתי טבעי, אבל מחנה העבודה התעקש שגופתה לא תישרף לפני שהמשפחה תחתום להם על טפסים. המשפחה סירבה לחתום על טפסים והפיצה את הידיעה למקומיים. כשנראו עלונים וכרזות בכל העיירה כדי ליידע אנשים שאישה צעירה מתה במחנה העבודה, הרשויות לא העזו לשרוף את גופתה של גב' וואנג ללא הסכמת משפחתה.
מאז נותרה גופתה של גב' וואנג בחדר המתים. בקשותיה של המשפחה לראות או לקחת את גופתה נתקלו שוב ושוב בדחייה במשך 18 השנים שעברו. בני המשפחה זוכרים פגישה אחת שהייתה להם עם מנהל מחנה העבודה ב-2015, כשאמר להם שאם הם רוצים לראות את גופתה, הם צריכים קודם כל להסכים לטענות שגב' וואנג לא נרדפה למוות.
אישה נדיבה ונאצלת
גב' וואנג קה-פיי בגיל צעיר
היא החלה לתרגל פאלון גונג – הידוע גם בשם פאלון דאפא – ב-1994 והתנהלה על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". בעשר שנות עבודתה בסניף בנק החקלאות בנאן-ג'ואן שבצ'אנג-צ'ון, היא זכתה לשבחים מעמיתיה לעבודה ומלקוחות הבנק על הגינותה ועל האופי הישר שלה.
מעצרים רבים בשל עתירתה למען אמונתה בבייג'ינג
ב-22 ביולי 1999 כשהחלו כלי התקשורת בשליטת המדינה לשדר את החדשות על קמפיין רדיפה כלל ארצי נגד פאלון גונג ומתרגליו, הצטרפה גב' וואנג למתרגלי פאלון גונג רבים שניגשו לרשויות פרובינציית ג'י-לין לעתור למען אמונתם. היא החליטה גם לעתור ביחד עם מתרגלים נוספים במתחם משרדי הממשלה המרכזית בבייג'ינג.
שוטרים ובלשים הסתובבו בכל מקום בתחנת הרכבת המקומית שלה, עוצרים וחוקרים כל אחד שחשדו בו שהוא מתרגל פאלון גונג. גב' וואנג הצליחה להתחמק מבעלה השוטר, ועקפה את השוטרים במחסומי הדרכים במכונית שנהג קרוב שיכלה לתת בו אמון. היא הגיעה לעיר סי-פינג (במרחק של 120 קילומטר מצ'אנג-צ'ון) ועלתה על רכבת לבייג'ינג.
מיולי 1999 עד אוגוסט 2001 צלחה גב' וואנג להגיע לבייג'ינג 4 פעמים כדי לעתור למען אמונתה.
היא נעצרה בבייג'ינג ב-27 בספטמבר 1999 והוחזרה לצ'אנג-צ'ון על ידי מחלקת המשטרה שם. היא שהתה במעצר במרכז המעצרים של באלי-באו. "משרד 610" הורה להנהלת הבנק החקלאי בדרגים שונים, לגרום לה לוותר על התרגול בפאלון גונג ולהבטיח לא לנסוע עוד לבייג'ינג לעתור נגד הרדיפה. כשסירבה להיענות, הבנק מינה אנשים לעקוב אחריה במשך כל היום, תוך הפרה בוטה של החופש האישי שלה.
גב' וואנג נאלצה להתפטר מעבודתה ועבדה בעבודות מזדמנות בחנות כלבו כדי להתפרנס. שנים לאחר מכן אחד מבכירי הבנק שיבח אותה ואמר: "גב' וואנג קה-פיי הייתה עובדת כה טובה והיא הצטיינה בעבודתה". מישהו אחר זכר אותה ואמר: "אישה צעירה כל כך נחמדה אולצה לעזוב את עבודתה. כמה אכזרית ולא אנושית היא המפלגה הקומוניסטית".
ב-2000 בעלה של גב' וואנג הצטרף למפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) כתנאי מוקדם להתקדמות בקריירה שלו. נאמר לו שעל אשתו לוותר על אמונתה, אחרת היא תהפוך לנטל בדרכו למשרות גבוהות יותר. היא סירבה לוותר על אמונתה, ובעלה התגרש ממנה וזרק אותה מביתם.
ללא מקום לחיות בו, היא עברה לעתים קרובות ממקום למקום ונאבקה לגדל את בנה הצעיר בעצמה.
קשרו את ידיה ורגליה ביחד כדי להגביל את תנועתה
בשל סירובה לוותר על אמונתה נעצרה גב' וואנג שוב ושוב ונשלחה למעצר. כשהעזה לתרגל את תרגילי הפאלון גונג במרכז המעצרים של טיה-ביי בצ'אנג-צ'ון באוקטובר 2000, עינו אותה.
הסוהרים קשרו שלשלאות כבדות לרגליה וכפתו את ידיה ואז נעלו את הידיים והרגליים בשרשרת ברזל קצרה. עם כלֵי העינויים האלה עליה, היא לא יכלה לשבת, או לשבת בישיבה שפופה, לעמוד או לשכב. היה עליה לשמור על גופה במצב כפוף ומפותל במשך כל הזמן. היא לא יכלה לבצע פעולות שגרתיות כמו אכילה, שתייה או שימוש בשירותים. אחרי שהייתה נעולה כך במשך זמן ארוך, היא סבלה ממתח רב בשרירים, מנפיחות בידיים וברגליים ומחוסר שינה. רוב האנשים מסוגלים לסבול עינוי כזה רק עד 48 שעות, אבל גב' וואנג עונתה כך במשך 11 ימים רצופים.
איור של עינויים:
ידיים ורגליים באזיקים ושלשלאות נעולים ביחד בשרשרת קצרה
מאוחר יותר היה עליהם לשאת אותה לחדר החקירות. היא הייתה חלשה מאוד, שיערה סתור ומלוכלך ופניה בגוון חיוור אפור.
נרדפה למוות לאחר שפתחה בשביתת רעב למחות על עבודת עבדים
גב' וואנג נסעה שוב לבייג'ינג באחד באוגוסט 2001 והחזיקה בשלט עליו כתוב: "פאלון דאפא הוא טוב" בכיכר טיאננמן. היא נעצרה ונשלחה למרכז המעצרים של טיה-ביי ואז הועברה בסוף אוגוסט למחנה העבודה לנשים של היי-דזווי-דזי.
היא נכלאה בצוות השישי במחנה העבודה בכפייה. הסוהרים השתמשו בשיטות רבות כדי לנסות לאלץ אותה לוותר על תרגול בפאלון גונג. פעם אחת היכו אותה עד שאיבדה את הכרתה. היא לא נכנעה. היא סבלה בשקט את ההתעללות הבלתי אנושית, ללא שנאה כלפי הסוהרים שלא ידעו מהו באמת הפאלון גונג.
בנובמבר 2001 היא הועברה ליחידה השלישית בצוות השביעי. כדי להשיג שיעור גבוה של "שינוי" מתוך מספר המתרגלים, הסוהרים העבירו כל הזמן מתרגלים מצוות לצוות, כשבכל צוות התמקדו על צורות עינויים ספציפיות. תחום ההתמחות של הצוות השביעי היה עבודת עבדים אינטנסיבית מאוד. על האסירות ובכללן המתרגלות היה לעבוד כל יום מ-4 בבוקר עד 10 בלילה, לפעמים אפילו עד חצות הלילה או 2 לפנות בוקר. היו אסירות שלא עמדו בהתעללות האכזרית ומתו.
לילה אחד בסוף נובמבר, כל האסירות עבדו עד השעה 2 לפנות בוקר. גב' וואנג קמה ואמרה: "לא ביצענו כל פשע. אסור שיתייחסו אלינו בדרך כזאת". המפקד לואן שהיה אחראי על תפוקת סדנת העבודה, גרר אותה החוצה והיכה אותה. היא התעקשה שהיא חפה מפשע והחלה בשביתת רעב כמחאה.
הסוהר וואנג לי-הואה נעל אותה במאסר מבודד בסוף המסדרון. קשרו אותה למסגרת ברזל של דרגש שינה באותה עומדת זקופה. תוך זמן קצר רגליה התנפחו בצורה חמורה, כשהמפרקים שלה לא מסוגלים לנוע. היא חשה סחרחורת וכמעט התעלפה משום שהייתה עדיין בשביתת רעב.
על-פי עדותן של כמה מתרגלות, הן שמעו אותה צועקת מסוף המסדרון: "תורידו אותי. נעלתם אותי כאן כבר 9 ימים".
כל כמה ימים היו מאכילים את גב' וואנג בכוח ובכפייה במרפאה שבקומה השנייה. על-פי כמה מתרגלות שהיו עדות להליך הזה השכיבו אותה על דרגש ארוך. האסירה ג'י החזיקה חזק בידיה ואסירה נוספת החזיקה ברגליה. רופא המרפאה, כשרגלו האחת מונחת לעזר על הדרגש הוא החדיר בכוח צינורית לתוך אחד הנחיריים שלה ואמר: "האם את עוצרת את נשימתך? אין בעיה, יש לי המון זמן לחכות שתהיי מוכנה".
כל זה התרחש כשהסוהר וואנג לי-הואה יושב ממול וצופה. באותו זמן כבר עברו יותר מ-10 ימים לשביתת הרעב של גב' וואנג והיא הייתה חלשה מאוד. עינוי ההאכלה בכפייה כעונש גרם לה לכאב ולדימום כל כך חזק שדם נזל בכל מקום על פניה. כשמתרגלות אחרות ניסו לנקות את פניה הסוהר וואנג לא אפשר זאת.
ביום ה-25 לשביתת הרעב שלה, ב-20 בדצמבר 2001, גב' וואנג מתה בבית החולים של המחנה. במהלך התקופה הזאת הסוהרים מינו כמה אסירות לשמור עליה. הן קיללו אותה לעתים קרובות והיכו אותה. יום אחד האסירה ג'י סטרה על פניה פעמים רבות. הסוהרים שהיו נוכחים במקום לא הפסיקו אותה.
יום אחד הסוהרים הורו ל-3 אסירות להכניס לחדר 4 דרגשים ולהניח לוח עץ מעליהם. הן הניחו את גב' וואנג על לוח העץ כדי להשפיל אותה והן קיללו אותה בשפה בוטה. במקום נכחו גם מפקדי הצוות השביעי.
גב' וואנג הייתה חלשה מאוד אחרי מספר פעמים של עינוי ההאכלה הברוטלי, אבל הורו לה ללכת בכוחות עצמה ללא עזרה. הסוהרים הורו לה אפילו לרדת במדרגות לקחת כמה פריטים ולהביא אותם למעלה. בימים האחרונים לחייה היא כלל לא יכלה לקום אחרי עינוי ההאכלה בכפייה. האסירה שי מונתה לשאת אותה חזרה לתא. יום אחד האסירה שי זרקה אותה לרצפה על גבה ובעטה בה פעמיים.
ב-20 בדצמבר רשויות המחנה שלחו אותה במהירות לבית החולים. היא מתה שם באותו יום בגיל 35.
המתרגלת לי צ'ון-הואן, אשת עסקים עצמאית מהעיר שו-לאן בג'י-לין, הייתה עצורה באותה יחידה של גב' וואנג. היא כתבה בתלונה הפלילית שהגישה נגד ג'יאנג דזה-מין, לשעבר מנהיג המק"ס: "וואנג קה-פיי עונתה למוות משום שמחתה נגד התעללות בלתי אנושית. ראיתי אותה בפעם האחרונה במסדרון. באותו יום כל פניה היו חבולות. היא הביטה בי ונראה שרצתה לומר משהו, אבל האסירות ששמרו עליה דחפו אותה לאורך המסדרון. לפתע היא צעקה לעברי: 'בבקשה הביאי לי את נייר הטואלט ששמרתי במקום שלך'. ידעתי שהיו לה דברים לספר לי כך שמיהרתי להביא את נייר הטואלט, בתקווה שתהיה לי הזדמנות לשוחח איתה. אבל האסירות לא אפשרו לי. למחרת היום הסוהרים שיקרו לנו ואמרו שהיא שוחררה הביתה. אחרי ששוחררתי, גיליתי שהיא מתה. הייתי עדה לחיים צעירים שנרדפו למוות. אני מתייסרת שאדם נדיב כל כך, אם, אישה ובת עזבה אותנו. משפחה נהרסה".
הצהרות סותרות על מצבה של גב' וואנג
בהגיעם לחדר המתים, בני משפחתה ראו אותה שוכבת על הרצפה בחוץ. ארשת פניה רמזה שהיא נאבקה עד לרגעיה האחרונים. גלגל נייר טואלט היה כרוך על צווארה. על החלק העליון של זרועה היה פלסטר לעצירת דימום. ידה השמאלית הייתה נפוחה כמו לחמנייה מאודה. היא לבשה סוודר בלוי עם שרוולים מקופלים עד הזרוע העליונה. גופה התחתון היה ללא בגדים.
על אף שחדר המתים היה קר וקפוא, פניה וגופה של גב' וואנג היו עדיין חמימים למגע, מה שרמז על כך שהונחה שם לפני שמתה. כשראתה זאת אמה של גב' וואנג נפלה לרצפה בוכה בקול מיוסר. שאר בני משפחתה חקרו את מנהל בית החולים כיצד היא מתה ומדוע לא הודיעו להם מוקדם יותר כשרק הובאה לשם. מנהל בית החולים נמלט מהמקום במהירות.
בני המשפחה דרשו מיד שהתובע ווי שהיה אחראי על מחנה העבודה, יחתום את הרישומים בתיק הרפואי שלה כדי לשמור על הראיות. ווי השתמש בכל מיני תירוצים כדי שבני המשפחה לא יראו את התיק הרפואי. המסמכים שהוצגו בסופו של דבר למשפחה היו גרסה שהתקבלה אחרי דיון מתוכנן של משרד התביעה, רשויות מחנה העבודה ובית החולים של המחנה.
רשויות המחנה טענו שקוץ נתקע באצבעה של גב' וואנג, שגרם לה לחום גבוה ושהיא נכנסה בכוחות עצמה לבית החולים, ואפילו דיברה וצחקה בדרכה לבית החולים.
אולם טופס הבדיקות בעת קבלתה לבית החולים הראה שלא הייתה תחושה בידיה וברגליה, לריסיה לא הייתה תגובה רפלקסיבית כלשהי והיא הייתה בתרדמת כשנישאה פנימה לבית החולים.
בני המשפחה חשדו שרשויות מחנה העבודה מנסים לכסות על מה שהם עשו לה שהוביל למותה הלא טבעי.
הם דרשו ממחנה העבודה למצוא את האחראים למותה ולהעמידם לדין. רשויות המחנה דרשו מבני המשפחה לחתום על טופס הסכמה לשרוף את גופתה. בני המשפחה סירבו והגישו כמה תלונות נגד משרד התביעה ומחנה העבודה. אבל הם מעולם לא קיבלו פסיקה הראויה לצדק.
על-פי מתרגלת פאלון גונג מצ'אנג-צ'ון, הם כללו את החדשות על מותה של גב' וואנג כמעט בכל העלונים של הפאלון גונג שהוציאו לאור באותו הזמן. מאחר שהמקרה נחשף בהיקף נרחב והובא לתשומת לב הציבור, רשויות מחנה העבודה לא העזו לשרוף את הגופה בחשאי.
ב-2002 הציע מחנה העבודה לערוך ניתוח שלאחר המוות. בני משפחתה של גב' וואנג דחו זאת מחשש לזיוף ראיות.
"אתם חייבים להסכים שהיא לא נרדפה למוות"
בני משפחתה של גב' וואנג נזכרו בפגישה אחת שהיה להם עם מנהל מחנה הכפייה ב-2015.
אחד מבני המשפחה אמר: "עברו כבר 15 שנים שלא ראינו את וואנג קה-פיי. אנחנו רק רוצים לראות את גופתה כדי שנוכל לערוך לה הלוויה ראויה. אנחנו רוצים לדעת אם גופתה עדיין כאן. אנחנו כותבים מכתבים כל שנה ומבקשים לראות את גופתה".
מנהל מחנה העבודה אמר: "הגופה עדיין כאן. אני יכול לאפשר לכם לראות את הגופה, אבל קודם כל עליכם להסכים שהיא לא נרדפה למוות".
בן המשפחה השיב: "אין לכם ראיות להציג שהיא מתה מוות טבעי. לומר זאת בפשטות, זהו מוות לא טבעי". אך הרשויות לא נסוגו מדרישתם.
גופתה של גב' וואנג מוחזקת עדיין כיום בחדר המתים. במהלך כל השנים הרבות האלה שעברו, רשויות מחנה העבודה מנסות לשרוף את גופתה. הן אפילו ניסו לחטוף ילד בן 10, קרוב של גב' וואנג, כדי ללחוץ על המשפחה לחתום על הסכמה לשריפת הגופה.
כמו כן הורו רשויות מחנה העבודה על הסוהרים והאסירות לספק עדויות מזויפות שיתאימו למסמכים לגבי עבודת העבדים שכפו על גב' וואנג, ולהפיץ שמועות ש"משפחתה שמחה במותה".
עבדות במחנה העבודה בכפייה הוו-דזוי-דזי
מחנה העבודה בכפייה היי-דזווי-דזי היה במקור מתקן קטן שכמעט התפרק, עם פחות מ-100 אסירות פליליות. עם תחילת הרדיפה נגד הפאלון גונג, הוא התרחב וגדל לבית כלא עצום היכול להכיל 800 אסירות, עם יותר מ-200 סוהרים. ב-2002 היו בו לעתים יותר מ-1,000 אסירות.
המשטר הקומוניסטי לא חוסך מאמצים כדי לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג. הוא הוסיף בניינים חדשים למחנה העבודה הויי-דווי-דזי, כמו אולם שינה, אזור קבלה, מכון ספורט, מרכז בריאות, אודיטוריום, קפטריה, חדרי אמבטיה ומשרדים. אבל רוב השיפורים האלה היו להצגה בלבד, להראות למבקרים, לא למען תועלתן של העצירות שם.
בינתיים הכפילו רשויות המחנה את שכרם של הסוהרים, כשהם הופכים את המקום לנחשק מאוד לעבוד בו. אנשים רבים היו צריכים לשחד את הרשויות רק כדי לקבל הזדמנות להגיש בקשה לעבוד שם.
מחנה העבודה הוו-דווי-דזי היה ידוע לשמצה בהעסקת אסירות מעבר לשעות המקובלות וללא תשלום. על-פי החוקים, לאסירים יש 7 ימי חופש בתקופת ארבעת החגים הלאומיים: יום ראש השנה, ראש השנה הסינית, האחד במאי והיום הלאומי. אבל האסירות שם לא קיבלו את כל החופשות המגיעות להן.
המתרגלות היו צריכות לקום כל יום ב-5:30 ולעבוד יותר מ-10 שעות רצופות ללא הפסקה או זמן חופשי. כשבן לא עבדו היו כופים עליהן לצפות בתכניות טלוויזיה המכפישות את הפאלון גונג. הזמן החופשי היחיד שהיה להן היה זמן השינה.
כשלא השלימו את מכסת העבודה היומית בעבודת עבדים במשך היום, הסוהרים כפו עליהן לעבוד בלילה, לפעמים עד 2 לפנות בוקר.
ב-8 במארס 2000 הסוהרים הורו למתרגלות להרים 90 טון של פולי סויה ולארוז אותם תוך 3 ימים. הן היו צריכות להרים שקים במשקל של 45 קילוגרם במורד המדרגות ושקים של פולים עם קליפה במשקל של 65 קילוגרם במעלה המדרגות. מתרגלות רבות נפגעו בגבן. היו מתרגלות שהיו סחוטות מהמאמץ, במיוחד המבוגרות שבהן.
הסוהרים נהגו להקצות למתרגלות שסירבו לוותר על אמונתן את העבודות המלוכלכות ביותר, כמו לחפור שורשי עצים, לאסוף פחמים, לשאת שקי פולים ולנקות ביובים.
במקרה אחד 3-4 אסירות רגילות עקרו ביחד עץ אחד, כפו על מתרגלת לעקור לבדה עץ אחר. הורו לארבע מתרגלות לשאת את העץ הגדול ביותר בשמש הקופחת. בין המתרגלות הייתה אישה קטנה בשנות ה-50. העץ היה כל כך גדול וכבד שהמתרגלות יכלו להזיז אותו רק לאט לאט כשגבן כפוף. הסוהרים צעקו עליהן כל הזמן וזרזו אותן למהר, כשהם טוענים שהם מתייחסים "יותר מדי בחמלה" כלפי המתרגלות.
עינויים במחנה העבודה בכפייה
התוספת המורחבת הנודעת לשמצה של מחנה העבודה היי-דווי-דזי, גיהינום אמיתי, נצבעה בדם המתרגלות.
במאי 2000 החל המחנה בקמפיין ה"שינוי". כדי לכפות על מתרגלות לוותר על אמונתן, הסוהרים עינו אותן יום ולילה. אפשר היה לשמוע בכל מקום את צעקות המתרגלות, את קולות הטעינה של האלות המחשמלות ואת קולות כלי העינויים השונים שפגעו במתרגלות.
תוך יומיים בלבד מיום הגיען, מתרגלות רבות נראו בזמן הארוחה חבולות באכזריות. היו כאלה שראשן התנפח, היו עם פנים חבולות, היו כאלה שצלעו ונעזרו במקלות כדי ללכת. היו כאלה שתמכו בהן בהליכה או נשאו אותן.
לגב' שאנג דונג-שיה כפתו את הידיים ותלו אותה בחדר בידוד במשך 7 ימים. כמו כן קשרו אותה למיטת מוות במשך 5 ימים. במקרה נוסף זרקו אותה למטה מרצפת הקומה השנייה והיא התעלפה למשך 15 דקות. היא סבלה מזעזוע מוח והקיאה במשך כל היום.
הרדיפה נעשתה גרועה יותר לקראת אולימפיאדת בייג'ינג 2008. מאות מתרגלות היו עצורות במחנה. רבות מהן הפכו משותקות או סבלו מהפרעות נפשיות כתוצאה מהעינויים.
מתרגלות שנרדפו למוות
בנוסף לגב' וואנג קה-פיי, עשרות מתרגלות פאלון גונג נרדפו למוות במחנה העבודה היי-דווי-דזי. להלן כמה דוגמאות:
גב' יין שו יווין- חושמלה בכל גופה באלות מחשמלות משום ששיננה בקול "פאלון דאפא הוא טוב". כמו כן הכו אותה ובעטו בה בצורה חמורה. אחד הסוהרים הטיח את ראשה בקיר, כשהוא גורם לה לדמם חמורות. עקב העינויים החוזרים ונשנים היא מתה ב-28 במאי 2000.
גב' יו לי-שין- הייתה עצורה ב-2000 באופן בלתי חוקי במחנה העבודה. היא עונתה בצורה כה קשה שהיו צריכים לאשפז אותה בבית החולים של הביטחון הציבורי. אחת העדות חשפה, שגב' יו נרדפה ללא הפסק גם בבית החולים.
העדה סיפרה: "קשרו את גב' יו למיטה עם צינורית לקיבה וצנטר לשתן במשך תקופת זמן ארוכה. היא הייתה ספוגה בשתן עקב דליפה בצנתר. אחת האסירות אפילו הכתה אותה בהוראת סוהר שהסית אותה לכך. כמו כן נהגו לקלל אותה. היא רזתה עד מאוד לאחר תקופה ארוכה של עינויים".
גב' יו מתה לאחר שהחזירו אותה למחנה.
גב' ג'אנג יו-לאן- הובאה למחנה בינואר 2002, אחרי שעינו אותה במשך 5 שעות רצופות במשרד היערות של מרכז המעצרים באי-הה.
היא סבלה מעינויים אכזריים במשך 8 חודשים במחנה לפני ששוחררה. היא מתה ב-8 באוקטובר 2002.
גב' האן צ'ון-יואן- ב-1999 נגזרו עליה באופן בלתי חוקי 4 שנים בכלא מחנה העבודה. היא סבלה מעינויים אכזריים באלות מחשמלות מאז הובאה למחנה. היא מתה ביולי 2002.
גב' לו סו-צ'יו- הייתה במעצר במחנה במשך 8 חודשים. במהלך מעצרה כפו עליה עבודת פרך קשה במיוחד.
בינואר 2001 ניסו 2 סוהרים מרושעים לכפות עליה לוותר על פאלון גונג, וכדי ללחוץ עליה ולהסית אסירות פליליות נגדה, הם ביטלו את ההפסקה של כל האסירות. באפריל הגבירו את הרדיפה נגדה לאחר שסיפרה למנהל אחת מהיחידות במחנה – יחידה שהייתה תחת הוועדה המשפטית הלאומית – שתרגול פאלון גונג הביא לה בריאות טובה.
באחד במאי גב' לו פתחה בשביתת רעב כדי למחות על הרדיפה. כתוצאה מכך עינו אותה ב"האכלה" בכוח ובכפייה בתערובת מעורבת בחרדל חריף. חשמלו אותה שוב ושוב בחזה באלות מחשמלות, מה שגרם לה לנזק בלב ולדימום. מצב בריאותה התדרדר כל כך ששחררו אותה לחופשת מחלה כדי להימנע מלקחת אחריות למצבה. היא מתה מאוחר יותר כתוצאה מהתעללות במעצר במחלקת משטרת ג'י-לין.
אחרית דבר
עַד לביטולו ב-2015 היה מחנה העבודה בכפייה הוו-דזווי-דזי אחד מאין ספור מתקנים בהם רדף המשטר הקומוניסטי מתרגלי פאלון גונג. מחנות עבודה רבים היו בעלי שמות "נקיים" כמו "בתי ספר דמוקרטיים להוראת...", או "מרכז לחינוך אידיאולוגי", אבל הם לא יכלו להסתיר את הפשעים האכזריים והמרושעים שלהם נגד האנושות.
גב' וואנג קה-פיי היא אחת מ- 4,304 מקרים שאומתו של מתרגלי פאלון גונג שנרדפו עד מוות על ידי המשטר הקומוניסטי. 18 שנים עברו והמצוקה של משפחתה לא טופלה עדיין. בני משפחתה ומשפחות של מתרגלים אחרים ממשיכים במאמציהם להביא לדין את הפושעים.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
