(Minghui.org) בשנים האחרונות עוד ועוד אנשים השיגו הבנה טובה יותר על אורך זרועה של תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ברחבי העולם. למעשה, מאז 2009 השקיעה המק"ס 45 מיליארד יואן להרחיב את התעמולה מחוץ לסין כדי לשלוט בדיון הציבורי ולהרחיב את טקטיקות שטיפת המוח שלה בכל העולם.
טקטיקות יזומות ועדינות
כדי להרחיב את השפעתה על העולם המערבי, יישמה המק"ס כמה קווי מדיניות:
הראשונה היא להגדיל את ההשקעה בגופי החדשות שלה כמו "CCTV" וסוכנות החדשות שלה "שין-הואה". בכיכר המפורסמת של הטיימס סקוור בניו יורק מציג מסך ווידיאו ענק את התוכן של שין-הואה ותיבות עיתונים של China Daily" " הופיעובערים מרכזיות בארה"ב. כמו כן, פתחה CCTV את רשת הטלוויזיה העולמית של סין (CGTN) הזמינה במערכות כבלים ברחבי ארה"ב. ל"שין-הואה" יש כעת כ-6,000 כתבים מחוץ לסין, מספר העולה על זה שבסוכנויות החדשות המסורתיות כמו AP,AFP ו-רויטרס.
גישה שנייה היא להשפיע או לשלוט על תקשורת החדשות הסינית בחו"ל. ב-2001 קרן ג'יימסטאון פרסמה דו"ח שכותרתו: "כיצד הממשלה הסינית מנסה לשלוט במדיה הסינית באמריקה" שתיאר 4 שיטות:
א) שליטה ישירה על עיתונים, טלוויזיה ורדיו באמצעות בעלות מלאה או להפוך לבעלת המניות העיקרית.
ב) להשפיע על תקשורת חדשות עצמאית באמצעות אינטרסים כלכליים.
ג) לרכוש זמן אוויר או פרסומות.
ד) לתכנן שסוכנים של המק"ס יעבדו בכלי תקשורת חדשות עצמאיים למטרת ריגול וחבלה.
הגישה השלישית בה משתמשת המק"ס היא לבטא את קולה דרך כלי התקשורת המערביים של הזרם המרכזי של החברה. במשך השנים הופיעו תוספות (אינסרטים) של China Daily בתשלום במהדורות המודפסות והאלקטרוניות של ה-New York Times, Washington Post, ו-Wall Street Journal. הטקטיקות האלה הן ערמומיות ומוליכות שולל.
הגישה הרביעית היא הכנסת תוכן המתאים לאינטרסים של המק"ס לתוך תקשורת החדשות בחו"ל. מחקר של רויטרס גילה שהרדיו הבין-לאומי של סין (CRI) שבשליטת המק"ס התערב בתכני 33 תחנות רדיו ב-14 מדינות לפחות. דוגמה אחת היא "טלוויזיית פיניקס", רשת הטלוויזיה הסינית השנייה בגודלהבארה"ב. עם 10 אחוז מניות של CCTV, טלוויזיית פיניקס מדברת כעת כמו מדיית חדשות של המק"ס.
סין מצנזרת חדשות בחו"ל בכמה דרכים, ובכלל זה ישירות דרך תמריצים כספיים או לחץ ובצורה לא ישירה דרך פרסומות, התקפות באינטרנט והתקפות אישיות. לגבי כלי תקשורת זרים הפועלים בסין, המק"ס מאיימת לבטל ויזות של כתבים או עובדים אחרים. מחוץ לסין היא לוחצת על עורכים בכירים להסיר כתבות ביקורתיות על המק"ס, מאיימת לנתק יחסים ועסקאות כלכליות.
לדבריו של דיפלומט סיני לשעבר, 5 הקבוצות המדוכאות ביותר על ידי המק"ס מחוץ לסין הן טיבטים אויגורים, מתרגלי פאלון גונג, תומכי דמוקרטיה ותומכים בעצמאותה של טייוואן. קבוצת התקשורת שהוקמה על ידי מתרגלי פאלון גונג משכה את תשומת לב של המק"ס באופן מיוחד.
דיכוי של דעות אחרות
המק"ס מצנזרת מידע משתי סיבות: אחת היא לדכא דיווחים שליליים בתוך סין, והשנייה היא להשתיק בדלנים (דיסידנטים) בשעה שהיא מקדמת את קולה עצמה מחוץ לסין. שתי השיטות האלו משרתות לחיזוק כוחה העולמי של המק"ס.
מחקר מ-2005 של ג'ון פלפריי, פרופ' למשפטים בהרווארד, גילה ש-48 אחוזי של מידע הקשור ל"תקרית ה-4 ביוני" (הטבח בכיכר טיאננמן ב-1989) נחסם באינטרנט על ידי סין. בדומה, נחסמו 90 אחוז של המידע הקשור ל"תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ורוב המידע החיובי בנוגע לפאלון גונג. בניגוד לכך, רק 10 אחוז של אתרי פורנוגרפיה נחסמים. המספרים האלה מבליטים את המטרה של הצנזורה.
קתרינה לנטוס סווט ומרי אן גלנדון, לשעבר יו"ר וסגנית הוועדה האמריקנית לחופש דת בין-לאומי (USCIRE) כתבו ב-2013: "מאמצי בייג'ינג נגד הפאלון גונג, הנובעים מפחד בשל הגידול הממשי כקבוצה בעלת מחשבה עצמאית המשגשגת מחוץ לאידיאולוגיה ולשליטה הקומוניסטית, ראויים לציון". הן הוסיפו: "החומרים והאתרים של הפאלון גונג הם התוכן החסום ביותר בסין".
גב' הואנג צ'יאן בת 49, לשעבר עובדת של מרכז הספר בגואנג-ג'ואו, פרסמה ב-"תחילת 2015 ב-" "Weibo– אתר מיקרובלוגינג סיני – 5 פוסטים ארוכים תחת הכותרת "זיכרונות מהגולאג". מאחר שהפוסטים האלה חשפו את הרדיפה נגד הפאלון גונג בסין, גזרו על גב' הואנג 5 שנים בכלא. אחרי שהועברה ליחידה 4 בכלא הנשים של גואנג-ג'ואו ביוני 2017, משפחתה ביקרה אותה וגילתה שהיא כחושה וחלשה מאוד. היא התחננה לפניהם לבוא ולהציל אותה: "המקום הזה מוציא אותי ממש מדעתי".
עקב אמונתה בפאלון גונג, גב' הואנג פוטרה מעבודתה, הייתה עצורה במחנה עבודה בכפייה במשך 3 שנים וכלואה בכלא במשך 4 שנים.
המק"ס עובדת קשה כדי לחסום הפצת מידע כזה.
שיתוף פעולה עם מדיה מערבית
מאז הוצג לראשונה לציבור ב-1992, פאלון גונג ידוע כמשפר את הבריאות הפיזית ואת הערכים המוסריים. כדי ליזום ולקיים את הדיכוי נגד הקבוצה הזאת שאינה פוליטית, מנהיג המק"ס לשעבר ג'יאנג דזה-מין הסתמך בעיקר על אכזריות ועל תעמולה מכפישה, כך שמדיית החדשות שיחקה תפקיד קריטי בהונאת הציבור.
ג'יאנג צפה שדיכוי בקנה מידה גדול כזה יגרום לביקורת בקהילה הבין-לאומית, ולכן הזמיןאת התקשורת המערבית להשתתף ברדיפה כבר מתחילתה. אם מהלך כזה יצליח, זה יעזור להצדיק את הדיכוי ויפחית את הלחץ בקהילה הבין-לאומית. דוגמה אחת לכך הייתה באוקטובר 1999, כשג'יאנג רואיין על ידי העיתון הצרפתי Le Figaro וניצל את ההזדמנות להכפיש את הפאלון גונג כ"כת".
בוועידה לאומית ליחסי ציבור שהתקיימה ב-1999 הדגיש ג'יאנג את נושא התעמולה החוצה, וקרא לקמפיין ציבורי חזק בקהילה הבין-לאומית, שתתאים ל"יוקרה" ול"מוניטין" של סין. לי צ'אנג-צ'ון, חבר הוועדה המתמדת של הפוליטביורו, הלך בכיוון הזה והקים מערכת מתואמת ב-25 מחלקות הנמצאות תחת הוועדה המרכזית של המק"ס. גואו ג'ינג-ג'ה, מנהל הרדיו הבין-לאומי של סין, נתן פרשנות לדבריו של ג'יאנג: "עלינו להיות פעילים ולקחת את ההובלה... תעמולה בחו"ל היא כמו קרב. עלינו להחזיק במגן ביד אחת להגן על עצמנו מאויבים, כשבה בעת היד השנייה אוחזת בכידון כדי לתקוף אותם".
תחת המדיניות הזאת היה יצוא של תעמולת שנאה למדינות אחרות. ב-26 במאי 2000 תכנית "פוקוס" של CCTV הכפישה את הפאלון גונג במשך 18 הדקות שלה. מנהל "משרד 610" אישר את התכנית, והורה ל-CCTC להפיץ את הקלטות הווידיאו של התכנית לשגרירויות ולקונסוליות בחו"ל, כמו גם לתרגם אותן לאנגלית כדי לשדר אותן מחוץ לסין. התקשורת הסינית במדינות שונות פעלה בדומה כדי להמשיך ולהכפיש את הפאלון גונג.
התנגדות בחברה המערבית
תעמולה כזאת מצד המק"ס לפעמים נפגשת בהתנגדות. אחרי שתחנת הטלוויזיה בשפה הסינית – Talentvision – שידרה ב-16 בדצמבר 2001 את תכנית החדשות של CCTV על "מקרה הרצח של פו בי-יין" שקישרה את הרצח בצורה כוזבת לפאלון גונג, המועצה הקנדית לשידורים סטנדרטיים (CBSC) החליטה ב-16 באוגוסט 2002 ש- Talentvision הפרה 4 סעיפים של הקוד האתי וקוד האלימות של האגודה הקנדית לשידור, כמו גם את הקוד האתי של אגודת מנהלי קנדה לחדשות רדיו וטלוויזיה.
"הפאנל מצא שההתייחסויות לפאלון גונג בכתבת החדשות הכילה הערה בלתי הוגנת מצד אחד ושהחזרה על הקליפים של הווידיאו האלים היו מוגזמים מצד שני". (החלטת CBSC 01/02-0416+). Talentvision התבקשה לשדר את ההחלטה פעמיים תוך 7 ימים.
אלו המשתתפים בכנסים של יחסי ציבור בסין כוללים לא רק את הקצונה של גופים מדיניים שונים ופרובינציות, אלא גם בכירים משגרירויות וקונסוליות בסין. הבכירים האלה לעתים קרובות מובילים את התעמולה שמחוץ לסין.
" Voice of America" דיווח ב-3 במארס 2001 שוואנג יון-שיאנג, הקונסול הכללי בסן פרנציסקו, כתב לעיתון הסיני "World Journal" בדרישה שהעיתון יפסיק לפרסם מודעות הקשורות לפאלון גונג. סגן המנהל הכללי של העיתון בסן פרנציסקו, גו שי-שיאן, התעלם מהדרישה של הקונסול ואמר: הוא[וואנג] יכול להחזיק בנקודת ההשקפה שלו ומתרגלי פאלון גונג יכולים להחזיק בשלהם גם כן".
הקונסול הכללי במלבורן, אוסטרליה, וו רונג-הואה, הזמין פעם אחת לקונסוליה בכירים מקומיים של כלי תקשורת חדשות בסינית כדי לבקשם לא לפרסם מאמרים הקשורים לפאלון גונג. הוא טען שמאמרים כאלה צריכים להגיע קודם כל לאישור הקונסוליה הסינית. כתוצאה מכך, אף אחד מהם לא פרסם יותר מאמרים על פאלון גונג כשהם מצטטים לחץ מצד הקונסוליה הסינית וחשש מגמול.
מאמצי המק"ס לחזק את "העוצמה הרכה"
צ'אנג צ'יו-הואה מהאוניברסיטה הלאומית של טאיוואן הזהיר מפני התרחבות "העוצמה הרכה" (soft power) של המק"ס בקהילה הבין-לאומית, שמטרתה להשפיע על מדינות אחרות באמצעות שיטות תרבותיות. דוגמה לכך היא הפופולריות של תרבות הסרט והטלוויזיה מקוריאה הדרומית. העוצמה הקשה של סין מסתמכת על תמריצים כלכליים ואיומים. מדינה המשתמשת בדיכוי והימנעות מדעות מנוגדות יכולה לקדם את האינטרסים שלה ולהפוך את הדעה שלה לדעה השולטת.
העוצמה הקשה של סין מגיעה מהיתרונות הכלכליים ומהסחר שלה. באמצעות השפעות ישירות ובלתי ישירות היא יכולה לאלץ גורמים מסוימים שיצנזרו את עצמם כדי לשלוט על דעת הציבור. זה לא רק מפריע לחופש ההבעה, אלא גם מאיים על מערכות דמוקרטיות ועל הביטחון הלאומי במדינות מערביות. במילים אחרות, זוהי אסטרטגיה של "לוחמה א-סימטרית" שמנהלת המק"ס.
חרף מאמציה הממושכים לחדור למדינות אחרות, כמה מהן במערב החלו לגלות התנגדות חזקה יותר. בדיוןעל מדיניות ממשל טראמפ בנושא סין במכון האדסון שהתקיים ב-4 באוקטובר 2018 דיבר סגן הנשיא מייק פנס על הכוח הצבאי של המק"ס, על גניבת סודות מסחריים, ריגול והפרות זכויות אדם. הגישה הזאת רומזת שמאמציה של המק"ס להשפיע על תקשורת החדשות מחוץ לסין תהיה תחת עין פקוחה, ואפשרי שתיבלם.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved