שני ילדים שטיפלתי בהם

(Minghui.org) בחברה הנגועה בריקבון מוסרי, לשמור על נשמות הילדים מלהיפגע ולהזדהם הוא הכרח כדי שיגדלו באופן בריא. זה נושא שההורים והחברה צריכים להתייחס אליו ברצינות.

בשנים האחרונות טיפלתי לעתים קרובות בשני ילדים משתי משפחות. שתי האמהות עבדו מחוץ לסין. אחד היה ילד בגן שטיפלתי בו במשך שלוש שנים עד שהלך לבית ספר יסודי. השני היה אז תלמיד תיכון שטיפלתי בו במשך ארבע שנים לפני שהלך לקולג'.

בזמן שהייתי איתם ראיתי את המשאלה שלהם והבנתי את העיקרון - שלב טוב וישר צריך להיות מוזן מגיל צעיר מאוד. גם הייתי עדה לגמול – אנרגיה – המגיע מהתכונה של טוב-הלב.

ילד שובב מאמץ ערכים מסורתיים

ב-2013 התחלתי לטפל בילד בן ארבע שהיה שובב וחם מזג אך בעל חוש צדק. הגננת שלו אמרה: "הוריו של הילד הזה צריכים להכין את עצמם כיוון שהוא יעשה צרות בעתיד".

כשהילדים האחרים רקדו הוא היה עומד בחוסר תנועה. הגננת שלו לא הצליחה לעשות דבר כדי לשנות אותו. כשאספתי אותו אחרי הגן, כל הילדים החזיקו ניירות אבל לו לא היה. כששאלתי את הגננת על זה היא אמרה: "הוא מסרב לעשות כל דבר. מה אני יכולה לעשות?"

בעלה של אחותו אמר לי שאף אחד לא יכול לשכנע אותו לציית לאף אחד. אביו ניסה פעמים רבות אך ללא הצלחה. בעבר שוחחתי עם הגננת של הילד על הרעיון שלי איך לחנך אותו.

פעם, הילד רצה לאכול משהו שלא היה טוב בשבילו. לא הרשיתי לו לאכול את זה אז הוא בכה בקול ממש חזק. לא התרגשתי כלל, לא משנה כמה חזק הוא בכה. הוא הפסיק לבכות כשהתעייף. חיבקתי אותו וליטפתי אותו תוך כדי ששרתי לו את השיר "פאלון דאפא האו" עד שנרדם.

הבנתי שהילד רצה אהבת אם. אמו הייתה רחוקה לתקופות זמן ארוכות ומה שהוא רצה היו אהבה וחום.

האמנתי שההנחיה שיש לי מפאלון דאפא – העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות – יתנו לילד את האהבה האמיתית ביותר. ידעתי שבסביבה הרמונית הילד הזה יגדל באופן בריא ושמח. כששרתי "פאלון דאפא האו", הוא ואני נטמענו בסביבה הרמונית של חמלה טהורה. תוך כדי כשהוא נרדם הוא פרץ בצחוק ויכולתי לראות את השמחה שלו באותו רגע.

לאחר מכן הוא התקרב אליי מאוד. הוא החל לבטוח בי ולא היה חם מזג כמו קודם. התייחסתי אליו כמו לנכד שלי וטיפלתי בו ברכות באותן שלוש שנים. סיפרתי לו סיפורים כמעט כל לילה לפני שנרדם. רוב הסיפורים שסיפרתי לו היו על התרבות הסינית המסורתית.

בהדרגה הילד פיתח סטנדרט משלו לגבי התנהגות טובה, והצליח לעשות הבחנה בין טוב לרע. הוא גם זיהה את הטוּב של הפאלון דאפא ובאופן טבעי פיתח אופי טוב. גם בגילו הצעיר הוא היה סובלני והגון וכיבד את המבוגרים, את הוריו ואת מוריו.

הוא כבר לא גרם צרות לגננת שלו. הוא שיתף פעולה והיה פעיל. הגננת שלו אמרה לי שכשרוב הילדים מיהרו לבוא ראשונים, הוא היה עומד בשקט ונותן לאחרים להיות לפניו. הגננת אמרה שלפעמים היא קונה ארטיקים או חטיפים לילדים והוא היחיד שהביע הוקרה.

עכשיו הוא בבית ספר יסודי. כשבקרתי אותו לפני כמה ימים, אמו סיפרה לי כמה חזק הוא נעשה. הוא זכה בכמה פרסים בתחרות קיק-בוקס. אך כשחבריו לכיתה הציקו לו הוא אף פעם לא החזיר להם. זה הכאיב לאביו. הוא יעץ לילד להילחם בחזרה כדי להרתיע את הבריונות, אך הילד לא פעל לפי עצת האב.

הילד שלעתים קרובות גרם לילדים בגן לבכות, השתנה. העקרונות אמת-חמלה-סובלנות השתרשו באמת בלבו. אני מאמינה שילד טוב שכזה יבורך.

הוא סיפר לי שלא הרשו לו להשתתף בתחרות המתמטיקה בגן שלו כי הוא לא ידע חשבון טוב מספיק. אז הוא דיבר בלבו עם מייסד הפאלון דאפא מר לי הונג ג'י ואמר: "מאסטר, אני רוצה לקבל פרס בתחרות הזאת". באותו יום, המורה שלו בקשה ממנו להצטרף לתחרות ולהפתעתו הרבה הוא זכה במקום הראשון.

הוא שיתף איתי בחוויה נוספת דומה. הוא לא היה בין משתתפי התחרות העירונית. אך יום לפני התחרות נאמר לו להשתתף. המתחרים האחרים התאמנו זה זמן מה, אך הוא אף פעם לא התאמן. למחרת בבוקר, לפני שהלך לתחרות, הוא חשב על דברי המאסטר:

"אם המין האנושי יוכל להביע את ההוקרה ואת הכבוד הראויים כלפי ההתבטאות של הדאפא בעולם, זה יביא אושר ותפארת לאנשים, לעמים ולמדינות." ("ג'ואן פאלון", "לוּן יוּ")

אמרתי לילד לשבת ולקרוא עשר פעמים: "פאלון דאפא הוא טוב". הוא קיבל את עצתי וזכה בפרס בתחרות. המורה שלו והוריו התרגשו מאוד.

במשך שלוש השנים שטיפלתי בו הוא אף פעם לא הלך לבית החולים לקבל חיסון חוץ מפעם אחת. כשהגעתי לראשונה, אביו לקח אותו כי הוא השתעל ללא הפסקה. לפני שהתחלתי לטפל בו הוא סבל לעתים קרובות משיעול. הודות להגנת המאסטר, השיעול שלו נעלם לגמרי. הילד היה עד לנס הזה בעצמו. שנה אחת הוא התעקש לשלוח למאסטר ברכה "יום הולדת שמח".

ילד בחטיבת הביניים תוגמל על כבוד והוקרה כלפי הדאפא

לפני כעשר שנים, טיפלתי בתלמיד חט"ב צעיר. הוריו התגרשו ואביו ואמו החורגת עבדו בחו"ל.

כשרק התחלתי לטפל בו, הוא התכונן לבחינת כניסה לבית ספר התיכון. הוא היה תחת לחץ רב להיכנס לבית ספר טוב כי הציונים שלו לא היו מוצלחים.

הייתה לו דעה חיובית כלפי הדאפא. ביקשתי ממנו ללמוד יחד פסקה מהפא כל ערב. בזמן ארוחת הבוקר והערב סיפרתי לו על הדאפא. הוא תמך מאוד בתרגול הדאפא שלי. כשעשה את בחינת הכניסה, הוא התקבל לבית הספר שרצה, עם 120 נקודות יותר מהממוצע.

בתחילה הוא לא הצליח לעמוד בקצב הלימודים. לרוע המזל הוא גם לא ראה את אמו מגיל ארבע. הוא הרגיש פגוע ומדוכא והתנהג בחוסר יציבות.

עכשיו אמו רצתה להחזיר אותו אליה בדרכים לא טובות. היא ניסתה לעצור בעדו מלהתכונן לבחינות הכניסה לקולג'. פעם אחת היא אפילו הלכה לבית הספר שלו ולקחה את התיק שלו, וזה הביך אותו מול חבריו לכיתה. למחרת הוא סירב לצאת מהמיטה וללכת לבית הספר בלי תיק.

השתמשתי בעקרונות אמת-חמלה-סובלנות להדריך אותו ולעזור לו לפתור את הקונפליקט עם אמו. שכנעתי אותו ועודדתי אותו להמשיך את לימודיו. פירטתי בפניו הרבה מתכונותיו טובות: "כשאחרים לא מסוגלים לעבור משהו, אתה מסוגל. ברגע שתצלח את המצב הזה, חבריך לכיתה יעריצו אותך". אמרתי לו: "פשוט תחשוב: נמנעו ממך הכרה והערכה. אדם רגיל לא יכול לשאת את זה, אך אתה יכול. סבלת כל כך הרבה. האם אתה אדם ממוצע? ממש לא".

הוא קם מהמיטה וביקש ממני שקית פלסטיק שתשמש לו כתיק בית ספר. מצאתי לו שקית שנראית טוב. הוא שם בה את ספרי הלימוד שלו והלך לבית הספר. אף שאיחר, חבריו לכיתה נדהמו שהוא התגבר על הבושה והגיע, והביטו בו בהערצה. זה עודד אותו מאוד.

בגלל שהציונים שלו לא היו טובים מספיק, הוא חשב לא ללכת לבחינת הכניסה לקולג'. אבל אז הוא חלם שהמאסטר של פאלון דאפא אמר לו שהוא יתקבל לאוניברסיטה מצוינת כי יש לו מוסריות על שהגן על מתרגלת דאפא. החלום הפך למציאות. הוא נכנס לאוניברסיטה יוצאת מן הכלל ולאחר סיום לימודיו הוא מצא עבודה בשכר גבוה בעיר גדולה.