הרהורים על הטיפוח שלי תוך כדי עבודה בפרויקט כלי תקשורת

[שיתוף שהוקרא בוועידת הפא בניו זילנד בשנת 2019]

(Minghui.org) התמזל מזלי להיות בהרצאת הפא של המאסטר בסידני ב-1998, אולם אז עוד לא ידעתי להוקיר את ההזדמנות וטרם התחלתי לטפח. הייתי תחת השפעת הרעל של התרבות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק״ס) ורדפתי אחרי כסף ומוניטין. כדי להתפאר בפני חבריי וקרובי משפחתי ביזבזתי את הכסף שבעלי הרוויח בעמל רב על מכוניות פאר ובגדי מעצבים יוקרתיים. תכופות אמדתי את בתי מול ״הילדים החכמים״ בבית הספר ודיברתי איתה שוב ושוב על השגיהם בלימודים. הביטחון העצמי שלה התערער והערך העצמי שלה היה נמוך. היא התחמקה משיעורים בבית הספר, וכשהייתה בבית הסתגרה בחדרה. היחסים בבית התערערו והיו מתוחים מאוד.

המשכתי בחיי עד שיום אחד בחורף 2013 עברתי אירוע מוחי ושקעתי בתרדמת. הובהלתי לבית החולים. כשהתעוררתי, הרופא הודיע לי שהזיכרון שלי לא נפגע באופן חמור. אלה היו החדשות הטובות. החדשות הרעות היו שהעצבים בכף רגלי הימנית נפגעו. הרגל שלי הייתה משותקת והסיכויים להחלמה מלאה היו קלושים. הוא אסר עלי לנהוג. אחרי שהשתחררתי מבית החולים עברתי שיקום בן שמונה שבועות, אבל מצבי לא השתנה בהרבה. בעלי נאלץ לתמוך בי כשירדתי במדרגות או כשנכנסתי הביתה. יום יום סבלתי מכאבים איומים. הרגשתי ״חסרת תועלת״.

המאסטר דאג לי. אחת המתרגלות מצאה אותי וסיפרה לי על הפאלון דאפא. היא הגיעה לביתי ולימדה אותי את התרגילים. התמדתי יום יום בתירגול והלכתי בעקבות הפא של המאסטר כדי לשפר את השין שינג שלי. ההחזקה שלי לדברים יומיומיים פחתה והסביבה והאווירה בבית השתפרו. הרגשתי שגם מצבי הגופני משתפר. כעבור חודש הייתי שוב מסוגלת ללכת עם הרגל ה״נכה״ שלי. כשחזרתי לרופא הוא אמר בהתרגשות ״את יכולה לחזור לנהוג עכשיו!״ אין מילים בפי לתאר את הכרת התודה ואת ההתרגשות שלי.

תכונת ההארה שלי עומדת למבחן

זמן קצר אחר כך נאמר לי שמופע השן יון עומד להגיע לאוקלנד. אחת המתרגלות אמרה שאין לנו מספיק כוח אדם ושעלינו להפיץ בדחיפות אלפי עלונים לקידום מכירות. היא שאלה אם ארצה לעזור. למרות שכבר הייתי מסוגלת ללכת ולנהוג חששתי עדיין לנסוע. סירבתי.

המאסטר אומר:

"מה שחשוב למטפחים זה מחשבות נכונות. כשיש לך מחשבות נכונות חזקות, אתה יכול לעמוד בפני כל דבר ולעשות כל דבר. זה משום שאתה מטפח: מישהו שהוא על נתיב אלוהי ושאינו נשלט על ידי הגורמים של אנשים רגילים או על ידי עקרונות של רמות נמוכות." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

בעקבות לימוד הפא הייתה לי הבנה חדשה. צלצלתי לאותה מתרגלת ואמרתי לה שארצה לעזור. כששמנו את העלונים בתיבות הדואר יכולתי שוב להרגיש כמה נפלא הפאלון דאפא. יצאנו בשבע בבוקר עם ארבעה או חמישה קילו של עלונים שהיינו צריכות לחלק בבתים. בכמה מקומות כפריים נאלצנו ללכת זמן רב בין הבתים, לעתים היה רק בית אחד על פני שטח רב. לפעמים נאלצנו לנסוע בדרכים הרריות. כדי לחסוך בזמן הבאנו איתנו את ארוחת הצהריים. סיימנו בשבע או בשמונה בערב.

המתרגלת שהייתה מותשת מיום העבודה הקשה קצת דאגה לי והזכירה לי לפני שנפרדנו שהמאסטר אומר:

"טיפוח-תרגול זאת הצורה הטובה ביותר של מנוחה?" ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998)

אז עשיתי את תרגיל המדיטציה אחרי ארוחת הערב.

עד אז הייתי מסוגלת לשבת בחצי לוטוס בלבד. לא הצלחתי לשבת בלוטוס מלא אפילו עם עזרתו של בעלי. כאב לי כל כך עד שרגל אחת תמיד החליקה מטה אחרי דקה או שתיים בלבד. באותו הלילה בכל אופן יכולתי בקלות לשים את שתי הרגליים. חמש עשרה דקות חלפו – ועדיין לא הרגשתי כאב. דמעות של הכרת תודה זלגו על לחיי. ידעתי שחיי נבנו מחדש על ידי המאסטר. מעתה חיי היו שייכים לדאפא. חיסלתי גם הרבה החזקות וחדלתי למעוד בטיפוח.

הטיפוח הוא דבר רציני

הטיפוח הוא עניין רציני ועלינו לשים לב לכל דבר. עלינו להתמקד בשחרור ההחזקות והמושגים ולהתמודד עם בעיות כשאנו נעזרים בעקרונות הדאפא. הבנתי שהרבה מאוד דברים קטני ערך לכאורה עלולים לגרום לבעיות רציניות אם לא מתייחסים אליהם ברצינות.

לילה אחד שמעתי קול רוטט ״שלחי מחשבות נכונות עבורי״. חשבתי שאני חולמת אבל אז הבנתי שזהו הקול של בעלי. כשרצתי לחדרו הוא רעד ופניו היו חיוורות. מיד התיישבתי. המחשבה הראשונה שלי הייתה להסתכל פנימה ולהרהר בטיפוח שלי.

כנראה שלא התייחסתי לטיפוח ברצינות וזה פתח פתח לצרות ולדברים שליליים. התביישתי שאיני מסוגלת לעזור אפילו לאדם הכי קרוב אליי, שלא לדבר על יצורים חיים. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות בעודי מסתכלת פנימה, שאלתי את עצמי ביחס לבעלי האם באמת הראיתי חוסר אנוכיות ואלטרואיזם כפי שהמאסטר מבקש:

"... אין אנוכיות ואין אני," ("יסודות להתקדמות במרץ" "ללא החסרה בטבע הבודהא").

לאחרונה בעלי לקח על עצמו תפקיד מוביל בפרויקט של כלי תקשורת, ותחומי אחריותו התרבו. האם הייתי איכפתית כלפיו, מתחשבת, סובלנית, ותומכת כפי שעל אישה להיות. לפעמים היו לנו ויכוחים מאחר שהיו לנו רמות שונות של הבנה. לעתים קרובות רציתי שהוא יסכים איתי או יפעל בהתאם למושגים שלי. אם הוא לא היה מסכים איתי הייתי מזלזלת בו, מפעילה לחץ ועושה עניין גדול, שזה בדיוק הגישה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. לפעמים נדמה לי שאני מתחשבת אבל הוא לא מעריך אותי. אני כועסת מייד. ברגע שהבנתי את זה התנצלתי בכנות לפני המאסטר והבטחתי להשתנות. שלחתי מחשבה חזקה: ״אנחנו תלמידים של מאסטר לי הונג ג׳י, לאף אחד מהכוחות הישנים אין זכות לרדוף אותנו״.

בעלי אמר לי לאחר מכן שהוא סבל מכאב עז ובלתי נסבל. הוא לא הפסיק לשלוח מחשבות, להסתכל בפנים ולבקש עזרה מהמאסטר. אחרי כמה שעות הוא עדיין רעד מרוב כאב והיה לו קשה אפילו לנשום. הוא קרא לי לעזרה ברגע שישבתי והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות רווח לו. גם אני וגם בעלי יודעים שרק אם מאמינים בדאפא ורק אם יש מחשבות נכונות חזקות ומתבוננים פנימה ללא הפסק אפשר לפרוץ את הקשיים ולהשלים את המשימה הקדושה שלנו.

להוקיר מתרגלים עמיתים ולטפח חמלה אמיתית

אחרי שתרגלתי מספר שנים הבנתי שההחזקה ״לאמת את עצמי״ נעוצה בקנאה. זהו הלך רוח איום שעלול לזרוע את הזרעים של "הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו" ("ג׳ואן פאלון").

המטרה של הפרויקטים של כלי התקשורת שלנו היא לא רווח כספי אלא הצלת יצורים חיים. ביצוע המשימה הזו מבוסס על נתינה התנדבותית. מכל מקום אי אלו מתרגלים שהגיעו לאחרונה מסין הבינו לא נכון את הנקודה הזו וביקשו לקבל שכר או הטבות. זה הביא לכך שהחברה הוציאה סכומי עתק, וזה הביא להפסדים כספיים.

עם עומס העבודה ההולך וגובר הרגשתי מוגבלת בזמן. היה עליי להתמודד עם דברים רבים והרגשתי לחץ. התחלתי להיכנס לחרדה ולהסתכל על מתרגלים מגבוה. התנהגתי כמו אדם רגיל ונהייתי רגשנית. אפילו כשדיברתי עם מתרגלים כפיתי עליהם את הדעות שלי. האם ניהול שיחות סוערות ותחושת עוינות אינם נובעים מאידיאולוגית השנאה של המפלגה הקומוניסטית?

המאסטר אומר:

"אני לא יכול להשאיר מאחור אף תלמיד דאפא. כל אחד הוא קרוב משפחה עבורי,.." ("ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק", 2004 )

כל מתרגל הוא קרוב משפחה שלי. אני רוצה לטפח חמלה אמיתית ולשתף פעולה עם מתרגלים עמיתים כדי ליצור גוף אחד.

לשחרר את ה״אני״

עבדתי בפרויקט של כלי התקשורת למעלה משלוש שנים. כל צעד שעשיתי, כל מכשול שפרצתי, כל שיפור בשין שינג כל החזקה ששיחררתי וכל חוזה לפירסומת שחתמנו עליו הושג בעזרתו של המאסטר. בהרצאות רבות המאסטר אומר :

"... להסתכל פנימה זה כלי קסם." ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

כמתרגלים כולנו יודעים שהמבחן האמיתי מגיע כשמתמודדים עם קונפליקטים. כשיש לי או למישהו אחר החזקה חזקה, המבחן הוא האם אני יכולה עדיין להסתכל פנימה ללא תנאי ולהשתפר. מתרגלת אחת שהכרתי מטפחת די טוב, אבל היא אינה מצליחה להתגבר על אותה ההחזקה שחוזרת שוב ושוב. נעשיתי מתוסכלת בגללה והפסקתי לדבר איתה. האם זו לא קנאה?

המאסטר אומר:

"הנושא הזה של הקנאה רציני מאוד, כי הוא נוגע ישירות בשאלה האם נוכל לטפח לשלמות. אם הקנאה לא מסולקת, כל מה שהאדם טיפח הופך להיות פגיע מאוד. יש כלל כזה: אם הקנאה לא מסולקת במהלך הטיפוח-תרגול, אדם לא ישיג את הפרי האמיתי, בהחלט לא ישיג את הפרי האמיתי." ("ג'ואן פאלון")

במהלך פסטיבל הסרטים הטייוואני שהתקיים באוקלנד המארגן היה לקוח של מתרגלת עמיתה. המתרגלת הזאת שאלה אותי ״האם תוכלי לבוא איתי לבכורה? קשה למצוא מישהו ליום ששי בערב״. דחיתי אותה מתוך מחשבה שזה אפילו לא הלקוח שלי, ושביום ששי בערב מתקיימת קבוצת לימוד הפא הקטנה שלנו. אבל אחרי השיחה שאלתי את עצמי ״האם הטמעתי את עקרונות של אמת חמלה סובלנות?״ אני הרי מספרת לכולם שאני מתרגלת דאפא אבל בסופו של דבר ההתנהגות שלי היא רק מילים ללא מעשים. הצלחתי לראות את האנוכיות שלי, לכן שיניתי את דעתי והחלטתי ללכת איתה.

שם הסרט היה ״לנצח״ והוא סיפר את סיפורה של קבוצת רוכבים של אופני מירוץ. ידעתי שאין זה מקרי ששתינו רואות את הסרט יחד. קבוצת רוכבי אופניים מורכבת מ״ספרינטר״ שחוצה את קו הסיום ומ״פועלים״ שאחד מתפקידם הוא לרכב קדימה וליצור לספרינטר מחסה מפני הרוח, וכך עליהם לרכב כנגד הרוח לאורך כל המסלול כמעט. חשוב מאוד להתחרות כצוות ולא כבודדים, ועל כל החברים להקריב כדי לנצח. השחקן הראשי גילם רוכב שהיה בעל הביצועים הטובים ביותר אולם בתחרות ספורט בינלאומית חשובה המאמן ביקש ממנו להיות ״פועל״ במקום ״ספרינטר״. לבסוף הוא מוותר על הכבוד העצמי ועל התרעומות שלו ונהיה ״פועל״ מסור, חוסם את ההתקדמות של הקבוצות היריבות עושה פריצות דרך יצר הזדמנויות לספרינטר, והקבוצה מצליחה להביס קבוצה יריבה חזקה.

מתוך ההבנה שלי את הדאפא, ה״אני״ הוא המכשול הגדול ביותר כשמנסים לעצור את הרדיפה של מתרגלי הדאפא. אולם אפשר להשיג כל דבר בעזרת עבודת צוות ושיתוף פעולה. רק על ידי יצירת גוף אחד אפשר לעצור את הרדיפה ולהשמיד את הרוע. כשנתקלים בבעיות או קונפליקטים עם מתרגלים עמיתים, מבחני שין שינג, או סוגיות שיש לפתור כצוות, אינני חושבת עוד עד כמה אני מוכשרת ואילו יכולות יש לי, וגם אין לי החזקה חזקה לתוצאה. אני פשוט עושה כמיטב יכולתי.

ההתנסות שלי מבוססת על רמת ההבנה שלי. אנא ציינו אם יש משהו בדבריי שאינו תואם את הפא.