(Minghui.org) עמית שלי לעבודה הוא אדם שהורעל קשות מתרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) והוא בעל מוסריות נמוכה. בעבר הוא הורד בדרגה כיחשדו שהוא מנהל יחסים עם מנהלת בעבודה. אחר כך הוא קודם למשרה של סגן מנהל והועבר למשרד אחר. לפני שנתיים הוצבתי במשרד הזה והוא הפך לעמיתי לעבודה.

בתחילה כעסתי מאוד. התנשאתי מעליו וחשבתי שהוא נחות ממני. במקום שיפוטר או יודח בעקבות התנהגות בלתי הולמת, הוא קיבל קידום. בסין של היום הנשלטת על ידי המק"ס אופי מוסרי הוא חסר חשיבות.

לפני 18 שנה סירבתי לוותר על תרגול פאלון דאפא וסירבתי להפסיק לחלק מידע הבהרת אמת על פאלון גונג (פאלון דאפא), נשלחתי אז לשנתיים למחנה עבודה בכפייה. אחרי ששוחררתי וחזרתי לעבודה הורדתי בדרגה ומשכורתי קטנה. עבדתי רק כאיש סגל כללי והאדם ההוא ידע זאת.

לא אהבתי לעבוד לצד אדם כזה. נהגתי לספר לו על פאלון דאפא וכמה חשוב לפרוש מהמק"ס ומארגוני הנוער שלה אך הוא סירב להקשיב וחשב שהמק"ס יכולה להועיל לו. הוא חשב שאני מגוחך.

דבר אינו מקרי

אך שום דבר אינו מקרי. נרגעתי וחשבתי: "כיוון ששמו אותי לעבוד לצד אדם שכזה, אולי צריך לסלק כמה מההחזקות שלי. לפחות ההחזקה של ההתנשאות חייבת להיות מסולקת".

באותה תקופה היו הרבה טפסים למלא ולהגיש להנהלה. עמיתי לעבודה תמיד העיר הערות לא נבונות, או מתח בקורת כשאמר לאחרים איך למלא את הטפסים, אך הוא עצמו לא ידע איך למלא אותם.

כל כך נמאס לי ממנו שלא יכולתי יותר להתייחס אליו בנימוס. כשראה שכעסתי הוא אמר: "למה אתה במצב רוח רע כזה? למה אתה מתעצבן בקלות? אם תמשיך כך תמות מרוב כעס".

זה הכעיס אותי אף יותר, כי התביישתי שמישהו כמותו מצביע על החסרה שלי. ניסיתי להסתיר את הכעס שלי ואמרתי: "אני לא כועס. אין דבר ששווה לכעוס בגללו". אך בתוכי כעסתי כל כך שהתנשאתי מעליו אפילו יותר.

לאחר כל קונפליקט של שין-שינג אני מרגיש רע ומלא חרטה: "למה לא יכולתי להישאר רגוע? למה התעצבנתי כל כך?" כשמישהו מצביע לי על כך, אני עדיין מנסה להסתיר זאת בכך שאני אומר שאינני כועס. אך כשאמרתי לו: "אינני כועס", בהחלט נשמעתי כועס. מטון הדיבור שלי ומהבעת פניי אפשר היה לראות שכעסתי. אז ניסיוני לטייח את זה הפך להסבר מיותר שיכול לגרום לאנשים לחשוב שאין לי שליטה עצמית.

מגלה החזקות רבות

אני יודע שהכעס שלי אינו עומד בהתאם לאיך שמתרגל אמור להיות. אף שהתרגזתי בנוכחות אחרים לא הודיתי שכעסתי. גם התווכחתי: "לא לקחתי ללב וזה לא משהו ששווה להתרגז בגללו". זו החזקה ליוהרה ולהצלת כבודי.

כשהסתכלתי יותר לעומק גיליתי גם עוד החזקות, כמו רדיפה אחר תהילה ורווח, קנאה, תחרותיות ורגשנות אנושית. מאחורי כל ההחזקות האלה עומדת אנוכיות. אני חושש לאבד את כבודי ואת האינטרס האישי שלי. כשמישהו לא מתייחס אליי יפה אני נוטר לו טינה ומחפש נוחות ומרגוע. אני רוצה לשמוע מחמאות או מילים טובות ורוצה לעבוד ולטפח בסביבה רגועה.

המאסטר אמר:

"כמטפח כל התסכולים שתיתקל בהם בקרב אנשים רגילים הם מבחנים; כל המחמאות שתקבל הן ניסיונות." ("יסודות להתקדמות במרץ", "המטפח נמצא בתוך זה באופן טבעי")

רק עכשיו הבנתי שיש לי הרבה החזקות עקשניות. כשנתקלתי בסתירות לא ממש הסתכלתי פנימה, ולכן הייתי צריך להתמודד עם מבחן מטלטל לב שכזה. למעשה, המאסטר סידר את ההזדמנות והסביבה האלה שבהן יכולתי לסלק את ההחזקות שלי ולהשתפר בטיפוח שלי. לא הוקרתי את ההזדמנות הזאת אלא התייחסתי לדברים שאמללו אותי מנקודת מבט אנושית – כאל צרה. לא רק שכעסתי, גם התמלאתי תרעומת. אפילו התנהגתי בהתנשאות כלפי אחרים. האם כך מתרגל אמור להתנהג?

עכשיו אני באמת מסתכל פנימה. אני אומר לעצמי: "בכל פעם שאתקל בצרה או בחיכוך עליי להישאר רגוע. עליי להסיר את ההחזקות שלי כמוהתנשאות, התרגזות, תחרותיות, יוהרה ומוניטין. עליי להיות מעבר לרגשנות ואנוכיות ולהתייחס באדיבות לאחרים, כולל אותו עמית בעל המוסריות העלובה. אולי הוא מישהו עם קשר גורלי, כי עבור מטפח שום דבר אינו מקרי".

וכן שנתיב הטיפוח לא תמיד זורח ולא כל אלו שאתקל בהם יהיו נעימים למראה. פעמים רבות אפגוש אנשים שאינם נחמדים. אם אתייחס לאנשים כאלו בטוב לב, זה ישקף אם הגעתי לסטנדרט של מתרגל אמיתי! אתייחס אליהם באדיבות וחמלה וסובלנות של מטפח".

אחרי ששיניתי את גישתי חשתי הקלה. אף שהוא עדיין לא מקשיב כשאני מבהיר לו את האמת על הדאפא, אולי ההזדמנות הטובה שלו עדיין לא הגיעה. אמשיך לשלוח מחשבות נכונות. עם התקדמות תיקון הפא גורמי הרוע יושמדו לחלוטין. עד אז הוא יהיה מודע לאמת ויתרחק מהמפלגה המרושעת.