שיפור בטיפוח בעת הבהרת אמת

(Minghui.org) בעקבות השתתפות בפרוייקטים של הבהרת אמת הרגשתי בשנתיים האחרונות, שהטיפוח שלי נכנס לשלב חדש.

חלוקת חומרי הסברה להבהרת העובדות

מאחר שלא היו לי הכישורים להבהיר את העובדות אודות הפאלון דאפא (המכונה גם פאלון גונג) פנים אל פנים, חילקתי את עיתון האפוק טיימס. תחילה הרגשתי מבוכה וחששתי שאנשים לא ירצו לקחת את העיתון, אולם אז ראיתי מתרגלים אחרים מושיטים את העיתון באופן פעיל והתחלתי לעשות כמוהם, ורבים אכן לקחו את העיתון. כשהייתי מחלק את העיתון שמתי לב שלפעמים מקננות בי מחשבות שליליות על אנשים מסוימים שבאו לעברי. למשל, יכולתי לחשוב: ״הוא לבוש מוזר ונראה אדם רע. הוא בטח לא יקח את העיתון״. הבנתי שהמחשבות האלה מוטעות. איך יכולתי לתת למישהו את הדאפא אם היו לי דעות קדומות עליו?

דיברתי בלבי אל המאסטר: ״מאסטר המחשבות האלה הן לא אני, אינני רוצה אותם״. מאחר ששלחתי מחשבות נכונות ללא הרף וטיפחתי במרץ המחשבות הרעות האלה החלו להיעלם.

לפעמים הייתי פוגש אנשים שמגדפים אותי או אומרים דברים רעים. הייתי מנסה להישאר רגוע עם לב שקט.היו גם רבים שכבר ידעו על הרדיפה ועודדו אותי.

כשמעטים בלבד היו לוקחים את העיתון, הייתי שולח מחשבות נכונות כדי להשמיד את הגורמים הרעים שחסמו בממדים אחרים ומנעו ישויות חיות מלקבל את העיתון. כל המצבים האלה היו מצבים טובים לשיפור השין שינג שלי.

ב-21 ביולי אירגנו מיפגש על חוף הים לציין את תחילת הרדיפה (ה-21 ביולי 1999). חילקתי חומרי הסברה בטיילת, אבל אז נזכרתי פתאום בפעם אחרת שבה חילקתי עלונים ולא כולם לקחו אותם. מה עליי לעשות?

המאסטר פתח לי את החוכמה, ופתאום הבנתי שאנשים לא לוקחים עלונים כי בשניות הספורות האלה שבהן הם עוברים לידנו הם אינם מספיקים להבין מה אנחנו עושים, והם חושבים שאלה פרסומות.

ביקשתי ממתרגל גבה קומה להלתלוות אלי לטיילת. לקחנו איתנו שלט שהציג את הרדיפה עם בקשה לעצור את הרצח של מתרגלי הפאלון דאפא בעבור איבריהם שמבצעת המפלגה הסינית הקומוניסטית (מק״ס), וביקשתי מאותו מטפח להחזיק את השלט גבוה מעל לראשו כדי שאפשר יהיה להבחין בו מרחוק. התבוננתי בקהל וחשבתי לעצמי ״ישויות חיות, אנא אל תחמיצו את ההזדמנות הזו!״ זה היה יעיל באופן מפתיע, ועד מהרה נגמרו לי כל העלונים. מתרגל אחר חידש את המלאי.

התגובות של רבים ריגשו אותי. אדם מערבי הרים את אגודליו לאות עידוד ואמר: ״תמשיכו. תמכתי בכם בניו יורק ובוושינגטון, היו שם כמה שקיבלו שוחד מהמק״ס [הכוונה למפגינים בשכר שקיבלו תשלום מהשגרירות הסינית – המת'] הם ניסו להפריע, אז צעקתי עליהם ועצרתי בעדם.״

שני מערבים שאלו אותנו ״חוץ מלקרוא את העלונים מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לכם?״ אמרתי להם ״אתם יכולים להפיץ את המידע, לספר למשפחה ולחברים ולדבר עם הנציג שלכם בקונגרס. אתם גם יכולים לחתום על העצומה״. כמה סינים ביקשו עלונים גם כן.

היינו שם כמעט שעתיים וכל הזמן הזה המתרגל החזיק את השלט גבוה מעל ראשו.

הבהרת אמת לדיירים שלנו

משפחתי קנתה בית והיו לנו כמה חדרים להשכרה לתיירים מרחבי העולם. אנחנו חושבים שכל מי שמגיע אלינו יש לו קשר גורלי לשמוע על הדאפא.

אנחנו תמיד שמים לב לכל מה שאנו אומרים או עושים כשמגיעים דיירים, מאחר שאנחנו יודעים שאנחנו הנציגים של הדאפא בעיניהם ושעלינו לנהוג בהתאם. בדרך כלל אנחנו מקבלים את פני הדיירים בארוחת ערב חגיגית מלאת כל טוב ללא תשלום, ובהזדמנות זו מבהירים להם את האמת. רוב האורחים שלנו הבינו את העובדות.

פעם בחור סיני צעיר שכר אצלנו חדר. הוא הלך שולל אחר השקרים של המק״ס והיה לו רושם גרוע על הדאפא. התייחסנו אליו כאל חבר ודאגנו לו לכל דבר. הזמנו אותו לעתים קרובות לאכול איתנו ארוחת ערב והבהרנו לו את העובדות בפרטי פרטים. כל יום הוא צילצל לאמו וסיפר לה את מה שאמרנו לו.

הוא סיפר לנו שאימו עובדת כאחראית על רחוב מגורים [המשמש כסניף של המפלגה], במקום שבו הרדיפה קשה במיוחד וחלק מתפקידה של אמו הוא לפקוח עין על מתרגלי הדאפא ולהלשין עליהם. בערב ראש השנה הסינית הכנו ארוחה טעימה והזמנו אותו. הוא התרגש מאוד. הוא טלפן לאמו שלא הפסיקה להודות לנו על שאנו דואגים לבנה. אשתי הבהירה לה את האמת ולבסוף היא ובנה הסכימו לפרוש מהמק״ס ואירגוניה. אמו אמרה גם שמעתה ואילך היא תנהג במתרגלי הדאפא באדיבות. כשהוא עזב הוא ביקש מאיתנו קישורים לחומרי הסברה ברשת.

אורח אחר מסין היה קצת ביישן ולא רצה לפרוש מהמק״ס גם אחרי שדיברנו איתו על הדאפא. למחרת הגעתו לקחנו אותו לתהלוכה של יום העצמאות האמריקאי. לאחר שהוא ראה את המופע של מתרגלי הדאפא בתהלוכה הוא שינה את דעתו והסכים לפרוש מהמק״ס.

תייר בריטי שהה אצלנו מספר שבועות. אשתי הזמינה אותו לעתים קרובות לאכול איתנו ארוחת ערב. סיפרנו לו על הסבל שעברנו בסין על כך שנרדפנו קשות על אמונתנו. אשתי נאסרה כמה פעמים עונתה וכמעט איבדה את חייה מספר פעמים. לאחר שהאזין לסיפורים שלנו הוא כמעט פרץ בבכי ואמר ״איך זה שבריטניה אינה עושה דבר בנוגע לזוועות האלה?״ אמרנו לו שייתכן שמעורבים בעניין אינטרסים כלכליים. הוא אמר ״אני מבין עכשיו. אני אספר למשפחתי ולחברים מה ששמעתי מכם. הוא אמר לאשתי: ״ את האישה האמיצה ביותר בעולם והכי טובת לב שפגשתי מעודי". הפכנו לחברים טובים.

כשהוא עזב קנינו לו מתנות ואת הגירסה האנגלית של הספר ״ג׳ואן פאלון״. מאז הוא תמיד נהג לשהות אצלנו כשהוא מגיע לארצות הברית. הוא גם ביקש מאיתנו ללמד אותו את התרגילים ולמדנו יחד את ה"ג׳ואן פאלון". בסוף הוא נעשה תלמיד דאפא.

היה אדם מערבי ששכר אצלנו חדר לתקופה ארוכה. סיפרנו לו על הרדיפה, הוא גילה אהדה והיחסים שלנו היו טובים מאוד. אחר כך הזמנו אותו לקרוא איתנו את הספר ״ג׳ואן פאלון״. קראנו את ההרצאה הראשונה. אבל כששאלנו אותו אם הוא רוצה לקרוא איתנו שוב הוא מצא תירוצים שונים. לא הצלחנו להבין למה.

ואז יום אחד נודע לנו במקרה שהוא הומוסקסואל. בהרצאה הראשונה המאסטר אומר:

"בימינו יש אנשים שלא רק שהם נוטים לרווחים בלבד, אלא גם מבצעים כל מיני פשעים או שהם עושים בעבור כסף כל מיני מעשים רעים: רצח, לשלם למישהו כדי להרוג, הומוסקסואליות, נטילת סמים וכו', יש כל מיני דברים." ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

השתדלנו להבהיר לו את האמת מזוויות שונות, אבל הוא נותר אדיש. היה נראה שאנו לא מצליחים לפתוח את לבו. אפילו רצינו כבר לוותר, אבל היה לו קשר גורלי איתנו. בדיוק כשהרגשנו חוסר אונים ושלא ניתן לעשות דבר, מופע השן יון הגיע ללוס אנג׳לס בחודש אפריל. החלטנו לקנות לו כרטיס וללכת איתו למופע. אחרי המופע הוא השתנה מן הקצה אל הקצה. הוא התרגש מאוד ואמר שמופע השן יון כך כך נפלא, ושהוא ילך לראות אותו כל שנה. כשהגיעו אלינו אורחים חדשים לבית, הוא סיפר להם על הרדיפה ודיבר איתם על השן יון.

הכרנו גם אנשים שתרמו למרכז הפרישה מהמק״ס אחרי ששמעו על הרדיפה.

הבהרת אמת בטלפון

החמצתי הזדמנויות רבות לסייע לאנשים לשמוע את העובדות על הדאפא מאחר שלא הרגשתי נוח להבהיר את האמת פנים אל פנים. רציתי מאוד להיות מסוגל להבהיר את האמת ביעילות ולכן הצטרפתי לפלטפורמה של הבהרת האמת בטלפון שבה מתקשרים לסין להבהיר את האמת לתחנות משטרה, לבתי משפט ולמשרד התביעות שם.

הייתי עצבני מאוד כשהתחלתי. מתרגל עמית שלימד אותי אמר לי שאני יכול בהתחלה לקרוא את הטקסט מהנייר עד שאלמד מה להגיד. טילפנתי פעם ראשונה ומצדו השני של הקו ענה שופט. בדרך כלל לא הייתי מסוגל להבהיר את האמת אפילו לאנשים פשוטים אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההרגשה שלי.

הלב שלי חדל מלפעום כמעט. התחלתי להקריא בגמגום: ״שלום רק רציתי להגיד לך שכל מתרגלי הפאלון דאפא הם אנשים טובים. בבקשה אל תשתתף בשום דרך ברדיפה נגדם". המשכתי לקרוא ודיברתי על המצב הנוכחי בסין ועל הגמול הקארמתי שמקבלים אלה שמשתתפים ברדיפה, רבים מהם נאסרו. ביקשתי ממנו לחשוב על עתידו.

דיברתי על החוקה הסינית שמבטיחה לאזרחים חופש אמונה. דיברתי על התביעה המוגשת נגד ג׳יאנג דזה-מין ביותר מ-30 מדינות על רדיפת הפאלון גונג וכיצד בסין יש יותר מ-200,000 אנשים שמגישים תביעה נגד ג׳יאנג זמין בשמותיהם האמיתיים. ביקשתי ממנו לא לבצע אף פקודה שקשורה לרדיפה כדי לא להיות השעיר לעזאזאל של המק״ס.

ככל שהמשכתי לקרוא הרגשתי יותר ויותר בנוח. השופט הקשיב למעלה משלוש דקות לפני שניתק את הטלפון. טילפנתי שוב והוא הרים את השפופרת. יתר המתרגלים אמרו לי שהקול שלי היה מצוין, ושנשמעתי רגוע מאוד ורחום. גיליתי בשיחה הראשונה שלי שזה לא היה קשה כל כך כפי שחשבתי. היו אלה רק המכשולים הפסיכולוגיים הראשונים, ואחר כך זה נעשה קל יותר.

אחרי שצילצלתי במשך כמה ימים שמתי לב שלפני כל שיחה אני מרגיש כמו מטען כבד מעל לראשי שגורם לי לא לרצות לצלצל. במקרים הגרועים ביותר יכולתי להסס ולהתלבט במשך שעתיים ולבסוף לא לצלצל כלל. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לפני השיחות אבל גם כך מצבי השתפר רק בקושי.

פעם למדתי בעל פה את המאמר של המאסטר ״הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה״. חזרתי על הפיסקה האחרונה שוב ושוב:

"כתלמיד הדאפא, עליך להתנגד באופן כולל לכל מה שמתכננים הכוחות הישנים הרעים. עליך להבהיר את המצב האמיתי ביסודיות, לסלק את הרוע באמצעות מחשבות נכונות, להציל את כל היצורים החיים ולהגן על הפא בנחישות – כי אתה אלמנט של הדאפא, מוצק ולא ניתן להשמדה; עליך לתקן את כל מה שלא נכון, מי שעובר חינוך מחדש וניצל יכול רק להיות היצורים החיים שרומו על-ידי הרוע, המסולקים הם היצורים הרעים והכוחות הישנים הרעים, ותוך כדי זה מי שמגיע לשלמות הם תלמידי הדאפא ובאמצעות כל זה מקימים את המוסריות האדירה של הדאפא." ("יסודות להתקדמות במרץ II" "הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה")

חזרתי שוב ושוב על הפיסקה בשעה שהטלפון צילצל, ומישהו ענה מעברו השני של הקו. אט אט כוחו של הדאפא עטף אותי ונעשיתי יותר ויותר מיושר. הרגשתי שהתהליך הזה של שיחות הטלפון הוא מפואר וקדוש. אט אט המטען מעל לראשי נעשה קל יותר ולבסוף הוא נעלם כליל. אני נחוש להמשיך לנהל שיחות טלפון ולטפח את עצמי בתהליך הזה.