הסיפור על וֶון טיאן-שיאנג: נאמנות ואומץ

(Minghui.org) ווֶן טיאן-שיאנג (1236-1283 לספירה) היה משורר סיני ופוליטיקאי בשנים האחרונות של שושלת סונג הדרומית. הוא ידוע כסמל לפטריוטיות ויושר בהגנת שושלת סונג, וסירב להיכנע לאחר שנלכד על ידי קיסר יואן, קובלאי חאן [1].

ווֶן טיאן-שיאנג הפגין כשרון ספרותי מגיל צעיר. בגיל 20 הוא זכה בפרס המקום הראשון בבחינה הקיסרית מהקיסר לי-ג'ונג של שושלת סונג, לאחר שעבר את שתי הבחינות, המקומית והאזורית. לאחר מכן הוא החזיק בכמה משרות בממשלת סונג הדרומית.

ב-1275 צבא יואן (מונגוליה) תחת פיקודו של גנרל בא-יאן פלש לסונג וכבש ערים רבות. ההגנה של סונג קרסה ומספר גנרלים מסונג נהרגו או נשבו.

באמצעות ההון הפרטי של משפחתו ווֶן גייס צבא של 30,000 חיילים ללחום במונגולים. כשהמונגולים סגרו על עיר הבירה, ווֶן קוּדַם להיות שגריר וקיבל פקודה לשאת ולתת למען שלום עם צבא מונגוליה. מאוחר יותר הוא נלכד על ידי בא-יאן, אך נמלט וחזר לפו-ג'ואו, שם הוביל את צבא סונג לקרבות רבים.

צבאו של בא-יאן השתלט על חלק גדול מסין וכפה על הקיסרית האלמנה להוציא פקודת כניעה ב-1276. משפחת המלוכה של סונג, כולל הקיסרית האלמנה והקיסר הילד, נשלחו לדא-דו (היום בייג'ינג), עיר הבירה של שושלת יואן. למרות זאת, וון המשיך להלחם במונגולים עד שנלכד ב-1278.

וון ביצע שני ניסיונות התאבדות לאחר שנשבה, אך ללא הצלחה. הוצע לו תפקיד בממשלת יואן,

אך הוא סירב בתוקף. הוא כתב את הקלאסיקות המפורסמות "גֶ'נג צ'י גֶה" (“Zheng Qi Ge” הרוח הישרה) ואת "לעבור ליד לינג-דינג-יאנג" (“Passing by Lingdingyang”).

האחרונה הסתיימה בשורות אלו:

"כל האנשים הם בני תמותה, אך נאמנותי תאיר את תולדות ההיסטוריה לעד".

ב-1279 הגיע וון לדא-דו תחת משמר חמוש. קיסר יואן, ביודעו שוון היה מוערך ובעל השפעה במחוזות האן, ניסה להרוויח את נאמנותו [של וון] במשך ארבע השנים של תקופת מאסרו של וון. אך וון דחה את כל תמריציו של קובלאי חאן.

יום אחד ב-1282, קובלאי חאן שאל אותו באופן אישי: "מה תרצה שיהיה לך?"

"אני מייחל למוות מהיר", ענה וון. וון הוצא להורג למחרת. הוא היה בן 47.

טאואיזם והארה

החלק המעניין והמסתורי ביותר בחייו של וון טיאן-שיאנג היה אולי ארבע השנים האחרונות לפני הוצאתו להורג. רבים מאמינים שבמשך תקופה זו מאסטר טאואיסט ביקר את וון בכלא ולימד אותו טאואיזם.

נראה שלוון היו יחסים גורליים עם טאואיזם. באחד משיריו הוא מתאר איך בצעירותו הוא אהב את הטבע וחי בהתבודדות הרחק מהעולם החומרי. הוא גם תיאר את מפגשו המקרי עם מאסטר טאואיסטי, לינג יאנג דזי.

"במפתיע, פגשתי את מאסטר לוּ הגדול (לינג יאנג דזי) כאילו הפגישה אורגנה לפני תקופות חיים רבות; בהיותנו יחד המילים היו מעטות אך עמוקות, משום שהתבוננתי בכול, כל דאגותיי התמעטו".

לינג יאנג זי הוא זה שביקר אותו בכלא. לפי כתביו של וון: "פגשתי איש קדוש שלימד אותי את 'דא גואנגמינג פא' (דרך מוארת גדולה). לכן אני חופשי מדאגה לחיים ומוות". במובאה מאחד משיריו האחרים הוא כתב על ההארה שלו:

"חיפוש אחר תהילה הורס את טבעו האמיתי של האדם, כאשר נאמנות וצייתנות הם משא כבד בחיים, היוצאים מן הכלל והמושלמים באמת בעולם הזה הם אלו שהצליחו להשתחרר ולהפוך לאלוהיים".

מקובל להאמין שוון הגיע להארה דרך טיפוח ב"דרך מוארת גדולה". למעשה, הוא היה נחוש אף יותר בשמירה על המוסריות שלו על חשבון חייו. כמו שקונפוציוס אמר: "המלומד הנחוש ואיש המוסר לא יחפשו לחיות על חשבון פגיעה במוסריות. הם אף יקריבו את חייהם כדי לשמור את מוסריותם שלמה" [2].

הערות:

[1] קובלאי-חאן, נכדו של ג'ינגיס-חאן, היה מייסדו וקיסרה הראשון של שושלת יואן.

[2] מבחר כתבי קונפוציוס, תורגם על ידי ג'יימס לֶג (James Legge)