לחשוב תחילה על אחרים כאשר טרגדיה מכה

(Minghui.org) אני בעלה של מתרגלת פאלון דאפא, ועובד כטבח במסעדה. בבוקר קיץ אחד בשנת 2005 הדלקתי את הכיריים והמטבח עלה מיד באש. אשתו של בעל המסעדה הייתה לידי, והסינר שלבשה נתפש באש.

אשתי לעתים קרובות מזכירה לי להגיד "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה-סובלנות טוב" ולחשוב תמיד קודם על אחרים. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני צריך להציל את אשתו של בעל המסעדה.

הוצאתי אותה מהאש ודחפתי אותה מהמטבח. מיד רצתי למיכל הדלק וכיביתי אותו. שמעתי את עמיתיי לעבודה שבחוץ צועקים לי לצאת מהמטבח. כשיצאתי מהמקום ניסיתי לכבות את הלהבות שהיו עליי. התמזל מזלנו ומיכל הדלק לא התפוצץ.

אז הבנתי שרגליי כואבות. לעתים קרובות לבשתי מכנסיים קצרים במטבח, ויכולתי לראות שרגליי נשרפו קשות. עמיתיי לעבודה לקחו אותי לבית החולים האורטופדי של מחוז מו-פינג בעיר ין-טאי, מחוז שאן-דונג.

הרופאים אמרו לי שהם צריכים לקלף את העור השרוף שעל רגליי כדי שעור חדש יוכל לצמוח. אחרת זה עלול לגרום לזיהום.

נבהלתי מהאבחנה; אני אפילו לא אוהב לקבל זריקה! כילד, לרוב ברחתי והסתתרתי כשהגיע הזמן לחיסון.

אז נזכרתי באשתי ובמילים שהיא לימדה אותי: "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". התחלתי לחזור עליהם. המשכתי לחזור עליהם פעמים רבות. זה הרגיע אותי וכבר לא פחדתי. אז הסכמתי לתת לרופאים להמשיך.

לאורך ההליך הרגשתי רק כאב קל. לא קיבלתי הרדמה ולכן הופתעתי שהכאב לא היה עז יותר.

אשתי אמרה לי לאחר מכן: "היית חסר אנוכיות והצבת את האחרים במקום הראשון, ופעלת על פי דרישות הפאלון דאפא, אז מאסטר לי דאג לך. אחרת, מיכל הדלק עלול היה להתפוצץ והתוצאה הייתה יכולה להיות הרבה יותר גרועה".

עמיתיי לעבודה דאגו לי ושאלו אותי על הכאב. אמרתי להם שזה לא נורא. סיפרתי להם גם על המילים שאשתי לימדה אותי לומר וביקשתי שגם הם יזכרו אותם. הדאפא הוא רחום והוא באמת יכול להציל אותנו!

כעת אני מאמין בכנות בדאפא מכיוון שחוויתי זאת באופן אישי. כשהרופאים קילפו את עורי, חזרתי שוב ושוב: "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" ובלבי אמרתי: "תודה מאסטר! אני לא יודע איך להביע את הכרת תודתי".

אחרי 20 יום אשפוז הצלחתי ללכת, ושבוע לאחר מכן שוחררתי מבית החולים.

שמעתי שהאש נגרמה בשל דליפת גז מצינורות שננשכו על ידי עכברים. הבעלים לא בא לראות אותי אפילו פעם אחת. נשארתי בבית יותר מארבעה חודשים. חזרתי לעבוד לאחר שבעל מסעדה אחר שכר אותי לעבודה.

אני מסוג האנשים שמתייחסים לעבודה ברצינות רבה ועובדים קשה מאוד לא משנה היכן. הבעלים נהג לומר שהמסעדה שלו מנוהלת טוב מאוד על ידי, וכי תרמתי הכי הרבה להצלחת העסק שלו. דבריו השתנו לחלוטין לאחר השריפה. לא רק שהוא לא הודה לי על כך שהצלתי את אשתו ואת המסעדה מהאש, הוא גם הכפיש אותי וסירב לתת לי את שכרי.

כעסתי ורציתי לתבוע אותו. אבל אשתי אמרה לי: "אנחנו לא יכולים להיות כמוהו. לכל הדברים הללו יש גורמים שנקבעו מראש. אולי אתה חייב לו מחיים קודמים. למרות שאתה כועס בגלל ההתייחסות שלו, אני יודעת ששילמת לו חוב ויהיה לך פחות נטל בעתיד. הסתכל על זה כאל דבר טוב ואל תכעס. להיות אדם טוב פירושו לחיות באמת לפי אמת-חמלה-סובלנות".

כששמעתי זאת הרגשתי הקלה. החלטתי לוותר על הרעיון לתבוע אותו ואף לא לדרוש את השכר שהוא חייב לי. פשוט שחררתי את הכל והמחשבה שלי נעשתה רגועה.

אשתו של הבעלים לא נפגעה במידה שאני נפגעתי, אבל היא הייתה מרותקת למיטה במשך למעלה משנה עד שהתאוששה. ידעתי שבגלל שהאמנתי שפאלון דאפא הוא טוב, דאגו לי כל הזמן. אני עכשיו בן 65, ולא מרגיש אחרת מאשר כשהייתי צעיר. הגוף והבריאות שלי מצוינים. אני עדיין עובד קשה כטבח. זה המזל הטוב שלי מהדאפא.

פאלון דאפא אכן נפלא מאוד. הייתי מוגן וניצלתי רק מלומר בלבי: "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" המביעים את האמונה והתמיכה שלי בדאפא.