[ועידת הפא בניו יורק]: לב המוקדש כולו להצלת יצורים חיים

(התנסות שהוקראה בוועידת הפא של ניו יורק 2019)

(Minghui.org) ברכות למורה ולעמיתיי המתרגלים,

התחלתי לכתוב עבור כלי התקשורת שלנו מיד לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-2011.

בשעתו עבדתי על פרוייקט ברדיו של חברה אחרת. מאחר שהמתנו למימון לא נדרשתי לנסוע למקום העבודה וקיבלתי אישור מיוחד לעבוד מהבית. יכולתי אם כן, להקדיש יותר זמן לגירסה האנגלית של עיתון אפוק טיימס ולכתוב באופן קבוע למדור הודו.

תרמתי גם לגירסה המודפסת בכתבות על נושאים שנתקלתי בהם בדרכי לעבודה. מקץ שנתיים כשהמימון לרדיו טרם התקבל חשתי שמבחינה מוסרית אין זה נכון להמשיך כך.

בינתיים ויתרתי על הזדמנויות חשובות אחרות כדי שאוכל להמשיך לעבוד עבור עיתון האפוק טיימס באנגלית, ולבי היה מוקדש להצלת יצורים חיים. לא השקעתי את אותה כמות אנרגיה, חוכמה ומחשבה בעבודות אחרות, וידעתי שהעבודה בכלי התקשורת היא הגשמת נדר שנדרתי בעברי ההיסטורי.

ניסינו מספר פעמים להקים גירסה הודית של אפוק טיימס אך זה לא התממש. הדרך היחידה שיכולתי לתרום בה מהודו הייתה ככתבת לעיתון האנגלי. כל כתבה שכתבתי וכל מסע שעשיתי כדי לכתוב את הכתבה סייעו לי להבהיר את האמת וסייעו לי בטיפוח.

ואז החלטתי לעבור לעיר אחרת. התחלתי לעבוד בעבודה רגילה שבועיים בחודש כדי להתקיים, ואת השבועיים הנותרים הקדשתי במלואם לעבודה באפוק טיימס. הייתי מסורה לעיתון.

באפריל 2014 הוזמנתי להשתלמות בת חודשיים בניו יורק. כשחזרתי להודו שוב עברתי דירה, והפעם לעיר הבירה, שכן נדרש שם כתב עבור העיתון.

כל זה היה כרוך בשינויים משמעותיים בחיי. בחודשים הראשונים, לא היה לי מקום ראוי לגור בו ובקיץ החם נאלצתי לחיות ללא מזגן ולישון על הריצפה.

בתשעת החודשים הבאים עבדתי 18 שעות ביום, הכנתי כתבות הן לאפוק טיימס והן לטלוויזיית אן. טי. די.

זה דרש מחוייבות ועבודה רבה והיה מעייף מאוד מאחר שלפעמים נאלצתי לסחוב את המצלמה בתיק ענק, כשאני מיטלטלת בתחבורה הציבורית העמוסה, לעתים מזומנות לאורך מרחקים, כדי לסקר אירוע. פעמים רבות כששכבתי לישון בלילה, אחרי העבודה הרגשתי את גבי בוער. איני יודעת אם התחושה נבעה מסחיבת המצלמה אבל זה היה בוודאות חלק מהטיפוח שלי. למחרת בעבודה הייתי מלאת מרץ והראיונות והקשרים שיצרתי התנהלו בקלות רבה.

כשאני במשימה חדשה ובעיר חדשה, היה עלי להתחיל את חיי מהתחלה. תנאי החיים היו קשים ומאחר שלא היו מתרגלים נוספים מלבדי לא הייתה לי תמיכה. היום כשאני חושבת על זה, זה לא נראה נורא כל כך, אבל אז זו הייתה עבורי סביבת טיפוח קשה.

המאסטר אומר:

"הטיפוח-תרגול הוא קשה. הקושי נמצא בזה שאפילו כשאסון עצום מתחולל, אפילו כשהרשע רודף באופן מטורף ואפילו כשמדובר בחייך, אתה עדיין מסוגל להמשיך ללכת בדרך הזאת של הטיפוח-תרגול שלך בנחישות, בלי ששום דבר בחברה האנושית יפריע לצעדיך בדרך הטיפוח-תרגול." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "דרך")

אחרי שישה חודשים כלי התקשורת החליטו לסגור את פעילויות הסניף שלנו וכעבור שלושה חודשים הם החליטו לפטר אותי מאחר שהם לא היו זקוקים עוד לכתב בהודו. אנשי צוות נוספים פוטרו בשל משבר כלכלי.

זה העציב אותי מאוד, לבי היה מוקדש לכלי התקשורת ולא יכולתי להבין למה פתאום היו כל כך הרבה שינויים. הייתי רחוקה מאוד מניו יורק ולא היתה לי אפשרות לדבר עם מישהו ולשאול שאלות.

ההישרדות שלי בעיר החדשה עמדה על כף המאזניים והיו לי חשבונות שהיה עליי לשלם. בעזרתו של המאסטר שלנו הצלחתי למצוא עבודה טובה בתוך שבועיים. המשבר הכלכלי שלי בא על פתרונו, שכן באופן מפתיע הגיע תשלום שהתמהמה עבור שנתיים של עבודה.

בשנתיים הבאות עבדתי עם חברה חדשה ומדי חודש נדרשתי לנסוע למקום אחר בהודו. זה איפשר לי להבהיר את האמת בערים ובעיירות חדשות כמו גם ברכבת ובשדות התעופה.

בדיוק כשהתחלתי להתרגל לעבודה החדשה, פנו אליי מכלי התקשורת שלנו וביקשו ממני לעבוד שוב במשרה מלאה, ובאותה ההזדמנות עלתה גם האפשרות של הקמת תחנת אן. טי. די. בהודו.

בשל הניסיון המר שחוויתי בעבר עם כלי התקשורת שלנו והסיטואציות הקשות שהיה עליי להתמודד איתן במהלך המשימה האחרונה שלי, חשתי תרעומת ואיבדתי אמון בהנהלה. הייתי מוכנה לעזור אבל לא רציתי לתת אמון שוב באנשים. חששתי מהתמודדות עם קשיים והייתה לי החזקה לפחד ולהפסד. חשבתי שעברתי מספיק בחיים.

למרות שנתתי עלונים והשתתפתי בפעילויות אחרות של דאפא, שכחתי את הנדרים שנדרתי לכלי התקשורת.

המאסטר אומר:

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו.

אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר.

לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה." ("יסודות להתקדמות במרץ", "מצבים")

תחילה סייעתי במשרה חלקית ומדי יום אחרי העבודה כתבתי כתבות עד חצות. כשהתחלתי להצטרף ללימוד הפא ולשיתופים של כלי התקשורת, אט אט התחלתי לחוש בצורך הדחוף לטפח. הרגשתי את אותו הלב ואת אותו סיפוק עמוק כשחשים רק כשפועלים להצלת יצורים חיים – זה היה כמו לקבל בחזרה את הלב שלי. שוב מצאתי את עצמי מגשימה את הנדרים שלי ומדי יום יכולתי לחוש בהבדל בטיפוח שלי.

בעבודה שלי בחברה הרגילה למדתי המון אבל מעולם לא חשתי ברצון ובלב האלה כשלקחתי את המצלמה ביד. שוב נטמעתי בעוצמת הדאפא, ולאחר שסיימתי כמה מטלות שנותרו בעבודתי הרגילה, החלטתי לעבוד במשרה מלאה עבור כלי התקשורת שלנו.

המאסטר לימד אותנו:

"אבל כמטפח, הדברים שאנשים לוקחים ברצינות נראים מאוד מאוד קטנים, כל-כך קטנים בגלל שהמטרה שלך היא רחבה. אתה תחייה כמו היקום. כשאתה חושב על הדברים האלה שוב, זה יהיה בסדר אם יהיו לך ויהיה בסדר אם לא יהיו לך. כשאתה חושב במובן רחב, אתה יכול להתגבר על כל הדברים האלה." ("פאלון גונג", פרק שלישי, "3. טיפוח בו זמני של "גֵ’ן-שַן-רֵן")

כשהצטרפתי לסניף ההודי של אן.טי.די. לא היה לי תפקיד מיוחד. עבדתי מהבית. מעולם קודם לכן לא כתבנו עבור קהל הודי. כיצד לכתוב עבורם וכיצד לזכות באחוזי צפייה גבוהים? כל כתבה הייתה בגדר ניסוי.

יום אחד כשהסתובבתי במקום ציבורי בניו דלהי ראיתי המון פאלונים יורדים מהשמים. הבנתי שהמאסטר רוצה שתהיה תחנה הודית של אן.טי.די למען העם ההודי.

לא הצלחנו להביא את מופע ה״שן יון״ להודו ותחנה הודית של אן.טי.די. הייתה מתנה של המאסטר להצלת יצורים חיים בהודו. הבנתי שתיקון הפא מתרחש במהירות מסחררת וגם אם איננו מגשימים את הנדרים שלנו, תיקון הפא לבטח יצליח ולמאסטר יש דרכים משלו לשם כך. הוא נתן לנו את ההזדמנויות האלה כדי שנוכל לטפח ולהגשים את העולמות שלנו.

תוך חודש הצטרפו מתרגלים נוספים לפרוייקט של הודו. הם פעלו בתחום האדמיניסטרטיבי והקימו משרד. תוך שלושה חודשים עברתי מניו דלהי לבנגלור. התחלנו להעסיק אנשים רגילים כעיתונאים וכעורכים, מאחר שלא היו לנו מספיק מתרגלים לשם כך.

כל יום היה עבורנו בגדר תגלית חדשה וחוויית טיפוח כיוון שלא היה לנו כל ניסיון לא בהעסקת עובדים, לא בהכשרת כח אדם ולא בהכנת תוכנית עבודה יעילה. אולם חשתי אנרגיה מיוחדת, הרגשתי שמישהו מנחה אותי באופן ברור מאוד ומורה לי כיצד לפעול, ושהכל קשור לטיפוח שלי.

פעלנו באופן מודע כדי להבהיר את האמת לעובדים שהעסקנו והצגנו בפניהם את התרגילים. אולם היה עליהם להתמודד עם אתגרים לא פשוטים. שתי העורכות שלנו חוו מצבים קיצוניים: הבית והחנות של הוריה של אחת מהן נשרפו, ולעורכת האחרת היו תמיד תאונות קטנות ובעיות במשפחה.

הבנתי שאני אחראית כלפיהן והתחלתי לדאוג להן בחמלה. הן לא היו מתרגלות, והצרכים והדאגות שלהן היו כאלה של אנשים רגילים. אחת העורכות החלה לחלות לעתים קרובות. החלטתי לעודד אותה לקרוא את הלון יו ולהתחיל לתרגל.

יום אחד שאלתי אותה אם היא רוצה לעשות איתי מדיטציה. היא הייתה אחת העובדות הראשיות והחלטתי לתמוך בה במחשבות נכונות.

אחרי שישבנו יחד במדיטציה היא סיפרה לי שהיא חשה שהיא עטופה בשמיכה חמימה. זה הגביר את האמונה שלה בדאפא ואיפשר לה לחוות את הכוח המופלא של הדאפא.

המאסטר אומר לנו:

"הבהרת האמת שלכם באופן בלתי נמנע רוקמת סוג של תגובת שרשרת. מרגע שאדם יודע את האמת הוא מבין: "או, אז ככה זה. הדאפא הוא עצום, ככלות הכול!" כמה אנשים שלמדו את האמת עשויים לחשוב על להתחיל לטפח, כמה עשויים להיות די אוהדים, ואחרים עשויים להציע תמיכה בצורה של פעילות קונקרטית. תגובות אלו שהגיעו באמצעות הבהרת האמת מופצות מאדם לאדם, לב אל לב." ("לימוד הפא בוועידת הפא באטלנטה 2003")

קבענו פעולות תוכן יעילות ותוכנית הכשרה טובה, אולם נאלצנו לעמוד בפני מבחני שין-שינג פנימיים ולא הצלחנו לעמוד ביעדים שלנו.

באותה עת בוטלו אירוסיה של אחותי ועוד בעיות משפחתיות עלו ביתר שאת.

ההנהלה האזורית ביקשה מאיתנו לבקר במשרד בוויטנאם להכשרה ולהכוונה. באותה עת לכלי התקשורת בוויטנאם היה משרד גדול וסביבת הטיפוח שלהם הייתה מצוינת.

כששלחנו מחשבות נכונות עם הקבוצה בוויטנאם הרגשתי שאני עוברת ניקוי. בדיונים בקבוצה נוכחתי בהחזקות רבות אצלי כמו יוהרה וגאווה על הישגיי המקצועיים בעולם הרגיל. היה עליי גם לפתור מחלוקות עם מתרגלים עמיתים שחשבתי שאינם חרוצים בטיפוח. הבנתי שכל זה היה השתקפות של המצב האישי שלי.

עד לביקורי בוויטנאם הייתי קשורה יותר לדרכי עבודה של אנשים רגילים והייתי מרוכזת יותר בעבודה. בוויטנאם המתרגלים עזרו לי להבין שהסטנדרטים לטיפוח עולים מדי יום ושאיננו יכולים לפתור בעיות בדרכים של אנשים רגילים. כל מה שקורה לנו קורה עבור הטיפוח.

עד אז הגישה שלי הייתה לוותר על שעות שינה ולעבוד יותר, אבל לא הייתה בי אותה הדבקות לקרוא את הפא ולעשות את התרגילים. זה היה בסדר מבחינתי אם מסיבה כלשהי לא מצאתי זמן לבצע את התרגילים למשך שעתיים, והרגשתי שעשיתי את שלי כשקראתי עם קבוצת הלימוד.

זה בא לידי ביטוי בסביבה שלי. כשנתקלתי בבעיה במשרד של אן.טי.די. המנהלים בוויטנאם אמרו לי שוב ושוב להקדיש יותר זמן ללימוד הפא. עד כה היו לי החזקות של אנשים רגילים, רציתי לדוגמה שיהיה לי יותר זמן פנוי ללכת לקולנוע והרגשתי לא נוח עם העובדה שאין לי חיי חברה.

מאחר שהאחריות שנשאתי הייתה כבדה, ומשום שמדי יום טיפלתי בכל כךהרבה אנשים ובחיי היומיום שלהם, לא נותרה לי ברירה אלא להיות חרוצה. זו הייתה הדרך היחידה להצליח.

המאסטר אמר:

"כשנדרש מכם, אתם חייבים להיות רציונליים וצלולי דעת כמו מטפח, ולאפשר לאחריות שלכם ולמחשבות הנכונות שלכם להנחות אתכם, ורק אז השן האמיתי שלכם יוצג. זה מה ששונה אצל מטפח או אלוהות." ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

הכפלתי את כמות לימוד הפא שלי וכל יום קראתי את הפא כארבע שעות. כשחזרתי מוויטנאםאחותי התחתנה עם אותו בחור שהיא הייתה מאורסת לו. במהלך האירוסים והחתונה יכולתי להרגיש בכוח הדאפא ובהרמוניה נפלאה שעטפה את כל מי שהגיע לחתונה.

פעמים רבות הרגשתי את המילים ״פאלון דאפא הוא טוב״ חוזרות ונשנות בלבי, נראה היה שהן מחליפות כל מחשבה אחרת בראשי.

נוכחתי לראות שאם אני עושה בחריצות את שלושת הדברים ואם לבי מסור להצלת יצורים חיים המאסטר דואג לכל השאר.

לפעמים אנחנו המתרגלים מודאגים בגלל בעיות העולות בחיינו הרגילים ואנו שוכחים שהן קשורות לטיפוח שלנו ושהדרך היחידה לפתור באמת את הבעיות היא באמצעות טיפוח. כל דבר בחיינו קשור לטיפוח.

המאסטר אומר:

"אלו עניינים של עבודה בחברה האנושית ועבודה אינה טיפוח, אבל הטיפוח שלכם ישתקף בעבודתכם." ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005")

המנהלים שלי לימדו אותי שאנחנו יכולים לפתור כל בעיה באמצעות עשייה מודעת של מאמצים להציל יצורים חיים. אם יש בעיה צריך להסתכל פנימה ולבדוק אם ליבנו ומחשבתינו אכן נתונים כל כולם להצלת יצורים חיים או האם מעדנו לתוך ״רגילות״.

בדיוק מתוך הכוונה הזו פעלתי להפקת סרטי וידאו וכתיבת כתבות להבהרת אמת ולהעלאת המודעות לרדיפה.

כל כתבה או סרטון וידיאו של הבהרת אמת נועדו להציל יצורים חיים ולזמן על דרכנו הזדמנויות לטיפוח, הן לצוות המפיק, והן למתרגלים שאת סיפורם חלקנו עם הצופים.

המאסטר אומר:

"המאסטר מאשר את מה שתלמידי הדאפא עשו. כל עוד אתם עושים דברים מתוך שאיפה לאמת את הפא ולהציל יצורים חיים, אני אאשר את כל מה שתעשו. וכאשר אתם עושים את הדברים האלה, יהיו שם הפא-שנים שלי או אלוהויות להגביר זאת ולהפוך את מה שאתם עושים לעוד יותר מפואר ויוצא מן הכלל, והם יסייעו לכם." (מחיאות כפיים) ("לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008")

התוכן שלנו להבהרת אמת סייע לנו להגיע למיליוני אנשים בהודו. כמה מסרטי הווידאו זכו ל-10 מיליון צפיות, כל צפייה כזו פירושה היה שנגענו בלבו של מישהו בכוח הדאפא. הסרטים עזרו למתרגלים בהודו להגיע ליותר אנשים ובזכות הסרטונים, כמה מהתרגלים קיבלו הצעות מבתי ספר ומגופים אחרים לבוא הציג את הדאפא.

טלוויזיית אן.טי. די. נאלצה לסגור את הסניף בהודו בגלל המשבר הגלובלי של אמצעי התקשורת שלנו. לפני שחזרתי לניו דלהי התבקשתי לבקר מתרגלים בערים שונות בהודו ולכתוב את סיפוריהם מעוררי ההשראה. הבנתי שהמאסטר שלח אותי למקומות האלה כדי להציל יצורים חיים.

חודש לאחר שעברתי לניו דלהי הוזמנתי להכשרה במשרד הראשי בניו יורק ואחרי הכשרה בת שלושה חודשים אני עובדת עכשיו ככתבת בצוות האינטרנט של ניו יורק.

לעיתים קרובות חשתי שכלי התקשורת שלנו הם סביבת טיפוח מיוחדת, זהו מקום מיוחד, המקום היחידי שבו החיים, העבודה, העסקים וכל דבר קטן מתוכנן, מחושב ומוצא לפועל על ידי אלה המטפחים על פי עקרונות טיפוחגבוהים.

אין זה עניין של מה בכך. מעולם עד כה לא היה מקום כזה. אנשים מקצועיים כל כך הפועלים בלב טהור, ללא תועלת אישית, אך ורק למען הצלתם של יצורים חיים באמצעות כלי התקשורת הרגילים, אנשים כאלה מעולם לא התקיימו קודם לכן. זהו מקום שנועד לשמש דוגמה לאנשי העתיד. בואו ונפתור את המחלוקות, נניח לתרעומות ונוקיר את ההזדמנות הנפלאה הזו.

תודה לך מאסטר, תודה לכולם.