להוקיר כל הזדמנות להשתפר בעבודת המדיה

(התנסות שהוקראה בוועידת הפא בקנדה 2019)

(Minghui.org)ברכות מאסטר נכבד! ברכות מתרגלים עמיתים!

המאסטר אמר:

"אספר לך על עיקרון אמיתי אחד: כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות." (הרצאה ראשונה, "ג'ואן פאלון")

זמן הטיפוח שלנו יסתיים בקרוב אז עלינו לנצל כל הזדמנות לשפר את עצמנו. אם נפספס הזדמנות אחת היא לא תוצע לנו שוב.

בוסים רבים

בתחילת השנה, ה"אפוק טיימס" ו- NTDTV בטורונטו היו משולבים כיחידה אחת. שמחתי באמת כי זה משהו שייחלתי לו מאוד. שתי המדיות הפכו סוף כל סוף למשפחה אחת – אנחנו יכולים לשתף מקורות, ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים יחד, לסעוד יחד, לעבור יחד מצוקות, להשתפר ולהתרומם יחד כגוף אחד.

הצעד הראשון הוא בדרך כלל הקשה ביותר וזה היה קצת מבלבל בהתחלה. תואר התפקיד שלי השתנה ממנהלת משרד NTDTV למנהלת משרד כללי של Epoch Media Group. בתחילת המיזוג נזקקתי לאישור מכל הקבוצות לכל החלטה שעשיתי לפני שיכולתי להוציאה לפועל; אחרת זה לא היה עובד. כיוון שאני קצרת רוח, זה היה מבחן סבלנות ענקי עבורי וחוויתי קשיים רבים.

פעם אחת שוחחתי שיחה פרטית עם מתרגל לגבי עבודה נוספת בחצי משרה בשבילו. למחרת הבוסית שלי, ג', צעקה עליי: "הפחדת את העובד שלי והוא פרש! גם ככה יש לי חוסר בכוח אדם. את שתלטנית מדי וחושבת את עצמך. כולם מפחדים ממך ורועדים כשאת מופיעה". הבנתי שאני בצרות ומיהרתי להסביר שכוונותיי היו טובות ושרציתי לתת לו עוד פרנסה. היא סירבה להקשיב לי ועזבה בכעס. מיד התקשרתי למתרגל ההוא אך הוא התעלם מהשיחות שלי. המשכתי להתקשר ולבסוף הוא ענה לטלפון. ביקשתי את סליחתו על בעיית הקומוניקציה שלי ועל אי ההבנה שגרמתי. התחננתי בפניו שיחזור. המתרגל היה אדיב מאוד והסכים לחזור לעבודה ביום המחרת.

רוב אותו היום בכיתי. לא הצלחתי להבין מדוע כוונותיי הטובות הפכו לדבר רע. לא הבנתי למה בוסית ג', שתמיד שיתפתי איתה פעולה, העבירה עליי ביקורת בחריפות רבה כל כך. כשהגעתי הביתה לקראת חצות, עדיין לא הפסקתי לבכות. נשארתי במוסך כי לא רציתי שבעלי יראה אותי במצב כזה. במקום לנחם אותי הוא עלול לזרות מלח על פצעיי, כיוון שהוא תמיד אמר לי: "אם אינך יכולה לעבור אפילו מבחנים קטנים, איך את בכלל יכולה לדבר על מצוקות של חיים ומוות?"

ישבתי במוסך ובכיתי במשך חצי שעה. עברתי שלושה שלבים. בשלב הראשון חשתי שנעשה לי עוול; ואז נכנסתי לשלב השני בו חשתי בושה על שהתנהגתי באופן גרוע לאחר שטיפחתי במשך שנים רבות כל כך. הסכמתי עם דבריה של בוסית ג': "את שתלטנית מדי וחושבת את עצמך. כולם מפחדים ממך ורועדים כשאת מופיעה".בדרך כלל אינני לוקחת ללב את דבריהם של אחרים, אך אם מישהו שאני בוטחת בו נותן לי אזהרת מקל זה משפיע עליי מאוד. זה גרם לי לראות את החסרותיי והחלטתי להשתנות. בשלב השלישי בכיתי מתוך הכרת תודה. הודיתי למאסטר שנתן לי הזדמנות להמשיך לטפח, הודיתי לבוסית ג' שהיה אחראית כלפיי והצביעה על הבעיות שלי מבלי לדאוג אם איעלב מזה, ועל שעזרה לי לראות את ההחזקה שהיה עליי לסלק. בשעה שהודיתי למאסטר בלבי, חשתי זרימה חמימה עוברת בי. ידעתי שהמאסטר חיזק אותי. תודה לך מאסטר!

למרות זאת, למחרת עדיין לא הרגשתי לגמרי שהתנהגו אליי בהגינות, אז התלוננתי בפני בוסית א' ובוסיתב' ואמרתי להן שאינני יכולה לעשות את התפקיד היטב ושאלתי אם הן יכולות למצוא לי תפקיד אחר. שתי הבוסיות אמרו: "באיזה מקום תוכלי למצוא הזדמנויות טיפוח טובות יותר?" כשהתלוננתי בפניי מתרגלים אחרים, הם הקניטו אותי ואמרו: "אם אינך יכולה לעמוד בזה, מה את כן יכולה לעשות? תלכי שוב למכירות ותצאי להתחנן לכסף ויצעקו עליך? אם אינך יכולה לעבור את המבחן הזה, איך תטפחי?"

החלטתי שזה לא נכון להתפטר ואין לי ברירה אלא להמשיך. שלחתי טקסט לבוסית ג' בו כתבתי: "אני מצטערת על הצרה והעניין שגרמתי בגלל בעיית הקומוניקציה שלי. אני מתנצלת ומבקשת את סליחתך. תודה לך על התזכורת והביקורת כי אחרת לא הייתי מבינה כמה גרוע התנהגתי. בטוח אשתנה". בוסית ג' השיבה: "תודה לך! הכול הוא תהליך של טיפוח". הייתי אסירת תודה על הפיוס המהיר. הבנתי שכשיש לנו קונפליקטים עם מתאמים, איננו צריכים לאמוד אם זה נכון או לא נכון על פי רגשות אישיים. מתאמים מביעים ביקורת בהתבסס על האינטרס של הגוף הכולל. אם ניקח את ההאשמות שלהם באופן אישי, קל יהיה לנו לפתח רגשות שליליים שיובילו לקונפליקטים. אז מי ישמח על כך? הכוחות הישנים. אז אין עלינו ליפול למלכודת שלהם. כתלמידי דאפא, מה נהדר יותר מאשר לעבוד ולטפח בפרויקטים של תיקון הפא?

הזמן לוותר

אחרי ששתי המדיות התמזגו, הייתי אחראית על ניהול ארבע יחידות. עומס העבודה שלי הלך וגבר. בוסית א' רצתה שאעבוד ביחידה שבה מספר העובדים הגדול ביותר, אז היא נתנה לי לבחור משרד לעצמי. ברגע שסידרתי את המשרד, מתרגלים רבים באו לדבר איתי. הרגשתי קצת כמו "בוסית". חשבתי לעצמי שלאחר שעבדתי כאן מעל עשר שנים, סוף סוף הגיע הזמן שאראה כמו מנהלת. אך לפני שהספקתי להסתדר, בוסית א' אמרה: "אנשים אומרים שהמשרד שלך קצת רועש. וגם יש כמה מנהלים שעבדו פה במשך זמן רב אך אין להם משרד". הבנתי מה היא רוצה. אמרתי: "אוקיי, אעבור מכאן". בוסית א' המשיכה: "יש לנו בעיה למצוא מישהו שישב בשולחן הקבלה. מה נעשה?" הבנתי ואמרתי: "אני יכולה לשבת שם". הבחנתי בחיוך של רווחה על פניה. פתרתי עבורה שתי בעיות במכה אחת. לפתע הרגשתי גדולה וגבוהה; יכולתי לחוש את הגונג שלי צומח די הרבה והרגשתי כמו האיש שהמאסטר מדבר עליו ב"ג'ואן פאלון":

"אף אחד לא רוצה את האבן שעל האדמה שאנשים בועטים בה מפה לשם, אז אני ארים את האבן ההיא". ("ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית)

אך כשהגעתי הביתה, לא יכולתי שלא לחשוב שהתנהגו כלפיי בחוסר הגינות. במקום להיות "מנהלת", הפכתי ל"שומרת בשער". הרגשתי לא מאוזנת. כשלמדתי את הפא באותו ערב חשתי שהגונג שלי צונח. בבוקר המחרת כשהעברתי את חפציי לשולחן הקבלה, על פני השטח נראיתי שמחה. כשכולם שאלו למה אני יושבת שם, הייתי נבוכה מדיי לענות. מה שהיה מביך יותר זה כשמתרגלים נכנסו ויצאו מהמשרד הם קראו לי "עלמה", "דודה", "גברת מא", ואפילו "עלמה יפה". זה היה כמעט מעבר ליכולתי לשאת.

אולי בגלל שזה היה לי קצת יותר מדי, היה לי חלום באותו לילה וראיתי חיזיון של "התרוממות באור יום". בגלל שישבתי בקדמת המשרד, הייתי הראשונה להתרומם מעלה. כשהתעוררתי, כרעתי על ברכיי בפני תמונת המאסטר והודיתי לו על שעודד אותי. הי לי החזקות אנושיות, לא פעלתי היטב וגרמתי למאסטר לדאוג לי. עכשיו כשהתמקמתי בשמחה בשולחן הקבלה, מתרגלים נותנים לי חטיפים כשהם עוברים לידי. מתרגל אחד אמר שהפכתי את שולחן הקבלה יפה כמו גן פורח. חשבתי לעצמי שקבוצת המדיה שלנו נעשית הגדולה בעולם, אז שולחן הקבלה שלנו צריך להתאים לתדמית. אני מקווה שנשים צעירות יפות יבואו וישבו ליד שולחן הקבלה שלנו. אני מאמינה שזה יקרה יום אחד.

מהדורת "אפוק טיימס" באנגלית שלנו הפכה לעיתון בתשלום ב-22 ביוני. עכשיו אני יכולה למכור עיתונים בשולחן הקבלה, אז אינני רק שומרת השער, אני גם מוכרת עיתונים.

עזרה ממתרגלים עמיתים

יש לי מזג סוער, אך אני גם אדם חם ונלהב. המזג הסוער היה החזקה שקשה היה לסלקה. למזלי אני מוקפת במתרגלים עמיתים המוכנים לעזור לי. בתחילת המיזוג, מתרגל אחד אמר לי: "קיבלת קידום. איך זה מרגיש?" כשהלכתי למשרדה של מישהי אחרת, היא אמרה: "או, הבוסית נכנסת אליי לביקור" כשרוקנתי את האשפה מישהו אחר העיר: "וואו, הבוסית מוציאה את הזבל, כל הכבוד!" כששטפתי את הכלים, מישהו אמר: "את רוצה להיות 'הנזיר הצעיר שעובד במטבח' ולהעלות את הגונג שלך מהר יותר?" ידעתי שהם צוחקים אתי, אך לא הרגשתי טוב כל כך. השבתי: "איזה קידום? יש לי רק יותר שירותים לנקות ויותר אנשים לשרת". "איזה בוסית?! יש לי רק יותר עבודה".

מאוחר יותר הבנתי שאף שחשבתי שאחרים היו ציניים וסרקסטיים, הבנתי שהם עוזרים לי.

למתרגל אחד תמיד היו הערות סרקסטיות כלפיי. פעם אחת הוא בא למטבח מאוחר מאוד ושאלתי אם הוא אכל ארוחת צהריים. הוא אמר לי בחיוך: "למה שאהיה פה אם כבר אכלתי?" שאלתי: "למה יש לך תמיד גישה כזאת כשאני מדברת איתך?" הוא ענה במלוא הרצינות: "לא משנה איך אתנהג אליך, עליך להתנהג טוב אליי". הרגשתי שדבריו באו מהפא. חייכתי ואמרתי: "אתה צודק. הנה תאכל". הוא גם חייך. אחר כך הוא הפסיק להיות סרקסטי.

בפעם אחרת הוא ביקש ברצינות את עזרתי. לאחר שסיים אמרתי: "נראה שאתה מתעב אותי. אחרת למה אתה תמיד סרקסטי כל כך?"הוא חייך ואמר: "למעשה אינני מתעב אותך. אני פשוט נהנה להציק לך". לפתע הבנתי שעליי להסתכל פנימה כי הוא אומר לי בבירור שקל להרגיז אותי. מיד אמרתי: "תודה לך!" אני אסירת תודה לו מעומק לבי על שעזר לי לטפח. ללא המבחנים האלו היה קשה מאוד לתקן את המזג הרע שלי.

החלטתי לסלק את המזג הסוער שלי. אך קל לומר זאת מלעשות. אני אחראית להשמעת מוסיקת התרגול לקבוצת תרגול הבוקר של המדיה. אני יושבת קרוב למוסיקה. מתרגל אמר: "את טובה בלבחור את המקום הטוב ביותר!" עניתי מיד: "אתה יכול להשמיע את המוסיקה". המתרגל אמר: "את לא רואה שאני מפרגן לך? ואת אפילו כועסת. ברור שעדיין יש בך את תרבות המפלגה". אמרתי: "למה אינך יכוך לפרגן לי בצורה ראויה? למה אתה חייב להכעיס אותי?"

כשהבנתי שהמזג החם שלי פועל שוב, החלטתי לחשוב לפני שאני מגיבה. למעשה המתרגל צדק, הייתי מושפעת מתרבות המפלגה אף שעברתי לקנדה ב-1995 לפני 24 שנים. בגלל זה אינני יכולה לשאת בקורת מאחרים. וגם, חשתי לא מאוזנת כי חשבתי שעבדתי קשה כל כך, קמתי מוקדם כל בוקר כדי שכולם יוכלו לתרגל יחד. חיכיתי שישבחו אותי. כשהשבחים לא הגיעו כפי שציפיתי, הטבע האמיתי שלי נחשף. למעשה, אני סובלת מהבעיה הזאת לעתים קרובות ונתקפת בזעם בכל פעם שדברים לא הולכים בדרך שלי.

כשחפרתי עמוק קצת יותר, הבנתי מדוע המתרגלים האחרים אהבו להקניט אותי. זה בגלל שלא אכפת לי מרגשותיהם של אחרים כשאני מדברת אתם. אני אומרת כל מה שעולה בראשי. לפעמים אני יכולה להיות מאוד לא נעימה ופגעתי במתרגלים רבים. מתרגל אחד אמר לי: "למעשה את אדם עם לב טוב, את רק מאבדת את עצמך כשאת נתקפת זעם ופורקת את הרגשות שלך. בעתיד, כשתרגישי שאת עומדת לקבל התקף זעם, עליך לדקלם בלבך 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב', כך תוכלי לרסן את עצמך".

שבח ממתרגלים עמיתים

לאחר ששתי המדיות התמזגו לאחת, כדי ליצור סביבת טיפוח טובה יותר ולהזמין עוד מתרגלים להצטרף לקבוצת הבוקר של תרגול ולימוד פא, אני קמה כל יום בארבע וחצי לפנות בוקר. אני מגיעה למשרד להכין דייסה וארוחת בוקר לכולם. אני גם אחראית על מוסיקת התרגול. עכשיו כשכל כך הרבה מתרגלים הצטרפו אלינו יש בקושי מספיק דייסה לכולם. לעתים קרובות משבחים אותי על השירות לאחרים. למזלי אני גם מקבלת הערות סרקסטיות אז איני מפתחת החזקה לקורת רוח. לאחר שמתרגל עמית אכל ארוחת בוקר טעימה אחרי שתרגל ולמד את הפא, הוא אמר לי בכנות: "כל כך טוב שאת פה!"

מתרגל אחר אמר לי: "כן, כל כך טוב שאת פה כך שכולנו יכולים לטפח לרמות גבוהות יותר". ידעתי שמה שהם באמת התכוונו לו היה שלעתים קרובות אני נותנת לאחרים בקורת ומבחנים. חשבתי לעצמי שאינני צריכה להעביר ביקורת או להאשים אחרים בשעה שאני מעניקה להם שירות.

פעם אחת מתרגלת שאלה אותי בת כמה אני. אמרתי שאני בת 56. היא הופתעה ואמרה: "תמיד חשבתי שאת בשנות הארבעים שלך". כששמחתי מאוד מתרגל אחר אמר: "את באמת חושבת שאת נראית צעירה? זה בגלל שאת מתנהגת בילדותיות, אינך מתנהגת לגילך אז חושבים שאת צעירה". אני אסירת תודה לכל התזכורות של המתרגלים. אני מבטיחה לתקן את מזגי הרע ולא לומר מילים פוגעניות כלשהן שעולות בראשי.

אני רוצה לסיים בשיתוף מהרצאת המאסטר ולקוות שנפעל היטב ביחד.

"..., כדי שתפעלו היטב במה שעליכם לעשות, אתם חייבים לטפח את עצמכם היטב. לכן, עבור כולכם, ועבור כל תלמידי הדאפא המעורבים בכלי התקשורת שלנו, הטיפוח הוא הראשון במעלה. זה מפני שעד כמה היטב אתם מטפחים את עצמכם קובע את הכוח שלכם להציל אנשים כמו גם את האפקטיביות של העבודה שלכם. זה בטוח." ("ועידת הפא של NTD ואפוק טיימס לשנת 2018")

תודה לך מאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!