אחרי שהתבוננתי פנימה, בני החל לתרגל בדאפא

(Minghui.org) במשך 21 השנים של תרגול דאפא, השגחתו והצלתו החומלות של המאסטר הן שאפשרו לי להתגבר על מצוקה משפחתית ארוכת שנים.

ברצוני לחלוק את הסיפור הבא איך בני התחיל לתרגל בדאפא אחרי שנים של קונפליקטים של שין-שינג בינינו. מתרגלים עמיתים, בבקשה הצביעו בטוב לב על כל מה שאינו הולם.

קונפליקט ביני לבין בני

התגרשתי מבעלי ב-2014 ובאותו תקופה הייתי בחובות. בני עבד מחוץ לעיר כך שלא הייתה לי ברירה אלא לגור עם אמי ולישון על הספה.

מילדותו בני לא היה מוכן לתקשר עם אחרים; הוא היה פשוט אדיש לאנשים. מאז שסיים את חטיבת הביניים הוא סירב לדבר איתי או לקרוא לי "אמא".

הוא עבד מחוץ לעיר והגיע הביתה רק פעם בשנה. הוא אף פעם לא התקשר הביתה וכל פעם שהתקשרתי אליו הוא היה חסר סבלנות, והרבה פעמים ניתק את השיחה בשעה שדיברתי.

כמעט שלוש שנים אחרי הגירושים, בני התפטר מעבודתו בבייג'ינג וחזר הביתה. לבעלי לשעבר הייתה כבר משפחה חדשה, אז בני גר בבית אמי יחד איתי.

אף שגרנו באותו בית, יחסינו היו כמו מקודם. הוא עדיין לא קרא לי אמא ולא דיבר איתי.

ערב אחד ניסיתי לשוחח איתו. אמרתי: "שנינו גרים בבית סבתא עכשיו. זה מאוד לא נוח. התגרשתי מאביך לפני כמעט שלוש שנים. מאז עבדתי בשתי עבודות וחסכתי קצת כסף, וזה מספיק בשביל לקנות דירה, אך עדיין חסר לי כסף כדי לשפץ אותה".

בני שיחק עם הטלפון הנייד שלו ולא ענה במשך זמן רב וזה העציב אותי. אך אחרי זמן מה הוא לפתע אמר לי ברוגע: "יש לי פיקדון של 70,000 יואן. אעביר את הכסף לחשבון שלך ותוכלי להשתמש בו איך שאת רוצה".

הוא לא אמר דבר נוסף. כשקיבלתי את הכסף של כמעט 70,000 יואן (בערך 10,000 דולר) היו לי רגשות מעורבים. אף פעם לא חלמתי שהוא ייתן לי כל כך הרבה כסף. הרגשתי שאני הולכת על אוויר והחזקות אנושיות כמו גאווה והתרוממות רוח צצו.

חשבתי: "בני חזר אליי ואני יכולה לסמוך עליו!" אך בימים הבאים, דברים השתנו לרעה. המרחק בינינו עדיין נשאר, אף על פי שהוא נתן לי את הכסף שלו.

הוא הפסיק לדבר אליי, בילה את כל זמנו מול הטלוויזיה או שיחק בטלפון שלו, הלך לישון מאוחר, ולא יצא לחפש עבודה. הוא גם התרגז אם מתחתי עליו ביקורת.

הייתי עסוקה מאוד באותה תקופה. טיפלתי באמי וביצעתי את עבודות הבית וגם הייתי צריכה ללכת לעבודה. כשראיתי שבני לא עושה כלום הרגשתי עומס נפשי עצום. אם הוא ימשיך להתנהג כך תהיה לנו בעיה קיום שלא לדבר על קניית בית.

כל יום חוויתי רגשות מעורבים ולא יכולתי לישון טוב בלילה. רציתי לתקשר טוב עם בני אך הוא סירב לדבר איתי. יום אחד אמרתי לו בשלווה: "יש פרסומות של הצעות עבודה בכל מקום; למה אתה לא פונה אליהן?"

הוא אמר שהוא לא רוצה, אז המשכתי: "אם כך אינך יכול להסתמך עליי! עליך לצאת ולמצוא עבודה, גם עבודת כפיים היא בסדר. אינך יכול להישאר פה בבית!"

פתאום הוא צעק: "אני כן אסתמך עליך! מה תעשי?!"

דברים כאלו קרו מספר פעמים והריבים בינינו פרצו לעתים תכופות. לא הסתכלתי פנימה. תמיד ניסיתי לדבר איתו בהיגיון בכל פעם שהייתה לי הזדמנות לדבר איתו.

אך יום אחד בזמן ויכוח בני שבר דברים ודחף את המקרר. הכלים והקערות שבתוכו התפזרו על הרצפה לכל עבר.

כשאמי ראתה זאת היא צעקה עליי: "שניכם לכו מכאן, עִזבו את הבית שלי!" מאוחר יותר אחותי באה וגידפה אותי בצרחות.

התקרית הזו העירה אותי ונרגעתי. שאלתי את עצמי: "מה קרה לי? אני עדיין מתרגלת? המאסטר לא ביקש מאיתנו להסתכל פנימה? האם ההחזקות שלי לא הן שגרמו לבעיותיו של בני?"

הסתכלות פנימה שינתה את הסביבה שלי

במשך השנים תמיד רבתי עם בעלי לשעבר. עכשיו לא היה לי אפילו בית לגור בו. נוסף על כך, לא נתתי לבני חום של משפחה ואהבה הורית. רק העברתי עליו ביקורת וניסיתי לשלוט בו.

למה לא יכולתי להיות כמו מתרגלת ולהיות חומלת כלפיו? במקום זאת הייתי כמו אדם רגיל שמתלונן ומציק לו. איך הוא יכול שלא להתרגז? כל זה קשור להחזקה שלי לרגשנות.

אחרי שהבנתי את הבעיות האלו, נרגעתי ולמדתי את הפא. התבוננתי פנימה, ולאט לאט חיפשתי וסילקתי החזקות, ושיפרתי כל הזמן את מצב הטיפוח שלי.

המאסטר אמר:

"טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לשבעת הרגשות ושש התשוקות. אם יש לך החזקה לדברים האלה לא תצליח בטיפוח".

"אם אתה יוצא מהצ'ינג הזה אף אחד לא יכול להשפיע עליך. לב של אדם רגיל לא יוכל להשפיע עליך. מה שמחליף את הצ'ינג הוא חמלה – שהיא משהו אצילי יותר." ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית "שיפור השין-שינג")

הוראת הפא של המאסטר עזרה לי להבין לעומק את ההחזקות שלי לתהילה, לאנוכיות, לחיפוש אחר שלווה, לתרעומת, כולן באו מרגשנות כלפי בני. רק אם אוותר על ההחזקות האלה אוכל להגיע להארה. אם לא אוותר על הרגשות האנושיים ואעשה שינוים מהותיים, לא אתגבר על המצוקה הזאת.

הבנתי גם מהפא, שיש יחסים גורליים בין אנשים ובחברה. האין חייו של אדם מסודרים מראש? מדוע עדיין התעקשתי לסדר את חייו של בני כמו אדם רגיל? מיד הבנתי מדוע הוא מתעלם ממני – זה בגלל ההחזקות שלי.

מאז, לא משנה כמה בני התעלם ממני, לא התרגזתי. רק התבוננתי על הבעיות שלי עצמי וטיפחתי את עצמי. תוך כדי שהשתניתי, המתח בינינו החל בהדרגה לשכוך.

תחת השגחתו החומלת של המאסטר, קניתי בית משביע רצון בסוף שנת 2016. בני ואני עברנו אליו סוף סוף למחרת ראש השנה 2017 לאחר שעיצבנו אותו.

בני שמח והיה עסוק בניקיון הבית. עדיין לא דיברנו הרבה אך הפער בינינו הלך וקטן.

בסוף פברואר 2017 הוא אמר לי שמצא עבודה במלון חמישה כוכבים מקומי. אחרי ששמעתי את זה, לא הפגנתי התרגשות אך בתוכי רציתי לבכות מאושר.

בני שהה בבית רק שבעה חודשים, אך זה השאיר לי הרבה על מה לחשוב ולהשתפר.

בני קיבל את הפא

המאסטר אמר:

"חישבתי את הגיל שלהן כיום, ומהזמן שהתחלתי להפיץ את הפא ועד עכשיו, הם אנשים צעירים בסביבות גיל 25, רבים מהם באמת לא הוצלו. הן כולן אלוהויות, כולן ירדו לכדור הארץ, והן התפזרו בכל האזורים של העולם. יש כאלה שלא יכלו להפוך לבני אדם, כי לא היו גופים אנושיים רבים כל כך, אז הן הפכו לחיות או לצמחים. מדוע לחברה הנוכחית יש בשנים האחרונות דרישות גבוהות כל כך להגנה על חיות וצמחים? יש לכך סיבות, וזה תוכנן והובל על ידי אלוהויות. אף אדם לא יכול לראות את הדברים האלה בבהירות, אבל אף אחד מהדברים האלה אינו פשוט." (הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016)

כל פעם שקראתי או חשבתי על הפסקה הזאת מהוראת הפא של המאסטר, לבי נעשה כבד מאוד כי בני היה בטווח הגילים שהמאסטר דיבר עליו.

בני בחר להיוולד לי כדי לקבל את הדאפא. אך זה היה מדאיג שיחסינו לא היו הרמוניים והוא לא ידע את האמת על הדאפא אף שהמשכתי לדבר על זה.

שיתפתי מתרגלים עמיתים במחשבותיי בעניין זה. מתרגלים רבים ביקשו שאשלח מחשבות נכונות ואאזן היטב את יחסי המשפחה שלי.

מאז והלאה, שלחתימחשבות נכונות כל יום לנקות את הגורמים המרושעים שחסמו את בני מללמוד את האמת על הדאפא. לפעמים הייתי מבקשת ממנו לצפות ב"טלוויזיית שושלת טאנג החדשה".

הסברתי לו את האמת על הדאפא בכל הזדמנות שהייתה לי, אך הוא עדיין לא הגיב. אך לא התייאשתי והמשכתי לעשות את הדברים שהייתי אמורה לעשות.

ערב אחד, ממש לפני ראש השנה 2018, בני היה שמח מאוד. הוא עמד בסלון והיה מוכן לדבר איתי על משהו שקרה במקום עבודתו.

דיברנו הרבה באותו יום וניצלתי את ההזדמנות לספר לו חלק מהתכנים של המאסטר ב"הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016" וזה נגע מאוד ללבו.

בראותי שהוא מוכן להקשיב אמרתי לו: "ראש השנה קרב, אתה יכול לצפות בתקליטור של "שן יון" בערב ראש השנה. אל תצפה שוב ב- CCTV (ערוץ טלוויזיה בשליטת המדינה בסין)". הוא אמר: "אוקיי!"

אחרי שהוא צפה בתקליטור של "שן יון" בערב ראש השנה, נראה היה שהוא הפך לאדם אחר. הוא התחיל להתנהג בנימוס כלפי אנשים ולא היה אדיש כמקודם. הפער בינינו נעלם ביסודו של דבר; אפילו שתי אחיותיי הגדולות אמרו שהוא הפך לאדם טוב יותר.

בערב של ה-10 במאי 2018, צפיתי בסלון ביתנו בוידיאו של הוראת הפא של המאסטר בגואנג-ג'וֹאוּ. בני היה בשיעור ניהול חשבונות און ליין בחדר העבודה כאשר לפתע הוא בא אליי ואמר לי: "אני רוצה לצפות בזה מחר יחד איתך!"

מאז הוא התחיל לתרגל בדאפא.

לבו וגופו של בני השתנו

בתחילת חודש יוני, בני הפסיק לצרוך את אמצעי הבידור של אנשים רגילים. הוא הפסיק לצפות בטלוויזיה ולגלוש באתרים של אנשים רגילים, ולא שיחק במשחקי וידאו.

כל בוקר ב-3:50 הוא תרגל את חמשת התרגילים יחד איתי. ואחרי שליחת מחשבות נכונות, למדנו יחד את הוראת הפא של המאסטר עד 7:00 בבוקר.

אחרי כן הוא יצא לעבודה. הוא גם יידע את עמיתיו על פאלון דאפא.

מיד אחרי שהוא התחיל לטפח, ליבו וגופו עברו שינויים עצומים. חוסר הנוחות בבטנו והשיעול שלו נעלמו, ועורו הפך מחיוור לוורדרד.

בעבר הוא נהג להתעלם מאנשים, היה אנוכי ואדיש, ולא אהב לקבל אורחים. לא היה לו אכפת מאחרים. עכשיו, הוא תמיד מחייך. כשאורחים מגיעים, הוא הולך מיוזמתו לברכם.

הוא לא קרא לי אמא במשך יותר מעשר שנים והתרגלתי לזה. אך עכשיו הוא התחיל שוב לקרוא לי אמא ואני מרוצה מאוד לשמוע את המילה הזו שאבדה מזמן.

ערב אחד בני אמר מהזיכרון את "לון יו" יותר מתריסר פעמים וראה את תמונת הפא של המאסטר ב"ג'ואן פאלון" מתחילה לחייך. היא הייתה באדום, כחול, ירוק, זהוב, וזוהרת מאוד.

המאסטר הציג תריסר סימני ידיים שונים (מודרות) ואז התפוגג ונמוג. בני חשב: "הלוואי שאראה את זה שוב!" המאסטר הראה לו את זה פעם נוספת. הוא היה מאושר ומאז הוא קיבל יותר ביטחון בדרך הטיפוח.

תודה לך מאסטר שנתת לבני ולי הכול! רק בכך שאטפח בנחישות אוכל לגמול על חסד המאסטר.