ללמוד את הפא בלב טהור

(Minghui.com) לאחר ששיתפתי עם כמה מתרגלים, הבנתי שמתרגלים רבים קוראים את כתבי הדאפא בכל יום אך לבם אינו מרוכז בקריאה. מאחר שגם אני חוויתי מצב זה, ברצוני לשתף אתכם בדרך שבה התגברתי על כך.

לקרוא את כתבי הדאפא ללא לב של רדיפה

עלינו לשמור על לב טהור כשאנו קוראים את כתבי הדאפא. כשאין לנו לב של רדיפה ואנו מתרכזים במה שאנחנו קוראים, בודהות טאואים ואלוהויות שמאחורי המילים יגלו לנו את עקרונות הפא הרלוונטיים לנו.

המאסטר אומר:

"לאנשים רבים שהולכים לטיבט ללמוד צ'יגונג יש מטרה כזאת: הם רוצים למצוא מורה וללמוד טנטריזם טיבטי כדי להיעשות מאסטרים של צ'יגונג בעתיד וכדי להתפרסם ולהתעשר. חישבו על זה כולכם, ללאמה בודהיסטי אמיתי חי שקיבל הוראה אמיתית יש יכולות על-טבעיות חזקות מאוד והוא יכול לקרוא את המחשבה של אדם כזה. על ידי מבט אחד בלבו הוא יכול להבין מיד לשם מה הוא בא: באת לכאן כשאתה רוצה ללמוד דברים כדי להיות מאסטר של צ'יגונג בשביל להתעשר ולהתפרסם, ולפגוע בשיטה הזאת של טיפוח הבודהא. האם אפשר להרוס סתם כך תרגול כה רציני של טיפוח הבודהא בגלל הרצון שלך להיות מאסטר של צ'יגונג בשביל לרדוף אחרי תהילה ורווח? מה המניע שלך? לכן הוא לא ילמד את האדם הזה שום דבר בכלל והאדם הזה גם לא יקבל שום הוראה אמיתית". ("ג'ואן פאלון")

אנו יודעים שמאחורי כל מילה ב״ג׳ואן פאלון״ יש בודהות טאואים ואלוהויות, אולם אם איננו מתמקדים בקריאה, אלא קוראים את הספר רק כדי להשלים עוד משימה, או שיש בלבנו רדיפה כלשהי, אותם בודהות טאואים ואלוהויות יכולים לראות לתוך לבנו והם לא יאפשרו לנו להשיג הארה לעיקרון ספציפי.

אחרי שהתעוררתי להבנה הזאת, בכל פעם לפני לימוד הפא נהגתי לרוקן את ראשי מכל המחשבות המטרידות. קראתי כל מילה בלב נקי ווידאתי שאני מבין את מה שאני קורא. לפעמים אני מרגיש כאילו שאני קורא את הספר ״ג׳ואן פאלון״ בפעם הראשונה למרות שקראתי אותו כבר עשרות פעמים. המאסטר עונה על שאלותיי, ויש לי תובנה חדשה בכל פעם שאני קורא את כתבי הדאפא.

האני האמיתי שלי לעומת האני המזויף

זמן רב הייתה לי החזקה מסוימת ומוחי היה תמיד עסוק בה. למרות שידעתי שאני צריך לחסל אותה, בכל פעם שהנושא עלה, מחשבתי לא יכלה להרפות ממנו.

ניסיתי להפיג את המחשבה הזו כששלחתי מחשבות נכונות וקראתי את כתבי הדאפא. מאחר שבאותה עת ההבנה שלי את הפא לא הייתה עמוקה, הרגשתי תקוע. שליחת מחשבות נכונות וחיפוש פנימה עזרו רק במידה מסויימת. לא הצלחתי לגעת בשורש הבעיה.

המאסטר אומר:

"נניח שאדם שסוגד לבודהא ורודף אחרי כסף משתטח מול פסל של בודהא, או של בּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין או של טאתאגאטה ואומר: "בבקשה עזור לי להרוויח קצת כסף". ובכן, מחשבה שלמה תיווצר. כיוון שכיוון את הבקשה הזאת לפסל של בודהא, היא תעלה מיד על פסל הבודהא. בממד אחר העצם הזה יכול להפוך לגדול או לקטן. כשהמחשבה הזו מגיעה לעצם הזה, לפסל הבודהא יהיה מוח ותהיה מחשבה, אבל לא יהיה לו גוף. אנשים אחרים גם באים לסגוד לפסל הבודהא. אחרי שסוגדים וסוגדים הם יתנו לו בהדרגה אנרגיה מסוימת. זה יהיה מסוכן אף יותר אם מטפח יסגוד לו, כיוון שסגידה זאת תיתן לו בהדרגה אנרגיה ותאפשר לו ליצור גוף מוחשי. אבל הגוף המוחשי הזה ייווצר בממד אחר. אחרי שהוא ייווצר הוא יתקיים בממד אחר והוא יכול לדעת כמה עקרונות של היקום. לכן הוא יכול לעשות מעט דברים עבור בני אדם. בדרך זו הוא יכול גם לפתח קצת גונג. אבל הוא עוזר לאנשים עם תנאי ועבור מחיר. הוא נע בחופשיות בממד אחר ויכול לשלוט על אנשים רגילים בחופשיות רבה. הגוף המוחשי הזה נראה בדיוק אותו דבר כמו פסל הבודהא. כך שזו הסגידה של האנשים שיוצרת בודהיסאטווה גואן-יין מזויפת או טאתאגאטה מזויף שנראה בדיוק כמו פסל הבודהא עם הופעה של בודהא." ("ג'ואן פאלון")

עוד יותר מפחידה אפילו הייתה האפשרות ש״הגוף האנושי המוחשי״ הזה יראה בדיוק כמוני, למרות שהוא לא באמת אני. המאסטר אמר:

"לכן, האם מה שראיתם זה בודהיסאטווה גואן-יין האמיתית? האם מה שראיתם הוא בודהא אמיתי? קשה לומר." ג'ואן פאלון")

לא הצלחתי לזהות את ה״אני המזויף״ ולמעשה הייתי קשור אליו במשך זמן רב. מאחר שהוא היה נסתר חשבתי בטעות שזה אני.

בספר ״מסע למערב״ שואן דזאנג, הנזיר הבודהיסטי, לא ידע ששד העצם הלבנה משתמש בכשפים כדי להופיע בדמויות אנושיות שונות במטרה ללכוד אותו. כשמלך הקופים סון וו-קונג אמר לו ששלושת האנשים שהרג היו למעשה כולם אותו שד, שואן דזאנג התעקש שמדובר בשלושה חיי אנוש.

בטיפוח שלנו, אם אנו רוצים לראות בבהירות את תכסיסי הרשע, עלינו להצטייד בזוג ״עיניים״ כמו אלה של סון וו-קונג שיכולות להבדיל בין שדים לבין האני האמיתי שלנו בכל רגע.

המאסטר אומר לנו:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("יסודות להתקדמות במרץ 2", "להסיר את ההפרעות").

״אין דהרמה שהיא דהרמה מוחלטת״

המאסטר אומר:

"אחרי שלשאקיאמוני נפתח הגונג והוא הגיע להארה מתחת לעץ בּוֹדְהִי, הוא לא הגיע בבת אחת עד לרמה הזאת של טאתאגאטה. הוא גם שיפר את עצמו בקביעות במשך כל 49 השנים שהוא לימד את הדהרמה. בכל פעם שהוא עלה ברמה הוא הסתכל לאחור וגילה שהדהרמה שהוא כרגע לימד כבר לא נכונה. כשהוא התקדם שוב, הוא גילה שהדהרמה שהוא לימד לא נכונה שוב. אחרי שהוא התקדם עוד, הוא גילה שהדהרמה שהוא כרגע לימד לא נכונה שוב. הוא עלה כך בקביעות במשך כל 49 השנים. בכל פעם שהוא עלה ברמה, הוא גילה שהדהרמה שהוא לימד לפני כן נמצאת ברמה נמוכה של הבנה. הוא גם גילה שהדהרמה של כל רמה היא ביטוי של הדהרמה ברמה ההיא, ושיש דהרמה בכל רמה, ואף אחת מהן אינה אמת מוחלטת בתוך היקום. הדהרמה של הרמה הגבוהה יותר קרובה יותר לתכונת היקום מהדהרמה של הרמה הנמוכה. לכן הוא אמר: "אין דהרמה שהיא דהרמה מוחלטת"." ג'ואן פאלון")

תהליך הטיפוח דומה למצב של ״אין דהרמה שהיא דהרמה מוחלטת״. מכאן אנו למדים שאנו מתרוממים ללא הרף, ומשמעות הדברים, לפחות על פני השטח, היא שאפשר לשבור את ההחזקות ולחסל את הרוע. אולם הכוחות הישנים עשו סידורים בכל רמה. כדי לפרוץ את ההפרעות של הרוע ברמות גבוהות יותר עלינו להתרומם ללא הרף בפא. לכן ללימוד הפא ולהשגת הפא חשיבות רבה באותה מידה.

המאסטר אומר לנו:

"לא ניתן לטפח בלי לדעת את הפא של הרמות הגבוהות;" ("ג'ואן פאלון")

אם מתרגל אינו מטפח ברמות עמוקות של הפא הוא לא יוכל להתרומם. אם מתרגל אינו יכול לפרוץ את הרמה שבה הוא נמצא, חיפוש פנימה או שליחת מחשבות לא יעזרו לו לשנות את המצב. מתרגל כזה צריך לשקול את מצב הטיפוח שלו כדי לראות אם הוא באמת משיג את הפא.

טיפוח והארה

המאסטר אומר:

"את הפא ניתן ללמד רק עד הרמה הזאת. את מה שגבוה יותר תוכל לקבל על ידי כך שתטפח בעצמך. השאלות שאנשים שואלים הופכות להיות ליותר ויותר ספציפיות. אם אסביר את כל השאלות לגבי החיים, מה יישאר לכם לטפח! אתה צריך לטפח ולהתעורר לדברים בעצמך. אם אומר לך את הכול, לא יישאר לך מה לטפח." ("ג'ואן פאלון")

מתרגלים רבים, כולל אני עצמי, מבקשים תמיד עזרה מהמורה כשהם נתקלים במצוקות. זה בסדר לבקש עזרה מהמורה, גם אם כולנו היינו מלכים בשמים והיה לנו כוח עצום. אם נוכל ללמוד את הפא ולהסתכל פנימה ללא הרף, הרמה שלנו תזנק מעלה. החכמה שלנו תאפשר לנו לראות דרך כל מיני הפרעות מרושעות. היכולות שאנו משיגים בטיפוח בדאפא מסוגלות לפרק את הגורמים של הרוע ואת ההפרעה.

המאסטר אומר ("יום השנה ה-20 להוראת הפא"):

"אומר לכם, במשך שנים אני אומר כל הזמן שהיכולות של תלמידי הדאפא הן עצומות, אבל אנשים רבים לא מאמינים לזה משום שלא הרשו לראות את היכולות האלו. בהשפעת המחשבות הנכונות, כל דבר שמסביבך, כמו גם אתה עצמך, יעבור שינויים. אבל אתם אף פעם לא חשבתם לנסות את זה."

יש לנו כוח רב ויכולות, אז למה אנו מטרידים תמיד את המאסטר? כשמתרגלי הדאפא עושים את מה שהמורה ביקש מהם לעשות – ללמוד את הפא בהתמדה, להשיג את הפא ולהסתכל פנימה – נוכל לחסל את הכוחות המרושעים בכל הממדים ולהשתפר בטיפוח כגוף אחד. כך, נוכל להשיג חוכמה גדולה יותר, להציל אנשים רבים יותר, ולהשיג יכולות נוספות כדי לחסל כוחות מרושעים רבים יותר ולסייע טוב יותר למאסטר בתיקון הפא.

המאסטר אומר ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא"):

"אתם חייבים ללמוד את הפא היטב משום שזו הערובה היסודית לכך שתחזרו למקום שלכם (התלמידים מוחאים כפיים). זה לא פשוט משהו שחשבתי עליו כלאחר יד: מה שהמאסטר מעביר לכם הוא הפא של הקוסמוס. מה שעכשיו אמרתי היה כדי להגיד לכם שאתם בהחלט חייבים לא להרפות בטיפוח שלכם, ובהחלט חייבים לא להרפות בלימוד הפא שלכם ושאתם בהחלט חייבים לעשות את זה במלוא הרצינות. אם עד כה לא למדת היטב, אז אחרי שתצא מכאן היום, אחרי ששמעת את המאסטר מתייחס לזה שוב, בטוח שעליך באמת לקרוא ולטפח בכנות, ולא לתת למחשבה שלך לנדוד (התלמידים מוחאים כפיים)."

אני מקווה שהמאמר הזה יעודד מתרגלים רבים יותר לשתף את הבנותיהם בנושא הזה. אני מקווה שמתרגלים עמיתים שהיו זמן רב במצב של ״ללמוד את הפא מבלי להשיג את הפא״ יוכלו לפרוץ את המצב הזה. כשאנו מצליחים ללמוד באמת את הפא, להשיג את הפא ולהתרומם בפא זה יכול לעזור למאסטר להרגיש קצת יותר מרוצה.