שיתוף פעולה בפרויקט דאפא

(Minghui.org) לפני כמה שנים התחלתי להשתתף בתכנון ויישום של פרויקט הבהרת אמת חדש. במשך ארבע או חמש השנים האחרונות הפרויקט פועל ביציבות. במשך זמן זה נעשיתי בשל יותר בטיפוח שלי.

מצבי הטיפוח של כל המתרגלים המשתתפים משתקפים בהתקדמות וביעילות של הפרויקטים של הדאפא. זה בעיקר כך בפרויקט הזה. בכל פעם שהפרויקט התעכב, זה בדרך כלל היה בגלל שהייתי צריך לשפר את השין-שינג שלי, אז לעתים תכופות הייתי צריך להזכיר לעצמי להסתכל פנימה. רק כשמצאתי את ההחזקה שלי הפרויקט התקדם.

דעות שונות

כשזה מגיע ליישום בפועל, לחברי הפרויקט שלנו יש הרבה פעמים רעיונות שונים. לפני שמסגרת הפרויקט עוצבה, רוב הרעיונות שלנו לא היו מחושבים היטב. היו הרבה דיונים ושינויים, והיו הרבה דעות על איך דברים צריכים להיעשות. תפקידי היה למצוא את הפתרון הטוב ביותר.

שקלתי הצעות שונות וחשבתי: "זו טובה, זו לא טובה". אך כשהרכבתי תכנית פעול, נראה היה שמשהו חסר. ידעתי שעליי לשפר את השין-שינג שלי לפני שאוכל לראות את התמונה הגדולה. לאחר הרבה לימוד פא ודיונים עם חברי הצוות, הבנתי שמטרת הפרויקט שלנו הוא להראות לאנשים את האמת על פאלון דאפא. היינו צריכים להסתכל על זה מההיבט של האנשים הרגילים. היינו צריכים להקל עליהם לקבל את האמת.

[המאסטר אמר:]

"אבל, אתם צריכים להבהיר את האמת באופן רציונאלי ובהתאם לדרכי המחשבה הלוגיות של האנשים. אם אתם מדברים על זה בדרך מוזרה שלא מהעולם הזה, שלא מבוססת כלל על הלוגיקה ודרכי המחשבה של האנשים, ואינכם מתחשבים באם האנשים יכולים לקבל את זה או לא, אז אתם עושים נזק והתוצאה מנוגדת למה שהתכוונתם. היו בטוחים שאתם עושים זאת באופן רציונאלי ובראש צלול. כאשר אתם מבהירים את האמת לאנשים אתם צריכים להתחשב ברמת הקבלה שלהם." ("לימוד הפא בועידת הפא באטלנטה 2003")

קל להילכד בתוך הרגשות שלנו כשאנחנו מבהירים את האמת על פאלון דאפא. אולי אנחנו חושבים שאנשים ישימו לב לדבר הזה או ההוא, או שהם יבינו רק אם נסביר להם בצורה כזו או כזו. פעמים רבות מה שתיארנו היה מה שעובד עלינו, ולא מה שעובד בשביל אנשים רגילים.

רוב האנשים כיום מלאים בחשיבה מודרנית ולעתים נדירות אכפת להם ממישהו אחר. אם רוצים לגעת במצפונם, צריך לחשוב איך לתפוש את תשומת לבם, איך לספר להם את האמת באופן שיהיה הד אצלם. כשהבנתי את זה וסקרתי שוב את כל האפשרויות שלי, היה קל יותר להחליט מה יכול לעזור להציל אנשים ומה לא יקלע למטרה. כתוצאה מכך, יכולתי לעצב את תוכנית הפעולה מהר מאוד.

לפעמים כשלמתרגלים אחרים יש דעות שונות, זה יכול להיות רמז מהמאסטר שמצביע על עניינים מסוימים. אני זוכר שאחרי שהתקדמנו קצת בפרויקט, הייתה לי הרגשה שמשהו אינו נכון אך לא יכולתי לשים את האצבע עליו. יום אחד, אחד מחברי הצוות סיפר לי מה מתרגל אחר אמר על הפרויקט שלנו. אף שהביקורת הייתה קשה לבליעה, היא הייתה בדיוק לעניין. הייתי אסיר תודה עד מאוד לתכנון של המאסטר. אחרי שעשיתי שינויים גדולים יחסית בהתבסס על הביקורת, כולם חשבו שהתוצאה הסופית טובה יותר.

הפרעות ואתגרים

חברי הצוות שלנו נתקלו לעתים קרובות בצורות שונות של הפרעות. לפעמים זה הגיע מהעבודה, לפעמים מהמשפחה, לפעמים זה התבטא כעניין גופני או מממדים אחרים. כשזה היה קורה, התמקדנו בשיפור השין-שינג שלנו וניקוי עצמנו. שלחנו גם יותר מחשבות נכונות לסלק את ההפרעות האלה.

תקופה מסוימת רגליי חשו כבדות מאוד, כאילו הן מלאות בעופרת. חבר צוות אמר: "אולי זה בגלל שלפרויקט הזה יש השפעה כה גדולה שהעומס אינטנסיבי כל כך". בהתחלה הסכמתי איתו והאמנתי שזו התבטאות העיקרון של "יצירה הדדית – ניגוד הדדי".

[המאסטר אמר:]

"...התקיים עיקרון בחברה האנושית, שהוא יצירה הדדית וניגוד הדדי. לכן אם קיים הטוב, קיים גם הרע; אם קיים הישר, ישנו גם הסוטה; יש את הנדיב, אז יש גם את המרושע; ישנם בני-אדם וישנן רוחות; ישנם בודהות, אז ישנם גם שדים." ("יסודות להתקדמות במרץ", "עבור מי אתה מטפח?")

אך לאחר זמן מה הרגשתי שיש משהו אחר שעליי לפרוץ. יום אחד הבנתי לפתע שזה אני. נתתי לפרויקט הזה יותר מדי חשיבות וזה גרם להפרעה.

כשהתבוננתי במתרגלים אחרים, ראיתי שכולם מצילים אנשים בדרכים שונות. לכל אחד יש את המומחיות שהוא לבטח ביסס לפני זמן רב בהיסטוריה. לי יש מיומנות טכנית כי נדרתי לשחק את התפקיד הזה. בשבילי, המתרגלים האלו שמבהירים אמת פנים אל פנים בכל יום הם יוצאים מהכלל. אך ראיתי את הפרויקט שלי כמשהו מיוחד. הדברים הרעים שחוויתי היו תוצאה של ההחזקות שלי ולא היה להם דבר עם ההשפעה או היעילות של הפרויקט.

המאסטר אמר:

"יצירה הדדית וניגוד הדדי הוא עיקרון ברמות הנמוכות של היקום, בעיקר בשלושת העולמות." ("לימוד הפא בוועידה הבין-לאומית לשיתוף התנסויות בבייג'ינג" 1996)

כשוויתרתי על "עצמי" והתחלתי להתייחס לפרויקט הזה בלב שליו ונקי, הלחץ שחשתי נעלם.

מנטליות של התפארות

מתרגלים בעלי מיומנויות טכניות בקיאים הרבה פעמים בתחום מסוים, אך מומחיות כזו יכולה גם להיות מכשול אם מישהו אינו בתוך הפא. כשהתחלתי בפרויקט, היה לי ניסיון מועט בתחום זה, והרבה פעמים למדתי תוך כדי העבודה. בעזרת המאסטר, דברים התנהלו חלק. ככל שחלף הזמן, קבלתי בהדרגה יותר הכרה ממתרגלים אחרים.

ערב אחד, שלחתי לצוות אי-מייל עם מידע מסוים. בסתר לבי חיכיתי לקבל שבחים. למחרת בדקתי את תיבת הדואר שלי לראות אם קבלתי משוב. כלום. לא יכולתי שלא לבדוק שוב ושוב את הדואר במשך כל היום. בדקתי כמה פעמים באותו יום. הדחף לבדוק אם קבלתי תגובות הפתיע אותי. האין זו התפארות וקנאות? התחלתי לסלק את ההחזקות האלה. למחרת, מתרגל השאיר לי הודעה והצביע על כך שמה ששלחתי אינו טוב כל כך. מאז, אני תמיד בודק את מחשבותיי כשאני עובד בפרויקט ושואל: "האם אני מתפאר או מציל אנשים בלב טהור?"

מאוחר יותר, כשהפרויקט נתקל בתגובות חיוביות לא התרגשתי מדי. ידעתי היטב שהצלחתי להשלים את מה שעשיתי בזכות המיומנויות והיכולות שניתנו על ידי המאסטר, ובזכות התמיכה ממתרגלים עמיתים. הפרויקט אמור להצליח – זו תהיה בעיה אם הוא לא.

תפקידים שונים משלימים אחד את השני

מטעמי בטיחות יש רק ארבעה מתרגלים בפרויקט. שניים מהם אף פעם לא פגשתי: אחד אחראי על תיאום הפרויקט, והשני הוא המומחה הטכני ולעתים קרובות מספק הצעות טכניות. באוּ ואני היינו צריכים להוציא את התכנית לפועל. אף שהיינו מעטים, שיתפנו פעולה היטב. כמה פעמים כשהיו לנו חילוקי דעות רציניים, הצלחתו לשוחח בפתיחות על העניין מבלי להפנות אצבע מאשימה. מצאנו דרכים לפתור את הקונפליקטים שלנו בהתבסס על הפא.

באוּ ואני נפגשים הרבה לדון בפרויקט. לרוב אני רואה את המגבלות ואת חוסר הבשלות שבחשיבה שלי מתוך ההערות הרציונליות שלו. הסוגיות שהוא מצביע עליהן הם בדרך כלל תחומים שעליי לשפר. לאחר כל דיון אני תמיד מרגיש שמחשבתי התרחבה ביחס לפרויקט ולטיפוח גם יחד. היכולת שלנו לטפח בנחישות ולהשתפר יחד הבטיחה את איכות ויציבות הפרויקט שלנו.

"לשתף פעולה"

בשלב הראשון של הפרויקט הייתי האחראי על הפרויקט, וקיבלתי עזרה מבאוּ. בשלב השני החלפנו תפקידים. חשבתי שלשתף איתו פעולה היטב זה אומר שעליי פשוט לעשות מה שהוא צריך שאעשה.

בפעמים בהן דנו בפרויקט, באוּ שאל לדעתי. אחרי שאמרתי לו מה חשבתי הוא אמר: "נראה שאתה מדבר כאילו אינך חלק מהפרויקט". הלכתי הביתה וחשבתי הרבה על מה שהוא אמר. חשבתי: "אולי אקח את היוזמה ולא אחכה שישאל אותי".

בפעם הבאה כשפגשתי את באוּ אמרתי לו בפירוט מה הייתי עושה אם הייתי הארכיטקט והאחראי על הפרויקט. הרגשתי ששקלתי זאת בתשומת לב והצעתי פתרון, ושלא הצבתי את עצמי מחוץ לפרויקט. אך נראה שהפרויקט עדיין תקוע.

הלכתי הביתה עם הרגשה שעדיין לא שיתפתי פעולה היטב. נזכרתי איך באוּ שיתף איתי פעולה בשלב הראשון של הפרויקט. כל מה שהיה צריך לעשות בפרויקט, הוא ניסה למצוא דרך. איך אוכל לשתף פעולה איתו בצורה טובה? מה הכוונה בלשתף פעולה היטב? במשך כמה ימים חשבתי על זה כל הזמן.

יום אחד ראיתי את המילה "משתף פעולה" מוטבעת בתלת-ממד במחשבתי. לפתע חשתי את המשמעות של "לשתף פעולה". זה הרגיש חמים, עדין ונהדר. זה היה מצב מחשבה של ויתור מוחלט על החשיבה האישית כדי לעזור לאחרים. זה היה חסר אנוכיות ויפהפה. אז הבנתי איך עליי לשתף פעולה עם באוּ. הנחתי בצד את רעיונותיי, ולמדתי את העיצוב שלו ועשיתי בו שיפורים. לא חשבתי כלל על "הרעיון שלו" לעומת "הרעיון שלי".

השנים האחרונות היו יקרות ערך בטיפוח שלי. המאסטר נתן לי לראות את החסרותיי ודחף אותי להשתפר במהירות. לעתים קרובות עבדתי כל הלילה על הפרויקט הזה ועדיין הלכתי לעבודה הרגילה שלי במשך היום, אבל אף פעם לא הרגשתי שאני סובל. אנשים שאני בקשר איתם לא יודעים מה אני עושה. כל מה שהם רואים הוא שאני עסוק מאוד.

[המאסטר אמר:]

"אבל, אם אתם ממוקדים על הדברים של פני השטח, של האנשים הרגילים, אז יש לכם החזקה ואתם משתמשים בחשיבה אנושית. אל תתנו לדברים האלו משקל. אם אתם יכולים להשלים בשקט את מה שאתם רואים שחסר, בשקט לעשות היטב את מה שאתם אמורים לעשות, ובשקט לעשות משהו היטב כשאתם מגלים שהוא לא נעשה באופן מושלם – אז לאין-ספור האלוהויות תהיה הערכה עצומה כלפיכם והם יגידו שהאיש הזה הוא פשוט יוצא מן הכלל. רק כשפועלים כך זה נחשב למה שתלמיד דאפא צריך לעשות." ("התקדמו יותר במרץ" וושינגטון 2010)

אני מרגיש שבורכתי שאני יכול לעשות בשקט את מה שאני אמור לעשות כמיטב יכולתי. אני יודע שהמאסטר נתן לי כל כך הרבה. זה כבוד גדול כל כך להיות תלמיד דאפא. תודה לך, מאסטר!