מתרגל חדש: מצאתי את הדאפא באמצעות אתר מינג-הווי

(Minghui.org) אף שאני קורא לעצמי מתרגל חדש, אני מתרגל פאלון דאפא כבר שבע שנים. עזבתי את סין ב-2012 לצורך לימודים, והתחלתי לתרגל פאלון דאפא אחרי שגיליתי את השיטה כשגלשתי באתר מינג-הווי.

החיים לפני שתרגלתי פאלון דאפא

כשגרתי בסין הורעלתי מילדות מהאינדוקטרינציה והאתיאיזם של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). אף פעם לא האמנתי בקיום ישויות שמימיות. אפילו נזפתי באלו שהלכו לבקר במקדשים. באותה תקופה האמנתי רק במדע ובתיאוריית האבולוציה.

היום אני מתבייש כשאני נזכר בזה. כשמחשבתי מונעת מאמונות אלו, יצרתי מגיל צעיר כמות נוראה של קארמה. מצב בריאותי היה גרוע והיו לי נדודי שינה, ותמיד היה לי קר.

גישתי אז הייתה שהחיים קצרים ושאנחנו צריכים ליהנות מהם. עישנתי, שתיתי והתמקדתי בלהרוויח כסף ולצאת עם בחורות. לא הבנתי כלל איך להיות טוב כלפי אחרים. האנוכיות מילאה את ראשי.

אחרי שהתחלתי לתרגל טיפוח הבנתי שרק בזכות ההשגחה של מאסטר לי הונג ג'י (מייסד הפאלון דאפא) הצלחתי לשרוד ברמה נמוכה שכזאת. לדוגמא, תמיד רציתי להעתיק מאחרים בבית הספר כי לא רציתי להתאמץ. אך רק לעתים נדירות הצלחתי להעתיק משהו, כאילו שתמיד היה איזה כוח שמנע ממני לעשות דבר רע שכזה.

כשחברים לכיתה קיללו אותי, לרוב לא הצלחתי להחזיר להם. כשאנשים הכו אותי וניסיתי להכות אותם בחזרה, לרוב לא הצלחתי להחזיר אגרופים חזקים, או שתלמידים אחרים אחזו בי שלא אחזיר.

כשהייתי בן שבע או שמונה חלמתי חלום מפחיד שאני עדיין זוכר בבהירות. בחלומי הייתי מוקף בשדים בצורת נחש, אפילו קרוביי הפכו לנחשים וניסו לפגוע בי. התעוררתי בבהלה. עכשיו אני מבין שאלו היו שדים בממדים אחרים שניסו לרדוף אותי ושהמאסטר השמיד אותם. כמו כן חוויתי פעמים רבות מעין שיתוק בזמן השינה. הגנתו של המאסטר מנעה מהרוחות המרושעות לפגוע בי.

גיליתי את הדאפא

זה החל כשהחברה שלי ואני נסענו ללמוד בקולג' במדינה אחרת. יום אחד היא אמרה לי שבחו"ל ניתן להיכנס באופן חופשי לאתרי גלישה שמצונזרים בסין. (כיום החברה שלי היא אשתי, והיא החלה לתרגל בדאפא לפני שלוש שנים)

מכאן ואילך, ביליתי את כל זמני בגלישה באתרים שנחסמו בסין. תוך כמה ימים למדתי כל כך הרבה דברים: ההיסטוריה האמיתית של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ושל המפלגה הלאומית (הקואו-מין-טאנג) ומי מהם באמת נלחם במלחמה נגד יפן, כל הקמפיינים הפוליטיות והרדיפות שהמק"ס הפעילה מאז שהשתלטה על סין, מה שהתרחש במשך "מהפכת התרבות", מאורעות הטבח בכיכר טיאננמן ב-4 ביוני 1989, ועוד.

לבסוף קראתי באתר "אפוק טיימס" [the Epoch Times]על הרדיפה של הפאלון דאפא. תהליך התגלית כולו  היה מוסדר היטב. תוך ימים מעטים, כל המידע הזה שינה לי לגמרי את החשיבה. הרגשתי שרומיתי לגמרי על ידי המק"ס. התביישתי ונעלבתי.

התחלתי לחשוב על משמעות החיים האמיתית, כי כשלמדתי את האמת על הדאפא הבנתי שישויות שמימיות אכן קיימות. פיתחתי עניין בטיפוח, ומצאתי דרך לחזור לשמים.

מצאתי את אתר מינג-הווי ואז את אתר פאלון דאפא. צפיתי בהקלטות של הרצאות המאסטר בגואנג-ג'ואו כמעט ברצף מההתחלה ועד הסוף. עקרונות הדאפא גרמו לי לשכוח את כל דאגותיי וצרותיי ולסלק לחלוטין ממחשבתי את התפיסה האתיאיסטית. ידעתי שהדאפא הוא מה שחיפשתי.

בצעירותי תהיתי לעתים קרובות: "מי אני? מאיפה באתי? לאן אלך אחר כך?" אך המחשבות האלה התאדו לאיטן. עכשיו אני יודע את התשובות ואני נחוש לטפח עד הסוף. הרגשתי שאני יכול לוותר על הכול ואפילו רציתי להצטרף למקדש. אך ככל שלמדתי יותר את הדאפא, הבנתי את העיקרון שלו לטפח בתוך החברה הרגילה.

המאסטר אמר:

"באסכולת הטיפוח שלנו, אלה שמטפחים בין אנשים רגילים נדרשים לתרגל ולטפח בדיוק בחברה של האנשים הרגילים ולהתאים לאנשים הרגילים כמה שיותר – אתם לא נדרשים לאבד באמת משהו חומרי." ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית)

מאז, אני מטפח בחברת האנשים הרגילים ועברתי מבחנים רבים. בגלל שתכונת ההארה שלי אינה טובה, הרבה פעמים לא הצלחתי לוותר על מגוון של מושגים אנושיים רגילים והחזקות. מעדתי שוב ושוב לפני שאימצתי את עיקרון הפא. בעזרת השגחתו החומלת של המאסטר והגנתו, אני עדיין צועד על נתיב הטיפוח שלי עד היום.

לחוות את הכוח של הדאפא

בתוך תהליך זה, יחד עם האתגרים, חוויתי גם הרבה דברים מופלאים. העין השלישית שלי תמיד הייתה סגורה, אך החושים שלי לא. כשלמדתי את התרגילים בהתחלה מסרטון הדרכה און ליין, אף שתנועותיי לא היו מדויקות מאוד, חשתי בבירור את הסיבוב של הפאלון ואת האנרגיה בידיי. נדהמתי ושמחתי. המודעות הזו נתנה לי ביטחון נוסף בטיפוח.

הבנתי שפגשתי בודהא אמיתי שירד לעולם. עכשיו יש לי מורה אמיתי.

זמן קצר לאחר שהתחלתי לטפח, לילה אחד אחרי שהלכתי לישון, הרגשתי לפתע שאינני יכול לזוז. אנרגיה חמימה חזקה חדרה דרך החלק העליון של ראשי והתפזרה בכל גופי. ידעתי שהמאסטר מנקה את גופי.

לאחר שהתחלתי לטפח, הפסקתי לשתות אלכוהול ולעשן ונדודי השינה נעלמו. לפני שהתחלתי לטפח תמיד היה לי קר, וזה פסק. בעבר, בתקופות חילוף העונות הייתי צריך לקחת תרופות כדי למנוע צינון, שיעול וחום. אך בשבע השנים האחרונות לא הזדקקתי להן. כל זה בשל הכוח של הדאפא.

בשנה שעברה כשרחצתי את מכוניתי, מצאתי עליה פרחי אדומברה. אומרים שהם פורחים רק פעם ב-3,000 שנה. אני חושב שזה היה חיזוק בשבילנו מהמאסטר החומל שלנו.

תודה לך, מאסטר

אינני יכול לתאר במילים את ההוקרה שלי למאסטר, שעזר לי אינספור פעמים ופתר את כל קשרי הקארמה הרעים שלי בחיים אלו ובחיי הקודמים. כשלא הצלחתי לפרוץ דרך מצוקות וכמעט התייאשתי וויתרתי, המאסטר לא ויתר עליי והרים אותי שוב ושוב. כל פעם שאני קורא את השיר של המאסטר "החסד בין מורה ותלמיד" עיניי מתמלאות דמעות:

"אין צ'ינג בין מאסטר לתלמיד

חסד הבודהא משנה שמים וארץ" ("הונג יין II", "החסד בין המאסטר לתלמיד*")

[צ'ינג בסינית: רגשות, רגשנות, סנטימנטים]