שימוש בסטנדרט של הדאפא כדי לסלוח לעצמך ולמתרגלים עמיתים

(Minghui.com) לעתים קרובות עשיתי טעויות בטיפוח. לפעמים הייתי מתחרט עליהם, אך בפעמים אחרות חשבתי שהם לא באשמתי. בדרך כלל הרגשתי שהטעויות שביצעו מתרגלים עמיתים הם לא עניין גדול, אבל היו זמנים שכעסתי מאוד ולא יכולתי לסלוח להם.

במהלך הפגישה האחרונה של לימוד הפא קראתי הנחיות ספציפיות מהרצאות המאסטר המדריכות אותנו בנושא.

איך להתייחס לטעויות של עצמנו

כשהייתי עושה טעות הייתי כל כך מצטער שזה הפך להחזקה.

המאסטר אמר:

"יש אנשים שחושבים [שכישלון במבחן ההוא] הוא כתם עליהם, והם באמת מרגישים נטל איום בגלל זה. אבל האם זו לא החזקה נוספת?" ("ועידת הפא הבין-לאומית של 2012 בבירת ארה"ב")

"אין דבר אם נפלתם, אין דבר! קומו מהר!" (מחיאות כפיים) ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

"אני לא אוהב כשאתם מאשימים את עצמכם, זה לא מועיל בכלל. אני עדיין אומר את המשפט הזה: אם נפלת, אל תשכב שם, קום מהר!" ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

הבנתי שאין טעם להמשיך להאשים את עצמי. ידעתי שאני צריך להסתכל פנימה כשאני נתקל בבעיות. עם זאת, לעתים קרובות מצאתי שכאשר הסתכלתי פנימה, התחלתי לחשוב בהדרגה על הבעיות של כל האחרים. מצאתי שתי החסרות שלי ושמונה החסרות של אחרים. ככל שהמשכתי לחפור פנימה הפסקתי לראות את החסרונות שלי, ובמקום זאת מצאתי החסרות של אחרים כך שהרגשתי שאני חף מבעיות.

מאוחר יותר הבנתי שזו בעצם הפרעה מרוח רעה, וגם שאני מתפאר. הסתכלתי על עצמי באופן שטחי ומוכני, רק כדי להיראות, אבל הכוונה האמתית שלי הייתה למצוא את החסרונות של הזולת. הכוחות הישנים והרוחות הרעות הם בתהליך השמדה בתיקון הפא. איך אני יכול לאפשר להם לרדוף את המחשבות שלי?

המאסטר אמר:

"אפילו כשבן אדם רגיל עובר משהו הוא ילמד מכך לקח וישקיע בכך מחשבה. אז מטפח על אחת כמה וכמה צריך לחפש היכן הסיבות לכך שהכוחות הישנים יכלו לנצל את הפרצות שלו, וצריך לחפש את הבעיות שבעצמו." ("הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013")

"אתם צריכים לחפש ברצינות בעצמכם, ולהפחית את ניצול הפרצות של הכוחות הישנים." ("הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013")

"שימו לב: כשמתעוררת בעיה, אין להטיל אחריות, אלא צריך להסתכל על ההתנהגות של האדם עצמו." ("יסודות להתקדמות במרץ", "תיקון")

האמירות האלה נגעו לי ביותר. זה היה כלי קסום שהמאסטר נתן לי, להביט בנחישות פנימה. אם אני מסתכל כלפי חוץ אני יוצא לדרך רעה.

כיצד להתייחס למתרגלים עמיתים שביצעו מעשים מוטעים

לעתים קרובות השתמשתי בתפיסות האנוכיות שלי כדי למדוד את גודל הטעות של מתרגל עמית במטרה להחליט אם לסלוח או לסלק אותו או אותה מקבוצת מתרגלי הדאפא.

לפי הסטנדרט שלי, אם אדם שיקר, הייתי מסתכל עליו בזלזול. אם מטפח היה נכנע לתאווה, לא הייתי מסתכל עליו או עליה בכלל. אם מישהו הלשין על מתרגל עמית, חשבתי שאסור לסלוח לו. אם מישהו הוציא כלאחר-יד כספים שנתרמו על ידי מתרגלי דאפא, או שהיה מרגל ומילא תפקיד בערעור הדאפא, חשבתי שאין לאפשר לו לטפח. איך אנשים כמו אלה עדיין יכולים להיות מתרגלי דאפא? הרגשתי שהדעות שלי סבירות למדי.

כשנרגעתי ולמדתי את הפא, הבנתי שמחשבות כאלה חורגות מהפא. למעשה הייתי מחוץ לפא כששפטתי את המתרגלים כי לא השתמשתי בסטנדרט של הדאפא כדי למדוד מה נכון או לא נכון. במקום זאת השתמשתי לחלוטין בסטנדרט של היקום הישן. מה ששימרתי היה את תיאוריית היקום הישן שמתפורר, והעיקרון היה בדיוק זה המשמש את הכוחות הישנים לאמוד מתרגלי דאפא ולרדוף אותם.

אז מהי אמת-המידה הנכונה לאמוד באמצעותה? בכל פעם שהמאסטר הרצה על הפא, הוא היה כה שליו ולימד אותנו ברוגע את העקרונות הישרים ביותר של הקוסמוס החדש, הסטנדרט שלפיו מתרגלי הדאפא חייבים לחיות ללא תנאי. הלך המחשבה שלנו צריך להתיישר עם הפא, ולהיות בכבוד כלפי המאסטר וכלפי הפא.

מתרגלים שאנחנו מכירים שביצעו טעויות בלתי נסלחות – כפי שכמה מתרגלים החליטו – ולא היו ראויים בעיניהם להיות מתרגלי דאפא, נרדפים ללא הפסקה בכלא בגלל שלא שיתפו פעולה עם הרוע. אבל כאשר מתרגלים אחרים שמעו זאת, הם הרגישו שאותם אנשים ראויים שיתייחסו אליהם בצורה כזאת. הם לא השתמשו בסטנדרטים של הדאפא לשפוט נכון ומוטעה. הם סייעו בלא כוונה לכוחות הישנים לשַמֵר את הרדיפה, ובנוסף העמידו את עצמם בסכנה ללא יודעין בשל כך.

לחפש עמוק את הסיבות שמאחורי המעשים המוטעים

מה איפשר פרסום של ספרי צ'יגונג מזויפים? רבים נכתבו בהנחית רוחות שהשתלטו על הכותב תוך ניצול ההחזקות שלו למעמד ולכסף. ההבנה שלי היא שהמעשים המוטעים בוצעו על ידי הרוחות שהשתלטו. החזקות לתהילה ולרווח הם יצורים חיים אמתיים בממד אחר. זה לא נעשה על ידי התודעה העיקרית של האדם; התודעה העיקרית שלו לא הצליחה לשלוט על ההחלטות. אז כיצד יכלו המעשים הלא נכונים להיעשות על ידי תלמידי הדאפא?

"...., וכיוון שהכוחות הישנים הפרידו בין פני השטח של תלמידי הדאפא לבין הטבע המקורי שלהם, יש הרבה דברים שתלמידי הדאפא לא יכולים לעשות לגביהם דבר, ופני השטח שלהם תומרנו על ידי ישויות רעות לעשות אי אלו דברים רעים - וזה משום שיש להם החזקות שנוצלו על-ידי היצורים הרעים - כך שאני אחלץ את הטבע המקורי של תלמידי הדאפא." ("סיור בצפון אמריקה ללמד את הפא", 2002)

"זה כיוון שהמעשים הרעים נעשים באמת על ידי הכוחות הישנים שמשתמשים ביצורים רעים ומתמרנים את הקארמה ואת המושגים של אנשים." ("סיור בצפון אמריקה ללמד את הפא", 2002)

הבנתי שהדבר הרע הזה לא נגרם על ידי התודעה העיקרית של תלמיד דאפא, אלא נעשה כאשר התודעה העיקרית שלו ויתרה על השליטה בגופו. לכן כאשר תלמיד דאפא לא מצליח לתקן את עצמו, החטא הזה נעשה על ידי ישות רעה. אך בהגיע השעה האחרונה, אם התלמיד עדיין לא יכול לעשות זאת טוב ולשאת באחריות לעצמו, יהיה עליו לשאת באחריות למעשה.

באמצעות לימוד הפא הבנתי בבירור שתלמידי דאפא אמיתיים, שנדחפו למקום שלהם על ידי המאסטר והגיעו לסטנדרט של הפא, הן הטהורים ביותר. אם אדם אינו מסוגל להמשיך ללמוד את הפא היטב, המושגים האנושיים שלו יקברו ויכסו את תודעתו העיקרית, והוא יהיה חסר מחשבות נכונות ויהיה בקלות תחת שליטת הרוע שיניע אותו למעשים לא נכונים. מתרגלים כאלה זקוקים מאוד לעזרה נכונה במקרה כזה. מתרגלים אחרים צריכים להתייחס לאדם כזה בהיגיון, ולא להגיב לדבריו ולמעשיו המוטעים. מתרגלים אמורים לדעת בבירור שמדובר במניפולציה על ידי הרוע, ובינתיים לשלוח מחשבות נכונות כדי לחסל את הרוע בממד של האדם שהושפע, וזה עשוי להעצים את התודעה העיקרית של המתרגל. העצמה זה של זה בצורה זו היא מה שהרוע חושש יותר מכל.

ממש כמו מלך הקופים, שידע במבט חטוף שזו מפלצת שעושה כאוס. הוא אז השתמש במקלו הארוך כדי לפגוע במפלצת. ייתכן שעיני הבשר ודם שלנו אינן טובות כמו של המלך קוף, אך אם נלמד את הפא באופן יציב, החוכמה שטופחה מהפא תאפשר לנו לראות דרך כל דבר. לרוע המזל, אנו נמצאים בתוך אשליות ואיננו בהירים לגבי עקרונות פא רלוונטיים, כך שכאשר אנו נתקלים במעשה מוטעה, נכה על ראשו של מתרגל אחר, מה שמצחיק את הרוע.

להסתכל על מעשים מוטעים של מתרגלים על בסיס תיקון הפא

תקופת תיקון הפא שונה מהזמנים הקודמים של הטיפוח האישי. המעשים המוטעים שמבצעים תלמידי הדאפא נגרמים כתוצאה מגורמים מרושעים הנמצאים מאחוריהם. בין אם מדובר במחלה, משבר כלכלי, צרה משפחתית או רדיפה ישירה – כל אלה נכפו מלכתחילה, ואז הורחבו וחוזקו על ידי ההתנהגות האנושית, ואז מגיעות הפרעות ורדיפות. זה מכוון להפריע ולהשמיד את הדאפא, כך שלא ניתן להתייחס לזה בצורה פשוטה.

מהפא הבנתי שבתקופה הנוכחית, כל דבר בטיפוח הוא אירוע מרכזי הכרוך בתיקון הפא של הקוסמוס. לא ניתן להפריד זאת מכך שהמאסטר מתקן את הפא. על פני השטח למטפח יש מושגים והחזקות אנושיים והוא עשה משהו כנגד הפא, אך כל עוד הרוע משתמש בתירוץ של לבחון את תלמיד הדאפא – הרוע קורא לזה לעזור – כדי לגרום לצרות למתרגל, למעשה הרדיפה גורמת צרות למאסטר ולתיקון הפא.

לכן תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא צריך לזהות ברצינות את הבעיות שלו, להסתכל על זה מנקודת המבט של הפא ולחסל ברצינות את הרדיפה. זה שומר על המאסטר ועל הפא, בין אם הרדיפה מתרחשת אצלך או אצל מתרגל עמית. הכוחות הישנים המרושעים אינם ראויים להשתתף. אדם כזה הוא תלמיד דאפא מקובל בתקופת תיקון הפא.

אם תלמיד דאפא מתמודד עם בעיות כשיש לו סטנדרטים של עצמו או תרעומת אישית, ואינו עושה זאת מזווית של המאסטר ושל תיקון הפא, זה מסוכן, משום שהוא לא שומר על הפא. מאמר אחד ציין שכמה מתרגלים עם מושגים אנושיים כבדים עשו כמה דברים שפגעו בפא. הכוחות הישנים ביצעו מניפולציות על חלק מאותם מתרגלים כדי להתנגד להם בתוקף בשם ההגנה על הדאפא, כך שהעימותים הפנימיים התגברו. כל המתרגלים המעורבים היו ברשימת הנרדפים של הכוחות הישנים, משום שהכוחות הישנים חשבו שכולם מלאים בתפיסות אנושיות ושצריך לתקן אותם.

מתאם מקומי אחד נעצר במהלך ביצוע פרויקט דאפא. מתרגל אחר יי (כינוי) לא הסתדר עם המתאם וחשף את המעשים המוטעים של המתאם בפני מתרגלים מקומיים. כמה חודשים לאחר מכן, יי נכלא על ידי הכוחות הישנים. המתרגל וויי (כינוי) כעס מאוד על יי ופירט את כל הדברים המוטעים שיי עשה. בשנה שלאחר מכן נפטר וויי ממחלה. למעשה, המעשים המוטעים של המתרגלים שאינם בקנה אחד עם הפא נשלטים כולם על ידי האלמנטים המרושעים.

למתרגלים של הדאפא יש רק שתי דרכים לבחירה. כאשר אנו לא מצליחים לעמוד ברמת השין-שינג של המאסטר, אנו הולכים בדרך המובילה להרס עצמי כפי שתכננו הכוחות הישנים, מכיוון שהם לא רוצים שנשיג את השלמות. במקום זאת הם חושבים על כל דרך אפשרית להרוס אותנו. מתרגלים עמיתים שאינם מצליחים להתייחס למתרגלים אחרים באדיבות, לעתים קרובות אינם יכולים להגיע לדרישות של הדאפא בהיבטים רבים אחרים של הטיפוח. הם לא יכולים לטפח היטב, פוגעים במתרגלים עמיתים ופוגעים בעצמם וגורמים הפסדים עצומים לתיקון הפא של המאסטר.

הקוסמוס החדש

ייתכן שמעשי עוולה שנעשו על ידי מתרגל לא יכלו להיות מיושבים בתוך עקרונות היקום הישן אז המתרגל סולק [על ידי האלמנטים הישנים]. כאשר הרגשנו שמה שהוא עשה הוא בלתי נסבל ולא הצלחנו להכיל את זה, הושפענו למעשה מהמגבלות של הבנות העבר. זה בדיוק הרעיון שהיינו צריכים לשנות. אם אנו מסרבים להשתנות, החלק הזה שלנו יתפורר בהכרח עם היקום הישן.

מתרגלת ראתה בעין השלישית שלה שהרוע תופס אותה בחוזקה וצועק למאסטר שהם תפסו את הליקויים שלה ושהיא חייבת למות אלא אם כן המאסטר ייתן את חייו עבורה. היא ראתה שהמאסטר מיד ריסק את בשרו, גופו ואת עצמותיו והשליך אותם לרוע בתמורה לחייה. המאסטר כה מוקיר כל תלמיד, אז איזו סיבה יכולה להיות לנו לא להיות טובי לב? אם אנו לא עולים בקנה אחד עם הפא של המאסטר, האם עדיין ניתן להחשיב אותנו כתלמידים?

אני יכול להרגיש את החמלה, הסובלנות וההשפעה הבלתי מוגבלת של המאסטר. חוסר הפחד שלו יכול לתקן עבורנו כל בעיה. האם נוכל להיות פתוחים וחסרי אנוכיות ככה? עלינו לעשות זאת מכיוון שאין לנו ברירה. אנחנו נוצרנו כך. מכיוון שאנחנו חלקיקי דאפא, עלינו באמת להכניס את עצמנו לדאפא ולעשות דברים בהתאם למנטליות הנדרשת מהפא. רק בדרך זו אנו יכולים להציל יצורים חיים ולמלא את מטרתנו.

אם כל מחשבה שאנו מייצרים אנו חושבים על עצמנו, אנו נמצאים ביקום הישן; אם כל מחשבה שלנו כוללת שנאה, אנו נשלטים על ידי הכוחות הרשעים.

כאשר כל מחשבה שיש לנו מלאת חסד לאחרים, אנו נמצאים ביקום החדש. אנו בוודאי נהיה סובלניים, שלווים ובאופן בלתי נמנע נשיג חוכמה. עלינו להיות כל-יכולים כי מה שאנחנו רוצים לבטא הוא הפא. היצורים המוארים של הקוסמוס החדש באים.