להיטמע בדאפא כדי להציל ישויות חיות

(התנסות שהוצגה בוועידת הפא של קנדה 2019)

שלום מאסטר, שלום מתרגלים עמיתים!

(Minghui.org) מסע הטיפוח שלי לא תמיד היה חלק. היו מחשבות נחושות ונכונות, אך תמיד היה גם סבל בזמן המצוקות. למדתי להוקיר את נתיב הטיפוח שלי והצלחתי להגיע עד הלום.

להפוך מנערה מבולבלת למתרגלת המסייעת בתיקון הפא

נולדתי ב-1994. סבתי הייתה הראשונה במשפחתי שנחשפה לפאלון דאפא (פאלון גונג). התמזל מזלה להיות נוכחת בהרצאות המאסטר. כשאמי הייתה בהריון איתי היא החלה לתרגל את התרגילים עם סבתי, חמותה. כך שנחשפתי לדאפא עוד כשהייתי ברחם, והתחלתי לתרגל בדאפא עם אמי וסבתי לאחר שנולדתי.

מאז החרם על הפאלון גונג ב-1999 והלחץ שבא בעקבותיו התחלנו לתרגל בהיחבא ולא הייתי נחושה כלל. רק אחרי שמתרגל הגיע אלינו וסיפק לנו הרצאות חדשות וחומרי מידע של הבהרת אמת הבנו שאנחנו נמצאות בתקופת תיקון הפא. ההרצאות החדשות של המאסטר והשיתוף של מתרגלים עמיתים היו "קריאת השכמה" עבורי. הייתי נחושה בדעתי להתקדם במרץ בטיפוח שלי והתחלתי להבהיר את האמת.

בתיכון, התחלתי להבהיר את האמת לבנות כיתתי, והכרתי מתרגלת צעירה שאמה הייתה עצורה באופן לא חוקי באותו זמן. אז הבאתי לה באופן סדיר הרצאות חדשות של המאסטר ושיתפתי איתה הבנות. גם שלחנו יחד מחשבות נכונות כדי לתמוך באמה. לאחר שאמה שוחררה, שתי המשפחות הקימו יחד קבוצת לימוד פא. הכנו חומרי הבהרת אמת וחילקנו אותם יחד עם כמה מתרגלים אחרים.

היות שהשין-שינג שלי לא היה יציב, היו שיבושים תכופים בתהליך הבהרת האמת שלי. אחרי שהבהרתי את האמת למורה שלי למדע היא דיווחה עליי למשטרה. שוטרים מ"משרד 610"הגיעו לפתח דלתי. ידענו שזו הפרעה שנגרמה על ידי הכוחות הישנים. הבנתי שיש לי החזקה של התפארות ולוחמניות, ושלא התנהגתי ברציונליות, וזה נתן לכוחות הישנים הזדמנות לתקוף אותי.

השוטרים מ"משרד 610" רצו לחקור אותי. מאחורי הדלת שמעתי את הוויכוח ביו אבי והשוטרים. פתחתי את ג"ואן פאלון", הבטתי בתמונתו של המאסטר וביקשתי את עזרתו. התלבטתי ברצינות אם להבהיר לשוטרים את האמת או לא. לבסוף המחשבות הנכונות שלי הביסו את הפחד שלי. חשבתי לעצמי: "עליי לעשות זאת. השוטרים הם ישויות חיות ומגיע להם להינצל". הבהרתי להם את האמת החל מאיך הדאפא התפשט ברחבי העולם, ועד ההיבטים הלא חוקיים וחסרי הצדק של הרדיפה. השוטרים לא אמרו דבר, הלכו לדרכם ולא שבו לבקר אותנו. המאסטר הגן עליי.

להשתמש באמנויות להבהרת אמת

תחת הגנתו של המאסטר, יצאתי מסין לחו"ל אחרי התיכון. באוניברסיטה התמחיתי באמנות חזותית. ההוראה העיקרית באמנויות התמקדה בדברים מודרניים מעוותים ושום דבר לא נלמד בהקשר ליסודות ומיומנויות הציור. לגבי המשימות והציורים של התלמידים, ככל שזה היה מכוער יותר כך זה נחשב לטוב יותר. יצירות בכישורי ציור הגבוהים לא קיבלו ציונים גבוהים, ואף העבירו עליהם ביקורת שאין בהן "משמעות ומחשבה".

הייתי מוטרדת כל כך אז חשבתי על פתרון. אם אינני יכולה לצייר דברים יפים, אצייר את הרדיפה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). בקורס מתקדם לציור תכננתי לצייר את הרדיפות הפוליטיות של המק"ס נגד החפים מפשע, כולל רדיפת הפאלון גונג. אך באותו זמן היססתי, ולבי התמלא בפחד. הפרופסור שלי היה מסין; דאגתי שהוא לא יהיה פתוח לעבודותיי ויתייחס אליי באופן שונה. גם דאגתי שחברי כיתתי הסינים יבודדו אותי ויגרמו לי צרות.

אחרי שחשבתי על זה לעומק הבנתי שעליי לשחרר את ההחזקה שלי לעצמי, ולהבהיר את האמת לפרופסור שלי ולחברי הכיתה שלי. אז שוחחתי עם הפרופסור שלי על תוכניתי. להפתעתי הוא היה תומך מאוד, כי למעשה הוא היה אחד מהסטודנטים שעמד בפני המק"ס בזמן הטבח בכיכר טיאננמן.

בקטע של ציור מסורתי מאורך על נייר אורז ועם דיו של ציור סיני, ציירתי את הקמפיינים הפוליטיים הרבים שהמק"ס הנחיתה מאז שתפשה את השלטון. כשהצגתי את עבודתי בכיתה, הרגיש לי שכולם עצרו את נשימתם והקדישו לי את מלוא תשומת הלב. כשהצגתי את קצירת האיברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג עצורים, הלם ועצב היו בעיניהם של חברי כיתתי. אחרי הפרזנטציה שלי, סינית מכיתתי באה לקראתי. חשבתי שהיא עומדת לעשות צרות אך במקום זאת, היא אמרה לי שאני צריכה למסגר את העבודה שלי כי היא עשויה טוב כל כך. עבודת האמנות הזו הקימה עבורי את הבסיס להבהרת אמת באמצעות ציור.

לעבוד על חילוץ אמי ממעצר ושיפור השין-שינג

בדצמבר האחרון אמי נעצרה והבית שלנו עוקל כי תפשו אותה מבהירה אמת להולכי רגל בפינת רחוב בבייג'ינג. לאחר ששמעתי את החדשות התחלתי לשלוח עבורה מחשבות נכונות שוב ושוב. חשבתי: "הרוע לא יכול לגעת בי; אני הולכת לשבור את האלמנטים המרושעים הרודפים את אמי כדי שתשוחרר במהרה". הייתה לי מחשבה שהמעצר בדרך כלל לא עולה על 14 יום. אך אחרי 14 יום נודע לי שאמי הועברה למחלקת המשטרה המקומית, וזה גרם לי לחרדה ולדאגה. לא היו שום חדשות לגבי שחרורה.

התחלתי לחשוב על יחסי הקרבה ביני לאמי. היא תמיד דאגה שאני לבדי בחו"ל, אז היא התקשרה הרבה לבדוק מה קורה איתי. אך אני חשבתי שהיא האדם הנודניק ביותר. היא תמיד ניסתה לומר לי מה לעשות מבלי לדעת דבר על חיי מחוץ לסין. הבנתי כמה לא בוגרת הייתי וכמה חסרת סבלנות כלפי כוונותיה הטובות של אמי. אך מנקודת המבט של הפא, ידעתי ששתינו לא נהגנו נכון. אמי הייתה קשורה מדי לרגשות משפחתיים, וגם תגובותיי השליליות היו לא נכונות. אף פעם לא חשבתי לשתף איתה את הבנותיי מהפא ולהתייחס אליה כאל מתרגלת עמיתה.

אחרי שהבנתי את העניין, לא חשתי הקלה. להיפך, נעשיתי פסימית וחשתי אשמה. חשבתי שהייתי כל כך לא בסדר והתחלתי לילל בחדרי. כששיתפתי זאת עם מתרגל עמית וסיפרתי לו על מצבי הנפשי, הוא שיתף אותי במה שהמאסטר לימד:

"האם אינכם יודעים להעריך ולהוקיר את זה? אפילו אני מוקיר אתכם! אפילו האלוהויות מוקירות אתכם! (מחיאות כפיים נלהבות של התלמידים). אז עליכם אפילו עוד יותר להעריך ולהוקיר את עצמכם." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")

זו הייתה פִרצה בטיפוח שלי. כשעשיתי טעות חשתי בושה ואשמה קיצוניות שמבלי דעת החמירו את המצב. נהגתי לחשוב שאם לא אשקע לחלוטין בחרטה ואשמה לא אוכל ללמוד משגיאותיי. לעתים קרובות הרגשתי שאיני ראויה להיות תלמידת דאפא. אך כשהרהרתי בזה באמת, לא רק שמחשבה כזאת כשלה לעזור לי לוותר על ההחזקה, אלא שהיא הפכה להיות החזקה בפני עצמה שקשה לשחרר. זה גרם לעוד אשמה ובושה, והכניס אותי למעגל מרושע אינסופי. למעשה זו הייתה מנטליות מעוותת שגרמה לי לאבד ביטחון בטיפוח, ולהרגיש מדוכאה ומובסת.

התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לנקות את האלמנטים האלו. כשהמחשבות האלו התגנבו שוב, הבנתי שאלו אינן המחשבות שלי. תוך זמן קצר הרגשתי שההכרה שלי נעשית עוצמתית מאוד ובהירה. השין-שינג שלי השתפר.

מיד לאחר מכן אמי הועברה למרכז מעצר, בשעה שהרשויות החלו לאסוף "ראיות" כביכול כדי ליצור תיק תביעה נגדה. בנקודה זו סיפרתי לכמה חברים שלא תרגלו פאלון גונג על נסיבותיה של אמי. אחד מהם עזר לי ליצור קשר עם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל". במשך שיחת הטלפון עם נציג אמנסטי נשאלתי אם אני מעוניינת בהליך של "פעולה דחופה", ולהיות מעורבת בכתיבת מכתבים לשלטון הסיני, ולדחוק בצבור הרחב לכתוב למשרד התביעה בדרישה לבטל את ההאשמות. אבי שאינו מתרגל התנגד בתקיפות לתוכנית כי הוא דאג שאם נעשה מהומה, התובע ישתמש בתוכנית שלנו כ"ראיה" להפליל את אמי. פחד ודאגות מילאו את ראשי. התלבטתי אם עליי להפוך את המקרה של אמי לציבורי ואם התובע יתנקם ויפגע בבני משפחתי האחרים.

ידעתי שרק לימוד הפא יעזור לי להתגבר על החסימה הנפשית שלי. אז נרגעתי וקראתי את הפא. המאסטר אמר שהבודהא ענה:

"מה שביקשתי ממך לנקות זה את האמבטיה". ("ג'ואן פאלון")

מה שנתן לי רמז. הבנתי שהאלמנטים המרושעים שבממד האחר הם כמו החרקים שבאמבטיה. אם עליי לנקות את האמבטיה, מדוע שיהיה לי אכפת מהמחשבות והרגשות של החרקים? ולמה אחשוש כל כך שהחרקים ייפגעו בי? במחשבה זו, השבתי ל"אמנסטי אינטרנשיונל" שאני רוצה להפוך את המקרה לציבורי במהירות האפשרית. בכל פעם שלבי החל להתנדנד, הזכרתי לעצמי שזו האמבטיה שעליי לנקות. כך אוכל להתמקד ולא להיות מוסחת על ידי מה שמוצג למראית עין. אעשה כל מה שנדרש להשמיד את הרוע.

במהרה פורסמה ה"פעולה הדחופה" של אמנסטי אינטרנשיונל. בינתיים הייתי עסוקה בהפצת העניין ברשת החברתית, ודחקתי בציבור הרחב לכתוב לתובע. כמה מתרגלים הציעו שאדבר על זה בקבוצת הלימוד ואבקש שיחתמו על עצומה לשחרור אמי. לפתע היה עליי להתכונן לקראת נשיאת דברים, להכין עצומה ופוסטרים, והכול תוך זמן קצר. גם הייתי צריכה לערוך את הבקשה לביטול ההאשמות. בינתיים הייתי צריכה להתנהל טוב בעבודה ולהתמודד עם הלחץ שהגיע מצד אבי. הרגשתי כאילו מאות דברים מתרחשים בבת אחת.

במשך ימים אלו הופיע שוב ושוב במחשבתי שירו של המאסטר:

"בתוך המצוקות מחושל גוף הזהב
מדוע מהוססים הצעדים?" ("הונג יין II" "הנתיב לאלוהות הוא קשה")

המאסטר עזר לי לשפר את השין-שינג שלי בתקרית הזאת. הוא נתן לי את ההזדמנות הזאת לבסס את המוסריות האדירה שלי, תוך כדי התנגדות לרדיפה והצלת אנשים. באמצעות לימוד הפא, המאסטר האיר אותי להיות:

"...עם תשומת לב בלתי מחולקת..." ("ג'ואן פאלון")

באמצעות הפא התגברתי על המצב הנפשי העצבני והחרד.

במשך תהליך חשיפת הרדיפה ואסיפת החתימות על העצומה שלי, המצפון והיושר של הציבור הרחב ממש ריגשו אותי. הרבה חברים וזרים במדיה החברתית שיתפו את הפוסטים שלי על ה"פעולה הדחופה" של אמנסטי אינטרנשיונל, ואנשים רבים כתבו למשרד התביעה לדחוק בהם לבטל את ההאשמות ולשחרר את אמי. בהפסקות הצהריים אספתי חתימות מעמיתיי לעבודה וכולם חתמו ללא היסוס. אנשים החלו לדבר על הרדיפה של המק"ס את הפאלון גונג. עמית אחד לעבודה התבדח עם אחר ואמר: "היי, חתמת מבלי לקרוא את זה. מה אם חתמת לתת את כל כספך?"עמיתי לעבודה ענה: "אם כך, בזבזתי את כספי על הצדק".

ביוני השנה התובע הפליל את אמי והגיש את תיקה לבית המשפט נגד רצונו של הציבור הרחב. כששמעתי את החדשות חשתי תבוסה קטנה. עשיתי את כל מה שיכולתי אך לא הייתה לזה השפעה?! התחלתי לפקפק בעצמי. קבלתי שיחת טלפון מדודתי שהייתה מתרגלת. היא אמרה לי לא לדאוג לאמי. היא אמרה שהיא חלמה שכל המשפחה יוצאת לטיול ושאמי והיא ישבו על ספסל והסתכלו עליי משחקת כדורגל. משחקת כדורגל? תהיתי למה. האם זה בגלל שרדפתי אחרי משהו? (הערה: המילים "כדורגל" ו"מבולבלת" מבוטאות בסינית כ-צ'יוּ). הבנתי שנתפסתי עם המנטליות של השלמת משימה וחיפוש תוצאות, ושהייתי שטחית מדי כי הקדשתי יותר מדי תשומת לב להכנת הפרזנטציה. גם הוארתי לכך שהמאסטר רמז לי שאסמוך על אמי, לא משנה איך הדברים נראים. היא אחרי הכול, מתרגלת המוגנת על ידי המאסטר בכל מצב.

המאסטר אמר:

"כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,
למאסטר יש הכוח להפוך את המצב." ("הונג יין II", "החסד בין המאסטר לתלמיד*")

אף שמאמצי ההצלה עדיין בתהליך, אני מרגישה שהשין-שינג שלי השתפר מאוד תוך זמן קצר.

העטים האלוהיים מרתיעים שדים בעור אנושי

המאסטר אמר:

"עֵטִים אלוהיים מרתיעים שֵדים בעור אדם
כמו להבים מושחזים, עוקרים מהשורש רוחות רקובות" (הונג יין II", "הרתעה")

הבנתי שהמאסטר נתן לי עט אלוהי וצייד אותי בכישורי ציור כדי לאמת את הדאפא.

באפריל התחלתי לעשות איורים לאתר מינג-הווי של העינויים שמשתמשים בהם ברדיפה. החוויה הזאת הייתה מבחן נוסף לשין-שינג שלי. עבדתי 8 שעות ביום בחברת אנימציה, עבדתי באיור גם באופן עצמאי, וגם עסקתי באיורי העינויים. לעתים קרובות אני שקועה בציור במשך 10-11 שעות ביום. היות שהתוכן של הציור הוא על תלמידי דאפא המעונים באכזריות, זה לוקח הרבה זמן. גם המיומנויות שלי לא בשלות, ולעתים קרובות אני עושה הפסקות ובוכה אחרי שציירתי כמה סצנות.

חשבתי על שירו של המאסטר:

"האלוהי מסובב את הפאלון
תלמידי הדאפא שופכים את דמם על האבק -
זה למען הישויות החיות
כה קשה להציל אותך" (הונג יין III", "כה קשה להציל אותך")

לאט אך בוודאות אני מצליחה להניח את הרגשות. אני מאמינה שזה מה שאני אמורה לעשות, לחשוף את הרשע ולהציל ישויות חיות. כשאני מאיירת אני מקשיבה ל"פּוּ-דוּ" ול"גִ'י-שִי", כי המוסיקה עוזרת לי להישאר ממוקדת ולהיות במצב חומל.

אני באמת יכולה להרגיש שהשתפרות מיומנויות הציור שלי קשורה להשתפרות השין-שינג שלי. בתרבות הסינית המסורתית, זה נקרא "ציורו של אדם משקף את הצייר". אם ברצוני להיות ציירת טובה עליי ללמוד איך להיות אדם טוב ולוותר על החזקות לתהילה, לתחרותיות ולקנאה.

כאמנית מקצועית, אני מסתכלת על יותר מ-1,000 ציירים במדיה החברתית ועוברת על העדכונים כל יום לבדוק פרסומים חדשים. כשאני גולשת, אני משווה את עצמי שלא במודע אליהם. אני חושבת: "האדם הזה לא טוב כמוני", או "איך הוא יכול להיות טוב כל כך? הוא הרבה יותר טוב ממני". ואז אני מרגישה או יהירות או נחיתות.

לפעמים אני מציגה את העבודות שלי און ליין ובודקת כל הזמן לראות מי אהב את הפוסטים שלי. התחלתי לצייר בגיל צעיר מאוד. כשגדלתי, כדי לדרבן אותי להשתפר, אבי השווה אותי פעמים רבות לאנשים אחרים. מאוחר יותר הבנתי שהדרבון הזה לשפר את המיומנויות שלי אינו נכון, אלא קשור להחזקה להביס אחרים. הוטרדתי מאוד שלא הצלחתי לשחרר את ההחזקה הזאת.

יום אחד כשקראתי את "ג'ואן פאלון", משפט אחד הכה בי:

"בין אם מדובר ביכולות העל-טבעיות שלך או בקאי-גונג שלך, השגת אותם באמצעות טיפוח-תרגול בדאפא." ("ג'ואן פאלון")

המשפט הזה היה כמו מכת ברק. לפתע הכול החל להיות הגיוני. דמעות זלגו על פניי. ה"כישרון והמיומנויות" כביכול נראים כאילו הגעתי לרמה המוצלחת כי יש לי כישורים מלידה, יחד עם עבודה קשה, אך הכול למעשה נוצר על ידי הדאפא. בסינית משמעות המילה "כישרון" היא "מתנה משמים". אז אם הכול ניתן לי על ידי הדאפא, איך אוכל לנהות אחר תהילה ועושר ולהתחרות עם אחרים?

המאסטר אמר:

"זה מכיוון שלתלמידי דאפא עם כישורים אמנותיים יש יכולות ואנרגיה. אם הדברים שאתם עושים לא ישרים, או לא ישרים מספיק, אתם תחזקו את היסודות הלא-ישרים, וזה ישפיע על החברה האנושית אפילו יותר." ללמד את הפא בדיון על יצירת אמנות יפה" 2003)

"תלמידי דאפא לא רק מצילים יצורים חיים, אלא הם גם מאירים נתיב אמיתי לקיום של בני-האדם. כל אלו הם דברים שתלמידי דאפא עושים באימות הפא." ("ללמד את הפא בדיון על יצירת אמנות יפה" 2003)

הבנתי שאנחנו נושאים שליחות חשובה ועלינו ללכת בנתיב ישר. יש הרבה אמנויות סוטות במדיה החברתית, והן אינן ראויות לשימוש כנקודת התייחסות. אז מחקתי אותן והפסקתי לגלוש.

כששחררתי את ההחזקות ארוכות הטווח שלי לתהילה ולקנאה, וניקיתי את מחשבתי כך שאוכל ללכת על נתיב ישר, לבי נפתח והבחנתי בשיפור משמעותי בכישורי הציור שלי. ה"עט האלוהי" הזה הוא הכבוד שנפל בחלקי, והוא המשימה שניתנה לי על ידי המאסטר והדאפא. אשתמש בו להשמיד את הרוע, ולעזור למאסטר לתקן את הפא. זהו הנתיב שאני נחושה ללכת בו.

לפני זמן לא רב היה לי חלום. חלמתי שאני מתבוננת בכוכבים ורבים מהם נפלו. כל הכוכבים הפכו למטאורים והרסו ארכיטקטורה רבה.

כשהכוכבים נפלו, הופיעו בשמים פאלון צבעוני וערפילית זוהרת. בדיוק כשהסתובבתי להבהיר את האמת לשני אנשים שעמדו מאחוריי, הם חייכו אליי וראיתי שהם לבושים בבגדים שכבר יש עליהם מילים של דאפא. חשבתי שהחלום הזה בטח משקף את הסצנה כשהפא מתקן את העולם האנושי. הגוף השמימי מחודש, והיקום החדש הוא נפלא כפי שהוא אמור להיות. בהשוואה לכל כך הרבה דברים ביקום העצום הזה, ההחזקה האנושית הקטנה שלי קטנטנה כל כך.

המאסטר אמר:

"טיפוח הוא ההשלמה של ישות." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")

הפא עזר לי להבשיל דרך ההתנסויות האישיות שלי. אני אסירת תודה כל כך למאסטר ולפא על כל מה שניתן לי.

תודה לך, מאסטר, ותודה למתרגלים העמיתים!