סיפורים מדהימים אודות אמי בת המאה

(Minghui.com) אמי הייתה ילדה מאומצת שגדלה מגיל צעיר מאוד אצל דודתה האלמנה. היא הייתה ילדה חלשה וסבלה מאוד. היא התחתנה כשהייתה בת 30.

אחרי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (המק״ס) החלה לשלוט בסין, היא הנחיתה קמפיינים פוליטיים בזה אחר זה. אבי היה איש ישר שאהב לתקן עוולות בכל הזדמנות אפשרית. הוא נרדף על ידי המק״ס בכל קמפיין פוליטי, משום שהיה אדם משכיל.

החל מ-1959 סין השליטה קמפיין פוליטי שהביא לשלוש שנות רעב. אבי נשלח למחנה עבודה. הוא לקה בכיב בכבד בעקבות העבודה המאומצת. הוא נלקח לבית חולים והתעורר כעבור ארבעה ימים. אמי נאלצה ללכת ברגל 60 ק״מ כדי לבקרו בבית החולים.

היינו שישה אחים ואחיות במשפחתי. אחי הבכור היה בן 12 ואני הייתי בת שנה והצעירה מכולם. אמי, דודתה ושישה ילדים היו תלויים במשכורתו של אבי, אבל הוא היה חולה בבית חולים. אמי מצאה דרכים לפרנס אותנו וכולנו שרדנו את תקופת הרעב.

במהלך המהפכה התרבותית, אבי נרדף לעתים קרובות. הפחד, העוני והייאוש היו בלתי נסבלים. בזמנים הקשים והנוראים ביותר, שמעתי תכופות את אמי לוחשת: ״בודהא, בודהא.״ היא תמיד הסתכלה קדימה לעבר זמנים טובים יותר.

ככל שזיכרוני מגיע, לאמי היה תמיד שיער לבן, היא הייתה חלשה וחולנית, והיא התעלפה תכופות. כשאחי הבכור ראה שאמא שלנו חולה ושהרופא חסר אונים, הוא החליט בחשאי ללמוד שיטת צ׳יגונג כדי שיוכל לטפל בה. הוא גם ביקש ממאסטר של צ׳יגונג לטפל בה, אבל האיש הזה לא היה מסוגל לעשות דבר לשפר את מצבה.

מצאנו את הפאלון דאפא

ב-1997 אחי התוודע לפאלון דאפא. באותה עת הייתי חולה מאוד. הייתי מרותקת למיטה עם אנגינה פקטוריס, מחלת כליות כרונית, נוירוסתניה וכאבי רגליים חזקים כל כך עד שלא יכולתי ללכת. גם ראייתי נפגעה וסבלתי מקוצר ראייה. אחי נתן לי את הספר ״ג׳ואן פאלון״. לקחתי את הספר כיוון שלא היה לי נעים לסרב.

מכל מקום כשהתחלתי לקרוא לא הייתי מסוגלת לראות את האותיות אפילו והרגשתי כאילו שראשי עומד להתבקע. הכאב היה בלתי נסבל. למרות הכאב העז המשכתי לקרוא את הספר לאט לאט. תחילה יכולתי לקרוא רק פיסקה קצרה, אבל ככל שקראתי הרגשתי השתפרה. התחלתי לקרוא את הספר ״ג׳ואן פאלון״ במשך כל היום, והחלמתי מכל מחלותיי בתוך חודשיים. נדהמתי, עוד לא התחלתי לתרגל את התרגילים וכבר החלמתי מכל המחלות כתוצאה מקריאת הספר. כל כך שמחתי עד שכל היום היה לי חיוך על הפנים ורצון עז לדלג בשעה שהלכתי.

כשהוריי בני השמונים ראו את השינויים שחלו בי, גם הם התחילו לתרגל בדאפא. אמי מעולם לא חלתה מאז ולא לקחה אף תרופה. היא בת 102 עכשיו.

לחוות את עוצמת הדאפא

אמי הייתה אנאלפביתית. היא הייתה חירשת בשתי אוזניה ולא הבינה את עקרונות הפא הגבוהים. אולם היא האמינה שהדאפא אמיתי ולא היו לה כל הסתייגויות. היא עברה המון קשיים ומבחנים בחיים באופן שקשה להסביר במונחים של המדע המודרני.

ב-1998היא נפגעה מתלת-אופן. היא התיישבה על הארץ ויישרה את רגלה המעוותת בידיה. האיש שפגע בה נבהל מאוד והציע לה לקחת אותה לבית החולים. אמי אמרה לו שהכל בסדר איתה וביקשה ממנו שייקח אותה הביתה. בבית היא קראה את הפא ותירגלה כרגיל. היא החלימה כעבור שלושה ימים.

כשהמק״ס החלה לרדוף את הפאלון גונג אבי לא העז להמשיך לתרגל בפאלון דאפא, מכיוון שהוא ידע מה שהמק״ס המרושעת מסוגלת לעשות. הוא ביקש מאמי שגם היא תפסיק לתרגל. אמי החביאה את דיוקן המאסטר ואת ספרי הדאפא כדי לשמור עליהם. היא לא ויתרה על הדאפא בלבה. בריאותו של אבי התדרדרה והוא מת בשנת 2000.

בשנת 2000 אמי, שהייתה כבר בת 84, קיבלה שוב את המחזור החודשי. אחותי הבכורה, שבדיוק ביקרה אצלנו נבהלה. רוב האנשים חושבים שאישה שמדממת בגיל הזה עומדת למות. אחותי רצתה לקחת אותה לבית החולים אבל אמי ענתה לה ״אל תדאגי. אני לא מרגישה שמשהו לא בסדר.״

כשזה קרה הייתי עצורה באופן לא חוקי במחנה עבודה בכפייה על תרגול פאלון דאפא. כשחזרתי הביתה אמי סיפרה לי מה קרה. אמרתי לה: ״המאסטר רחום. תרגלת פאלון דאפא קצת יותר משנה וכבר הוא דואג לך.״

המאסטר אומר:

"בנוסף, נשים מבוגרות חוזרות לקבל את המחזור החודשי, כי בשיטה המטפחת טבע וחיים גם יחד צריך את אנרגיית הדם הווסתי כדי לטפח חיים." ("ג'ואן פאלון")

כשאמי הייתה בת 85 היא נפלה לילה אחד מהמיטה ושברה את הירך. היא חזרה בכנות על המילים ״פאלון דאפא הוא טוב״. הירך שלה החלימה ללא כל טיפול, ותוך זמן קצר היא יכלה ללכת שוב.

כשאמי הייתה כמעט בת 90, היא גרה בבית גיסתי. אחרי זמן מה היא החלה להשתעל וסבלה מקוצר נשימה. מיהרתי לשם וראיתי שהיא בקושי נושמת. חייה היו בסכנה. אמרתי לאחי השני: ״איני יודעת מה יקרה לאמא שלנו הלילה. אם אקח אותה לביתי אני כמעט בטוחה שהיא תהיה בסדר״. אחי ששמע על העוצמה של הדאפא אמר ״אז קחי את אמא אליך הביתה.״

הצעתי לה לבוא אליי. לתדהמת הכל היא מייד התיישבה. היא ידעה שהיא תוכל לתרגל את הדאפא אצלי ושהיא תהיה בסדר.

אחי אמר לה ״אני אשא אותך לשם״. היא השיבה ״אני אלך בעצמי״. בדרך אלי תמכתי בה, שלחתי מחשבות נכונות וביקשתי מהמורה להציל את אמי. כשהגענו אלי הביתה השמעתי לה את הרצאות הפא. נשארתי לצידה ושלחתי כל הזמן מחשבות נכונות כדי לסלק את כל ההפרעות.

אחי בא לראות את אמנו למחרת בבקר. כשהוא ראה אותה יושבת על הספה צופה בטלויזיה ומפצחת גרעינים הוא היה המום: "איך היא החלימה כל כך מהר?״ הוא לא הצליח למחות את החיוך מעל פניו.

המדע אינו יכול להסביר את הכוח של הדאפא

אמי מרגישה מצויין בכל גופה, חייה הוארכו על ידי הטיפוח בדאפא. אמנם היא אינה מבינה את עקרונות הפא, אינה מתרגלת את התרגילים, ועלולה למות בכל רגע. אבל עד גיל 92 היא שרדה שש מצוקות קשות. אשתף אותכם באחת מהם.

אמי מתגוררת בביתי. יום אחד היא לא זיהתה איש וסרבה לאכול. מדי פעם הצלחנו להאכיל אותה קצת. המצב הזה נמשך כעשרים יום. אחי השני הביא הביתה רופא. הוא בדק לה את הדופק ואמר: ״אין שום דבר לא בסדר. הכל כשורה.״ הוא אמר שייתכן שהתסמינים שלה הם תוצאה של עצירות והציע לשטוף לה את המעיים.

כלתי היא אחות בבית חולים. היא הביאה הביתה את הציוד לשטיפת המעי והחדירה צינור גומי לפי הטבעת שלה. אמי נחרדה וצעקה : ״אני לא חולה אתם הורסים אותי.״

אחי הבכור פחד שהיא תמות בביתי ולמחרת הוא לקח אותה לביתו של אחי השני. דנתי עם אחי הגדול, עם אחותי הגדולה ועם גיסתי ועם ארבעה תלמידי דאפא על תורנויות לטפל באמי. התפצלנו לשתי קבוצות. שלושה מאיתנו טיפלו באמי במהלך היום ושלחו מחשבות נכונות. אני הייתי במשמרת לילה ולא נתתי לרשע הזדמנות לקחת את חייה.

באותו לילה הלכתי אליה עם בתי וכלתי. מייד כשנכנסתי לחדרה, ראיתי בעיניה שמחשבתה מפוזרת ושמעתי שהיא מדברת אל מישהו: ״בואו בואו, הם כולם כאן, לבושים בבגדים צבעוניים. הם כאן כבר כמה ימים. הם באו לקחת אותי, בואו נלך, בואו נלך.״

היא הרימה את מבטה לעברי ואמרה ״תרצי לבוא איתי?״ לא השבתי. ישבתי לידה ושלחתי מחשבות נכונות. היא פנתה לבתי ואמרה ״תרצי לבוא איתי?״ אמרתי לבתי לא להשיב לה. המשכתי לשלוח מחשבות ואמי המשיכה לדבר שטויות.

חשבתי בלבי: אני מטפחת את החוק הגדול של היקום. אולם רוחות מרמה נמוכה מעיזות לעשות פה צרות. זה לא בסדר. מה בדיוק השתבש? הבנתי פתאום שהרוחות האלה קשורות לאמי. מיד שלחתי לעברן מחשבה: ״רוחות נמוכות, הקשיבו היטב: חיזרו למקום שממנו באתן. כשמתרגלי הדאפא יגיעו להארה תזכו בסידור הטוב ביותר. אם תמשיכו לרדוף את מתרגלים כאן, או להפריע למתרגלי הדאפא שמאמתים את הפא או מצילים יצורים חיים אתם תושמדו מיד.״

ברגע ששלחתי את המחשבה הזו ראיתי את אמא שלי מביטה סביב. אמרתי: ״הי, לא אמרת לי לבוא איתך?" היא הייתה מבולבלת ואמרה: ״או, כולם הלכו להם. הם רצו שאלך איתם״. אמרתי לה: ״אל תלכי איתם. תשמידי אותם״.

״להשמיד אותם אבל הם כולם בני אדם״, היא אמרה לי. אמרתי לה: ״לא, הם לא בני אדם, אלה הן רוחות והן רוצות להזיק לך״. ״או הם מזיקים לי? זה לא בסדר״. היא נעמדה ואמרה בקול : "מותו, הישמדו!״.

כשראיתי שהיא נעשית רציונלית שוב, דיקלמתי שיר של המורה והיא הצטרפה אלי :

"למד את הפא, השג את הפא,
השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח;
אֱמוד עצמך בכל דבר אל מול הפא,
ליישם זאת בפועל, זהו טיפוח."
("הונג יין", "טיפוח בפועל")

היא סיימה לדקלם את השיר, התבוננה בי ושאלה מתי הגעתי. היא ראתה את בתי ואת כלתי והתפלאה לראות שגם הן שם. יכולתי לראות שהיא חזרה לעצמה והייתה כרגיל. אחינו השני שאינו מתרגל בדאפא התרגש מאוד ממה שראה שם.